שיטה מקובצת/בבא מציעא/פ/ב

שיטה מקובצת בבא מציעא פ ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תרגמה אביי. פירשו בתוספות דיש ליישב פירוש ראשון ומה שהקשה בקונטרס לא קשיא דכיון שהתליעו והם גרועות כל כך כהאי גוונא לא יאמר אביי נפח כמשאוי וכו' ככתוב בתוספות. ואי משום תבן דמתניתין יש לומר דמיירי בתבואה במוץ שלה דדמי קצת לתבואה. תוספות חיצוניות.

וזה לשון הריטב"א: תרגמה אביי במחיקתא. יש שפירשו שעורים שהתליעו. והקשה רש"י מה לי התליעו מה לי לא התליעו הרי יש כאן נפח של לתך ושלשה קבין וקתני פטור ולאביי נפח כמשאוי דהא כי לא התליעו נמי השעורים קלים הם ומחייב ליה אביי. ויש מתרצים דלא בכל דבר קל אמר אביי שהנפח כמשאוי שהרי שק של נוצה אינו כשק של חטים ולא אמר אביי אלא בין חטים לשעורים או בין תבואה קלה לתבן שדומה קצת לתבואה הילכך כשהתליעו והם קלים הרבה לא אמר אביי ונכון הוא זה הטעם. ומיהו לשון מחיקתא נראה כפירוש רש"י שהשש עשרה סאין הללו לא היו אלא מחוקות שאינם עולות אלא חמש עשרה ושלשה קבין טפופות. ויש שפירש שנדחקו השעורים יפה עד שאין בהן נפח יותר מחטין אלא מעט כי בתוספת סאה אינו חשוב אלא כמשקל לתך ושלשה קבין. עד כאן.

אי דלא מצי ביה לישדייה. כלומר וכי לא שדייה מחל ואיהו אזיק אנפשיה. אמר אביי כשחבסו לאלתר דהוו ליה גיריה. רבא אמר לאגרא יתירא. פירוש דלעולם כשלא חבסו ואנזקו פטור וכי קתני קב לכתף להתחייב לו בשכר התוספת דבפחות מכאן פטור. ומכאן אתה דן שכשם שכל השיעורים הללו לחיוב אונסים כך הם לחיוב שכר דבפחות מכאן פטור. מפי רבי. הריטב"א.

הא דאמרינן בקב לכתף כסבור חולשא הוא דנקיט ליה דמשמע דחייב משכיר בנזקיו תמהני וכי שומר הוא על גופו שישלם לו ואי בשוכר עבד מחברו אף הוא פטור אפילו מפשיעה ואם נאמר שנזקי אדם הם תימה הוא דהא לאו מכחו אתי ליה נזק ואפילו הטעינו הוא. הרמב"ן.

וכתב הריטב"א וזה לשונו: רב אשי אמר כטבר חולשא הוא דנקיט ליה. פירוש ולהכי לא שדייה. ואם תאמר מכל מקום הוא הטעה את עצמו ולא יהא חייב זה עליו. יש לומר מפני שהוא גרם לו הטעות שהיה סבור שאמר לו אמת וכיון שעל פיו ועל סמך שלו ניזוק הרי זה גיריה כמראה דינר לשלחני ואמר לו שהוא יפה ונמצא שאינו יפה וכן כל כיוצא בזה. עד כאן.

ולענין פסק כתב הרמ"ך וזה לשונו: השוכר את החמור להביא עליה לתך חטים והביא עליה לתך שעורים ושלשה קבין עוד שהם אחד משלשים בלתך פטור שהרי לא הביא עליה משקל לתך חטין. הביא עליה לתך וסאה שעורים שהרי משקלן כמשקל לתך חטים ונפחן יתר חייב דנפחא קשה למשאוי ותיקלא כתיקלא ונפחא הוי תוספת. שכרה להביא לתך שעורים והביא עליה לתך חטים אפילו פחות ממנו שלשה קבין חייב שהרי משקלו גדול ממשקל לתך שלם של שעורים. ואף על גב דלעיל לא מחייב אלא אם כן הביא עליה מן השעורים כמשקל החטים או קרוב להן הכא מיחייב אף על גב דנפחא זוטר טפי כיון דתיקלא טפי חלק אחד משלשים דתיקלא קשי טפי ממאי דמקבל נפחא וצריך עיון הביא עליה לתך חטים פחות סאה פטור שמשקלו שוה ללתך שעורים. שכרו להביא חטים או שעורים והוסיף על משאו הראוי לו אחד משלשים במשאוי בין באדם בין בבהמה חייב וכן לספינה. וסתם משא ספינה בינונית שלשים כור וסתם בורני גדולה תשעים כור. אדריב הוא חצי לתך מדינה. נפקא מינה למקח וממכר ומשוי. שכר את הכתף והוסיף קב אחד על משאו שהוא בסתם שלשים קבין אם הזיקו לאלתר שחבסו חייב המשכיר בנזקיו וכן אם הזיקו לאחר זמן נמי מחייב לטפויי ליה אגרא ומשלם ליה נזקיה כרב אסי דאמר קסבר חולשא הוא דאלמא דאף על גב דלא סר טעוניה ואיחבס ואיתזק בסוף יומא לא אמרינן בר דעת הוא לישבקיה. ונראה לומר דהוא הדין אף על גב דלא אזקיה כיון דאוסיף על משאו מחייב לטפויי אגריה בין לאדם בין לבהמה בין לספינה אף על גב דלא איחבס ולא איתזק כיון דלא ידע ולא מחל ואליבא דרבא הוא דלא מחייב לטפויי ליה אגרא משיעורא דחד לתלתין וצריך עיון. ע"כ.

כתב רבינו בהלכות והלכתא כרב אשי וכן כתב רבינו חננאל וקיימא לן כרב אשי דהוא בתרא. ונראה לי דלאו לאפוקי פירוקי אחריני מהלכתא אמרה דרב אשי נמי לא פליג בהו אלא משום דאביי ורבא לית להו דרב אשי מדלא מפרקי הכי שהוא הפשט קאמר רבינו דהלכתא כרב אשי. שיטה.

כתוב בתוספות וקשה לריב"ם דבפרק מי שהחשיך אמר רב ירמיה מדפתי וכו'. ולא ידעינן מאי קושיא וכו' עד ואמנם משונה היה בין באכילה וכו' ככתוב בתוספות. וכולן שאמרו טול שלך והבא מעות שומר חנם. תימה דאפילו שומר חנם לא להוי כדאמרן בהזהב גבי אמרו ליה לית לן שומשמי תא ושקול זוזך. ויש לחלק דשאני הכא הואיל ונהנה מהנה מפי רבי. עד כאן.

מתניתין: הנח לפני שומר חנם איכא דמקשו כי אמר לו הנח לפני נמי אמאי חייב והא לא משך ואמרינן בפרק מרובה שתקנו משיכה בשומרים. ולאו קושיא היא דכי אמר לו הנח לפני כמי שאמר לו הכישה במקל והיא תבא דהויא משיכה ובסימטא עסקינן דמקום משיכה הוא וכי מייתי לה קמיה בשליחותא דידיה כמי שמשכה הוא דמי. אי נמי ד' אמות דידיה בסמטא כחצרו דמיא לכל דבר. הראב"ד.

גמרא: לימא מתניתין דלא כרבי מאיר דאמר שוכר כשומר חנם. ואומן כשוכר דמי שהוא עושה מלאכה בגוף החפץ כשוכר. הראב"ד. ואם תאמר והיכי מדמי שוכר לאומן שאני שוכר דלהכי לא חשבינן ליה שומר שכר משום דקיהיב שכר מלאכתו אבל אומן נותנין לו שכר. ויש לומר דשפיר מדמה דאומן נמי מה שנוטל שכר היינו על ידי טרחו שהוא מתקנו. תלמיד הר"פ.

הא דאקשינן הא גמרתיו שומר שכר משמע ודאי דאליבא דפירוקא בתרא דאמרינן כדמחליף רבה בר אבוה דוקא הוא אבל ללישנא קמא אף על גב שאמר גמרתיו שומר שכר ודאי הוא מן הדין דהא תפיס ליה אאגריה מה שאין כן שהחזירה לאחר ימי שאילתוה. הרמב"ן. והרא"ש תירץ דחשיב ליה קצת דלא תפיס ליה אאגריה כיון דלא אמר לו הבא מעות וטול את שלך דגמרתיו משמע קצת דאינו מעכבו על שכרו. ע"כ.

וזה לשון הראב"ד: הא דאקשינן בגמרא הא גמרתיו שומר שכר. קשיא דמדמי ליה לשואל אחר ימי שאלתו והא לא דמי דהא מכל מקום אאגריה תפיס ליה אפילו אחר גמרו אבל שואל עוד אינו רשאי להשתמש בה. ואולי נאמר דהאי תפיס ליה אאגריה דקאמר שהוא רשאי להתכבד בו קאמר כדין שוכר כל ימי אומנותו טפי לא שהוא כפקדון בידו ואפילו הכי הוי עליה שומר שכר בתחלתו ושואל נמי נימא הכי. אי נמי אנן אמסקנא סמכינן דרבי מאיר תני לה והיינו טעמא לאומן ושוכר דהוו שומרי שכר משום דאומן קא רוח במלאכתו באותו הכלי ושוכר נמי שהוא עושה בה צרכו והני מילי בימי המלאכה אבל לאחר המלאכה לא ואם כן גמרתיו אמאי הוי שומר שכר. אלא אין הפרש בזה בין ימי שאילתה לאחר ימי שאילתה. עד כאן.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף