פלתי/יורה דעה/לג

פלתי ‏ יורה דעה לג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) ע"י המראה והלעט' האחרונים דייקו למה לא מנה בכלל טריפות וכן הקשה במה דפסק הרמב"ם ניטל לחי וכן בהך כלל כל שאין כמוה חי' טריפה דמהדר הגמ' מה אתי' לרבוי נימא דאתיא להנך תרתי דאינם חיים. ודוחק לומר דהוא בכלל שארי טריפות דסוף להיות לקותא בכל אברים שנטרפה בהם דמ"מ איצטריך למתני בזה הכלל וכו' ועוד דקשה להא דפריך הגמ' לתני נקיבת הדופן בהדי ריאה וכבד בהדי מרה לימא לנפשי' למה לא קתני הך תרתי ולכן נראה דהך אינו ברור ומוחלט לטרפה דיש מין חיה שיכולין לחיות ע"י ריח וכדומה בלי המראה וכ"כ בניטל לחי עליון מ"מ אפשר להחיות וטבעם חזק לבל יזיק להם הרוח ולהיות שאין להבחין בב"ח אי הוא ממין זה או לא לכך טריפה מספק אבל לא ברירא לן הטריפות ולכך שפיר דייק רמב"ם דקתני ניטל לחי תחתון כשר ולא קתני עליון טריפה מספק אבל בכלל טריפות א"א למנותו דהוא רק ספק ואסרינן הואיל ואיכא ריעות' אבל כל י"ח טריפות הם טריפה ודאי ונ"מ לדין ס"ס וכדומה וא"ש ודו"ק:

(ב) ושט וכו' נבילה דעת הרב ב"י וכ"מ ברמב"ם דנבילה מחיים אבל הרב הש"ך והפר"ח בסי' כ' חולקין ותמהו דהא בגמ' דף ל"ב אמרינן להדיא דלכך קחשיב במנין דח"י טריפות נקובת הושט ולא תנו נטילת הירך דנבילה מחיים לא קתני ש"מ דנקובת הושט אין טריפה מחיים. #א) והעיקר אשר הפר"ח והש"ע תמכו יסודותם אדברי הרמב"ם פ"ב מהל' שארי אבות הטומאה דכתב להדיא אפי' נשחט רוב א' וטהור' שנפסלה בשחיטתה ואפי' שחט ב' סימנים והיא מפרכסת אין מטמאה עד שתמות ע"ש והאריכו ע"ש והרבנים האלה השוו דין לאו דלא תאכל נבלה עם טומאה וחשבו להיותן שווין בכל הדברים וכך הם פשוטן של דברים אבל הב"י סבר דהרמב"ם לא יחשוב כן וס"ל טומאה ולאו דלא תאכל נבילות אינו שוין ומצינו נבלה לענין לאכילה מידי דלא חזי לגר לא שמי' נבילה ומטמא עד שתפסול מאכילת כלב. וכן להיפוך לענין טומאה בעינן מיתה גמורה. דכתיב במותם ואתקש לטומאת מת. אבל לאכילה כל דהוא חלושה בתכלית הרי היא נבילה ואכילת' אסור' מלאו לא תאכל נבלות ואף דבגמ' דחולין דף ל"ו קאמר. הגמ' לאחר מיתה קרי' רחמנא ולא מחיים אופן כזו קרוי לאחר מיתה לאפוקי מסוכנת. #ב) והוכח' לזו מחולין כ' ע"ב דקאמר הגמ' על הא דקשאל לזעירא דס"ל נשבר מפרקת ורוב בשר עמה נבלה וכי מתה עומד ומולק וא"ל אביי תיקשי לך עולת העוף דבעי שני סימנים וכי מתה עומד ומולק וכו' וקשה מה בכך דנחתכו שני סימנים מ"מ אינה מטמאה משום נבילה כ"ז שמפרכסת ובפרט להרמב"ם דס"ל בפ"ד דאבות הטומאה דהותזו ראשיהן פירושו דכל גוף נחתך כריש לקיש דאמר כן בחולין דף הנ"ל וא"כ קשה וכבר עמד בזה הרשב"א בחידושיו וע"ש שדחק ולפמ"ש ניחא דאמת בנשבר מפרקת ורוב בשר מטמא בחיים אבל הא כאן לא נחתינן לטומאה רק לנבילה וכיון דכבר היא באיסור לא תאכל נבילה מה נ"מ אם מטמאה או לא מ"מ איך יוכשר אח"כ לעבודת ה' וברור. וכן #ג) אנו מוכרחים לומר ברשב"א דטרח בריש פ' א"ט ולעיל דף כ' דהא דאמרינן בניקב ושט נבילה היינו דאין שחיטה מועיל אבל מ"מ אינו נבילה אלא לאחר שחיטה. ומה לו לטורח הזה הלא הוא משנה שלימה באהלות ובגמ' דחולין דף קכ"א נכרי ששחט טהורה ומפרכסת אינו נבילה ובכמה דוכתי בגמ' ומכ"ש נקובת ושט במשהו בעלמא אלא כל פלפול שלנו אולי י"ל טומאת נבילה ואכילתו אינו שוים זה קודם לזה: ולפ"ז דבררנו דיש הבדל בין טומאת נבילה לאיסור אכילת נבילה אם כן י"ל דנקובת ושט הוי נבילה כמבואר בגמ' מחיים אפילו קודם שחיטה דהיינו לענין איסור דלא תאכל נבילה אבל לענין טומאה צריך שתצא נפשה. #ד) ולא קשה כל מה שטענו הש"ך ופר"ח מגמ' ואדרב' דייקא ליה לישנא דקתני כי קתני נבילה דלא מטמאה בחיים אבל נבילה דמטמאה בחיים לא קתני ולכאורה קשה ומה זה דדייק דמטמאה בחיים הל"ל בקצרה נבילה מחיים אלא דגם זה נבילה מחיים רק מטמאה מחיים לא קתני דהרי זה כמת ועבר מעולם ואינן בכלל מנין ופשוט. ובזה מיושב קושית התוס' דהקשו דלמא לכך מנה נקובת ושט בכלל טריפות ללמדך דאם חתך כזית מחי' דלקו משום טריפה דבאמת ז"א לוקה משום נבילה ולא משום טריפה. איברא #ה) עם כל זה שטרחנו בהבנת דברי ב"י מ"מ לדינא יותר נח לי לומר דכונת הרמב"ם ג"כ לאחר שחיטה רק קודם שתמות וקרוי נבילה מחיים דהא הי' בחזקת חיים ואינה מטמאה טומאת נבילה רק טומאת אוכלין דחיים היא מ"מ לענין איסור נעשה נבילה אבל בחיים קודם שחיטה אין נבילה ולכן כתב בחיים ולא קודם שחיטה דעיקר נבילה עושה שחיטה והא דכללן הרמב"ם עם נשברה שדרה וכו' דהוא נבילה בלי שחיטה דזהו פשיטא דמה ענין שחיטה לשבירת השדר' וכך נראה לי דלא מצינו קודם שחיטה נבילה כלישנא דגמ' דזבחים פ' חטאת עוף טריפה איתנהו בחיים נבילה ליתנהו בחיים ושם איירי בענין איסור חל על איסור אין ענינו לטומאה רק לאיסור ואף דיש לדחות בכמה אנפי ומ"מ פשוטן של דברים מורים דאין נבילה בעוד שלא נשחטו הסימנים וכך הוכיח הרשב"א מהא דפרכי' מלק עולת עוף לאחר שנעשה נבילה עומד ומולק ולא קשי' לי' מכל שחיטה דעלמא כיון ששחט פורתא בושט נעשה נבילה ומה יועיל שחיטה אח"כ הא נעשה נבילה אלא ש"מ דעדיין אינו נבילה עד לאחר שחיטה ואף שיש לדחות דכל הקושית הוא מדבר שאין הכשירו של שחיטה כמו עולה דבעי ב' סימנים וסגי בסי' א' אבל מה דהוא הכשרו של שחיטה לא קשיא לי' דכך גזירת התורה ובכל שחיטה כך. מ"מ פשוטן של דברים מורים כך דבסי' א' כמו חטאת עוף לא קשיא לי'. וגם #ו) הבאתי ראי' דודאי במה שנעשה נבילה מחיים אפי' קודם שחיטה אם כן ע"כ הטעם דכבר גבר החולשא כאלו כבר מתה זהו לא יתכן במה דאמר ושט דניקב זה הקרום שלא במקום זה דבאמת דמגין א' על חבירו רק הואיל דמזדמן להדדי אסורה דיהי' נבילה דהא כל זמן שלא יזדמן אין כאן תכלית החולשא שיקרא נבילה וכאילו מתה דהא אלו יתקיים כ"כ ולא יזדמנו הרי הוא כשר לגמרי ובשביל שהתורה אסרה הואיל שסופה להזדמן בשביל כך אין כאן תכלית החולשה שיהי' נבילה ודי שיהי' טריפה אבל אי אמרינן דאין שחיטה מועיל זהו יתכן אף בזו סוף כל סוף אסרה התורה הואיל ויזדמנו להדדי א"כ פסול בשחיטה ואין שחיטה מועיל וכי קשחיט הוי נבילה כמו נוחר סימנים ולפ"ז אי ס"ד הא דקתני בפ"ב נבילה היינו נביל' מחיים כס"ד הנ"ל א"כ מה פריך בגמרא מהא דקתני אלו טריפות נקובת ושט מה קושי' דלמא קמ"ל מיני טריפות בנקובת הושט דהוי רק טריפה לחוד ולא נבילה והיינו באופן שכתבתי דניקבו זה שלא כנגד זה דהוי טריפה דמזדמני אהדדי ומ"מ עדיין לא הגיע לתכלית החולשא דיהי' חל עליהם שם נבילה כמ"ש והא דקתני לעיל נבילה היינו בניקב לגמרי זה מכוון עם זה וע"כ צ"ל דגם נבילה דקתני בפ"ב היינו שאין שחיטה מועיל וא"כ אף בנקבה זה שלא כנגד זה וא"ש. ואין לומר דבאמת לא קשיא ליה מן נקובת ושט רק מפסוקת גרגרת גם בהא י"ל כך דהא מבואר לקמן סי' ל"ד דאם בהיקף עומדים נקבים אפי' בהם חסרון מצטרפים להפסק רובי משלם שביניהם ג"כ מצטרף ולפי דעת הפוסקים הטעם שהם מצטרפין מפני שסופן לחסור וא"כ כ"כ דלא חסרו עדיין א"א לקרא שם נבילה אבל שם טריפה חל דהא סופן לחסור וא"כ גם בפסיקת הגרגרת י"ל כהנ"ל גבי נקובת ושט ודוק: ולכאורה #א) מוכח מנדה דף כ"ג דאמר רבא המפלת בושט נקוב אמו טמאה לידה ופרש"י ותו' דס"ל לרבא טריפה חי' וקשה הא נקובת ושט ה"ל נבלה ומה ענין זה לטריפה חי' וע"ש דף כ"ד וע"כ צ"ל קודם שחיט' אינו אלא טריפה. והדבר מוכרח ואמת אף לרמב"ם בלא"ה קשה דפוסק ושט אטום אינו טמאה לידה משמע הא נקוב עמאה והרמב"ם פסק טריפה אינו חיה י"ל מטעם שכתב רשב"א דעכ"פ חי יב"ח וזהו לא שייך בנבלה לכן העיקר כמ"ש:

(ג) או תורבץ וכו' הרב הש"ך השיג דלא מצינו נבילה בתורבץ רק טרפה דאינו פסול בשחיטה ושחיטה מועיל בו וכן ממש מבואר ברמב"ם שמנהו בכלל טריפות והשמיט נקובת ושט משום דהוי נבילה ויש להבין חדא רב דאמר בתורבץ ושט במשהו אנה רמיזא במשנה במנין הטריפות ואם נאמר דנכלל בכלל נקובת הושט הרי הדבר מוכרח דהוי נבלה דהא קי"ל נקובת הושט נבילה כדלעיל ודוחק לומר דתנא ושייר ואתיא בזה הכלל #ב) גם קשה מה פריך הגמ' בפ"ב דנקובת ושט נבילה וקתני אלו טריפות נקובת הושט דלמא מיירי בתורבץ דקרוי ג"כ בלשון המשנה ושט כדאמרינן ושט נתנו חכמים בו שיעור וא"כ מיירי מזה והרי הם טריפות בעלמא אבל מנקיבת ושט במקום שחיטה לא חשיב דהוא בכלל נבילה דקתני לי' בפ"ב דהודה ר"ע ועי' חדושי רשב"א דכ' בכלל נקובת הושט גם תורבץ נכלל דחד אבר הוא רק שינוי מקום הוא ע"ש: ואלו היינו אמרינן דאצל גרגרת אפי' למעלה ממקום שחיטה נבילה דכיון דרובא הוי הרי הוא נבילה א"כ י"ל דקושית הגמרא בפ"ג לא על נקובת הושט די"ל בתורבץ איירי רק על פסוקת הגרגרת דהוי נבילה ובפ"ג מנה לי' בכלל טריפות. אבל לפי דעת פר"ח וכ"מ דבקנה למעלה ממקום שחיטה אפי' ברובו טריפה א"כ גם על פסוקת גרגרת י"ל דמנוהו ליה בכלל הטריפות למעלה ממקום שחיטה. והקושיא במקומו #ג) ודוחק לומר דהמ"ל כן רק דא"כ יקשה לשמואל דס"ל נקובת תורבץ ברוב ול"ל דמשנה איירי בתורבץ ולכך משני מלתא לתרווייהו ודוחק דה"ל הניחא וצ"ע:

(ד) אלא בניכר וכו' משמע מלשונם דבעינן ניכר מחמת חולי אבל בסתם חיישינן לקוץ. וא"ל הא לקמן בסי' נ"א בנקב קורקבן וכדומה כ"כ דלא ידעינן דנקב מחמת קוץ תלינן בחולי ונתנו הטעם דהוא ס"ס וכאן ג"כ דהוי ס"ס כמו התם ספק ע"י קוץ ספק ע"י חולי ואת"ל ע"י קוץ אולי לא ניקב רק פנימי ולא חיצון וכן הקשו הט"ז ופר"ח ונה"כ תי' לעולם בדבר שכיח ובושט שכיחי קוצים כדאמרינן בגמרא כל חיוי ברייתא אכלו קוצים ובקל יזדמן שיהי' נתחב הקוץ בעור וינקבו ולכך בעינן דוקא שיוכר החולי ולפ"ז ה"מ בניקב הפנימי מקום דשכיחי קוצים אבל בניקב החיצון קוצים מה בעי שם ועיין או"ה כלל ל"א דטרח למצוא בניקב החיצון ע"י קוץ מהיכן בא הקוץ ע"ש ולא אמר בפשוט דקוץ בא מבחוץ וניקב העור ואח"כ קרום החיצון של ושט משום דזה ס"ל לאו"ה רחוק במציאות דלא יהי' רושם דמנכר בעור החיצון שעל גבי ושט עכ"פ לא שכיח ומוכח דרחוק שיהי' נמצא בהקוץ מבחוץ נקב לושט ונתרפא העור שעליו עד שאין רשומו ניכר #ד) דאל"כ הא דטרח הגמ' בפ' התערובות האי טריפה ה"ד אי ידע ניתי ונשקול ואי לאו מנא ידע מה קושי' דלמא בפנינו נקב קוץ ושט ונתרפא עד שאין רשומו ניכר ונתערב באחרים ואותו בהמה א"א לשחוט וא"כ הדרן לכללא דלא תלינן מספק במחט כדלקמן וא"כ בזה יובנו דברי הגהה דכ' אבל אם יש לחוש שנקב ע"י קוץ אפי' לא ניקב רק פנימי טרפה ולא קאמר ג"כ דאם ניקב רק החיצון טרפה דאנן לא בקיאין בבדיקה כמו שהוקשה הש"ך והפר"ח דבניקב החיצון לא תלינן בקוץ כלל ומכ"ש להחמיר ולומר דאנן לא בקיאין בבדיקה דהא שורת הדין א"צ בדיקה דתלינן בחולי: איברא בגוף הדין אי ניקב החיצון ולא נודע שהוא מחמת קוץ דתלינן בחולי כמו לקמן בסי' נ"א יש לפקפק דודאי ס"ס גמו' לא הוה מכמה טעמים וכמ"ש לקמן אי"ה רק כל הטעם דיש לו חזקת היתר כמ"ש ביבמות ובפ' אלו טריפות ד' מ"ג ד"ה ספק דרוס' דהקשו תו' דנימא נשחטה הותרה וכי' ויש לה חזקת הית' וכו' דדרוס' שכיח וא"כ בנקב באברים פנימים לא שכיח קוץ ומחט וא"כ אף שיש לו ספק כיון דנשחטה הותרה. #ה) ולפ"ז לא קשיא קושי' הט"ז לקמן בסי' מ"ט דלמא בושט בספק אמרינן ע"י קוץ וא"צ לתי' הנה"כ דשכיח וכ' דכן כתבו התו' בפא"ט דהם לא כתבו רק בדרוס' אבל בנקובת הושט הא הוי ספק בשחיט' ולא שייך נשחטה הותרה וספק איסו' לחומרא וא"צ לכל תי' של אחרונים כי אין לדמות ספ' בשחיט' לס' שאר טריפות ולפ"ז אף בניקב החיצון יש לתלות ע"י קוץ ודוק:

(ה) לא ניקב רק הפנימי וכו' משמע בניקב החיצון בדקינן בפנימי והקשו הא רמ"א ס"ל דאנן אין בקיאין בבדיק' והש"ך תי' במקום ידוע יש לנו ג"כ בדיק' והאחרונים השיגו כי לקמן גבי ריאה כ' רמ"א דכ"מ דמדינא צריך בדיק' אין אנו בקיאין ושם במקום ידוע הוא מקום הסרכה עי' סי' ל"ט סעיף ד' ע"ש ובאמת א"צ לכל זה דרמ"א גריר אחר הרא"ש והתו' דדייקו דגמ' דקתני נקבו זה בלא זה כשר הן ניקב החיצון לבד והן ניקב פנימי לבד כשר היכי משכחת לי' והא אפי' ניקב לחוד טריפה וע"ז תי' ע"י חולי וזהו ענין רמ"א ג"כ דביקש לתרץ האיך קתני זה בלי זה דכש' דחבירו מגין וא"כ מהך דניקב החיצון ולא פנימי לא קשיא דהא קמ"ל גוף הטריפות דבעי שני עורות וא"כ בתחב ביד המחט ונקב במכוון עור חיצון ולא פנימי קמ"ל דכש' דחבירו מגין ואצ"ל דמיירי בחולי אבל בניקב פנימי ולא חיצון דכש' איך אפש' הא אין בדיקה לחוץ וכי יתכן שהכניס ידו ותחב בפנים ולא עבר החיצון דזהו כמעט א"א במציאות ולכך הוצרך לתרץ דע"י חולי וא"ש דבחוץ א"צ לחולי כלל. ובזה גם הך קושיא בניקב החיצון ניחוש דלמא הבריא הפנימי לק"מ דבחיצון איירי דידע דלא תחב רק החיצון ואיך שייך שמא הבריא על פנימי ולק"מ:

(ו) ואם נתחלפו עט"ז סק"ח מביא בשם ר"ן דרש"י כתוב חילוף בפנימי אדום טריפה דחיישי' לדרוסה ומוכח זה למד הב"ח אפי' אדום במקצת יש להטריף והט"ז כתב שגדולי ישראל התירו ובראב"ן דף מ"ח כ' חילוף דאמרינן דאכלה סם המות או ארס חויא נכנס בה ונתהוה החילף ע"ש והוא כמעט דברי רש"י שכ' הר"ן ובאמת בוושט האווזות הלעטות שכיח דפנימי אדום במקצת #ו) ומה שנראה לי דהט"ז הקשה דהרשב"א בתורת הבית בית ב' שער ג' ד' למ"ד ע"ב כ' דנראה מפרשים דס"ל דצריך להיות חילוף לגמרי אבל שניהם לבנים או אדומים כשר. והק' הט"ז דברי רש"י אהדדי דלפי הטעם חשש דרוסה אפי' שניהם אדומים טריפה ולכן נראה דודאי ס"ל לרש"י דבעי לקותא בשניהם דאל"כ א' מגין על שני כמ"ש רשב"א וזהו ס"ל לרש"י לכאו' בלתי אפש' ודאי אם יש כאן לקותא בבהמה וחולשה נחזה במה הוא איכות החולשא אם הוא איכות חם ולכך גרם שאפי' קרום שבטבעו לבן נהפך לאדום איך יתכן לגרום מה שבטבעו אדום להפכו ללבן וכי יפעול שני הפכים בנושא א' וא"כ איך אפשר ששלט לקותא בקרום הלבן וכ"כ אם פעל הלקותא שאדום נעשה לבן כי איכותו קר ולח איך יפעל מה שבלא"ה לבן וקרי יהופך לחה ואדום דבר זה מהנמנע ולכך קשיא ליה לרש"י כיון דבעי' לקותא בשניהם דאל"כ חבירו מגין ואיך אפשר זה מהיפוך להיפוך לכך פירש"י דאמת שחיצון לבן ופנימי אדום אמרי' באמת מסיבת החולשא לא הי' רק ללבן האדום והא דפנימי נתאדם לא מחמת סיבת החולשא רק היה דרוסה וא"ש. ולכך חשש רש"י לדרוסה דהא ריעותא לפנינו וא"א לתלות בחולי וחולשא הא נתאדם הלבן לבדו מהכ"ת לתלות בדרוס' תלינן בחולשא וכן מוכח לקמן סי' נ"ב סעיף ו' בנמצא שינוי באיברים ירוקא שהאדימו וכו' אפי' לא ידעינן דנפלה לאור דעת הרמ"א להתי' וק' דל נפילה מהכא לטרוף מחמת דרוסה וע"כ צ"ל דלא חיישינן לדרוסה כל כמה דלא נכנס לבית הספק דיש כאן הדורס כמו ספק דרוסה שאמרו ואף דדיעה קמייתא חושש לנפלה באור דג"כ לא שכיח בעופות שכיח דפורחים באש. וגם בדרוסה אלו הוה דרוסה היה רושם מבחוץ וכמ"ש הש"ך באריכות בסי' נ"ז ס"ק ל"ו דעיק' תלוי ברושם מבחוץ ואפי' לא נימא כמ"ש מ"מ ודאי אמת דעיק' בדיקה מבחוץ דאם דרס אשתכח על העו' מבחוץ. ולק"מ ודו"ק וברו' דלא תלינן בדרוס' רק שנתחלפו שניהם הלבן אדום והאדום לבן: וקצת און מצאתי לדברי הב"ח לחוש לדרוסה מהא דאמרי' דף ט"ו ע"ב ד"ה אלא ל"ש דכתב התו' דאדומה טרפה ולקמן דקתני כשרה מדר"ן דמתלבנה ע"י נפיחה והקשה מהרש"א א"כ מה שהק' התו' אוכמא מהא דתנן כדיותא טריפה דלמא ג"כ איירי שמתלבנת ע"י נפיחה #ז) וי"ל דכבר הקשו אי מתלבנת ע"י נפיחה מה צורך לר"ן הא כל מניני ריאה דנין כשהיא נפוחה דבחייה הריאה נפוחה רק י"ל דלולי ר"נ היינו מטריפין לא מחמת לקותא בריאה דהא מתלבנת בנפיחה רק מחשש דרוסה והארס בנפיחה נכסה ואח"כ נגלה קמ"ל דכשר מדר"נ ולא תלינן בדרוסה. משא"כ באוכמ' ל"ל דמתלבנה ע"י נפיחה דא"כ פשיטא וכל המראות אנו דנין כדנפיח' היא וכאן ליכא חשש דרוס'. אך עם כל זה המחמיר יחמיר לעצמו וח"ו להפסיד לאחרים:

(ז) ומכ"ש אם יש לו שני וושטין וכו' הר"ן בהגהת מהרי"ו כ' דעובדא הי' בקראקא בעוף שהי' לו וושט ונתפצל לשני וושטין ולבסוף חזר לאחד והטריף רמ"א והפר"ח השיג עליו דמ"ש משני מעין דאי הדר ערבי דכשרים והפריז על מדה להמרות פי' ראש בסנה' הרמ"א שהורה למעשה להטריף והוא דעת קלה עליו להתיר ואמת דרמ"א הכריע לקמן גבי בני מעי' בסי' מ"ז דבעי קודם פיצולים ולאחר שנתערבו אצבע ולפ"ז אף בושט בעי אצבע קודם פיצולים ואח"כ אלא דשיעור אצבע הוא בשו' הגדול והעוף לפי ערך הוא דבר משהו בעלמא א"כ אלו דמי' לבני מעיים הי' מותרים אלא מי הוא דידמה טריפות להדדי ולכן ברור דאסו': אמנם בגרגרת המצוי באווזת קטנים שקורין ענטין שבגרגרת הזכר יש כמו שני גרגרת בזו דעת הפר"ח להתי' ונכון הוא כי מלבד כל מין יש לו כך אף גם באמת הוא רק גרגרת רק משונה משאר אבל מ"מ הוא רק גרגרת אחד והמחמי' בזה מאבד ממון ישראל:

(ח) ושט אין לו בדיקה מבחוץ דברי הרא"ש פה צריכין ביאור ולהיות כי אין נ"מ בו לדינא לא רציתי להעלות בדפוס והוא כתוב בחידושי באורך:

(ט) ולענין נקב וכו' והא דקאמר הגמרא נ"מ לספק דרוס' ולא נ"מ לנקב והתו' דף כ"ח סייעו בזו לריב"א דס"ל לענין נקב יש בדיקה וצ"ל דקשי' לי' לישנא אלא מבפנים פשיטא דבקרום פנימי שהוא לבן דיש בו בדיקה וה"ל למימר רק אין לו בדיקה מבחוץ אלא דאיירי בדרוסה וקמ"ל דעכ"פ בפנים יש בדיקה דלא תימא כקושי' הרא"ש דאף בפנים לא יועיל כהנ"ל ומכ"ש לפירש"י דס"ל בדרוס' לא שייך במקום דרוסה שחיט א"כ מסתמ' איירי בבהמה וקמ"ל בפנים יש בדיקה ולא אמרינן במקום דרוסה שחיט:

(י) נקב נמי וכו' #א) הריב"ח וכן נוטים דעת הרא"ש דלענין נקב יש בדיקה והתו' טענו א"כ הא דפרכי' לר"מ דחייש למיעוטא איך אכל בשרא מה קושיא בדקינן לוושט בחוץ ושחיט ואח"כ בדיק לכולא. ודברי תו' קשה להולמן דודאי הא דס"ל לריב"א דלענין נקב יש בדיקה ולא חיישינן לסברת רש"י וסייעתו דאולי טיפת דם סותם הנקב והואיל החיצון אדום וא"א לראות טיפה דם ההיא מטעם דזה לא שכיח ורוב וושטין נרגש אפי' בחיצון הנקב או טיפת דם. ואזלינן בתר רוב ולכך מתיר ריב"א בנקב וזהו הכל לרבנן דלא חיישינן למיעוטא אבל לר"מ דחייש למיעוטא פשיטא דצדקו דינא שנ רש"י דלנקב ג"כ אין בדיק' דאיכא לפעמים נקב אשר אין מורגש וא"כ קושיא הגמ' שם לר"מ איך אכל בשרא והיא חייש למעוט' ובזה אף לנקב אין בדיקה ולק"מ. ודוחק לומ' דלא שכיח כולי האי אף לר"מ לא אסרי' דהוי מיעוט' דמיעוט דמנ"ל זה לתוס' להקשות בזה קושי' לריב"א ודוק:

(יא) כל עוף או בהמה דצווארה מלוכלך וכו' ויש להבין בהמה מאן דכר שמיה הא זה אף למתבר אסור דלמא במקום נקב שחט כמבואר בגמ' והיה אפשר לומר ה"מ בשכל הצוואר מלוכלך אבל אם אין מלוכלך רק תחב קוץ במקום אחר פשיטא דיכול לשחוט למטה או למעלה הימנו ולבדוק בפנימי אבל להרמ"א מהני דאין לו בדיקה מבפנים וא"כ מזה מוכח דלא על מקום מלוכלך לבד אמר רמ"א אלא אפי' במקום ידוע דס"ל למחבר אף בבהמה כשירה מ"מ לרמ"א דאין לו בדיקה מבפנים #ב) וזהו לא כש"ך לעיל סק"ז ע"ש ולכן הנכון כמש"ל: הנה הטור הביא דעת רבוותא דס"ל במקום ידוע אף מבחוץ יש בדיקה והן הרמב"ן והרשב"א ור"ן #ג) ויש לי להתלמד דכל הטעם כמ"ש רשב"א בחידושיו כיון דא"צ להיות עינו משוטט בכל המקום רק על מקום אחד נגד נקב בפנים שפיר מצי דייק לבדוק אחר נקב. א"כ אפי' אם כל צווארו מלוכלך וכל הצואר בכלל הספק הרי יכול לבחור וליתן עינו על מקום א' קטן בכל הצואר ולבדוק אותו אם יש בו נקב ומה נ"מ אם כל הצואר בחזקת ספק עכ"פ על אותו מקום ידוע יכול לבדוק וא"כ למה בבהמה אין תקנה לשחיט' הלא יכול לבדוק רק מקום אחד בושט כמלא סכין מבחוץ ובזה בדיקתו שפיר וישחוט ואח"כ לבדוק מבפנים כל משך הושט ואם לא ימצא נקב הרי כשר דמה בכך שבחוץ ניקב כיון שפנימי שלם ובמקום ששחט שיש לומ' פנימי ליקב ומקום נקב שחט הרי חיצון לא ניקב דהא בדיק לי' #ד) וצ"ל כיון דקי"ל בשני קרומים אפי' ניקבו זה שלא כנגד זה טריפה דלפעמים מזדמנים אהדדי ולפ"ז כיון שכל הנוחר בחזקת ספק נקוב הואיל ומלוכלך וא"כ מה בכך שבדק מקום א' והחיצון שלם אלו הי' ניקב הפנימי ובמקום נקב שחוט ובשאר צדדי ושט ניקב החיצון ואז הי' אותו קרום הפנימי שהי' עכשיו בזמן שחיט' מול מקום ששחט הי' מקודם מול נקב ההוא שבצד הושט ונקבו שניהם טריפה וא"כ אף שעכשיו הוא תחת מקום החיצון שבדק ולא נקוב מ"מ אולי פנימי ניקב וטריפה והוא במקום נקב שחיט והי' קודם שחיט' מכוין נגד נקב בחיצון משוך מן מקום שבדק לשחיטה והלא' וע"כ צריך לבדוק כ"מ מלוכלך וזהו אינו ידוע ולא מועיל בדיקה וא"ש אבל באין מלוכלך רק תחב קוץ בקרום פנימי דעת הפוסקים שיוכל לבדוק החיצון נגד הפנימי ולא חוששין אולי הי' מקום אחר בקרום החיצון מכוין נגד פנימי וניקב ונתפשט אח"כ עד שעכשיו מקום כנגד שלם בלי נקב וא"כ יצטרך לבדוק כל ושט וה"ל אינו ידוע זה אינו דכיון דשאר הושט אינו במקום ספק דלא אתרע בקוץ לא מחזקינן לחששא דניקב והי' אז בהזדמן נגד מקום הקוץ וניקב משא"כ בשכל צוארו מלוכלך וצ"ע לחלק: ואין #ה) להקשות הא דקאמר לר"מ איך אכל בשרא וכו' דלמא במקום נקב שחט ולא אמרינן דבדק במקום אחר בושט ושחיט ובזו ל"ל כמ"ש דהא לא אתרע הושט כלל וכו' וצ"ל כי בעינן אתרע כמ"ש היינו לדידן דאזלינן בתר רובא ולכך בעינן דאתרע אבל לר"מ דחיי' למעוט' תמיד כל הצואר בחשש נקוב' ולעולם חיישינן דלמא הי' אז בעת נקיבת הפנים מקום אחר בקרום עליון מכוין כמש"ל: והנה יש לדקדק כיון דקי"ל לקמן בס"ט דחוששין שמא נתרפא א"כ מה יועיל שחיטה בעוף למחבר וכ"כ לרמ"א למה לן טעמא דלא בקיאין בבדיקה האיש לחוש דנקוב חיצון במקום לכלוך ואין לו בדיקה וגם פנימי ניקב ונתרפא: #ו) וקושי' זו קשה לשיטת המפרשים הבריא נתרפא אף לגמ' גופי' דקאמר בשחט קנה יוכל לבדוק ושט והי' עולה ברוחי לומר דבלא"ה קשה א"כ בכל נקובי בכל אברים ליחוש דלמא הי' קרום מחמת מכה ונתרפא לכן י"ל ודאי כי קרום מחמת מכה ניכר כי נשאר קצת דם צרור והוא משונ' משאר האבר ולכך אמרו אם אין שם מכה קורט דם מנין דהיינו כי נרפא הנקב של מכה ונשאר רושם ק"ד וניכר אבל החיצון שהוא אדום אין אודם הקרום והשינוי שבו ניכר ולכך דוקא בושט אמרו כן ולא בשאר אברים וא"כ בפנימי לא שייך ונתרפא דפנימי הוי לבן והוי כשאר נקובים דעלמא ולכך להך שיטה לא קשי' מהמסס וביח הכוסו' כי שם ניכר קרום מחמת מכה: אלא דלפ"ז קושי' הש"ך בס"ק כ' דהקש' ל"ל למחבר שמא נתרפא הא ס"ל אין לושט בדיקה מבחוץ ותי' דנ"מ לקרום הפנימי שלא ניקב מעבר לעבר (או י"ל בתחוב קוץ בקרום החיצון דיש לו לפנימי בדיק' רק דמ"מ חיישינן לקרום) נסתר דלפמ"ש דוקא בקרום החיצון אדום חיישינן: והנה עוד י"ל דאף לפי דקי"ל חוששין שמא הבריא היינו בישב קוץ בושט דלא ידענא כמה זמן נתחב שם ויום יומיים יקום ונתרפא אבל בהך עובדא דאווזא במסמס דמא שהוכה לפנינו ונשחט איך אפשר בזמן קטן יתרפא ולכך פלפלו לעיל אי ושט יש לו בדיקה מבחוץ דלנתרפא אין כאן זמן. וע' שבת דף ל"ו ד"ה למחט ע"ש. וא"כ הש"ע ורמ"א מיירי בצואר מלוכלך בדם שנעשה המכה ברגע לכך ס"ל דלא חיישינן לנתרפא אבל אם הזמן ארוך אף המחבר מודה דאין לו תקנה דשמא הבריא. אך לפ"ז לא הקשו התו' אריב"א דס"ל נקב יש לו בדיקה מהך לר"מ איך אכל בשרא די"ל הריב"א מפרש שמא הבריא היינו נתרפא ולא שמא ניקב וכך מוכח דהא אסקינן לדידן דחוששין לספ' דרוסה חיישינן שמא הבריא והא ס"ל יש לו בדיקה ודוח' לומ' דס"ל כל פלפול לענין אי צריך בדיק' תחלה ויותר מרווח אי ס"ל הבריא קרום מחמת מכה וא"כ אף זו מודה ריב"א דחיישי' אבל בהך דמסמס קועי דמא דה"ל בזמן מועט דליכא למיחוש להבריא ס"ל לריב"א דיש לו בדיקה מבחוץ. וא"כ שמה דפריך ר"מ האיך אכל בשרא שפיר פריך אולי הי' נקב ונתרפא דחיישי' למעוט'. דהא לא נודע אימתי היה הנקב וא"ש. מיהו י"ל דהא בגמ' אמרי' א"ר כהנא ישב אתמר אבל נמצאת לא צריך לעולא ש"מ דס"ל לרב כהנא לדינא דעולא דאל"כ מה נ"מ לדינא בממ"נ אם דברי עולא בישב א"כ לא קי"ל כוות' וישב טריפה נמצא כשר ואי עולא גופי' איירי בנמצא א"כ הלכה כוותי' דהא בזה לא קשי' מן ספק דרוסה וא"כ אף להך פי' ישב טריפה נמצאת כשרה וא"כ ליכא נ"מ וא"כ ע"כ רב כהנא ס"ל כעולא לא חיישי' שמא הבריא ואלו התם הך שמעתא ר"מ איך אכל בשרא רב כהנא היא וקשי' שפיר. ולהך פי' שמא הבריא ונקב וא"כ צ"ל דס"ל עולא ושט יש לו בדיק' ורב כהנא ס"ל כותי' צ"ל דהא דפריך לר"מ איך אכל בשרא דמקום שאין ידוע לכ"ע אין לו בדיק'. #ז) ובזו מיושב קושי' המהרש"א דהקשה דלמא השאלה לר"מ איך אכל בשרא מחשש דרוסה דהא רב כהנא דס"ל כעולא וקשי' לי' קושי' הגמ' מ"ש מספק דרוסה וצ"ל ג"כ כתי' הגמ' לא חוששין לספק דרוסה וא"כ ל"ל איך אכל בשרא מחשש דרוסה דהא רב כהנא ס"ל אין חוששין ודוק ואין לך ספק יותר מזה דלא ראינו דדרס כלל ואין רגלי': ויותר לא לומר כי חוששין שמא הבריא בנקב אחד לפנינו וחוששין על השני אולי עלה לדרוסה קרום ונסתם אבל אי לא ידעי' כלל מנקב רק אמרי' הואיל ואין לו בדיקה דלמא נקוב הוא תו לא מחמירין לומר אולי גם השני נתרפא כולי האי לא אסרי' וא"כ דברי הגמ' במסמס קועי דמא וש"ע בצואר מלוכלך בדם א"ש דכולי האי לא חיישי' וא"ש:

(יב) לאורכו או לרוחבו וכו' #ח) הש"ע סתם דלא כרמב"ם לפי דעתו בכ"מ דס"ל ברחבו חיישי' והנה יש להקשות לפי שיטת רוב מחברים דס"ל שמא הבריא שמא נקב ולפ"ז אם אין עור פנימי נקב מעבר לעבר כשר לכ"ע א"כ בממ"נ אם עור פנימי לא ניקב מעבר לעבר לו יהי' דינו כתחוב הא ג"כ כשר ואי דניקב הא כ' רמ"א לעיל סעיף ד' בהג"ה דכל דיש רק לחוש לקוץ טריפה דאין לו בדיקה מבחוץ ובעינן דוקא שניכר שבא מחמת חולי ע"ש וא"ה וכי בשביל שנמצא קוץ לאורכו יגרע ויוכשר: #ט) וצ"ל הא דמסתמא תלינן ע"י קוץ משום דתלינן בדבר שכיח כמ"ש בדרוס' ולכך תלי' בשכיח ועמש"ל וע' נה"כ סי' מ"ט כמש"ל וזהו לדידן דחייש' לספ' דרוס' והטעם דתלינן במידי דשכיח ואף זו כמוהו אבל לעולא דס"ל לא חיישינן לספק דרוס' וס"ל דלא אזלינן בתר דשכיח ולא מחזקי' ריעותא אף בזה כ"כ דלא חזינן לקוץ תחוב תלינן בחולי ולא חוששין שמא הבריא: א"כ לדידן דקי"ל חוששין תו ליכא נ"מ בין ארכו לרחבו והמחבר חושש להך דיעה שמא הבריא ונתרפא ואפילו לא ניקב קרום פנימי מע"ל טריפה ובזה מחלקי' בין תחוב לנמצא בארכו או ברחבו וא"כ כיון דבלא"ה רוב מחברים לא ס"ל הך פירושו דהבריא נתרפא רק המחבר חשש להחמיר כדעת הרמב"ם כולי האי לא מחמירין בקוץ מונח ולכך סתם אפי' לרחבו כשר וכן נכון:

(יג) עליו קורט דם מבחוץ והש"ך דעתו דוקא בתחב ע"ש והפר"ח ביקש להביא ראי' ממחט בבה"כ ולא הבנתי ראייתו דשם המחט תחוב במקצ' ולכך בק"ד אסור אבל כאן באין תחוב ק"ד לחוד לא מעלה ולא מוריד וכ"כ בנה"כ בהשגתו על ט"ז ע"ש: איברא הרשב"א והר"ן דהוכיחו כפירש"י ולא כתוספת בישב קוץ למאן דחייש א"צ ק"ד מבחוץ דאל"כ איך קאמר ישב אתמר אבל נמצאת וכו' לפלוג וליתני' בדידי' בין דיש ק"ד או אין ק"ד אלא אפי' בין אין ק"ד טריפה וקשה דלמא נמצאת אפי' בק"ד כשר וקמ"ל טובי וע"כ צ"ל דס"ל בק"ד טריפה דלא שייך כל הני חויא ברייתא אית ליה וא"כ מדמחלק ש"מ בלא קורט דם ומוכח דעת רמ"א: והט"ז #י) הוסיף להחמיר אף בק"ד מבפנים דאל"כ מאי קאמר כל הני חויא ברייתא וכו' אטו אית להו ק"ד. ונה"כ השיג מה בכך ק"ד לא מעלה ולא מוריד ואין זה השגה דהא חזינן בנמצא בחוץ מעלה וטריפה אפי' בנמצאת א"כ הא אף בקרום הפנימי ביש ק"ד ונמצאת זהו לאות שניקב קרום הפנימי והחיצון הא אין לו בדיק'. וטובא קמ"ל דכשר דכולי האי לא לחוש לקוץ ולומר אין לו בדיקה לא אמרי'. אמנם ממ"א יש לדחות הראייה דאיך קאמר עולא נמצא קוץ בושט אין חוששין פשיטא כל הני חויא ברייתא ואי דמיירי בק"ד עיקר חסר בדבריו הלא לא הזכיר ק"ד כלל אבל ראיית רשב"א להיפוך לתו' דס"ל דמיירי מק"ד וסמיך אברייתא מחט שנמצא וכו' דמיירי מק"ד א"כ אף בנמצא:

(יד) ויש מכשירין וכו' דלא חיישי' שמא הבריא היינו דהך דיעה ס"ל כריב"א דלענין נקב יש לו בדיקה רק לענין קרום ונתרפא או לענין נקב קאמר עולא וקאמר לא חוששין דא"צ בדיקה כלל וע"ז פריך מ"ש מספק דרוס' והנך רבוותא פסקו כעולא ולכך א"צ בדיקה כלל וזהו פשוט: וכל מה שנאמר לעיל בסעיף ד' הוא הכל לפי פסק מחבר דנמשך אחרי רוב מחברים דאף לענין נקב אין בדיקה וכן מבואר ברא"ש דהק' לרש"י דאף לנקב אין בדיקה זה בלי זה איך משכחת ליה ותירץ כמ"ש בסעיף ד' לעיל. אבל הנך רבוותא סברי כריב"א ופשיטא דלא שייך הך דלעיל ורמ"א הביא הנך דעת רבוותא דסבירא לי' להקל בכל כי זהו סמיכת המקילים באווזת וזהו פשוט #א) אלא הש"ך בס"ק כ"א ואחריו הפר"ח ביקשו לחלק דגרע בשאין הקוץ לפנינו משהקוץ תחוב ומלבד דהוא סברא רחוקה אף גם א"כ מה דחקה דרא"ש ותו' ור"ן לתרץ לשיטת רש"י הך דנקב זה בלי זה דאיירי בחולי ולא ניכר רושם וכו' ולא פשוט דמשכחת ליה בקוץ תחוב דאי יש לו בדיקה ובעינן נקובת שני קרומים וכן ק' על מ"ש הש"ך בקוץ תחוב דהוי יותר מקום ידוע עדיין ה"ל לאוקמי הך זה בלי זה בכה"ג ואין צריך לחולי ולכן לא הבנתי דברים אלה. ומ"ש ברמ"א דפסק דאין אנו בקיאין בבדיקה בכמה דוכתי' באמת הרמ"א להלכה לא ס"ל כהנך רבוותא רק הביא מאין מסתעף סמיכת המקילים: והנה #ב) קשה לי על דעת מכשירין דתמכו יסודותם בהא דמכשירין בהמסס ובית הכוסות כמ"ש הרא"ש ולכאורה לק"מ דהתוס' הקשו למה חוששין לספק דרוסה נימא בהמה בחזקת היתר עומדת ונשחטה הותרה וכו' ותי' דדרוס' שכיח ולא הקשו כן מתחלה אישב קוץ בושט היינו משום דושט ספק בשחיטה דנקובת ושט נבילה ומעכב שחיטה וס' בשחיטה לא אמרינן בחזקת היתר עומדת אדרבא אתחזק איסורא ולכך לא הקשו רק מדרוסה וא"כ לק"מ מבית הכוסו' דשם נשחט' הותרה ואינו שכיח כמו דרוסה אבל בושט דס' בשחיטה פשיטא דמחמירין. #ג) וכ"כ ברמב"ם דסבירא ליה דרוסה הואיל מפורשת בתורה החמירו בס' א' ע"ש בכ"מ וקש' א"כ מה פריך הגמ' מן ספק דרוסה שם החמיר בס' א' משא"כ אינך טריפות #ד) וצריך לומר דנקובת הושט אין בכלל טריפות רק נבילה ואסור מהתורה כמו דרוסה ושפיר פריך אבל גבי המסס ובית הכוסות שפיר י"ל כהנ"ל דאין מפורש והקלו בספקן: ולכן במקומות ששכיחי אווזת הלעטה ובא' לפני ושט מלאה חטטין הן בושט והן בתורבץ הושט למעלה לצד הראש בושט הייתי מחמיר כמש"ל אבל לא בתורבץ כי תורבץ אינו נבילה ואין מעכב השחיטה כמש"ל ברסי' זה א"כ לא דמי לספק דרוסה ויש להקל בו כדברי עולא וכמו המסס:

(טו) דשכיח יותר מסרכות הריאה ולכן הרבה יראי ה' אין מניחין אווזת כאלה לשחוט הושט רק הקנה אולי ישחוט במקום החטט והרבה אין מדקדקים דה"ל ס"ס שמא אין במקום שחיטה ריעותא וחטט כלל ואת"ל שיש דילמא לא ניקב החיצון והעיקר דניכר אף ששחט כמ"ש רש"י בדרוסה והחוש מעיד ע"ז והנה בגוף הדין מ"ש הט"ז עם הש"ך והכל תלוי בתואר העגולים דאם אין בהם קוץ בתוך הקמח ואין בהם עוקץ רק עגולים מהכ"ת להחזיקן לקוץ ובפרט שאינם תחובין ולא חיישינן לקוץ אם אינם תחובין לדעת הרבה מחברים ויש להחזיקן לושט מחמת חולי אבל אם קוצים בקמח או שהעגולים יש בהם עוקץ ברור דיש להחמיר: והנה התוס' והרא"ש דכתבו נקבו זה בלי זה איירי בחולי ובחיצון לא ניכר שום חולי וזה משמע דאם ניכר שום חולי דמודה תו' דטריפה והט"ז תמה ובאמת תו' ס"ל דאף ע"י חולי לא הוי לנקב בדיקה דהא אפי' לריב"א לנקב יש בדיקה מ"מ כתבו ונראה לי שיש שום חולי שמאדים כמו דרוסה ואין לו בדיקה ומדריב"א נשמע להחולקים דבהא לא יחלקו ועוד ס"ל לתו' דאם הבהמה משומר מבלי לאכול קוצים אין לחוש כלל לקוצים אפי' לר"מ וא"כ קשה איך אכלינן בשרא לר"מ דלמא בכה"ג וע"כ צ"ל דגם לנקב ע"י חולי לית להו בדיקה וצריך להיות דנודע דלא שלטה חולי בחיצון וזה א"א לדעת בחיי' ודו"ק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.