כף החיים/יורה דעה/לג

כף החיים ‏ יורה דעה לג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] ניטל הלחי התחתון כשרה. היינו בענין דליכא משום עיקור סימנים וכדלעיל סי' כ"ד סעי' ט"ו וט"ז. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' לה"פ או' א' בל"י או' א' כריתי או' א' זב"ת או' א'.

ב

ב) שם. והוא שיכול לחיות ע"י המראה והלעטה. פי' שתוחבין לה בבית הבליעה עד מקום שאינה יכולה לחזור נקרא המראה ובמקום שיכולה לחזור נקרא הלעטה. שבת קנ"ה ע"ב. ט"ז סק"ב. וכ"כ האחרונים.

ג

ג) וה"ה דיוכל להשקותו דאל"כ א"א לחיות. ב"ח. כנה"ג בהגב"י או' ו' שפ"ד או' ב' בי"צ בעמ"ז או' ב' מק"מ או' א' ענ"ה סי' ה' או' א' זבחי צדק או' ב'.

ד

ד) וא"ת מהיכן אנו יודעים לשער שאינה יכולה לחיות ע"י המראה והלעטה אם ראינוה שהולכת ומתמעטת וגם כשמאכילין אותה ממאנת ואינה חפיצה זה יגיד שאינה יכולה לחיות ע"י המראה והלעטה. פר"ת או' א' ענ"ה שם. זבחי צדק או' ג'.

ה

ה) ולאו דוקא ניטל אלא אפי' נבראת חסרה לחי התחתון או חסרה לחי העליון דינו כמו ניטל. ענ"ה שם. זבחי צדק או' ד' ואו' ז'.

ו

ו) שם הגה. וכן עוף שניטל חוטמו ויכול לחיות וכו' דוקא חרטום התחתון אבל חרטום העליון אעפ"י שיכול לחיות ע"י המראה והלעטה טרפה. דמש"א. כנה"ג בהגב"י או' ז' תב"ש או' ב' מש"ז או' א' זר"א ח"ג בקיצור ה' טרפות או' יו"ד. זב"ת או' ג' חכ"א כלל ט"ז או' א' בי"צ או' א' מק"מ או' א' ענ"ה שם אי' ב' זבחי צדק או' ה'.

ז

ז) שם בהגה. ויכול לחיות ע"י המראה וכו' ויכול להשקותו ג"כ. ב"ח. מק"מ שם. ועיין לעיל או' ג'.

ח

ח) מעשה שאירע בתרנגול א' שניקב לחי התחתון עד שיצא לשונו דרך הנקב והכשירוהו מטעם דניטל לחי התחתון כשרה. באר מים חיים או' א' משם מהר"ר שאול אב"ד דק"ק הא"ג. זבחי צדק או' ו' והיינו שיוכל לחיות ע"י המראה והעלטה כנז'.

ט

ט) [סעיף ב'] ניטל הלחי העליון להרמב"ם טרפה. וה"ה אם נבראת חסרה לחי העליון טרפה כמ"ש לעיל או' ה'.

י

י) שם. להרמב"ם טרפה וכו' וכ"כ הפר"ח או' ג' בשם כמה ראשונים כדעת הרמב"ם דטרפה וכתב וכן עיקר. וכ"כ התב"ש או' ג' שו"ג או' ד' זר"א שם. ביאור הגר"א או' ב' חכ"א שם. בי"צ שם. ענ"ה שם או' א' זבחי צדק או' ז'.

יא

יא) נימוק הלשון עד הטולטלת והיא ערלת הגרון כשרה אבל עם הטולטלת טרפה. רוקח סי' שצ"ח. תב"ש או' א' שו"ג מחו' או' ג' מש"ז או' ב' מחב"ר או' ב' שה"מ או' ב' בי"צ בעמ"ז או' ב' ענ"ה שם או' ג' תו"ז סי' ס"ז או' ד' ואו' ה' זבחי צדק או' ח'.

יב

יב) ולפ"ז ה"ה אם ניטל הלשון טרפה וכן נוהגין בירושת"ו שו"ת פרי הארץ חי"ד סי' ו' שו"ג שם. ענ"ה שם. תו"ז שם או' ו' זבחי צדק או' ט'.

יג

יג) ומעשה שהיה בלשון א' של בהמה ג' פצולין והיה נראה כג' אצבעות והסכימו רבני מתא דלא הוי !ניתרת לשון הואיל ויש להם שורש אחד. פרי הארץ שם. שו"ג שם. ענ"ה שם או' ד' תו"ז שם. ומשמע דאם לא יש להם שורש א' טרפה דכל היתר כנטול דמי וא"כ אם יש ב' לשונות טרפה. וי"א דאם יש ב' לשונות כשרה. טו"ט סי' ט"ז. זבחי צדק או' יו"ד.

יד

יד) מעשה בא לידינו בלשון של שור הגדול שנמצא מחט חתובה בעקב הלשון והיתה שם בשר הלשון מעופשת וסרוחה עד שאינה ראויה לאכילה והכשרנוהו מטעם דאין טרפות בלשון ומחט זה מסתמא היתה טמונה תוך מאכל הבהמה ובאכילתה נתחב בלשון ולא הספיק לנקוב הושט ולא בתורבץ הושט. שו"ג שם. תו"ז שם או' ז' וכן נמצא בלשון א' בועה קטנה וסביב הבועה היה הבשר שלם ויפה שהבועה היתה בפנים והבשר שבחוץ יפה והכשירו. טו"ט סי' ט"ו. זבחי צדק או' י"א.

טו

טו) [סעיף ג'] ושט או תורבץ הושט שניקב לחללו וכו' ה"ה בכל דבר הפוסל בנקיבה ויש לו חלל לא מפסלי עד שינקב לחלל ואם אין להם חלל צריך נקב מפולש. תו' והרשב"א והר"ן במתני' דאלו טריפות. ב"י. ט"ז סק"ג. לה"פ או' ד' שו"ג או' ז'.

טז

טז) שם. ושט או תורבץ הושט שניקב לחללו וכו' ואפי' ניקב הושט למעלה סמוך לראש ששם דבוק בבשר אין הבשר סותם וטרפה. תב"ש סי' מ"ו או' ב' מש"ז שם או' ג' נוב"י חי"ד סי' ט' תשו' מאהבה ח"א סי' פ"ו. מחב"ר או' ה' פ"ת או' ב' ענ"ה שם או' ו' זבחי צדק או' י"ב.

יז

טוב) שם. שניקב לחללו בכל שהוא נבילה. והכל תמהו עליו בזה ומ"מ הסכימו קצת מהאחרונים דנותנים עליו חומרי נבילות וחומרי טריפות. ענ"ה שם או' ב'.

יח

חי) [סעיף ד'] שני עורות יש לו לושט וכו' ואפי' עלה בו קרום ונסתם וכו' ואפי' עלתה בו סתימה עבה אינה מתקיימת. רש"י חולין מ"ג ע"א. פר"ח או' ו' לה"פ או' ה' בל"י או' ה' כריתי או' ה' שה"מ או' ו' זב"ת או' ח' חכ"א כלל ט"ז או' ג' זבחי צדק או' י"ג.

יט

יט) וכל נקובי דטריפות לא מהניא להו סתימה דסלקא בהו לאחר זמן. רש"י שם. פר"ח שם. לה"פ שם. כריתי שם. שה"מ שם בשם כמה ראשונים. חכ"א שם.

כ

ך) ואפי' השומן שבושט אינו סותם. פנים מאירות ח"א סי' א' מש"ז או' י"ח. ענ"ה סי' ו' או' כ"ז. תו"ז סי' נ"ב או' ג' זבחי צדק או' י"ד.

כא

כא) שם. ואפי' ניקבו זה שלא כנגד זה אסורה. ולא דמי לקרקבן לקמן סי' מ"ט דניקב זה שלא כנגד זה כשר דהקרקבן מינח נייח וכדקאי קאי אבל ושט כיון דאוכלין ומשקין תדיר שם וגם היא מנשמת פעמים שהנקבים מתכוונים זה כנגד זה והוי כניקב ממש. חולין מ"ג ע"א. ט"ז סק"ד. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ז' לה"פ או' ז' בל"י או' ו' זב"ת או' ט'.

כב

כב) ניקב עור א' בתורבץ ועור א' בושט טרפה דגם בזה אפשר דמתרמו אהדדי. תב"ש או' ו' ענ"ה שם או' ד' זבחי צדק או' ט"ו.

כג

כג) שם. והוא שניקבו שניהם מרוח א' דאפשר דמתרמי אהדדי. ואף אם הנקבים רחוקים זה מזה כ"כ שאינו באפשרי דגמדא ופשטה להיותן מתרמי אהדדי אפ"ה אסור כי אין שיעור לדבר בכמה יהיו קרובים ואין ליתן דברי חכמים לשיעורין אם לא במילתא דפסיקא. יש"ש פ"ג דחולין סי' ג' ט"ז סק"ה. פר"ח או' ח' כריתי או' ו' תב"ש או' ז' זב"ת או' יו"ד. בי"צ בתה"ב או' ב' ענ"ה שם או' ג' זבחי צדק או' י"ז.

כד

כד) והא דבשתי רוחות כשרה היינו זה ברוח זה וזה ברוח שכנגדו אבל אם הרוחות זה אצל זה טרפה. תב"ש שם. מש"ז או' ה' בי"צ שם. ענ"ה שם. פי' אם אחד במערב ואחד במזרח כשרה אבל אם אחד במזרח וא' בצפון או בדרום טרפה. זבחי צדק או' ט"ז.

כה

כה) אם ניקבו זה שלא כנגד זה ועלה קרום באחד מהם אסורה. ער"ה או' ג' וכתב ודלא כהרב פנים מאירות ח"א דף ג' שצידד בזה להכשיר יעו"ש ומיהו אם מרוחקים הרבה זה מזה כיון דלא הוי אלא איסור דרבנן יש להכשיר בכה"ג. מש"ז או' ד' ענ"ה שם או' ה'.

כו

כו) ואם ניקב עור א' ועלה בנקב קרום שעלה מחמת מכה ואח"כ ניקב העור הב' כשרה דכיון שעלה הקרום בזמן שעדיין כשר הוא סותם שפיר. מש"ז שם. ענ"ה שם. מיהו מסתמיות דברי הפו' שכתבנו לעיל או' ח"י ואו' י"ט דקרום שעלה מחמת מכה אינו סותם משמע דלא יש חילוק אם עלה קודם או אח"כ וע"כ נראה דיש להחמיר.

כז

כז) שם הגה. וכל זה לא מיירי אלא בניכר שהנקב בא מחמת חולי וכו' ובחיצון אין ניכר שום חולי. כ"כ התו' ר"פ השוחט וכ"כ הרא"ש. ט"ז סק"ו. פר"ח או' ט' לה"פ או' ח'.

כח

כח) שם בהגה. אבל אם יש לחוש שניקב ע"י קוץ וכו' ר"ל לא מיבעיא היכא דידוע שניקב ע"י קוץ אלא אפי' רק יש לחוש שניקב ע"י קוץ טרפה וכ"מ בפו' דבעינן שיהא ניכר שבא ע"י חולי הא לאו הכי מסתמא בא ע"י קוץ. ש"ך סק"ח. לה"פ שם. בל"י או' ז' זב"ת או' י"א.

כט

כט) שם בהגה. אפי' לא ניקב רק הפנימי טרפה וכו' וכ"ש אם ניקב חיצון לחוד. או"ה כלל נ"א סי' כ"ד. ט"ז סק"ז. לה"פ או' יו"ד. בל"י או' ח' מש"ז או' ז' זב"ת או' י"ב.

ל

ל) שם בהגה. וושט אין לו בדיקה מבחוץ. משמע שאם ניקב רק החיצון כשר ע"י בדיקה מבפנים והקשו האחרונים שהרי מור"ם גופיה בהגה לעיל ססי' כ"ג ולקמן ססעי' ח' ובסי' ל"ד סעי' ט' כתב דאנן לא בקיאין בבדיקת הושט אף מבפנים ועיין מה שתירצו והפר"ת או' ה' כתב דהכא לא מיירי רמ"א אלא מעיקר דינא ולא לצד שאין אנו בקיאין יעו"ש. ור"ל דלענין מנהג ושאין אנו בקיאין כבר גילה דעתו במקומות הנז' והכא מיירי לענין דינא דאפשר דיש מקומות נוהגין כפום דינא. וכ"כ הזכ"ל על סי' זה דעכשיו אין אנו בקיאין בבדיקת הושט כלל אפי' בעור הפנימי. וכ"כ זבחי צדק או' י"ט דאין אנו בקיאין בבדיקת הושט ובכל גוונא טרפה בין ניקב הפנימי או החיצון גם לא בקאינן אין זה מחמת חולי או מחמת קוץ ובכל אופן שראינו נקב טרפה וכתב שכן מנהג בגדאד יע"א.

לא

לא) [סעיף ה'] עורות אלו החיצון אדום והפנימי לבן ואם נתחלפו וכו' טריפה. שאין זה בא אלא מחמת מכה וחולי ועתידין לינקב. לבוש. זב"ת או' י"ד.

לב

לב) שם. וכן אם שניהם אדומים או לבנים טרפה. ודוקא בכולו אדום או בכולו לבן אבל במקצת לית לן בה ומיהו ברובו הו"ל ככולו. ש"ך סק"ט. כנה"ג בהגה"ט או' י"ד. כריתי או' ט' שה"מ או' יו"ד. זר"א או' י"ד. חכ"א שם או' ז' זב"ת או' ט"ו. ענ"ה שם או' כ"ג. זבחי צדק או' ך'.

לג

לג) והא דמכשרינן בקצת אודם בפנים ה"ד בדליכא לובן בעור החיצון אבל אי איכא משהו לובן בעור החיצון ובעור הפנימי איכא אדמומית משהו טרפה אף זה שלא כנגד זה דהו"ל כאלו ניקבו שניהם. תב"ש או' ט' כנה"ג שם. שה"מ או' י"א. נוב"י מה"ת חי"ד סי' ט"ו. חכ"א שם. פ"ת או' ד' בי"צ או' ט' ענ"ה שם. זבחי צדק או' כ"א. ונ"ל דאם הם משני רוחות דא"א בשום פנים דלתרמי אהדדי לכ"ע כשר כמו לעיל בסעי' ד' בניקב ופשוט הוא. פ"ת שם. ועיין לעיל או' כ"ד.

לד

לד) ומ"מ אם נמצא בפנימי מקצת אודם א"צ לחפש ולבדוק בעור החיצון לראות אם יש שם לובן. נוב"י שם. חכ"א שם. פ"ת שם. בי"צ בעמ"ז או' ך' זבחי צדק או' כ"ב.

לה

לה) ואם עובר האדמימות ע"י שממעך ברוק תלינן שנתאדם מחמת רתיחת השחיטה וכשרה. נוב"י שם. חכ"א שם. פ"ת שם. בי"צ שם. זבחי צדק או' כ"ג.

לו

לו) שם וכן אם שניהם אדומים או לבנים טרפה. וה"ה אם נתחלפו בשאר גוונים ירוק או גוון אחר פשיטא דהוי לקות. פר"ת או' ו' אבל המש"ז או' יו"ד דחה דבריו וכתב דאין לאסור. וכן הזב"ת או' י"ד דחה דבריו ודעתו להכשיר וכן הסכים זבחי צדק או' כ"ד.

לז

לז) שם הגה. וכ"ש אם יש לו שני ושטים וכו' והטעם מפורש בתשו' הרא"ש דכל יתר כנטול דמי והו"ל כאלו נטלו ב' הוושטים או הקנים וכמ"ש הטור והש"ע !בססי' מ"א דאם נמצאו ב' כבדים דטרפה מה"ט יעו"ש. ש"ך סק"י.

לח

לח) שם הגה. וכ"ש אם יש לו ב' וושטים או שני קנים דטרפה. וה"ה ניטל תורבץ הוושט טרפה. כנה"ג בהגה"ט או' ו' ענ"ה שם או' ח' תו"ז סי' נ"ב או' י"ז. זבחי צדק או' כ"ה.

לט

טל) בר אווזא שהיה לה ב' ושטין ולמעלה היו מחוברים ביחד וכן למטה היתה ג"כ מחוברת ביחד ובאמצע היה נחלק לשנים טרפה. הגהות מהרי"ו משם הרמ"א. והפר"ח או' י"ג מכשיר אבל הבל"י או' יו"ד כתב לדחות דברי הפר"ח והסכים להטריף כהרמ"א. וכן הסכים הפליתי או' ז' להטריף כרמ"א. תב"ש או' ט' שה"מ או' י"ג. בי"צ בעמ"ז או' כ"ו. תו"ז שם או' ט' והזר"א שם בסי' ל"ד או' ל' כתב להכשיר בהפ"מ וכמדומה שלא ראה דברי הפו' הנז' שדחו דברי הפר"ח כיעו"ש.

מ

מ) בר אווזות הנזכרים ברוב מהם יש כמו ב' קנים דהיינו שלפעמים בקנה שלו באמצע יוצא כמין קנה אחר אלא שאין עשוי חליות חליות כעין הקנה וחוזר ומתחבר בקנה כשרה דהיינו רביתייהו. פר"ח שם. לה"פ או' י"ד. בל"י שם. פליתי שם וכריתי או' י"א. שה"מ שם. זב"ת או' י"ז. זר"א שם או' ל"א. בי"צ שם. ודוקא בזכרים אבל בנקבות אין להכשיר. לה"פ שם. בל"י שם. כריתי שם. שה"מ שם. זב"ת שם. זר"א שם. בי"צ שם. זבחי צדק או' כ"ז. ועיין לעיל סי' כ"א או' ג'.

מא

מא) [סעיף ו'] ושט אין לו בדיקה מבחוץ וכו' אם עוף הוא בודק הקנה מבחוץ וכו' פי' קורע קצת בעור תחלה ומשם יוכל לבדוק הקנה במקום שחיטה. ט"ז ס"ק י"א. זב"ת או' כ"א.

מב

מב) שם. אם עוף הוא וכו' שהכשירו בסי' א' ואע"ג דלכתחלה צריך לשחוט ב' סימנים אף בעוף וכדלעיל סי' כ"א הכא כיון שאין לו היתר אלא בסי' א' כדיעבד דמי. כ"כ הפו' ש"ך ס"ק י"א. לה"פ או' ט"ו. כריתי או' י"ב. זב"ת או' ך' וזה שכתבנו לענין דינא אבל לענין מנהגא אין אנו בקיאין בבדיקת הושט בכל גוונא כמ"ש לעיל או' ל' יעו"ש.

מג

מג) שם. ואח"כ מהפך הושט ובודקו מבפנים. ותרנגולים שלנו כל הושט לבן הוא וגם א"א לידע ולהבחין שיש לוושט ב' עורות שא"א לקלוף זה מזה. כנה"ג לעיל סי' ך' בהגב"י או' י"א. והגם דהזכ"ל ח"ג חי"ד או' ק"ב נסתפק בזה אם יועיל בדיקה אף לדידן כיון שעור החיצון נמי לבן יעו"ש כבר כתב עליו הרב זבחי צדק או' כ"ט דאנן בדידן מנהג פשוט דאין אנחנו בקיאין בבדיקת הושט בכל גוונא. ועיין לעיל סי' ך' או' י"ג.

מד

מד) שם הגה. ולדידן דאין אנו בקיאין בבדיקה. בבדיקת דרוסה לעולם וכמ"ש בסי' נ"ז סעי' י"ח יעו"ש. ש"ך ס"ק י"ב.

מה

מה) [סעיף ז'] ולענין נקב נמי אין לושט בדיקה וכו' והטעם דשמא נכנס טיפת דם בפנים בנקב ואינו ניכר בחיצון לפי שהוא אדום. רש"י חולין כ"ח ע"ב. ט"ז ס"ק י"ט. פר"ח או' ט"ו. לה"פ או" ט"ז. זב"ת או' כ"ה.

מו

מו) [סעיף ח'] עוף הבא לפנינו וצוארו מלוכלך בדם וכו' לאו דוקא עוף אלא ה"ה לבהמה אלא משום דבגמ' מעשה שהיה כך היה נקט עוף. כנה"ג בהגה"ט או' ך' תו"ז סי' נ"ב או' י"א ודוקא שנקרע הצואר מבחוץ אבל אם לא נקרע הצואר אלא נמצא לכלוך דם אחר שחיטה סביב הושט בפנים אין שום חשש בזה ואפי' לדידן. ט"ז ס"ק י"ג. לה"פ או. י"ז. בל"י או' י"א. כריתי או' י"ג. מעיל צדקה סי' ל"ח. מחב"ר או' ח' חכ"א כלל ט"ז או' ו' זב"ת או' כ"ו. ענ"ה סי' ו' או' כ"א. תו"ז סי' נ"ב או' ך' זבחי צדק או' ל"א.

מז

מז) ונראה דוקא לכלוך דם ואחר שרוחצין הדם לא נשאר שום ריעותא בעור בזה אין שום חשש אבל היכא שהדם נגלד במכה בעור החיצון ולאחר שגוררין הדם נראה הנקב בעור החיצון זה לא עלה על דעת הט"ז להתיר. פנים מאירות ח"א דף ד' ע"ב. ענ"ה שם. זבחי צדק או' ל"ב.

מח

מח) כעין כפתור יצא מעור החיצון שכנגד הסימנים דאווזא והיה כולו שומן בריא אף שהיה כאורך פרק אגודל וכמעי נפרד אין בכך ריעותא לחשוש שהיה נעשה ריעותא בסי' או שיצא קוץ מהושט דרך שם והבריא כי בשומן אין ריעותא לחשוש ואף שהיה בצד פנימי רושם אודם קצת אינו ריעותא ומ"מ אם היו הסימנים בעין נכון לבדוק בהם לכתחלה ולהפוך הושט ולבדקו בפנים ג"כ דכל מה שבקל לברר מבררין וחלק מהסימנים שנשאר בהראש יבדקו אף שהיה מופלג שהכפתור היה סמוך לגוף מ"מ ראוי לבדוק בקלות. דע"ק או' ד' מק"מ או' כ"ה. זבחי צדק או' ל"ג.

מט

מט) וכן בעיר בגדאד יע"א נמצא דלדולים בעור הצואר ונקראים בלשון ערבי זוודא"ת המנהג פשוט הוא ומעשים בכל יום להכשיר ועל הרוב נמצאים בעזים דהיינו רביתייהו. זבחי צדק או' ל"ד.

נ

נ) מפרקת עקום א"צ בדיקה בסימנים כי הם נפרדים ממנו ומ"ע טוב לבדוק כשנקל. דע"ק שם. מק"מ שם. זבחי צדק או' ל"ה. ועיין לעיל סי' ל"ב או' י"ב ואו' ט"ו.

נא

נא) נקרע עור הצואר שלא בפילוש אלא דוקא מבחוץ והעור מבפנים חזק ובריא יש להכשיר בהפ"מ גם ביצא דם. כ"נ מדע"ק סי' כ"ג בכמה דוכתי. זבחי צדק או' ל"ו. ועיין לעיל סי' כ"ג או' ע"ג.

נב

בנ) קוץ קטן שנמצא בעור החיצון נגד הסימנים ורק קצת מהעור היה קרוע שם ותחתיו היה שלם ויפה ולא היה שינוי כל דהו מכפי תולדתו אין להטריף בכך. כי רק בענין דלא שייך בו כאן נמצא וכאן היה חוששין למקצת עור דעוף ניקב כאלו כולו ניקב משא"נ כאן כשר וא"צ לבדוק בהושט. ומ"מ אם הקוץ עב קצת אין למנוע מלבדוק הושט בפנים כשיכול בקלות ובפרט כיון דרואים שאין פלוש בעור חיצון אין להחמיר. וכן הוא במה שהחמיר עוד הפר"מ בקרע ביד בססי' כ"ג שג"כ אינו יודע עד היכן הגיע הקרע ולא שייך כאן נמצא וכאן היה משא"כ בקוץ התחוב לפנינו רק בחוץ לא נחשוש שהיה גם לצד הושט וחזר לאחוריו ושייך שפיר כאן נמצא וכאן היה להקל. דע"ק סי' כ"ג או' כ"ו. זבחי צדק או' ל"ו. ועיין לעיל סי' כ"ג או' ס"ח.

נג

גנ) שם. וצוארו מלוכלך בדם. לאו דוקא אלא כל שנקרע עור הצואר בפילוש הדין כן ובש"ס מעשה שהיה כן היה ונקטו הפו' לשון הש"ס. מק"מ או' כ"ז. זבחי צדק או' ל"ח.

נד

דנ) שם. אין חוששין לספק דרוסה וכו' כיון שאין דורס לפנינו וכמ"ש סי' נ"ז סעי' י"ג. ט"ז ס"ק י"ד.

נה

הנ) שם. אבל חוששין לספק נקובה וכו' עוף שנקרו עופות עור הראש ממול העורף יש להתיר כי מי החזיר הסימנים אחורי העורף לחוש לנקיבת הושט אך צריך לעיין בניקור אם לא נכנס בעומק מן הצדדין ואם לא נראה שום ריעותא בבשר שמן הצדדין בעומק שרי. נוב"י מה"ת חיו"ד סי' כ"ג. פ"ת או' ז' ועיין לעיל סי' כ"ג או' ס"ט.

נו

ונ) שם הגה. ויש אוסרים כל עוף וכו' וכן המנהג. וכן המנהג אצלנו. שו"ג או' י"ט. זכ"ל על סי' זה. תו"ז סי' נ"ב או' י"ח. זבחי צדק או' כ"ה. ור"ל גם רבני הספרדים נוהגים להחמיר כדברי מור"ם ז"ל.

נז

זנ) [סעיף ט'] נמצא קוץ בושט לארכו או לרחבו ואינו תחוב בו כשרה. והטעם איתא בש"ס דדרך הבהמות לאכול קוצים והלכך כל כמה דאינו תחוב בו לא מחזקינן ריעותא. ש"ך או' ט"ז לה"פ או' י"ח. זב"ת או' ל"א.

נח

חנ) שם. לארכו או לרחבו ואינו תחוב בו כשרה. ובאם לא ידע אם היה תחוב בו או לא לארכו כשרה ולרחבו פסולה. ש"ך שם. כנה"ג בהגה"ט סוף או' כ"ו לה"פ שם. בל"י או' י"ב. והתב"ש או' י"א כתב דאם מונח לרחבו בריוח שיוצא ונכנס בלא דוחק כשר אבל אם מונח כבריח שני ראשי הקוץ מוחזקים בב' צדדי הושט ואין זזים משם אלא ע"י קצת כח גברא טרפה. וכן הסכים המש"ז או' ט"ז. בי"צ ח"ב או' א' ענ"ה סי' ו' או' י"ג ויש להחמיר כב' הסברות.

נט

טנ) שם. נמצא קוץ בושט לארכו וכו' ואין חילוק בין קוץ למחט דהא שוים הם בדיניהם. רש"ל בהגהו' לשערי דורא שער צד. והוא פשוט בסמ"ק ואו"ה. כנה"ג שם או' כ"ז. תב"ש שם. ענ"ה שם או' ט"ז. תו"ז שם או' י"ב. זבחי צדק או' מ'.

ס

ס) שם. ואינו תחוב בו כשרה. ואולי נכון לבדוק אי לא נמצא בפנים איזה רושם שהיה תחוב. דע"ק או' ה' מק"מ או' כ"ט. זבחי צדק או' ט"ל.

סא

סא) שם הגה. אם אין עליו קורט דם מבחוץ. ויש לאסור אפי' בנמצא קורט דם בפנים וכ"ש בחוץ. ט"ז סס"ק י"ז. פר"ח או' י"ט. כריתי או' י"ח. תב"ש או' י"ב. שה"מ סוף או' י"ט. בי"צ שם. מק"מ או' ל"א. זבחי צדק או' מ"ג.

סב

סב) ואין לחוש בנמצא קורט דם כ"א במחט או קוץ כעין מחט שחדוד וראוי לנקוב ולא בדבר עב הואיל וחומרא מחודשת הן. תב"ש שם. מק"מ שם. ענ"ה שם או' י"ד. זבחי צדק או' מ"ד.

סג

סג) ואי ליכא מחט או קוץ ואיכא קורט דם כשרה. ש"ך בנה"כ. ענ"ה שם או' ט"ו. זבחי צדק שם.

סד

סד) פרה שקרעה צואר של עוף אינדי"ק דינה כקנה רחב ומהני לה בדיקה דדוקא בקוץ ומחט לא מהני ליה בדיקה מכח דנקב משהו אין ניכר בו וגם אין אנו בקיאין בנקב משהו אבל בקרן פרה דאין בו דקות למעלה כמחט הוי כעין קנה רחב ממש ויש לו בדיקה ואופן הבדיקה כך היא שיתפוס הקנה לבדו וישחוט ואח"כ יהפוך הושט ויבדוק בפנים. טו"ט סי' יו"ד. ואנן מחמירין הרבה ביצא דם וע"כ יש להחמיר וטרפה. זבחי צדק או' מ"ה. ועיין לעיל סי' כ"ג או' ע"ג.

סה

סה) שם. אבל אם הוא תחוב אסורה. ואפי' לא ניקב עור הפנימי מב' צדדין מקרי תחוב. ש"ך ס"ק י"ח. פר"ח או' י"ח. לה"פ או' כ"א. בל"י או' י"ג. כריתי או' י"ט. שה"מ או' ך' זב"ת או' ל"ג.

סו

סו) כתב התו"ח דלא מקרי תחוב אלא מב' צדדין אבל מצד אחד יש להכשיר כמו נמצא. אבל הפר"ח שם חלק עליו וכן הסכים התב"ש או' י"א לאסור. ענ"ה שם או' י"ז.

סז

סז) שם. אפי' אין שם קורט דם. כלומר לא מבפנים ולא מבחוץ. ש"ך ס"ק י"ט. לה"פ או' כ"ב. שפ"ד או' י"ט. זב"ת או' ל"ד. בי"צ ח"ב או' א'.

סח

סח) שם הגה. ויש מכשירין אם אין קורט דם מבחוץ וכו' אבל הרמ"א גופיה ס"ל כדיעה ראשונה שכתב הש"ע ולא כתב דעת היש מכשירין אלא להורות דעליהם סמכו הנוהגים להלעיט האווזות. ש"ך ס"ק כ"א וכ"ג בי"צ שם או ג' וכתב שם בעמ"ז או' ז' דהרבה מאחרונים כתבו ג"כ כדברי הש"ך הנז' וכ"כ הזר"א ח"ג בקיצור ה' טריפות או' ט"ז דהעיקר כדיעה הראשונה שכתב הש"ע דבתחוב בכל ענין טרפה שהיא שיטת רוב הפוס' זבחי צדק או' ז'.

סט

סט) שם בהגה. וכן נהגו להקל בעירנו באותן האווזות שמלעיטין וכו' ומן הראוי היה לעמוד במנין ולגזור ולהחרים לבטל מנהג הזה מקרב ישראל ובודאי אם היו יודעים רבני פולין ואשכנז מכל הני ספק טריפות המתהוים לרוב באותן אווזות היו מחרימין ומנדין וגוזרין שלא לאכול משומן זה המביאים ממרחקים מאותן אווזות כי גדולה המכשילה בשומן זה הנעשה בישובין שאין בהם מורה הוראה להורות כהלכה ובפרט שרוב המקומות מחמירין בישב לו קוץ ואין סומכין על הראב"ן וכל בעל נפש ירחיק עצמו מלאכול מהני אווזות המלעיטים ובקרבו קדוש יאמר לו. פנים מאירות ח"א דף ה' ע"ג. מחב"ר או' יו"ד. זבחי צדק או' מ"ח.

ע

ע) אם נמצאת נמלה תחובה בושט ויאכל חצי בשרו של עור הפנימי במקום שהיתה הנמלה שם אם אינה תחובה בחוזק יש להכשיר בפשיטות ואם תחובה בחוזק יש להכשיר בהפ"מ. כן העלה המחב"ר או' י"ב אחר שהביא דברי האחרונים יעו"ש. והב"ד ענ"ה שם או' י"א. זבחי צדק או' מ"ט. ואם ניקב כל הפנימי טרפה. תב"ש או' י"ג. ענ"ה שם. זבחי צדק שם. ועיין לעיל סי' כ"ג או' כ"ח.

עא

עא) בר אווזות שנמצא בסוף הושט סמוך לקרקבן כמין בועות ובתוכן תולעים חיים וכרוכין בעיגול ודקים כשערה וכשמוציאין אותם רוחשין ומתפשטין ונפרדים זה מזה החוש מעיד דמניה קא רבו ואף כשנמצא נקבים בבועות הללו בפנימיותן בתוך הושט סגי בבדיקה כשמעבר השני שלם ואין לומר בזה ושט אין לו בדיקה מבחוץ גם אין לחוש לנתרפא כי התולע המנקב אינו מניח להתרפאות וכו' ואם נמצא נקב מפולש אסור. שו"ת חת"ס חיו"ד סי' כ"ח. פ"ת או' י"א. מק"מ או' ל"ג. וכ"כ בס' טו"ט ססי' ח' דף ד' ע"ב שמעשה בא לידו שנמצא בושט תולעים מונחים בין ב' העורות והיו נראים דרך העורות מונחים כעין שרשרות ושלשלת וכשהיו מושכין משם היה ארוך מאד ולבן כעין גידין לבנים וכשהניחו אותו על השלחן היה נכפל ונתכווץ מעצמו יחד והיה נראה שיש בו חיות הנה התולעים כאלו היה נראה שהמה נעשים מגוף הושט וכאן הוא מקום בריאתן. גם היו נבדקים כמה וכמה ושטים בבהמות גדולים ובכולן נמצאו אז כן והיה נראה דהכי רביתייהו ובזה נראה דבמקום שנראה לעין המורה דמניה קא רבו ואין נראה על עורות !הושטים שום ריעותא נראה דיש להקל בזה וכל כה"ג תלוי לפי ראות עיני המורה ולפי בחינת הזמן והענין יעו"ש. זבחי צדק או' ן.

עב

עב) ואם נמצא תולעת בתוך חלל הושט מבפנים יש להכשיר ע"י בדיקה בעור הושט שאין בו נקב כשר אבל אם נמצא שם קורט דם בפנים יש להחמיר במקום הפסד מועט אבל בהפ"מ יש להקל. וכ"ז הוא אם נמצא התולע בתוך החלל הושט אבל אם נמצא התולע מונח בין ב' העורות בזה נראה הגם דליכא קו"ד טרפה. טו"ט שם. זבחי צדק או' נ"א.

עג

עג) לפעמים נמצא חפושית בין הושט לעור הצואר ואף כי ראיתי להרב הר"י בריאל בנימוקיו כ"י שצידד בזה מ"מ דעתי נוטה להחמיר וכן אני נוהג ובא להטריף בכה"ג. זר"א ח"ג בקיצור ה' טריפות על סי' זה או' י"ט. וכן הסכים זבחי צדק או' נ"ב יעו"ש.

עד

עד) נמצא כמין שערות תחובים בושט ודבוקים שם הרבה וקשה מאד להוציאם מן הנקב יש להתיר אחר הבדיקה שלא שלט בצד החיצון שמעור הפנימי וזה דוקא בשער אבל בקוץ ממש וכדומה חלילה להתיר אפי' ע"י בדיקה זו. חת"ס חיו"ד סי' כ"ה. פ"ת או' יו"ד. מק"מ או' ל"ג. זבחי צדק או' נ"ג.

עה

עה) עוף שנמצא בו מאכל בין הושט להקנה ולא נודע מהיכן נכנס אותו מאכל וגם לא נמצא נקב בושט טרפה דא"א לבא שם מאכל אלא ע"י נקיבת הושט. הרדב"ז בישנות סי' קצ"ג. כנה"ג בהגה"ט או' ז' פר"ח או' כ"ג. זר"א שם או' י"ז. שה"מ או' ה' זב"ת או' ט"ל. חכ"א כלל ט"ז או' י"א. ענ"ה סי' ו' או' ט' תו"ז סי' נ"ב או' י"ט. זבחי צדק או' נ"ד.

עו

עו) אך מה שהכשיר שם הרדב"ז דאם הדבר ברור שנשמט מיעוט הושט ממקום חבורו דאמרינן דרך אותו מקום השמוט נכנס המאכל אין להורות כן דלדידן דפסקינן לעיל בסי' כ"ד סעי' ט"ו בהגה דמטרפינן כל עיקור ושמוטה בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא בין בקנה בין בושט הדבר פשוט דיש לנו להטריף בכל גוונא. באר מים חיים או' ט"ז. זר"א שם. זבחי צדק או' נ"ה.

עז

עז) כל מכה צריכה בדיקה אם יש בה קוץ או אבן או מאכל ופעם א' נמצא בעוף כיס קטן אצל המפרקת דבוק בעור ופתחתיו והיה מלא מאכל תבואה שאוכלים העופות והכיס היה סתום סביב והובא לפני אחר שהוציאו וזרקו הושט והזפק לחוץ והטרפתיו. דע"ק או' ו' ובעוף שיש לו זפק טריפה מספק ובמין שאין בו זפק הוי כודאי טרפה ולא מהני שהייה י"ב חודש ובהפ"מ ושעת הדחק יש להקל בשהה י"ב חודש. מק"מ או' ל"ז. זבחי צדק או' נ"ו.

עח

עח) וה"ה כיס קטן הנמצא בחלל ובו גרעיני תבואה או קוץ ואבן יש להטריף. מק"מ שם.

עט

עט) ואם היה כמו כיס ונאבד בלא בדיקה כשר בלא נראה איזה ריעותא אחרת כי שכיח בחלל הגוף כיסים ריקים. ואם הרגיש בחוץ איזה בליטה אצל סימנים ובדק אחר שחיטה ולא מצא כלום יש להקל בשעת הדחק והפ"מ. מק"מ שם.

פ

פ) לפעמים נמצא בושט אבעבועות קטנות ודקות מאד כמו גרגיר חרדל לבנים ואין בהם לחה אם לאחר שגוררם אין ריעותא בעור שתחתיו כשרה. בל"י או' ד' חכ"א כלל ט"ז או' י"א. אבל אם יש שינוי מראה בעור הפנימי טריפה. בי"צ סי' ל"ג ח"ג או' ה' וכן אם היו גרגרים הנז' בדקים ואחר שהסיר אותם בדק בדקים ולא היה שום ריעותא כשרה. זבחי צדק או' נ"ז.

פא

פא) נמצא בועה בושט בסופו וסותמת מעבר המאכל נראה דטרפה. ענ"ה סי' ו' או' ל"ז. זבחי צדק או' נ"ח.

פב

פב) עובדא בא לידי באווזא א' שהיה בתוך עור הצואר סמוך לגוף כעין כפתור ושומן וחתכתי עור הצואר וראיתי בושט מבחוץ קצת אדמומית והפכתי הושט לעבר הב' ומצאתי בעור הפנימי משבולת שועל הקליפה הראשונה שהיא ארוכה ודקה תחוב בעור הפנימי והטרפתי מאחר שיש אודם מבחוץ יותר משאר מקום החיצון א"כ הוי כקו"ד ואמרינן אם אין מכה קו"ד מאין. שפ"ד או' כ"ג. בי"צ שם בתה"ב או' ב' זבחי צדק או נ"ט.

פג

פג) ומזה נלמוד שכל שיש איזה ריעותא מחויב הוא לבדוק עכ"פ. מיהו אם לא בדק אין להטריף בכ"מ רק במקום דנראה דהוה ריעותא גמורה אז אפי' בדיעבד אסורה אם לא בדק. מש"ז שם. בי"צ שם. זבחי צדק או' ס'.

פד

פד) אם נמצא בועה בושט כשרה דק"ל דאין בועה פוסלת בשאר האברים ואם נמצא בתוך הבועה נוצה טרפה. חנוך בית יהודה סי' מ"ז. תו"ז סי' נ"ב או' כ"ב. זבחי צדק או' ס"ב.

פה

פה) תרנגולת שחוטה שהיה לה בסוף הגרון למטה מורסא שנפסד כל הגרון סמוך לסימנים ובדקו הסימנים ונמצאו שלמים יש להכשיר דודאי אם היה נקב בושט היה הבשר נפסד מעיקרו סביב הנקב וכעין נגע היה נראה שם וכיון שנמצא הושט יפה ושלם לא נשאר שום חששא. תו"ז שם או' כ"ג בשם מהר"ש יצחקי והסכים עמו. זבחי צדק או' ס"ד.

פו

פו) עוף א' שהיה כל הצואר נגוע ומוכה מן הראש עד מקום דביקתו בגוף ומלא מורסא לארכו אף שלא הביאו הושט לבודקו יש להכשיר מפני שהיה כל המורסא ע"ג הצואר כנגד ערפו לארכו ולצד מטה הרואה את הקרקע דהוא מקום חניית הושט היה נקי ובר ואין לחוש לו ומחשש שמא נפסק חוט השדרא בדקתי כל החוט בין חוליא לחוליא והיה שלם והכשרתי. תו"ז שם או' כ"ד. זבחי צדק או' ס"ה.

פז

פז) בהמה שהיתה לה מכה בצוארה במקום שחיטה ונודע שנעשה לה ע"י אומן גוי שהיה לה חולי ולקח האומן ברזל וליבנו באור והניחו על צוארה כדי שישרף החולי יש לאסור הבהמה דחיישינן שמא ניקב הושט. חק"ל יו"ד ח"א סי' כ"ג. ענ"ה שם או' ל"ה. תו"ז שם או' כ"ז. זבחי צדק או' ס"ו.

פח

חפ) לפעמים נמצא שחין בושט במקום בית השחיטה ונראה ששחט בתוך אותו השחין ובעור הפנימי ניכר שנחתך לשנים ונחלק השחין חלק א' לצד הראש וחלק א' לצד הגוף בזה יש לחוש דלמא במקום נקב שחט. בל"י או' ג' זבחי צדק או' ס"ז.

פט

טפ) שם. בהגה. או שאין קורט דם מבחוץ. ט"ס הוא וצ"ל וגם אין קורט דם מבחוץ. ט"ז ס"ק י"ט. ש"ך ס"ק כ"ב. פר"ח או' כ"ב. לה"פ או' כ"ו. בל"י או' ט"ז. זב"ת או' ל"ח.

צ

צ) [סעיף יוד'] נפרד הושט מהקנה וכו' עיין לעיל סי' כ"ד סעי' ט"ו וסעי' ט"ז ובדברינו לשם בס"ד.

צא

צא) [סעיף יא'] זפק שניקב גגו וכו' הושט בעוף למטה מתרחב והולך עד שנעשה ככיס שבו המאכל מתקבץ ומשם יורד לקרקבן ואותו הכיס נקרא זפק. לבוש. זב"ת או' מ"א.

צב

צב) שם. זפק שניקב גגו נקב מפולש במשהו טרפה. דהכי אמרינן בחולין דף נ"ז ע"ב גגו של זפק נידון כושט. ונקרא גגו מפני שהוא מיצר והולך כלפי הושט ומכסה את הזפק ככסוי שעל הקדרה שהוא כגג. לבוש.

צג

צג) שם. ואיזהו גגו זה שימתח וכו' שהוא סוף הושט עד מקום שכלה שיפוע של זפק. הרשב"א בתה"ב. לה"פ או' כ"ז. בל"י או' י"ח. פר"ת או' י"ז. זב"ת או' מ"ב. ועיין לקמן או' ק"א.

צד

צד) שם. אבל שאר הזפק שניקב מותר. וה"ה שנחסר קצת מהזפק דהוי בכלל ניקב וכשר. פר"ת או' י"ח. זב"ת או' מ"ג. וכן עוף שניקב הזפק וגם העור ניקב והמאכל יוצא דרך שם לחוץ הכשיר הרב בית יהודה משם רבו דף קי"ד ע"ג והב"ד המחב"ר או' י"ד אמנם הזר"א ח"ג בקיצור ה' טרפות על סי' זה או' ך' דחה דברי הפר"ת הנז' וס"ל דאם חסר קצת מן הזפק טרפה ובהשמטות שם לסוף קיצור ה' טריפות או' א' חלק גם על הרב בית יהודה והטריף בעוף שניקב הזפק והעור והמאכל יוצא לחוץ יעו"ש ומיהו כתב שם אפי' לדעת הרב בית יהודה אם חסר חסרון גדול שיוצא כל המאכל לחוץ טרפה. וכן אם ניטל ממנו כ"כ שהמאכל יורד לחלל הגוף טרפה אפי' לדעת הפר"ת יעו"ש. והב"ד התו"ז סי' נ"ג או' ט' וכתב ולענין הלכה יש לסמוך על המקילין וכן דעת המחב"ר עכ"ל ולא ידענא היאך חולק בלי טעם וראיה ולהקל בספק טריפות וע"כ נראה דאדרבא יש להחמיר כדעת הזר"א משום חשש ספק טריפה.

צה

צה) נקרע גג הזפק קרע גדול עד שהמאכל היה נראה מהחוץ ובמשך הזמן היתה המכה והטילה בצים טרפה היא והביצה. הר"י מולכו בסוף שו"ג או"ח בשו"ת יו"ד סי' ט"ו. מחב"ר או' ט"ו. תו"ז שם או' ז' ענ"ה סי' ז' או' ו' זבחי צדק או' ע'.

צו

צו) עוף שזרקו לו אבן במקום הזפק וירד לה משם דם הרבה וחיתה והטילה בצים נראה להכשירה מטעם ס"ס. הרב בית דוד חי"ד סי' ד' שו"ג מחו' או' ד' מחב"ר או' ט"ז. ענ"ה שם או' ז' תו"ז שם או' ח' זבחי צדק או' ע"א.

צז

צז) שם בהגה. ניקב המעי שבין הזפק לקרקבן טרפה. סתם מעי שבין הזפק לקרקבן הוא המעי ההולך מן הזפק לקרקבן. ואם ניקב המעי הנז' שהוא בסוף הזפק בתחתיתו דהיינו ממקום שמתחיל !להשתפע והולך לקרקבן והוא גגו של זפק התחתון מה דינו אם נידון כזפק ואינו נפסל בנקב או דינו כשאר המעי ואסור בנקב משהו. בזה נחלקו הרבנים בשו"ת גו"ר יו"ד כלל א' סי' ג' שהגו"ר אסר והרב מהר"י פראג"י שם בסי' כ"ד התיר וחזר הגו"ר שם בסי' כ"ה לחזק דבריו ואסר עי"ש וכן עיקר כדברי הגו"ר שאף מה שנמתח עם הזפק טרפה שכ"כ הראב"ן סי' רס"א ודברי הראב"ן אשתמיט להו להרבנים הנז' ער"ה או' ט"ז. זבחי צדק או' ע"ב.

צח

צח) ואם נמצא קוץ או מחט במעי הזה שבין הזפק לקרקבן ואין נראה בו שום נקב כשרה. ביה"ל או' ב' פר"ח בקו"א. לה"פ או' כ"ח. בל"י או' י"ח. זב"ת או' מ"ו. חכ"א כלל ט"ז או' י"ד. בי"צ בעמ"ז או' ו' ענ"ה שם או' ד' תו"ז שם או' י"א. זבחי צדק או' ע"ג.

צט

צט) מיהו אם נמצא הקוץ או המחט תחוב במעי הזה יש להטריף. פר"ח שם. זב"ת שם. ואפי' אין שם קורט דם מבחוץ. דב"ש סי' רפ"ח. לה"פ שם. בל"י שם. זר"א שם או' כ"א. ברכ"י בשיו"ב או' ד' תו"ז שם או' י"ב. זבחי צדק או' ע"ד.

ק

ק) ואם נמצאו בהרות שחורות בזה המעי כשרה. זר"א שם או' כ"ב. זבחי צדק או' ע"ה.

קא

קא) ולפי הסכמת כל הפו' דגג הזפק דנטרף בנקב הוו בב' קצוות הזפק א' סביב לחיבור הושט כשיעור טבעת יד והב' סביב לחיבור המעי היוצא לצד   הקרקבן כשיעור טבעת יד דהיינו שמעביר על הושט טבעת אדם בינוני ומניחו על הזפק ועד המקום שנכנס כל אותו היקף של הטבעת נקרא גג והנקב פוסל בו במשהו ואם תעביר הטבעת על המעי היוצא לצד הקרקבן והנח אותו על הזפק כל אותו היקף הטבעת נקרא ג"כ גג והנקב פוסל בו והוא הנכון לצאת ידי חובת כל הפו' וכן ראוי להורות ולנהוג. אבל כל מה שחוץ משיעור ב' טבעות אלו מכל הצדדים הוא גוף הזפק ואם נמצא נקב שם כשרה דאין הנקב פוסל בזפק כ"א בגג הזפק. תו"ז שם או' ג' ואו' ד' זבחי צדק או' ע"ו. ובדיקה זו הוא כשנופחין הושט והזפק ואח"כ מניחין הטבעת כנז'.

קב

קב) נמצא כיס ובו תבואה מחובר בתחתית הזפק מקום שאין הנקב פוסל וניכר שמכאן נולד הכיס יש להכשיר ואם ספק אם מקום החיבור הוא נגד גגו או נגד תחתיתו הו"ל ספק דאורייתא וטרפה. מק"מ או' מ"ד. זבחי צדק או' ע"ז.

קג

קג) ואם הכיס הנז' שיש בו תבואה אינו מחובר לזפק יש ס"ס להחמיר שמא מגגו שמא מן הושט וכל זה בין אם נאבד הושט והזפק בלי בדיקה בין אם נבדקו ושט וזפק ונמצאו שלמים לעינינו יש להטריף. דע"ק או' ז' מק"מ שם. זבחי צדק או' ע"ח.

קד

קד) אם היה במעי הזה מכות ונקרע בלי בדיקה אין להקל. דע"ק או' יו"ד. מק"מ סוף או' מ"ו. זבחי צדק או' ע"ט.

קה

קה) היה המעי שבין הזפק לקרקבן עב כנפוח וגררתי בשר המקולקל והיו תחתיו תולעים מושרשים בבשר וגררתי הכל עד שנשאר קרום שלם ובריא בלי שום קלקול עוד והכשרתי. מק"מ סוף או' מ"ה. זבחי צדק או' ף'.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---