פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/כ

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

והוא. עש"ך הביא דברי רש"ל דבה"מ דווקא כשר לא בע"א ומ"ש שהב"ח כתב בה"מ יש לפסוק כהמחבר תמה עליו התב"ש אות ו' דהב"ח לא כתב כן כ"א למעלה מטבעת הגדולה הא שייר בחיטי דהיינו שחט תוך חיטי לא יע"ש. ואמת שכן כתב הב"ח וז"ל ובה"מ יש להקל בשייר כל החיטי לצד הראש הרי בהדיא דלא היקל כ"א בשייר כולן לצד הראש לא בשחט תוך החיטי. ומה אעשה שהרי סיים וכן מצאתי למהר"ש לוריא כו' וכן פסק בש"ע משמע דמודה עכ"פ לפסקו יע"ש:

ב

כנף האונא השמאלית שיוצא ביותר שהיא דקה מן ימנית שהיא עבה ב"י ש"ך וזה השיעור הוא לחומרא:

ג

בלי שתאנוס עצמה בשעת שחיטה למשוך צווארה ביותר עכ"ל הש"ך הוסיף ב' מלות אלו בשע"ת שחיט"ה ואין ר"ל דהמחבר כהר"מ סובר דהא הוסיף המחבר מלת כדרכ"ה וודאי סובר כתוס' דוקא כדרכה הא ליטול ירק בבור לא אלא דלא ניחא ליה לפרש דבלי שתאנוס פירוש הוא דלא צריך כיון דכבר כתב כדרכה אלא לומר אף שאנסה עצמה בשעת שחיטה נמי דה"א דכיון דאנסה עצמה בשעת שחיטה עדיף טפי קמ"ל דלא ועיין מ"ש בט"ז:

ד

ובעוף. עש"ך וירצה בזה מה שציין ר"ן בשם הרא"ה טעה בתרתי דסובר מ"ש ובעוף בוושט כנגדו בקנה אלמטה קאי ועוד סובר דוושט סי' לקנה הוא ור"ל כנגדו כנגד הוושט הוא השיעור בקנה ואין הפי' סובל כן וברא"ה איתא להדיא דאלמעלה קאי וקנה סימן לוושט וה"ק ובעוף בוושט כנגדו בקנה היינו משיפוי כובע הוא המקום בוושט והר"ב הוציא ממ"כ דלמטה שיעור קנה נגד הוושט עד גגו דמ"ש המחבר לקמן עד הזפק הוא גגו כו' ולפ"ז שיעורא דעוף למעלה בקנה שיפוי כובע וכנגדו בוושט ולמטה עד גגו או אגפים וכנגדו בקנה. ועיין ב"י סימן כ"ד בשם הכלבו בשם הרב אלברצלוני דעוף לא שייך שיפוי כובע ועיין תב"ש אות ג':

ה

השיג הש"ך בכאן על הכ"מ בה"ש פ"א ה"ו דכתב דשחט בתורבץ לא הוה אלא טריפה ומ"ש פ"ג מה"ש הי"ח הר"ז היה לוקה היינו או משום נבילה או משום טריפה והקשה עליו דהא בפ"ג כתב הר"מ כ"מ שאמרנו פסולה היה לוקה משום נבילה וע"כ כתב דהא עכ"פ מתה בלא שחיטה יע"ש והפ"ת באות ו' הליץ קצת בעד הכ"מ דאיך כתב הר"מ שחיטתו פסולה והא אם שחט אח"כ במקום שחיטה יש לה תיקון לטהרה מידי נבילה ותי' דעכ"פ היה לוקה או משום נבילה או טריפה ובין נבילה וטריפה לא דקדק כמבואר בפ"ז ממ"א הי"ז ויפה כתב. ומ"מ מש"ך אין הכרע אי חזר ושחט במקום שחיטה אי מטהר מידי נבילה והפר"ח אות ה' והתב"ש כאן ובסימן כ"ז כתבו בפשיטות דאם שחט אח"כ במקום הראוי מטהר מידי נבילה וראייתם מוכרחת מהא דכתב הרב בפ"ג מה"ש הכ"ג גרגרת שנפסק רובא במקום הראוי לשחיטה הר"ז נבילה משמע הא שלא במקום שחיטה הוה טריפה וכמ"ש הכ"מ שם בהדיא. ומ"ש הכ"מ אמאי הוא כעין קושיא שהקשה בפ"א ה"ו. וא"י למה לא הונח לו כמה שתי' פ"א יועיל גם כאן. ומיהו ממ"ש פ"ג הי"ט אין ראיה דהתם מקום הראוי לשחיטה י"ל אוושט קאי. ובכר"ו אות ג' ה' כתב דאם שחט בתורבץ ואח"כ במקום שחיטה מטהר מידי נבילה ונפסק הקנה שלא במקום שחיטה ושחט אח"כ לא מטהר דכמאן דפסק דמי וראיה מפ"ק שחט שליש והגרים שליש או הגרים שליש ושחט שליש כי נפקא היותא בהכשר והא שלא במקום שחיטה לא נפיק חיותא כלל ולא הוה אלא טריפה ולא נבילה עכ"ל ולא הבנתי כלל דבריו מה שחילק בין נפסק לנשחט א"י מה הוסיף תת כח כיון דכפסיק דמי לדידיה ואיזה חילוק יש ומ"ש דלא נפיק חיותא א"י דוודאי אף במקום שחיטה אם שחט רוב שנים חיה היא לכל דבריה ועכ"פ אין מטמאה אלא דגזירת הכתוב הוא כיון שעשה מעשה כזה שע"י סופו למות לאחר שעה או ב' הוה שחיטה א"כ אם נפסק רוב שלא במקום שחיטה היה היא ומהני שחיטה לטהר מידי נבילה וה"ה הגרים שליש ושחט שליש שעכ"פ לאחר שעה או ב' נפקא חיותיה ע"י כך ובהכשירה הוא וזה ברור:

ודע מה שיש לספק בזה הוא דע"כ אמרי' דמהני שחיטה לטהר מידי נבילה אלא בנשאר מועט מחובר הא כל שנפסק לגמרי לא ומדין עיקור קאתינן עליה כמבואר סי' כ"ד אם נתלשו הסימנין מבשר שאין שם טריפות אמרינן כיון שנתלשו א"א להשחט כראוי כמבואר שם בר"ן וב"י כ"ש במקום שעושה טריפה אם נפסק לגמרי שא"א לשחוט כראוי בסי' עקור לגמרי דהוה נבילה דאורייתא ולקמן סי' כ"ד וכ"ז אבאר בעז"ה:

ו

הש"ך השיג על הב"ח במה שהשיג על הב"י שכ' דברי הטור אין מכוונים שכתב אחר שיעורו של בה"ג שהוא אצבע וזה בשור הגדול לא בחיה ועוף לפי גדלו ואלו הר"מ ז"ל בבהמה וחיה אין מחלק וכן הרשב"א בתה"א אלא בעוף והיינו מסתמא יש אצבע בכל בהמה וחיה לתורבץ אלא לרש"י ד"א בהא חולק הרא"ש בבהמה לפי גודלו והב"ח הבין דהב"י משיג על מה שחילק הטור בעוף לפי קטנו וז"א דהא הר"מ מחלק בהדיא לעוף והנה הב"ח אפשר יאמר כמ"ש הדרישה דהר"מ לאו דוקא עוף נקיט ה"ה בהמה וחיה מחלק בין קטן יע"ש:

ח

ואם שחט. הש"ך האריך בכאן ואבאר. מתני' תנן מצדדין כשירה מעורף פסולה. תוס' מצינו לומר דוקא דיעבד ואפי' החזיר אטו לא החזיר והמעיין שם במהרש"א יראה דה"ק דיש לפרש כוונת התוס' כפשוטה ל"מ לא החזיר ולא ידע דיעבד דווקא אלא אפי' החזיר אטו לא החזיר ולא הוה גזירה לגזירה דהוא ז"ל לשיטתו בריש חולין להמעיין שם באוקימתא דרבינא דדעת ר"י בעל התוס' הוא דעת שלישית לא שיטת הגאונים דלכתחלה מוסרין ע"מ שישאלו דא"נ מישתלי לאו איסורא כמו שיראה הרואה שם תוס' ד"ה המניח לחד תירוצא דחותך כזית לברורי ואפ"ה לא סומכין לכתחלה על שיתן אח"כ וע' רש"י שם באוקימתא דרבינא במ"ש מהרש"א בשם בה"ע וכמו שביארנו בס' ראש יוסף וכאן בסי' א' א"כ ה"ה כאן אין לשחוט לכתחלה אף בהחזיר אטו לא החזיר וכי לא גזרינן גזירה לגזירה דיעבד ולא לכתחלה. וכתב דשיטה מרווחת היא לומר כן וכשיטת הר"ן ז"ל שם דיעבד אף בלא החזיר בסתמא כשרה והיינו דומיא דמן העורף דלא החזיר ולא שייך ידיעה דומיא דהכי מצדדין כשירה וא"ש לישנא דאפי' דרבותא בשלימות הוא. ובהג"ה שם במהרש"א כתב להשיג על הב"י במה שהבין לתוס' בלא החזיר פסול אלא דוקא החזיר וידע לא מהני וזה ממ"ש הב"י בספרו הארוך מתו' משמע אם לא החזיר פסולה והרא"ש כתב ובלבד שידע ונראה מדבריו ואפי' החזיר צריך שידע וכל שידע אפילו לא החזיר עכ"ל ביאור דבריו דהרא"ש הטיל תנאי דוקא ידע וחזרה לא וגם לא הזכיר חזרה ומדהביא דברי הרא"ש ופי' כן ש"מ דסובר דרא"ש בתרתי פליג אתוס' דלתוס' דוקא החזיר וידע לא מהני מדלא הזכירו כ"א החזיר ולא אמרו ידע אטו לא ידע גם החזיר לא בעינן ידע דאל"כ אמאי לא אמרו אטו לא ידע והרא"ש פליג בתרתי וכן אתה רואה מדברי ל"ח קמ"ד אות צ"ח שכתב על דברי הרא"ש אבל מתוס' נראה דלא החזיר פסולה והיינו אף בידע וכמ"ש ולזה אמר מהרש"א ז"ל דז"א דא"כ דהחזיר בעינן וידע לא מהני ולהרא"ש איפכא ומש"ה תפס המחבר בש"ע חומרת שניהם אפשר וידע ואפשר מש"ה ידע פסולה דהוה שהיה או משום גזירה אף דיעבד פסולה א"כ קשיא מתני' מה איכא בין עורף לצדדין דבעורף ג"כ כשר בהחזיר כדמוקי התם דבלא אהדריה וזה שמתחלה כתב דומיא ובהג"ה כתב דא"כ מאי איכא כו' ולרא"ש אין קושיא דמצדדין שייך ידיעה ובעורף לא שייך ידיעה כמ"ש הש"ך והב"ח ז"ל כתב דלתו' בין החזיר ולא החזיר כשירה ובתנאי שידע והיינו כהרא"ש דאף בלא החזיר כל שידע כשר וה"ה לא ידע והחזיר ומחולק עם מהרש"א דאלו להב"ח ידע או החזיר דאל"כ מאי איכא מן העורף לצדדין ומהרש"א מפרש דברי התו' כפשטן לא החזיר ולא ידע דיעבד כשירה דומיא דעורף כו' גם למהרש"א בידע והחזיר אפשר כולי האי שרי לכתחלה ולהב"ח יראה דכה"ג נמי לכתחלה אסור יע"ש:

ומעתה הבוא נבוא לבאר דברי הש"ך ז"ל הנה העתיק דברי התוס' והוסיף ב' מלות אב"ל לכתחל"ה וחיסר הוי"ו של ואפי' כדי ליישב לישנא דתוס' דלא כמהרש"א שכתב לישנא דתוס' יורה דבלא החזיר נמי דיעבד כשר לזה אמר דהוה כאלו כתוב כך מצינו לומר דוקא דיעבד אבל לכתחלה אפי' בהחזיר לא כו' אטו לא החזיר ולא ידע. ועל מהרש"א השיג בפשיטות שסובר לא החזיר ולא ידע כשירה א"כ לא הוה למיגזר כו' וכבר כתבנו מה שיש ליישב דברי מהרש"א. ועל הב"ח כתב דמשמע מדבריו דברי התוס' בין החזיר או לא החזיר ועכ"פ ידע לכתחלה לא אמאי גזרינן החזיר אטו לא החזיר הא ידע כשירה ומה שיש חילוק בין עורף לצדדין דכאן לא שייך ידע וזה למהרש"א ולהב"ח אין זה השגה אלא דהב"ח סובר דהב"י הבין שתוס' סוברים ידע לא מהני והש"ך מפרש דב"י סובר שגם תוס' סוברים ידע מהני והחזיר בלא ידע אטו לא החזיר ולא ידע וסובר הב"י דרא"ש חולק אתוס' בחדא בחזרה דלתוס' לא מהני או דלא פליגי כלל דרא"ש סובר כתוס' לגמרי וז"ש אח"כ מ"ש הב"י דרא"ש סובר החזיר לא מהני לא משמע כן מתוס' דמדלא אמרי' אטו לא ידע כו' ומנלן דרא"ש חולק עלייהו ומ"ש ידע דמתני' בלא אהדריה משום עורף ומצדדין כשרה והיינו בידע ובעורף לא שייך ידיעה וכתב הש"ך דוי"ו המחלקת היא או ידע או החזיר מהני וא"כ יש חזרה כאן מספרו הארוך ששם כתב לרא"ש חזרה לא מהני. אמנם כפי מה שהבין מהרש"א מדברי הב"י תפס חומרת שניהם בש"ע חומרת תוס' דהחזיר בעינן וחומרת הרא"ש ז"ל ידע בעינן וכבר כתבנו מה שהכריח למהרש"א והב"ח לפרש כן כדברי ב"י מדכתב ומשמע מדברי הרא"ש ז"ל דידע אף לא החזיר ומשמע נמי דהחזיר לא מהני היינו לומר לתוס' חולקים אכל זה גם מהכרעתו בש"ע דתרתי בעינן והיינו כדפרישית ויהיה מלת וה"ה השוחט מעורף קאי לומר דידע והחזיר מהני ולש"ך לא קאי כ"א אהחזיר דידע לחוד לא שייך מעורף. ועיין כה"ג בהגהות ב"י אות ט"ז כתב דהמחבר פירושי קמפרש והוא שהחזיר ויודע ר"ל שבזה יודע דחזרה הוה ידיעה מדלא כתב וידע אלא ויודע לאו תנאי הוא אלא פרושי קמפרש יע"ש ויפה פי' אלא מ"ש וכן פי' הט"ז יש לעיין ובס' ראש יוסף הארכנו בסוגיא זו למ"ד מחזיר דוקא במליקה היינו נמי דידע ואין כאן מקומו להאריך ומה שהראה הש"ך מקום לסי' כ"ד ס"ה לענין חותך המפרקת לאחר שחיטה דמוכח מכאן דכשירה דאל"כ מאי אריא מעורף אפי' מצואר כה"ג נמי וא"כ יש שפיר נ"מ לדינא בזמן הזה. ומיהו לענין דינא יש להחמיר דתרתי בעינן החזיר וידע ועיין שמ"ח ותב"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.