פלתי/יורה דעה/לב

פלתי ‏ יורה דעה לב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) שנפסק רוב וכו' בטור נאמר כולו או רובו ודייק הב"ח כולו ל"ל ומזה הוליד הדין דכוונת הטור דרובו צריך להיות ככולו שלא יצטרפו נקבים לרוב כמו בגרגרת והפר"ח השיג ובאמת תמהני על הב"ח שסמך על דקדוק קל כזה להתיר ספק איסור תורה דמסבר' יש ללמוד מן גרגרת ומן גלגלת דמצטרפין דמ"ש ולא שייך אין אומרין וכו' דהא הגמ' גבי נקב' כנפ' פריך לגרגרת מן גלגלת ש"מ דס"ל דהך סברא יש ללמוד זה מזה והא דנקט כולו הוא להורות דקתני נפסק העור אבל המוח לא מעלה ולא מוריד וקמ"ל במוח לא זהו רובו אפי' כולו כשירה וכן למטה מן פרשות: והנה הגמ' הקשה נתמזמז כשר בשדרה ופריך הג' הא תנן נתמזמז מוח טריפה ומשני נתמסמס תנן והקשו תוס' איך מדמינן שדרה למות דנקובתו במשהו ובשדרה ברובו והיינו כל לקותא דמוח דמטריפין ביה הוא שבסופו יהי' קרום מוח או שדר' נלקה ולכך הקשו איך לקותא של זו כשל זו דלקותא כ"כ לגרוס נקב משהו אבל לא כ"כ לגרום פסיקא ברובו ויש ליישב קושיתם דזהו ודאי מסתבר לי' כתו' דלקותא דמזמז בקל יגרום נקב בעור אבל לא יפסל שיהיה רוב מהקרום נפסק אבל זהו ודאי אינו סברא לומר דלקותא דמזמז יפעול לנקוב נקב אחד בקרום ולא שני נקבים דזהו נגד השכל הלא לקותא זו מתפשט בכל רוחב הקרום ושדר' ולמה יגרום לקותא ונקב בצד אחד ולא בצדו ג"כ כיון שגם שם הקרום ריק מן המות שהוא מזמז. ומ"ש זה מזה וא"כ כיון דיש חשש לאיזה נקבים הלא בצירופם איכא רובא ומטרפי ושפיר מדמי הגמ' מוח לשדר' ולק"מ: והנה בגמ' אמרינן חוט השדרה שנפסק ברובו ר"י אומר אפי' ניקב וקאמר הגמ' רוב עורו ואמרי לי' רוב מוחו ושאל הגמ' מ"ד רוב עורו רוב מוחו מאי וכתבו התוס' והא דלא נקט רוב מוחו דה"א רוב עורו א"צ רוב וקשה לכאורה הא אי אמרת א"צ רוב א"כ מיטרף בניקב דאין כאן אמצעי או ניקב או הפסק רוב ות' מיני טריפות דמנה עולא הוא נקוב' ופסוק' אבל בין נקוב' לפסוק' לא מצינו דבר שיחשוב ור' יעקב דאמר ניקב ע"כ בטור מיירי דאיך שייך במוח שהוא כמו שומן בעלמא נקב ופשוט. וא"כ איך ס"ד בטורו מיטרף בנקב' ת"ק היינו ר' יעקב במאי פליגי. וצ"ל דודאי ר' יעקב לא פליג אכל פסוקת שדר' וסתם פסוק' היינו ברוב רק רוב עורו היינו כמ"ש הב"ח דוקא בלי הצטרפות נקבים ולכך קתני חוט שדר' שנפסק ברובו דלכאורה הך שנפסק ברובו מיותר דאילו אינקב לא הוי למתני פסוק' רק נקובה וכיון דקתני פסוק' היינו ברובו בשלמא גבי גרגרת קמ"ל רוב עובי או רוב חללה לכל חד כפי דאית לי' אבל כאן פשיטא וצ"ל דקמ"ל דאין נקבים מצטרפין וע"ז קאמר ר' יעקב אפי' ניקב מ"מ מיצטרפין למשוי' פסוקות גרגרת ברובו ובזו י"ל נמי הא דאמר הורה ר' כר' יעקב ופירש"י לחומרא ולכאורה איך הדר רבי משמעת' ודאי הי' מקובל אצל רבי א"כ לא שייך תו לחומרא דאפי' כבר הורה לאיסור יכול לחזור כיון דאגמרי' סמוך כמ"ש התוס' גבי רוב חללה ע"ש. אלא זה י"ל דהורה לחומרא לצרף נקבים עד רובא. וא"כ א"ש דברי התוס' דאי הוי תני רוב מוחו זה ודאי הוי ידעינן דבעי רוב דאל"כ היינו ר' יעקב רק ה"א ברוב עורו אין צריך להיות נפסק בב"א רק נקבים מצטרפין ור"י מטריף בנקב אחד משא"כ רוב מוחו אין מצטרף ולכך קתני רוב עורו דאינו מצטרף וא"ש ודוק ובזה ניכרים דברי הב"ח לאמת ומ"מ יש להחמיר בנקבים כמ"ש אחרונים:

(ב) נסדק העור לאורכו האחרונים נחלקו אם בעינן ג"כ שיור למעלה או לא. ונראה דתלי' במחלוקת שיש בגרגרת גופי' אי אותו שיור צריך להיות דוקא במקום הראוי לשחיטה או אפי' למעלה ממנו. דאם אמרינן אפי' למעלה והיינו דכיון שהוא למעלה מחובר מחזק לי' לגרגרת ולא יתפלג א"כ הא היא יורד מהראש והראש גופי' יחשב לשיור ומשוי' לי' כאחד לבל יתפצלו ויתפרדו ומה יוסיף אם יהיה לאחר הראש קצת מהשדר' שלם או הראש גופי' לבדו שלם עכ"פ מחברין. משא"כ אם אמרינן דבעינן דוקא מקום שחיטה וצ"ל דצריך שיור באותו אבר דאל"כ אין שם שלם עליו א"כ אף בשדר' גם כן וזה ברור ופשוט:

(ג) ועד בכלל מכלל דס"ל דפי פרשה שלישית ג"כ טריפה וכן הוכיחו מחברים מדאמר פרשה תדון כבשר מכלל דפי פרש' עצמו אינו כבשר וטריפה והרמב"ם דעתו להכשיר ולא תקשה לי' למה לא קתני פי פ' עצמה י"ל ודאי בפרשה ראשונה דהוא טריפה אף פי פ' טריפה דנכלל במעט עם עד בין פרשות אבל במקום שהוא ספק בזו י"ל דיי לבין פרשות אבל מהכ"ת להטריף הפי פרשה וא"כ א"ש הברייתא ידע ולא נסתפק כלל א"כ הא דקאמרי פרש' נדון כבשר או דנתכוון על ראשונה דידע' מכאן והלאה כשר או דנתכוון על פרש' שני' דגם זה ידע' דטריפה ולכך דייק פרשה ולא פי פרשה וזהו דברי הגמ' מאי לאו ראשונה ושנייה אשר לכאורה תמוה אם שני' מכ"ש ראשונה אלא כך פי' הברייתא ידעה מקום חוט שדר' מכוון אי ידעה מראשונה פי' ראשונה אי ידעה משניה דגם כן טריפה פי' שנייה ואם כן א"ש דלכך קתני פרשה עצמה ולא פי פרשה אבל לדידן דמספקא לן אם כן עד בין פ' שניה מספקא ליה איך נחמיר בפי פ' שלישית ולכך באמת מותר וא"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.