פני יהושע/בבא מציעא/פ/ב

פני יהושע בבא מציעא פ ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

השוכר את האומנין פרק ששי

במשנה כל האומנין שומרי שכר הן כו' הלוהו על המשכון ש"ש רבי יהודה אומר הלוהו מעות ש"ח כו' ופרש"י בטעמא דת"ק דאפילו במעות ש"ש משום שכר מצוה ובטעמא דר"י מפרש דלית ליה שכר מצוה לענין דינא עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה בל' רש"י דהא ממה שמפרש דטעמא דת"ק משום שכר מצוה כוונתו מבואר דמשמע ליה עיקר טעמא דמתניתין כמסקנת הש"ס לקמן בסוף הסוגיא דהלוהו על המשכון דמסקינן דר"א ור"ע פליגי בדרב יוסף וכמ"ש הפוסקים להדיא בשיטת רש"י שסובר דהלכה כרב יוסף לגבי רבה שכ"כ להדיא לקמן דרבה ודאי תנאי היא ומלתא דרב יוסף מיתוקמא אליבא דכ"ע ומש"ה מפרש רש"י בפשיטות דת"ק ור' יהודה נמי בפרוטה דר"י פליגי וא"כ לפ"ז קשיא טובא היאך כתב רש"י דר' יהודה לית ליה שכר מצוה לדינא ולית ליה דר"י וא"כ אכתי הוי מלתא דר"י כתנאי ואמאי לא מפרש בפשיטות לגמרי כמסקנת הש"ס לקמן דכ"ע אית להו דר"י ובמלוה צריך למשכון קמיפלגי וטעמא דמ"ד ש"ח היינו משום דלאו מצוה קעביד שלהנאתו הוא מתכוין. והנלע"ד בזה דרש"י ז"ל סובר דהא דאמרינן לקמן דכ"ע אית להו דר"י ודחקינן לאוקמי מתניתין וברייתא במלוה צריך למשכון דוקא היינו דרך דחייה בעלמא כדאשכחן בש"ס בכמה דוכתי דאמרינן לימא כתנאי ודחה דאפשר לאוקמי ככ"ע משא"כ לקושטא דמלתא לענין דינא אין אנו צריכין לדחוק ולאוקמי מתניתין וברייתא בדוחקא במלוה צריך למשכון דוקא לפחות מדמיו שאין זה מלשון המשנה וברייתא כלל וטפי אית לן לאוקמי ברווחא דהנך תנאי דמתני' וברייתא בדרבה ור"י קמיפלגי ואפ"ה הוי שפיר הלכה כר"י לגבי רבה כיון דרבה כר"א דשמותי הוא ור"י כר"ע דקי"ל הלכה כר"ע מחביריו ומכ"ש דת"ק דמתניתין נמי כר"י ס"ל ויחיד ורבים הלכה כרבים. ועוד נראה לי דל' סוגיא דשמעתין בסמוך הכריחו לרש"י לפרש כן והיינו מדשקיל וטרי הש"ס טובא בבבא דרישא דקתני האומנין ש"ש דאתיא דלא כר"מ דאמר שוכר כש"ח ומסיק הש"ס לעולם ר"מ כו' ואי ס"ד דסיפא דמתניתין איירי במלוה צריך למשכון דוקא א"כ קשיא דר' יהודה אדר"י דכיון דלמאי דמשמע השתא דר"י ס"ל דשוכר כש"ש דמי א"כ אמאי קאמר בהלוהו מעות ש"ח נהי דלאו מצוה קעביד דלא שייך האי דרב יוסף מ"מ אכתי להוי ש"ש מטעם שוכר דכיון דצריך למשכון להשתמש בו ולפחות מדמיו היינו שוכר ממש כמ"ש הפוסקים וכ"כ בספר תורת חיים לקמן אע"כ דבכל האי שקלא וטריא דבעינן למימר מעיקרא דשוכר לר"מ הוי כשומר חנם ולר"י כשומר שכר ולא מחלקינן א"כ תו לא מיתוקמא מתניתין כלל במלוה צריך למשכון אלא בסתם משכון דעלמא דלא דמי לשוכר כלל ואפ"ה לת"ק הוי ש"ש משום שכר מצוה דר"י ור' יהודה לית ליה דר"י לדינא כפי' רש"י. מיהו הא דמוקמינן לקמן במלוה צריך למשכון קמיפלגי היינו משום דס"ל עיקר כאידך שינויא דבסמוך כרבה בר אבוה דמחליף ותני וא"כ ר' יהודה לטעמיה דאע"ג דבכה"ג במלוה צריך למשכון ה"ל שוכר מ"מ הא ס"ל לר"י דשוכר כש"ח דמי כן נ"ל נכון בעזה"י בשיטת רש"י ודו"ק. ועיין עוד בסמוך:

תוספות בד"ה נימא תנן סתמא דלא כר"מ מדמה ליה אומן לשוכר כו' אע"פ שאינו נוטל שכר על השמירה כו' ה"נ שוכר כו' עס"ה. וכן מבואר ג"כ מלשון רש"י ונראה שהוצרכו לכך משום דבלא"ה לא שייך לדמות כלל אומן לשוכר דשכירות ליומא ממכר הוא וכל משך השכירות כל הנאות שלו דמי קצת לשואל אלא דעיקר קושית הגמרא דמדמי להדדי היינו מהאי טעמא גופא דכיון דאפילו בשוכר דאיכא כל הנך טעמי למעליותא למיהוי ש"ש ופשטא דקרא נמי הכי משמע דבענינא דשואל דחייביה קרא בשבורה ומתה מסיים סיפא דקרא ואם שכיר הוא בא בשכרו דמש"ה לא דמי לשואל שכל הנאות שלו בחנם משא"כ זה שהנאתו בא בשכרו א"כ ממילא הוי משמע דשומר שכר מיהא הוי ואפ"ה קאמר ר"מ דלא הוי אלא ש"ח וע"כ היינו משום דפשיטא ליה לר"מ מסברא דלעולם לא שייך דין ש"ש אלא כשנוטל שכר בפי' על השמירה ומש"ה דחיק לפרש לישנא דקרא דבא בשכרו לאידך גיסא א"כ כ"ש שאין לנו לומר באומן דהוי ש"ש כן נראה לי בכוונת רש"י והתוספות:

תוספות ד"ה דקא תפיס ליה אאגרי הוי ש"ש וא"ת הא דתנן בפירקין הלוהו על המשכון כו' ודחיק לאשכוחי טעמא כו' לימא טעמא דבההיא הנאה דתפיס ליה אחוביה כו' עכ"ל. ויש לתמוה טובא דלכאורה אין מקום לקושי זו כלל דודאי אי אפשר לאוקמי לקמן טעמא דת"ק דמתניתין ודר"ע דהמלוה על המשכון ש"ש דתפיס ליה אחוביה כדאמרינן הכא לשינויא קמא דהא להאי שינוי' בעי למימר דאע"ג דלר"מ שוכר הוי כשומר חנם כיון שאינו נוטל שכר על שמירתו אפ"ה סובר ר"מ דאומן הוי שומר שכר מה"ט דתפיס ליה אאגרי' שהוא טעם חשוב כאילו קיבל שכר על השמירה א"כ לפ"ז כ"ש דקשה דר"י אדר"י דלמאי דס"ל לר"י דאפילו שוכר הוי כש"ש א"כ אמאי קאמר דהלוהו מעות ש"ח דלית ליה שכר מצוה דאכתי ליהוי ש"ש מטעמא דתפיס ליה אחוביה וא"כ ה"ל פלוגתא דר"מ ור"י במתניתין כסברות הפוכות דלר"מ מלוה על המשכון עדיף משוכר ולר"י הוי איפכא וא"כ מהאי טעמא גופא לא ניחא ליה לתלמודא לקמן לאוקמי מהאי טעמא דתפיס ליה אלא מטעמא אחרינא ולית ליה הך סברא דתפיס ליה הוי ש"ש והיינו כשינויא דאיבעית אימא כדמחליף רבה ב"א ותני דלר"י שוכר ואומן נמי הוי שומר חנם ולר"מ בכולהו הוי ש"ש ולאו מטעמא דתפיס ליה אלא משום שנהנה פורתא כל חד כדאיתא מיהו אפ"ה צריכין אנו לחלק כסברת התוספות בתירוצם ולאו מטעמייהו שהכריחו כן מסוגיא דלקמן אלא מהאי טעמא גופא שכתבתי דמסוגי' דשמעתין גופא מוכח דצריך לחלק דאלת"ה לשינוי' קמא דאית ליה הך סברא דהיכא דתפיס ליה הוי ש"ש א"כ אכתי כ"ש דקשה דר"י אדר"י כדפרישית ולשון התוס' בקושייתם צ"ע ודוק היטב:

גמרא ואיבעית אימא כדמחליף כו'. ופי' רש"י אי נמי דמי אומן לשוכר קא מיתוקמא מתני' כר"מ כו' ומהדר לאוקמי כר"מ משום דסתם משנה ר"מ היא וכ"כ התוספות בפרק הכונס דף נ"ז בד"ה ואבע"א ע"ש. וקשיא לי טובא היאך אפשר לומר דלקושטא דמלתא לשינוי' בתרא אומן דומה לשוכר לגמרי דלא משמע ליה האי טעמא דתפיס ליה וא"כ לפ"ז דלר"י הוי נמי אומן ש"ח כמו שוכר וא"כ קשיא מתניתין דהכא מדפליג ר"י בסיפא דהלוהו מעות הוי ש"ח משמע דברישא באומן מודה דבכה"ג מקש' הש"ס בכמה דוכתי. ויש לי ליישב ואין להאריך ויבואר קצת בסוגיא דלקמן בהמלוה על המשכון. מיהו לולי פי' רש"י היה נראה לי לפרש דלרבה בר אבוה גופא נמי לא דמי שוכר לאומן מסברא דודאי אומן עדיף טפי מטעמא דתפיס ליה אאגרי' אלא דאדרבה לרבה בר אבוה אלים ליה האי סברא דתפיס ליה אאגרי' טובא דאפילו במלוה על המשכון נמי שייך האי טעמא למיהוי כש"ש וכ"ש למאי דמסקינן דאיירי במלוה צריך למשכון להשתמש בו וכפי' ר"ח דהיינו שאינו רוצה להלוות לו בלא משכון א"כ פשיטא דטפי שייך בו האי טעמא דתפיס ליה אאגרי' ואפ"ה קאמר רבי יהודה דהלוהו מעות ש"ח וכי היכי דלא תיקשי דר"י אדר"י מש"ה הוצרך רבה ב"א להחליף השטה ולומר דר"י ס"ל בשוכר כש"ח ולפ"ז א"ש טובא ור"י לטעמיה ואה"נ דפליג ארישא במכ"ש דכיון דאפילו במלוה על המשכון דשייך נמי תפיס אאגרי' לפי' ר"ח ולפי' רש"י והתוספות עכ"פ שייך ביה פרוטה דר' יוסף ואפ"ה קאמר דהוי ש"ח כיון שאינו מקבל שכר על השמירה בפירוש מכ"ש באומן. ואי תיקשי א"כ אמאי קאמר ר"י הלוהו פירות ש"ש הא לא קיבל שכר על השמירה בפירוש משום הא לא איריא כיון דפירות עבידי דמירקבי ודרכן בכך כמו שפי' רש"י ובהאי הנאה שמקבל עליו אחריות הפירות הרי זה שכר פעולתו שיקבל עליו שמירת המשכון תמורת הפירות דלא שכיח כ"כ כמו הרקבת הפירות. והכי משמע להדיא בירושלמי דר' יוחנן ור' אבוה בשם ריב"ח מפרשי טעמא דר' יהודה דרוצה אדם ליתן כמה ולמכור פירותיו ע"י משכון ע"ש. ועוד דבלא"ה הא דמחליף רבה ב"א ותני לאו משום דבעי לאוקמי סתם מתניתין דהכא כר"מ אלא כי היכי דתיתוקם סתם מתניתין דשבועות פ' ד' שומרין דתני בהדיא דנושא שכר והשוכר משלמין בגניבה ואבידה מש"ה מוקי לה כר"מ דסתם משנה ר"מ וכמ"ש כל הפוסקים והמפרשים ודוק היטב:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.