פני יהושע/בבא מציעא/ד/ב

פני יהושע בבא מציעא ד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בפירש"י בד"ה אינו אלא כמשיב אבידה מדהו"ל למימר שתים והשטר מסייעו עכ"ל. לכאורה מ"ש רש"י והשטר מסייעו שפת יתר הוא והיה נ"ל ליישב דלישנא דמשיב אבידה קשי' ליה דמ"ש דהוי משיב אבידה טפי מכל מ"מ דעלמא דאע"ג דאמרינן לעיל דהייני משום שאין אדם מעיז לכפור לגמרי מ"מ אמאי לא אמרינן בתבעו במאה והוד' לו בנ' דלהוי כמשיב אבידה מדלא הוד' במ' או בל' כדאמרי' הכא בסלעין דינרן אע"כ הוצרך רש"י לפ' דמאי דקרי ליה משיב. אבידה היינו משום שהשטר מסייעו אלא דאכתי יש לדקדק דבלא"ה לא דמי דבשלמ' בשאר מב"מ כיון דע"כ בהוד' בפרוט' ודאי חייב ש"ד ולא הוי כמשיב אבידה משום דלא הי' יכול לכפור בכולו משום דאין אדם מעיז א"כ מה"ט גופא חייב ש"ד אפילו בהוד' במקצת סך מרובה ולא חשבינן ליה משיב אבידה משום דאמרינן איערומי קא מערים כדמסקינן לקמן משא"כ הכא דבשתים פטור לגמרי משבועה אי משום הילך ואי מאינך טעמא דמסיק בסמוך וא"כ שפיר קרי ליה משיב אבידה וי"ל דרש"י בא לפ' מלתא דר"ע אפילו למאי דלא סליק אדעתי' עדיין מסבר' איערומי קא מערים או למאי דר"ל בסמוך דבשתים גופא חייב ש"ד לכך פרש"י הטעם דשטר מסייעו דבזה א"ש אליבא דכ"ע ודוק:

בד"ה טעמא דאמר שלש כו' וכל משמעו' השטר הילך הוא שהרי הקרקעות משועבדים על כך עכ"ל. לכאורה לשון רש"י תמוה מאוד דהא אכתי לא אסיק אדעת' הך סברא דשטר ה"ל כפירת שיעבוד קרקעות והתרצן הוא דמשני ליה הכי. אמנם לענ"ד דברי רש"י נכונים וברורים בטעמם היינו משום דרש"י לשיטתו לפי מה שמפרש דעיקר פלוגתא דר"ח ורב ששת לענין הילך היינו כשאומר לא הוצאתים והן שלך בכ"מ שהם וכמו שכתבתי בכוונת טעמו ונימוקו בסמוך דבענין אחר לא שייך פלוגתייהו דר"ח ור"ש. ולפ"ז לא הוה מקשה הכא מידי דמעיקרא מאי קסבר דהשטר הוי ליה הילך ומהיכי תיתי שהרי הוא אינו טוען לא הוצאתים ולפ"ז לא שייך לומר הרי הם שלך בכ"מ שהם ואמאי קרי ליה הילך לכך הוצרך רש"י לפרש דהמקשה נמי אסיק אדעתי' דהשטר הוי שיעבוד קרקעות אלא דלא אסיק אדעתי' דפטורא דשיעבוד קרקעות הוי מגזירת הכתוב אלא דס"ד דעיקר הפטור בשיעבוד קרקעות משבועה הוא מהאי טעמי' גופא דמה שמודה לו בשיעבוד קרקעות מיקרי הילך שהרי הם ברשות המלוה בכ"מ שהם וא"כ מקשה שפיר וע"ז משני התרצן דלאו מטעמא דהילך פטרינן ליה אלא משום כפירת שיעבד קרקעות כנ"ל:

בתוס' בד"ה לעולם שתים חייב וכו' דכשאומר שתים נראה יותר נאמן עכ"ל. והקשה מהר"ם ות"ל דכשהיא טוען שתי' הי' מרוויח הדינר וכ' ליישב ומסיק שצ"ע ולא ידענא מאי קשיא ליה דא"כ בכל מודה במקצת נימא הכי בתבעו במנה והודה בחמישים דלהוי כמשיב אבידה מדלא הודה במ' או בל' ואי משום דאמרינן איערומי קאמערים א"כ בסלעין דינרן גופא אמאי קרי ליה ר"ע משיב אבידה ולא אמרינן דקא מערים אע"כ כפי' תוספ' וק"ל:

בד"ה אין נשבעין וכו' וא"ת למ"ד בפ' ג"פ שיעבוד' דאורייתא מ"מ הטענה למה נשבע עכ"ל. כוונת' מבוארת דמאן דס"ל שיעבוד' דאורייתא היינו דדבר תורה אפילו מע"פ גוב' ממשעבדי אלא דחכמים תקנו דמע"פ א"ג משום פסיד' דלקוחות וא"כ קשי' להו דמודה במקצת שאמרה תורה ישבע היכ' משכח' ליה כיון דמדין תורה הוא שיעבוד קרקעות אפילו במע"פ. ולולי דבריה' הי' נ"ל דהא דאמרינן בכל דוכתי דאין נשבעין על כפירת שעבו' קרקעות היינו דוקא היכא שהקרקעות משועבדי' בע"כ דלוה כגון שהוא בענין שאינו יכול לכפור בו והיינו בשטר דתרתי בעינן שיעב' קרקעות ושאינו יכול לכפור והטעם נראה בזה דכפירתו אינו מועיל כלום כיון שאינו יכול לכפור וגם אינו יכול להבריח החוב כיון שכל נכסיו משועבדי' למלוה א"כ כל היכ' דאיתנהו ברשותי' דמלוה קיימי משא"כ במידי דמצי למכפר כגון במע"פ אע"ג דלמ"ד שעבוד' דאוריית' גוב' ממשעבדי היינו אם מוד' אבל כיון שכפר לא שייך לקרותו שיעבוד קרקעות שהרי אינו יכול לגבות מהם מחמת כפירתו וכן להיפך אי לא מצי למכפר אם הוא בענין שא"ג ממשעבדי כגון בכ"י בנאמנות אפ"ה שייך ש"ד דנהי דלא מצי למכפר בי' מ"מ מועיל כפירתו שהרי יכול להבריח החוב ממנו ולמכור הקרקעו' שלו לאחרים וא"כ הוי שפיר כפיר' מעליה אבל בשטר מעליה דאיתנהו לתרווייהו שאינו יכול לכפור וממילא קיימי כל הקרקעות בחזקת מלוה כיון דגוב' ממשעבדי מש"ה קרי ליה שפי' כפיר' שיעבוד קרקעו' וזה נ"ל דעת הפוסקי' שכ' סתם במודה במקצת חייב ש"ד ולא חילקו דאיירי דוקא שמחל השיעבוד כמו שחילקו התוספת. ועפ"ז יש ליישב הרבה לשונו' מהפוסקים הובאו בב"י ח"מ סי' פ"ח ואין כאן מקומו להאריך: ועיין מה שכתבתי בפ' הגוזל עצים להקשות על פרש"י על ההי' דאין נשבעין וכו' מההי' דשבועת ה' תהי' בין שניהם ולא בין היורשי' ע"ש ולפי' התוספת דהכא קשה יותר דלפי תירוצ' כאן לא משכחת כלל ההיא דשבועת ה' תהי' בין שניהם ולא בין היורשים למ"ד שיעבודא דאורייתא אפילו במלוה ע"פ וא"כ אפילו באביו לא שייך שבועה אלא כשמחל לו השיעבד או שאין לו קרקע וא"כ אין לו שום תביעה כלל על היורש דמטלטלי דאבוה לא משתעבדי וכ"ש דקשה טפי למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא אפילו במלוה בשטר אבל למאי דפרישת א"ש דשפיר משכחת ש"ד אפילו ביש לו קרקע ולא מחל לו השיעבוד אפ"ה לא מיקרי כפירת שיעבוד קרקעות כיון שיכול לכפור בו וכמו שהסכימו רוב הפוסקים והמפרשים דלמ"ד שיעבודא לאו דאורייתא נמי משכחת ליה שפיר כשפירש אחריות בפירוש וכמו שהעליתי בחידושי במסכת קידושין דף י"ד דבכה"ג כ"ע מודו דמדאורייתא גובה מן היורשים ודוק היטב. ועמ"ש בפ' הגוזל דף ק"ה ובריש פ' הנזקין וצ"ע:

בגמרא ואיכא דמותיב מסיפא ר"ע טעמא דאמר שלש הא שתים חייב כו'. נראה דקס"ד למימר הכי משום דקסבר דאי ס"ד דבשתים כ"ע מודו דפטור א"כ בשלש אמאי מחייב ליה רשב"א דהא ודאי משיב אבידה כדמקשינן בעלמא בפשיטות דליכא מאן דלית ליה משיב אבידה לא יפטור משבועה ואותן הסברות שכתבו התוספות לעיל לא נראה למאן דמותיב מסיפא ומש"ה מדייק דע"כ נקט שלש משום דבשתים ר"ע מודה דחייב וכמ"ש תוס' בד"ה לעולם וק"ל:

תוספות בד"ה הא כלים וכלים ה"מ לשנויי בחפר בה בורות כו' עכ"ל. ולולי דבריהם היה אפשר לומר דלא מצי לשנויי הכי משום דאי ס"ד דבחפר בה בורות איירי א"כ דמי מעליא בעיא שלומי כיון שקלקל הקרקע וא"כ כי כפר בקרקע והודה בכלים אמאי פטור דהא ממונא כפר ליה והוי כשאר כפירת ממון דחייב שבועה. אבל לקמן בשמעתין דפריך אמאי איצטריך קרא למעוטי קרקע משבועה משני שפיר דאיירי שחפר בורות באותו קרקע שהודה דלאו הילך הוא אבל אותו קרקע שכופר קאי בעינא ואיצטריך לאשמועינן דפטור מגזירת הכתוב משום דכפירת קרקע אין מביאה לידי שבועה ודו"ק. אח"ז עיינתי בח"מ סימן פ"ח וראיתי שהוא מחלוקת בפוסקים בתבעו דמי קלקול הקרקע אבל הש"ך האריך והעלה שאין בזה מחלוקת דבכה"ג לא מקרי כפירת קרקעות ומכאן ודאי ראיה ברורה לדבריו והנאני מאד:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.