פני יהושע/קידושין/עט/ב

פני יהושע קידושין עט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נימא רב דאמר כרבי נתן. לכאורה נראה דלמאי דס"ד השתא ע"כ סבר רב דאפילו היכא דאיכא חזקת נערות אפ"ה אמרינן הרי בוגרת לפנינו דחזקה דהשתא דשעת מציאתן עדיף מחזקה קמייתא דהא הכי אית ליה לרבי נתן דאף על גב דודאי מסתמא מעיקר' בחזקת בריא הוי דכ"ע בחזקת בריאים הן ואפ"ה ס"ל לר"נ דאם שכ"מ הוא עכשיו עליהם להביא ראיה וא"כ זה דלא כמו שכתבו התוספות לעיל בד"ה ושמואל מ"ש ממקוה דפשיטא להו דרב מודה היכא דהוי חזקת נערות ומטעמא דפרישית אלא דנראה ליישב דודאי הכא נמי אסיק אדעתיה דמהני לרבי נתן חזקת ממון לאיצטרופי בהדי חזקה דהשתא שהוא שכ"מ למיהוי תרתי במקום חדא דחזקה קמייתא אבל בהא לא אסיק אדעתיה דמקשה לאוקמי לרב נמי כרבי יעקב ומשום חזקת ממון דס"ד דכיון דאיכא חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא שהוא גם כן בריא תו לא אלים חזקת ממון לגבי תרתי חזקת הגוף אע"כ דרבי יעקב לא ס"ל הא דרב כלל דחזקה דהשתא לא מיקרי חזקה כלל וא"כ ליכא אלא חזקה קמייתא שהיה בריא ובהא ודאי חזקת ממון עדיף ובכך נ"ל לפרש ג"כ הא דמסיק ושמואל דאמר כרבי יעקב וקשיא לי הא כרבי יעקב נמי לא מיתוקמא דהא ודאי מודה שמואל דאזלינן בתר חזקה דמעיקר' כדפשיטא לן בכולה תלמודא וכ"ש היכא דמסייעא לה נמי חזקה דהשתא וא"כ אמאי קאמר רבי יעקב דאף אם בריא הוא מוציא מידם בלא ראיה אע"כ משום חזקת ממון וא"כ כיון דרבי נתן ע"כ ס"ל דחזקה דהשתא לחוד הוי חזקה מעליא א"כ מאן יימר דפליג עליה רבי יעקב דאפושי פלוגתא לא מפשינן אלא טעמא דרבי יעקב משום חזקת ממון. אבל למאי דפרישית אתי שפיר דהשתא סבירא ליה להמקשה דודאי לא אלים חזקת ממון לגבי תרי חזקת הגוף ואם כן ע"כ סבר רבי יעקב דחזקה דהשתא לא מיקרי חזקה כלל וליכא אלא חזקה דמעיקרא ומשום הכי אזיל בתר חזקת ממון דעדיף מחדא חזקת הגוף כן נ"ל נכון ודוק היטב ועיין בסמוך:

שם אמר לך רב כו' ע"כ לא קאמר ר"י אלא דאיכא למימר העמד ממון על חזקתו. ולמאי דפרישית ע"כ סבר הש"ס השתא דחזקת ממון עדיף אפילו מתרי חזקות ולפ"ז כן הוא אליבא דהלכתא לפי האמת דהא בשמעתין בסמוך מסקינן דהלכתא כוותיה דרב וא"כ חזקה דהשתא מיקרי חזקה וא"כ בהא דרבי יעקב איכא תרי חזקות לגבי חזקת ממון ואפ"ה פסקו כל הפוסקים כרבי יעקב מסוגיא דפ' מי שמת דף קנ"ג דמוקמינן לרבי נתן כרבי מאיר ורבי יעקב כרבנן ע"ש שכל הפוסקים חולקין על הרמב"ם ז"ל. ולפ"ז הוי קשיא לי טובא על שיטת רש"י ותוספות שפסקו בסוף פרק המדיר גבי המחליף פרה בחמור דלעולם על בעל הפרה להביא ראיה משום דחזקת הגוף עדיף מחזקת ממון וכדפרישית התם וא"כ קשיא הילכתא אהילכתא ומכ"ש דקשה טפי למסקנא דהכא דחזקת בריאים עדיף טובא דכ"ע בחזקת בריאים קיימי וא"כ איכא הכא בדרבי יעקב רובא ותרי חזקות להמקבלים דבריא היה ואפ"ה קי"ל כרבי יעקב ובפ"ק דכתובות ובר"פ האשה שנתארמלה משמע דבחזקה וברי ושמא מוציאין ממון ואמרינן נמי התם דרובא כברי ושמא דמי וא"כ קשיין הלכתא אהלכתא והנלע"ד בזה דהא דקי"ל כרבי יעקב היינו לפי שהמחזיק טוען ברי וכל היכא שהמחזיק טוען ברי ודאי הוי כלל גדול בדין דהמע"ה אפילו לכמה רובי וחזקה משא"כ התם בכתובות דאיירי שהמוחזק טוען שמא וכדפרישית בס"פ המדיר וזה מסייע לסברא דילן. אלא דאכתי קשה דה"ל למימר דרב דאמר כרבי יעקב וטעמא דרבי יעקב משום דקטעין ברי משא"כ במילתא דרב שהאב אינו יודע אם בגרה בצפרא או לא אף ע"ג דהיא ג"כ אינה יודעת למאי דמסקינן בסמוך דאפילו באינה מכחשתו איירי אפ"ה ה"ל שמא ושמא ומש"ה אזיל רב בתר חזקה דהשתא. ויש ליישב כיון דבטענת ברי לחוד ודאי לא סגי אם לא בהדי חזקת ממון ומש"ה מסיק למילתא דשאני התם דאיכא חזקת ממון והיינו עם טענת ברי וחדא מינייהו נקיט כן נ"ל ויש ליישב עוד בדרך אחר ואין להאריך כאן יותר:

אלא דאכתי קשה מאי קאמר הכא דרב ס"ל כרבי יעקב והיאך אפשר לומר כן הא שמעינן ליה לרב דאמר הולכין בממון אחר הרוב וא"כ כיון דמילתא דפשיטא היא דרובא דעלמא בחזקת בריאין הם וכ"ש הכא דודאי הוי ליה חזקה להנותן בשום פעם שהיה בריא ואפ"ה ס"ל לרבי יעקב דלא מהני לגבי חזקת ממון ויש ליישב דבהא לא איכפת לתלמודא אי הוה רב דלא כרבי יעקב במאי דס"ל לרב הולכין בממון אחר הרוב דבלא"ה לא קי"ל כרב בהא אלא דעיקר כוונת הש"ס בשמעתין לאוקמא לרב כרבי יעקב היינו במאי דשמעינן לרב דאזיל בתר חזקה דהשתא דאיפסקא הלכתא בסמוך כרב בהא ובהא איצטריך תלמודא לומר דרבי יעקב נמי מצי סבר הכי דאלת"ה תיקשי הלכתא אהלכתא דבפרק גט פשוט קי"ל כרבי יעקב כן נ"ל נכון לפי שיטת רש"י ז"ל משא"כ לפירוש ר"י בשמעתין בד"ה מי איכא למימר דמפרש ר"י דרגילות הן לבא בבקר ואם כן איכא למימר בפשיטות דהא דאיפסיקא הלכתא בסמוך כרב היינו מה"ט גופא דלענין קידושין ודאי הולכין אחר הרוב וכ"ש הכא דחזקת פנויה מסייעו א"כ בלא"ה לא קשיין הלכתא אהלכתא דאפשר דרב גופא לא אזיל בתר חזקה דהשתא היכא דליכא רובא וא"כ הדרא קושיא לדוכתא למאי נ"מ מסיק הש"ס דרב כרבי יעקב דהא מ"מ ע"כ לא ס"ל כוותיה דלרב הולכין בממין אחר הרוב וליתא לדינא דרבי יעקב ויש ליישב בדוחק ואין להאריך יותר ודוק היטב:

שם ושמואל אמר אנא דאמרי אפילו לרבי נתן ע"כ לא קאמר ר"נ התם דכ"ע בחזקת בריאים קיימי כו'. ואף ע"ג דשמואל סובר דאין הולכין בממון אחר הרוב אפ"ה שאני הכא דכ"ע בחזקת בריאים קיימי ועוד דודאי הנותן גופא היה ודאי בריא בשום פעם שראינו אותו א"כ עדיף משאר רובא והוצרכתי לפרש כן משום דנ"מ טובא לענין פסק הגבינות שנעשו מספק טריפה שאנו מוצאין עכשיו טריפה ולא ידעינן אימת נטרפה דיש מביאין ראיה מכאן דכיון דרוב בהמות כשירין הם מוקמינן לה אהך רובא אף ע"ג דאיתרע בודאי דומיא דהכא דאמרינן דכ"ע בחזקת בריאים קיימי אף ע"ג שהוא עכשיו שכ"מ ולמאי דפרישית אין ראיה מכאן דהכא כ"ע בחזקת בריאים קיימי ועדיף מרובא כדפרישי' ועדיין צ"ע ודו"ק:

תוספות בד"ה מי איכא למימר כו' ור"י פירש דרגילות הן לבא בבקר כו' עכ"ל. ובד"ה שאח"ז אלא הכא כו' הרי התם אין לה חזקה משום דבר לא משערות ולא מבגרות כו' עכ"ל. ולכאורה דבריהם סותרין זה את זה דכיון דרגילות לבא בבקר א"כ הא מפקה נפשה מרוב נשים ומה לי אם מפקה עצמה מחזקה או מרובא אדרבא הא קי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ודוחק לומר דלפר"י עיקר פלוגתא דרב ושמואל לפי המסקנא לא הוי אלא בהכי אי חיישינן לחומרא למיעוט או לא ולא פליגי בחזקה דהשתא ולשון הסוגיא לא משמע הכי. ויותר נראה לומר דמה שפיר"י דרגילות לבא בבקר לאו רוב גמור הוא אלא דשכיח קצת ועיקר פירוש ר"י היינו לאסבורי טעמא דרב דמיקל כ"כ שלא לחוש לקידושין משום הך חזקה דשעת מציאתן וכ"ש דא"ש טפי למאי דפרישית דהך חזקה דהשתא דבוגרת לא אלים כ"כ נמי מה"ט גופא דבאותו יום עשוי להשתנות ובכלל הספק הוא כמ"ש התוספות בדיבור שאח"ז ובכך ניחא ליה לר"י דרגילים טפי קצת לבא בבקר כן נ"ל ועדיין צ"ע:

גמרא נימא כהני תנאי קידשה אביה כו' מאי לאו חדא כרב וחדא כשמואל לא לא אידי ואידי כשמואל חדא במכחישתו כו'. ולכאורה אכתי קשה לרב תנאי היא וכבר הרגיש מהרש"א ז"ל בזה להקשות על לשון התוספות בד"ה והלכתא כוותיה דטפי הוי להו לפרש דאיצטריך למיפסק הלכתא כרב משום דלדידיה קשיין ברייתא אהדדי ולשמואל לא קשיין אהדדי וכבר עלה בלבי לפרש לפי שיטת רש"י ותוספות שלפנינו דגרסי לעיל בהא לימא רב הרי בוגרת לפנינו השתא הוא דבגרה והיא ג"כ גירסת הרי"ף והרא"ש ז"ל וא"כ לרב פשיטא דלא קשיין ברייתא אהדדי דהך ברייתא דקתני חוששין לקידושי שניהם איכא לאוקמי שפיר בתוך ששה דרב מודה דחוששין לקידושי שניהם ולשיטת התוספות ישנים וגירסתם דלא משכחת לה שתביא תוך שש אפ"ה איכא לאוקמי שפיר לרב הך ברייתא דקתני חוששין לקידושי שניהם בענין שלא בדקנוה בשערות כלל וא"כ מספקא לן הא מילתא גופא אם כבר שלמו ימי נערות בשעה שקידשה אביה או לא מש"ה חוששין לקידושי שניהם וכדפרישית וכמו שאבאר בסמוך בשם הרמב"ם ז"ל. ומתוך מה שכתבתי היה נ"ל להביא ראייה לפסק הטור והש"ע א"ע סימן ל"ז שפסקו דבתוך ששה חוששין לקידושי שניהם והקשיתי לעיל דמסברא משמע דקידושי אביה הוויין ודאי קידושין דבחזקת נערות היא ולמאי דפרישית הכא דלרב דקי"ל כוותיה ע"כ מוקמינן לאידן ברייתא בתוך ששה ואם כן הא קתני בהדיא דחוששין לקידושי שניהם כך היה נראה בעיני לכאורה אלא דמתוך מה שכתבתי לשיטת התוספות ישנים ממילא דאיכא למישדי נרגא בראייה זו ועדיין צ"ע. מיהו בלא"ה נ"ל ליישב דלרב לא קשיין ברייתא אהדדי דבלא"ה ע"כ הא דרב תנאי היא דהא רבי שמעון דמקוה לא קאי כוותיה והיינו לשיטת התוספות דפ"ק דנדה דרבי שמעון לית ליה כלל חזקה דהשתא בשעת מציאתן אפילו למיהוי תרתי במקום חדא ואם כן מוקי רב להך ברייתא דחוששין לקידושי שניהם כרבי שמעון ואף על גב דלעיל בפלוגתא דרבי יעקב ור' נתן מהדר הש"ס לאוקמא מילתא דרב ככ"ע משום הא לא איריא שכבר כתבתי דאיצטריך לאסוקי הכי דלא תיקשי הלכתא אהלכתא דס"ל בסמוך כרב וקי"ל בפ' מי שמת כר' יעקב משא"כ בדר' שמעון לא איכפת לן אי הוי רב דלא כרבי שמעון דבלא"ה לא קי"ל כרבי שמעון כן נ"ל נכון ודו"ק:

בד"ה במכחישתו בקונטרס כו' בגרתי מאתמול ולא דק דהא ביומא דמישלם שית איירי עכ"ל. ולכאורה כוונתם מבואר בפשיטות דהא ע"כ בהכי איירי דאלת"ה בהא לימא רב כדמקשה לעיל וכבר העירותי בזה באריכות בחידושי גיטין דף י"ח בסוגיא דבת אחותו בלשון התוספות בד"ה משום בת אחותו וכתבתי ליישב שיטת רש"י ז"ל דנהי דלעיל מקשה שפיר בהא לימא רב דהאיכא לאוקמה בחזקת נערות דמעיקרא סובר הש"ס בפשיטות דעדיף מחזקה בתרייתא כמ"ש התוספות לעיל בד"ה ושמואל מ"ש ממקוה וכ"ש למאי דפרישית דה"ל חזקה דאתי מכח רובא דרוב נשים אין מביאות סימני בגרות תון ששה וכל זה למאי דלא אסיק אדעתיה דאיירי במכחישתו משא"כ השתא דבעי לאוקמא במכחישתו ולפ"ז היא טוענת ברי והאב שמא וא"כ הא איפסיקא הלכתא בפ"ק דכתובות דף י"ג כר' גמליאל דמכשיר בראוה מדברת ומעוברת אפילו ברוב פסולין והיינו כמו שכתבתי שם דברי ושמא בהדי חוקה עדיף מרובא וכמ"ש ג"כ הרא"ש ז"ל שם בסוגיא דפתח פתוח בשם רבינו יונה וא"כ ה"נ מהני ברי דידה דמסייע לחזקה דשעת מציאתן דהשתא שהיא בוגרת ועדיף מחזקת נערות אף על גב דאיכא רובא וע"ש באריכות. אמנם כן מצאתי ראיתי בלשון מהרש"א ז"ל כאן דמפרש כוונת התוספות כאן בדרך אחר דאזלי בשיטת התוספות ישנים דאי אפשר כלל להביא תוך ששה. מיהו כבר כתבתי לעיל דנראה דוחק לפרש כן כיון דסברא זו לא נזכר בלשון התוספות שלפנינו ובר מן דין נמי לא שייך לשון ולא דק דהא רש"י מיהו לפי גרסתו ופירושו ודאי דק בדקדוק גדול ודינא קמל"ן אע"כ דכוונת התוספות כמו שפירשתי וכן נראה להדיא מלשון רבינו ירוחם ז"ל בנתיב כ"ב חלק חמישי ע"ש. וא"כ יפה כתבתי ליישב שיטת רש"י ז"ל כמו שפירש"י בגיטין. אלא דאפ"ה אין בזה קושיא על לשון התוספות דלשיטתייהו אזלי שכתבו בפ"ק דכתובות בסוגיא דמעוברת דהא דנאמנת לומר לכשר נבעלתי אף ברוב פסולין לאו משום ברי ושמא בהדי חזקה גרידא נאמנת אלא משום דאיכא למימר אשה מזנה בודקת ומזנה הא בעלמא לא מהני ברי ושמא בהדי חזקה נגד רובא כדמייתי ראיה משבויה אלא דרש"י לא נחית להכי כמו שהארכתי במקומו שם ע"ש ובגיטין דף י"ח ואין להאריך יותר ודוק היטב:

שם והלכתא כוותיה דרב. הרמב"ם ז"ל השמיט לגמרי דין זה בחיבורו בפ"ג מהל' אישות. וכתב במקומו שם דין י"ד היתה הבת ספק בוגרת בין שקדשה אביה שלא לדעתה בין שקידשה היא עצמה שלא לדעת אביה הרי היא מקודשת בספק לפיכך צריכה גט מספק עכ"ל שם בפ"ג ובפרק שני מהל' אישות דין ב' כתב בזה הלשון מאחר שתביא סימן התחתון תקרא נערה עד ששה חדשים גמורים ומתחלת יום תשלום ששה חדשים ומעלה תקרא בוגרת כו' עכ"ל. וכבר תמהו על דבריו כל מפרשי דבריו שהוא לגמרי נגד כל הסוגיא דשמעתין ונגד פסק ההלכה דהלכתא כוותיה דרב. אמנם לענ"ד נראה ליישב משום דבנדה פר' יוצא דופן ובפרק בא סימן פליגי תנאי טובא בשיעור שתי שערות באיזה שיעור חשיבי שערות וכה"ג בסימני בגרות נמי פליגי תנאי טובא ואיפסקא שם הלכתא כדברי כולן להחמיר בין בנערות ובין בבגרות וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל להדיא בפ' שני מהל' אישות דין ט"ז דמשיצמחו השתי שערות ויכולות להינטל בפי הזוג עד שיכוף ראשן לעיקרן הוי ספק ודנין להחמיר בכל מקום נמצא דלפ"ז איכא למימר בפשיטות דאזלא לה פלוגתא דרב ושמואל וכל השקלא וטריא דשמעתין דכיון דלא משכחת לפלוגתייהו אלא ביומא דמישלם שית אי אמרינן דמסתמא הביאה מערב או לא וכל זה לא משכחת לה אלא אי הוי ידוע זמן השערות דמהאי שעתא הוא דמתחלן הששה חדשים ומספקא לן ביום האחרון גופא אימתי הביאה זה הסימן בגרות אם היה ידוע משא"כ השתא דבסימני נערות גופא לא קים לן שפיר והולכין להחמיר א"כ אי אפשר שיהא הכל ביום א' ומסתמא כל הני שיעור זמנן נמשך בימים ידועים הרי דלפ"ו לעולם אין ידוע לנו יום תשלום הששה חדשים בצימצום אלא הכל בכלל הספק אלא לאחר שיצא הספק מלבנו ודאי משערינן בכלות הששה חדשים מיד לעיתותי ערב דהא אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים. ובודאי שכבר הוא לאחר ששה חדשים גמורים א"כ תו ליתא לפלוגתא דרב ושמואל דאינהו אפשר דס"ל בשתי שערות כחד תנא משא"כ לדידן דמספקא לן הכל בכלל הספק והא דאיפסקא הילכתא כוותיה דרב היינו משום דנפקא מיניה טובא בכל דוכתי אי אזלינן בתר חזקה דהשתא דשעת מציאתן היכא דליכא חזקה קמייתא או לא ובהא הלכתא כרב כן נ"ל ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל ותו לא מידי:

תוספות בד"ה מביא ראיה על הבנים כו' וא"ת מאי קמ"ל כו' לכן פירש כו' דלא אמרינן שלקחה האשה איש אחר במ"ה כו' עד סוף הדיבור. ולכאורה פירוש דחוק הוא דפשטא דלישנא דמתניתין איירי שבא הוא ואשתו עמו ממ"ה בחזקת שהיא אשתו וא"כ מהיכא תיתי נחוש לכן שגירשה במ"ה וניסת לאחר וחזר זה ונשא והחזיר גרושתו משניסת ואי איירי שלא באתה בחזקת אשתו כגון שגירשה באמת א"כ נראה דמילתא דפשיטא היא שצריך להביא ראיה שהן בנים שלו ולא מאיש אחר. ובלא"ה לא ידענא מאי דוחקיה דר"י לפרש כן ולהקשות על פירוש רש"י ז"ל כדמשמע פשטא דמתניתין ולא תיקשי מאי קמ"ל דטובא אשכחן כה"ג דקתני במתניתין רישא איידי סיפא כ"ש בחדא בבא גופא וכ"כ התוספות י"ט ועוד דבהאי ענינא וחששא דפירש ר"י מצינן נמי לפרש בפירוש רש"י ז"ל דלא חיישינן שגירשה ואהדרה אף על גב דלא שייך למימר דאי איתא דגירשה קלא אית ליה קמ"ל דאפ"ה לא חיישינן ומותרין לאכול בקדשי הגבול בין האשה ובין הבנים ומה שיש לדקדק עוד בלשון התוספות עיין במהרש"א ז"ל ודברי מהרש"ל ז"ל שהביא מהרש"א ז"ל תמוהין בעיני. אח"ז מצאתי להדיא בירושלמי שבעינן גדולים וקטנים היינו נמי משום חששא שמא גירשה בינתיים:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.