פלתי/יורה דעה/כ

פלתי ‏ יורה דעה כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) והוא שבסוף וכו' ודעת מהרי"ל ומהרי"ו ויתר הגאונים אחרונים מחמירים מבלי לשחוט למעלה מטבעת גדולה וב"ח תמה הא גמרא ערוכה עד שיפוי כובע כשר והש"ך כתב שסמכו על מ"ש ב"ק דף צ"ט דאף יהיה כשר לרב מ"מ החמיר לע"ה ואף זו כן. ודוחק כי שם היה בתוך טבעת גדולה ואיירי בפלוגתא דרבנן וריב"י אבל כאן למעלה כיון דדעת ר"ח בן אנטיגנוס שכשרה מנלן להחמיר ונראה דקשי' אם הדברים כפשוטן נחלקו חכמים ור"ח כמו כן אם מן טבעת למעלה מקום כשר לשחיטה ומה זה דקרו מוגרמת פי' הכרע' ורש"י כתב כל שלא במקום שחיטה קרוי מוגרמת הא לר"ח ב"א הוא מקום שחיטה ולמה קראו מוגרמת ולכך ס"ל דכ"ע מודים דמדרבנן אסור לשחוט למעלה ממקום טבעת הגדולה רק אי הגרים חציה חוץ לטבעת וחצי בתוך טבעת לריב"י טריפה דבעי רובא בטבעת ולרחב"א כשר מידי דהוה חצי קנה פגום ומקום שחיטה הוא דמתורה כשר ולכך קראו מוגרמת דהוא חוץ למקום שחיטה ודו"ק: עי"ל דהנה נראה לכאורה לפמ"ש רש"י בשמעתי' השוחט מתוך הטבעת וכו' אבל בשאר טבעתי' אין שחיטתו כשרה ברובן כלל אלא בין טבעת לטבעת ופי' זה החזיק רש"י בעמוד ב' ד"ה לשון שלישי כו' דכתבו ולשון ראשון נ"ל ואין כאן מכשול להחליף הלכה דהא לית הלכתא בכולהו אלא כר"ח בן אנטיגנוס, ויש להבין א"כ למה כל הטורח הזה לרש"י לברר אי זה לשון נכון וצח בפ' הגמ' הא הכל הם פלפלא בעלמא. ולהלכתא לא קאי כמ"ש רש"י גופי'. וביחוד התוס' השיגו על פירש"י דס"ל דאין לשחוט בשאר טבעת' ופ' פירש אחר וכן הוא בפסקי תוס' דלא כרש"י דמותר לשחוט אפי' בתוך טבעת אחר וכל זה אין מצורך דכיון דקיי"ל הלכה כר"ח ב"א נפיל הכל בבירא כמ"ש רש"י גופי'. לכן נראה. #ה) דבלא"ה יש להבין איך תלי' הך עדותו של רחב"א דעד שיפוי כובע קרוי מקום שחיטה דיהי' שאר טבעת' שאינו מקיפי' כל החלל כמ"ש רש"י מוכשר לשחיטה וכי תליא #ה) בזה טבעת גדולה לכ"ע מקום שחיטה ומ"מ לשחוט בטבעת למטה הימנו אסור מטעם כמ"ש רש"י דאין מקיפות כל קנה וא"כ י"ל אף דעדותו של ר"ח ב"א אמת דמקום שחיטה משיפוי כובע מ"מ יתכן ג"כ דשאר טבעתי' אין מקום שחיטה. אבל באמת אין זו קושי' כי מן טבעת גדולה עד שיפוי כובע החיטי וכדומה הכל אין מקיפין כל חלל הקנה רק רוב והנשאר הם דבוקים בעור והעור מקיף ולפ"ז כיון דרחב"א קאמר מן טבעת גדולה עד שיפוי כובע הוא ראוי לשחיטה ש"מ דלא בעינן שיקיף כל חלל הגרגרת וא"כ מכ"ש דשאר טבעתי' אשר למטה מן טבעת גדולה דקרוי' מקום שחיטה וא"ש דזה בזה תלי'. ולפ"ז יש להבין הא דאמרינן בגמ' דר"ז אכל מוגרמת' דרב ושמואל ופריך הגמ' ולית לי' לר"ז חומרא מקום שיצא וכו'. ומשני הגמ' מבבל לא"י לא שייך כן א"נ ר"ז אין דעתו לחזור. וצריך להבין מה קושי' הא ר"ז ס"ל כמבואר שם בגמ' ס"ל כרחב"א דמשפוי כובע מקום שחיטה אף דאינו מקיף כל חללו. ומכ"ש אגרמתא דרב ושמואל בשאר טבעתי' כמ"ש וצריך לומר דבבבל נתפשט לאיסור אגרמתא דרב ושמואל בשאר טבעתי' מכ"ש למעלה מטבעת כמ"ש ולכך פריך ולית ליה חומרא מקום שיצא משם כי אף דהלכה כר"ח ב"א בבבל הנהיגו איסור ומשני אין דעתו לחזור ולפ"ז יצא לנו דבבבל לא עבדינן כרחב"א ואף מגרמת' דרב ושמואל בשאר טבעו' הנהיגו לפסול ועי' לקמן פ' א"ט גבי חלב שעל קיבה דאקשת' וכו' דכתב רש"י ואף במקום דבני א"י ובבל מחולקים גרירי' אנחנו בתר בכי בבל ע"ש ולפ"ז לדידן ליתא לריב"י ואפי' מוגרמת דרב ושמואל אסירי ולכך טרח רש"י לברר מהו אגרמתא דרב ושמואל ובירר דלשון ראשון. עיקר בשאר טבעתים אסירי וכתב דאין כאן מכשול כיון דהלכה כרחב"א רק אנן נהיגי כבני בבל לאסור עכ"פ מדין תורה מותר רק מכח מנהג ואין כאן מכשול כלל במנהגא בעלמא ודוק. ולכך השיגו התוס' על רש"י והעלו אף לדידן דאוסרים כבני בבל זהו שרי' וכ"כ פסקי תוספות דלא כרש"י דנ"מ לדידן דנהיגי כבני בבל: ובזה יובן דברי רש"י בפ"ק דף צ"ט בהאי אגרמת' דטרי' רב ופירש"י חתך בתוך טבעת אחת והגרי' בין טבעת לטבעת. ולכאורה צ"ע כי למה לא פירש"י כפשוט' כמו אגרמת' בחולין דשחט חתך טבעת הגדולה והגרים למעלה מטבעת. וגם הך מוגרמת שכתב רט"י הוא חד פירוש שהבית רש"י במשנה דבשאר טבעתי' אין להגרים ולשחוט בין טבעת לטבעת. ורש"י דחה להך פי' מכח ראי' מתוספתא מ"ש ובתוס'. ונראה דרש"י קשי' לי' הא דאמרינן ר"ז אכל מגרמ' דרב ושמואל וא"ל לאו מן אתר' דרב ושמואל את א"ל מאן אמרה רב"ח מכ"ע גמור ופירש"י שמא שמע מאיש אחר וכו' וקשה הך אגרמת' דאתי' לפני רב וטרפה מבואר דאגרמתא אסור' [והי' במקום דנחלק רחב"א דהא גלל כן פטרה לטבח מתשלומין ורב ור"א אמרו דעביד טיבות' דאסרה מזה מבואר דרב אוסר. ולכך ס"ל לרש"י דלא איירי מכך מוגרמת רק זה מוגרמת אחר דהיינו הכל למטה מן טבעת גדולה רק חתך בטבעת א' והגרי' בין טבעת לטבעת והא דדחה אות' פי' במשנה ודאי ס"ל לרש"י גופי' של דין מסתבר דקרוי הגרמה רק דחה אותו מכח ראי' מתוספתא ובאמת מתוספת' אין ראי' דא"א למתני חוט שער למטה דבאמת לפי שיטת ופירש"י כרב ושמואל רבנן ס"ל דאין לשחוט כלל בשאר טבעות דלא נקראי' קנה כלל הואיל דאין מקיפי' כל החלל וא"כ איך נימא בתוס' דישייר חוט למטה דהא לאו מקום שחיטה כלל וא"א לשחוט כלל בתוך שארי טבעתים ואיך יתכן בו הגרמ' כיון דא"א לשחוט בתוכו כלל. ועכ"פ מוכח דגם במשנה א"א לפרש כן ורש"י שהוכיח מתוספתא ולא הוכיח בפשוט כמ"ש דהא א"א לשחוט בו ואיך שייך רובא. משום דיש כאן ג' פירושי' כמ"ש רש"י ולאידך פירושא ולישנא כשר לשחוט בתוך שארי טבעותי' ולכך מביא רש"י ראי' מתוספתא יהי' איזה פי' שיהי' עכ"פ מתוספתא מוכח דליתא להך פירושא. אבל באמת אם אמרינן דרב ושמואל מכשיר' בשאר טבעת כרחב"א הוה מקום שחיטה כס"ד דר"ז א"כ שפיר י"ל דשוחט בטבעות אחרים והגרים בין טבעת לטבעת פסול וזהו הי' עובדא במגרומת הנ"ל והטריף רב אף די"ל שהוא מקום שחיטה וא"ש. כי אין כאן ראי' לר"ז ודוק. עכ"פ חזינן דבבל נהגו איסור דלא כעדותו של ר"ח ב"א ובתרי' גרירי. ונראה דגם ברא"ש יש לדקדק דמפרש רב ושמואל דאמרו אף ר"י לא אמר כו' היינו דאין רוב טבעת מספיק רק בעינן רוב חלל. וכ"כ הטור סי' כ"ד וכן ברמזים וקשה ר"ז אכל מוגרמת דרב ושמואל ולפי הרא"ש היינו רוב רוב טבעת בעלמא ול"ל כמש"ל דהואיל דאסיק חומרא מקום שיצא וכו' אנו גרירין בתר בני בבל דמחמירין אך אין תי' זה מספיק דא"כ דשורת הדין רוב טבעת מספיק לשחיטה אף לענין טרפות אם נפסוק רוב טבעת הוי טריפה ולהדיא אמרינן לקמן בפ' א"ט דבדקה רבב"ח ברוב חללה של קנה ולא הי' כ"כ פסוק ואכשר' ואפילו רב אכל מיניה. (ועיין רמב"ן מלחמות ה' דכתב הך רוב עובי ורוב חללה לא שייך רק בשאר טבטתי' ולא בטבעת גדולה ע"ש) וקושיא עצומה היא וצ"ל דבזה מודה הרא"ש להרז"ה דר"ז דאכל מוגרמת אין הפי' דנשחט רק רוב טבעת דמה ענין זה לשם מוגרמ' רק איירי דשחט רוב טבעת ואח"כ הגרים חוץ לטבעת גדולה ולכך קרוי אגרמת' (ועיין מהרש"א מ"ש בזה) ור"ז דאכל לא דס"ל דרוב טבעת די רק ר"ז ס"ל כרחב"א דמטבעת גדולה למעלה ג"כ מקום שחיטה וא"כ מה שחתך למעלה מטבעת מצטרף לרובא דטבעת וכשר וא"כ על זה קאי קושי' הגמ' ול"ל חומרא שיצא משם ומשני אביי ור"א תי' כו' אשר מורה להדיא דבני בבל נהיגי איסור וא"כ אף אנן בתר בני בבל גרירי ואסור. והטעם של הפוסקים דלא חששו לכך י"ל כמ"ש הרי"ף ורמב"ן גבי אקשת' דהואיל דאיסור' דנהגו בני בבנ לא מעיקר הדין רק מתורת תקנה לא גרירין בתרה ואף בזהי"ל כן דהא אין אחר עדותו של רחב"א כלום. ויותר נראה דס"ל במה דקאמרי והלכתא כר"ח ב"א דקאי ר"ן כוותי' ע"ש. יש לתמוה למה נקט ר"נ דקאי כוותיה הא קא חשיב שם ר"י וריב"ל ור"ח דפסקו כן ולמה נקט ר"נ אלא פשיט' דהלכה לדינא כרחב"א דאין אחר עדותו כלום רק ה"מ בא"י אבל בבל כבר פשטא לאיסורא מהוראת רב ושמואל עד שאילו הי' דעת ר"ז לחזור אף הוא הי' החמיר לאסור וא"כ אין כאן ראי' מר"י וריב"ל דכולם בא"י הוה ולכך הביא גמרא ראי' מר"נ דגם הוא היה בבבל ומ"מ קאמר הלכה כרחב"א ולא מזכיר דיש איסור בבבל ש"מ דלא פשטא איסור' מרב ושמואל ודו"ק. עכ"פ יצא לן דיפה הורו ויש להם מקום שיסמכו מהרי"ו ומהרי"ל מבלי לשחוט לכתחילה מטבעת הגדולה ושוחט ששוחט למעלה יש להעבירו כי הוא מקלי דעת ופורץ גדדן של רבותינו בעלי הוראה. ובלא"ה יש להחמיר בזמנינו כי אין בזמנינו בקיאים כלל בנגע בחיטי וכדומה. ואשתקד שאל אותו תלמידי הרב מובהק בהוראה מו' מאיר פרוסטיץ אשר משכנו כעת בשוועהרין בגין שוחט א' שהעלילו עליו שהגרים למעלה מטבעת גדולה ולפי שהי' סניפים הרבה הסכמתי מבלי להעבירו ולולי זה היה דעתי להעבירו ואל תטוש תורת אמך:

(ב) בלי שתאנוס בגמ' דף מ"ה אמרינן כל שפושטת צואר ורועה בלבד שלא תאנס פירש"י ע"י אדם ובעי הגמ' אנסה עצמה מהו תיקו וקאמר ר"י ור"ל נפק מילתא מבינהו אנס בסימנים ושחט פסול עכ"ל וכת' הפר"ח מזה משמע דכל ספק באיבעי הוא באנסה עצמה אבל אנסה אדם ודאי פסול והרמב"ם בפ"א מהל' ' מוציא' באונסה או לא ולכך כללהו רמב"ם בחד:

(ג) שחיטתו פסולה וכ"מ שנאמר פסולה היינו נבילה. והעלו הש"ך והפר"ח דודאי בתורבץ הושט לית כאן נבלה רק דמיירי דלא שחטה עוד וכיון דשחיטה זו לאו שמה שחיטה הרי היא כמתה מאליה ופשיטא דהוי נבלה. ולכן העלה הפר"ח אם חזר ושחטה אח"כ כראוי שחיטה זו מטהר מיד נבלה והרי היא רק טרפה ולא נבלה דתורבץ רק טרפה ושחיטה מטהרה מידי נבלה ונכון הוא ואין לפקפק עי' מש"ל בסי' ל"ג באריכות מזה אלא מ"ש הפר"ת בס"ק ה' וכן דעת הכ"מ אם נפסק רוב קנה למעלה במקום שאינו ראוי לשחיט' לא הוי אלא טרפה. #א) דבר זה צ"ע לענ"ד כי מלבד במה שכבר עמד הפר"ח למה לא מנה הרמב"ם בכלל ע' טרפות פסוקת גרגרת למעל' ממקום שחיטה כמו שמנה נקובת תורבץ ושט היותו רק טרפה ולא נבלה ומ"ש זה מזה. אף גם הא אמרינן חולין דף י"ט הגרים שליש ושחט שליש ר"ה אמר כשרה דכי נפק חיותא בשחיטה נפקא וכן נאמר סברא זו בכמה דוכתי וקשה אם אתה אומר בפסוק' הקנה שלא במקום שחיטה לא הוי נבלה רק טרפה ש"מ דלא נפיק חיותא בפסיקה ההוא דהא הוא רק טריפה וא"כ איך נפק חיותא בהגרים שליש ושחט שליש ואיך יוכשר שחיטה הא לא נפיק חיותא כלל דשליש דשחט במקום שחיט' הא ליכא רובא וכשר ושליש דשחט למעלה ממקו' שחיטה הא שם לא נפיק חיותא דלמעלה ממקום שחיט' אינו אלא טרפה וא"כ מכל צד לא נפיק חיותא כלל ובגמ' אמרו נפיק חיותא. ואיך יוכשר השחיטה אם לא עשה מעשה נבילה. ולכן ברור דהואיל דנפסק רוב הגרגרת ורובו ככולו בכל התורה ה"ל כניטל ונפסק גרגרת ונבלה וא"ש. #ב) ומה שכ' הרמב"ם בפ"ג מהל' שחיטה הלכה כ"ב גרגרת שנפסק רוב חללה במקום כראוי לשחיטה ה"ז נבילה דביקש הכ"מ לדייק הא שלא במקום שחיטה טריפה אין זה דיוק גמור דקי"ל אפי' במקום שראוי לשחיטה בעינן רוב חללו ולא סגי ברוב עובי וכדומה ועיין ברמב"ן במלחמותיו פ"ק דחולין בשמעת' השוחט מתוך טבעת וע"ש ואין דיוק זה כדאי לדחו' דברים הנ"ל ואשר בראי' ברורה יסודתו וזה ברור.

(ד) ויודע שחתכם וכו' דברי הש"ע קשה להולמן וכבר עמד בזה הש"ך בס"ק ח' האריך ובלבל עין המעיין עד שקשה לעמוד בו. ואני אביא בקצר' נניח דברי התוס' ונתפס רק דברי הרא"ש דכתב על המשנה השוחט מצדדין כשרה דאיירי דידע דחתך הסימנים קודם שחתך המפרקת. והרב הב"י פירש דבריו דמ"מ בעינן החזרת סימנים ג"כ וזהו אינו דא"כ עדיין קשה מה הבדל יש בין מצדדים לשוחט מול עורף דהא בתרווייהו אי החזיר כשר. ע"כ בידע אפי' לא החזיר כשר דיכול להיות דהי' סימנים שם ושחט בהן תחיל' משא"כ מול עורף אף שידע כיון דלא החזיר פסול דשקרא קאמר דידע דא"א דידע כלל וא"ש. ואי החזיר י"ל הרא"ש דסתם ולא מחלק כלל בהחזיר דג"כ צריך לידע. ואין להקשות א"כ מה דייק הגמ' במליק' א"צ חזרה דאל"כ מליקה דעורף דכשר ע"כ בהחזרת סימנים א"כ אף שוחט כשר. מה קושי' דלמא איירי דלא ידע ואין מועיל חזרה להכשיר השחיטה הא לא קשי' דדומיא דרישא שוחט מצדדין ע"כ איירי בידע כמ"ש הרא"ש וא"כ אף בסיפא איירי בכה"ג ומ"מ פסול וזה ברור. וא"כ הש"ע דכתב וידע שחתכם וכו' לא היה צורך לכתוב דהחזיר דלפי דברי רא"ש חזרה א"צ. ואם נפרש כמ"ש הש"ך ויודע וי"ו מתחלקת וכאלו אמר או יודע וכו' גם זה אינו מתיישב דסיים הש"ע וה"ה לשוחט מעורף ובעורף ידיעה בלתי חזרה לא מהני כמ"ש והנה תוס' כתבו מצדדין מצינו למימר דוקא דעבד אבל לכתחילה אפי' החזיר סימנים גזרה אטו לא החזיר ובזה פי' מהרש"א דס"ל המשנ' איירי בכל גווני החזיר ולא החזיר ובכולם דוקא דעבד ואין זה גזרה לגזרה די"ל כולם חדא גזרה נינהו. וסתמא גזרו מבלי לשחוט מצדדים לכתחילה ואפשר אפי' בידע דשוחט סימנים ג"כ בכלל גזרה והרב הב"י תשב תוס' דפוסל בדעבד אי לא החזיר הסימנים ופי' הש"ך היינו דלא ידע דחתך בסימנים לכתחלה דאי ידע א"צ חזרה משא"כ בעורף צריך חזרה בכל אופן וזהו ההבדל בין צדדים לעורף. וזהו תמצית דברי הש"ך וא"כ עדיין צ"ל או דידע כמחבר ועדין קשה למה בידע גרידא בעורף כשר הא בעינן חזרה נמי וצ"ע. לכן צ"ל דס"ל למחבר ודאי ס"ל לתוס' דבעינן חזרה דבלי חזרה פסול רק בחזרה לא בעינן לתוס' שידע דשחט סימנים תחיל' דמסתמ' שחטן תחילה כמ"ש הגהת הרא"ש. אבל מ"מ עורף לא מהני חזרה אם לא שידע בבירור ששחט סימנים תחילה ואי קשה א"כ מה פריך הגמרא אמ"ד דס"ל אף במליקה בעי לשתרי מה קושי' דלמא איירי דלא ידע צריך לומר דכמו במליקה ודאי דצריך לידע בבירור דלא מלק סימנים תחילה רק המפרקת. דזהו עיקר מצות מליקה א"כ מיניה בשחיטה כיון דמצות שחיטה בסימנים צריך לידע דשחט סימנים תחילה כן צ"ל לדעת זו. וס"ל למחבר דרא"ש ותוס' מחולקים דתס"ל א"צ ידיעה רק בחזרה סגי והרא"ש ס"ל לא נ"מ בחזרה רק בידיע' סגי ומחמיר המחבר כשניהם דצריך חזרה וידיעה. לצאת ידי דעת שניהם וזהו אף בעורף כשר כיון דיש חזרה וידיעה וא"ש ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.