כרתי/יורה דעה/כ

כרתי ‏ יורה דעה כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) בתוך טבעת זהו לשון רמב"ם בפי' המשנה מזה משמע דחיטי' הם בתוך הטבעת ואם שחט בחיטי עדיין לא הגרים למעלה מטבעת ובגמ' משמע דחיטים הם למעלה מטבעת הגדולה ואם שחט בחיטי כבר עבר הטבעת הגדולה למעלה ועיין בככה"ג לי"ד שכ' שיש לעמוד בו. ומה שנראה לי אחר חקירה ועיון עם שוחטים הוא כך כי בהמה כאשר אוכלת והולכת שחוח החיטין הן בתוך הטבעת ונכפפי' לתוכו ובזה דבר הרב הרמב"ם אבל כשפושטת הצוואר בעת שחיטה כסדר הנשחטים אז מושכת החיטין למעלה לצד שיפוי כובע ולצד הראש ואז הוא למעלה מטבעת:

(ב) ולכתחלה כן הסכימו מהרי"ו ומהרי"ל ועיין פלתי שכתבתי טעמם מן גמר'.

(ג) ראש כנף אונה היינו בצד שמאל כי הוא עולה למעלה מן אונה ימנית ש"ך ופר"ח.

(ד) בלי שתאנוס ואם אנסה ושחט הרי זה ספק נבילה ואם אנסה אדם נראה מרמב"ם דג"כ ספק ופר"ח כ' ודאי ועיין פלתי שהמלצתי בעד הרמב"ם:

(ה) שחיטתו פסולה והיינו נבלה והעלו האחרונים הש"ך ופר"ח דאיירי דלא שחטה אח"ש רק הניח הבהמה ועוף עד שמתה ולכך נבילה דהא לית כאן שחיטה ומתה מאליה תחשב אבל אם חזר ושחטה כראוי הרי זה טריפה ולא נבילה דשחיטה מטהרתה דבתורבץ וושט רק טריפה ולא נבילה ונכון היא והנה אם נפסק גרגרת במקום שאינו ראוי לשחיטה דעת פר"ח וכ"נ דעת הכ"מ דג"כ דינו כמו בתורבץ ושט דלא הוי נבילה והא דכתב הרמב"ם ומחבר בסעיף א' הרי זה מוגרמת ופסולה היינו כמ"ש הם דאיירי דלא שחט שוב רק מתה באותו שחיטה ועי' פלתי דצ"ע כי יש ראי' רבות בגרגרת ונפסק רוב אפי' שלא במקום שחיטה נבילה דעכ"פ רובא הוי ורובא ככולא וכאלו אין כאן גרגרת כלל יחשב ולכך לעיל דקתני שייר בחיטי פסולה שפיר קתני והוא נבילה ע"ש:

(ו) ובעוף וכו' זהו דעת הרמב"ם דכלל כל בהמה וחיה לחד שיעורא רק בעוף לפי ערך ואולם דעת הרא"ש דהכל גם בבהמה לפי ערך ותלי' ג"כ בזה אי בעינן ב' אצבעות או ד' אצבעות ואכ"מ להאריך רק עי' לקמן סי' מ"א כי שם בררתו באריכות כל דעות מחולקות.

(ז) בין יונה כי יש מפרשים בגמ' דנאמר יונה אר"ז עד מבלעת' דקאי על עוף יונה ולו שיעור מבלעת' ואינו כי הוא שם מ"ד:

(ח) עד הזפק היינו גגו של זפק ולא עד בכלל. ולדעתי אם הגיע לגגו של זפק או שחט בושט יראה אם יש שני עורות כי בושט שני עורות משא"כ זפק:

(ט) ויודע שחתך עיין פלתי כי דעת הש"ך וי"ו מחלקת והכוונה או שידע ובחד מנייהו סגי. ועיין מ"ש בזה דעיקר דמחבר התמיר וס"ל תרתי בעינן החזיר וגם צריך לידע שחתך בסימנים:

(י) וה"ה לשוחט מעורף היינו ג"כ בהחזיר וידע שחתך סימנים ראשון אבל בלי החזיר או שלא ברי לו ששחט סימנים תחילה לא מכשר ועיין פלתי:

(יא) מן עורף ואם לא חתך כלל עצם מפרקת רק שחט בסימנים פשיטא דכשר דמה חשש יש ולומר גזירה דלא חתך במפרקת דלמא יחתוך במפרקת מנ"ל לחדש גזרה מה דלא מצינו בש"ס וקדמונים: והר"ב הט"ז היקל ביותר לדידן דקיי"ל דאין לשחוט סימנים ורוב מפרקת לקמן בסי' כ"ד א"כ תו ליכא למיחש דישחוט עורף תחילה ואח"כ הסימנים ומיקל וצ"ע. אבל בלא חתך כלל לכ"ע כשר:

(יב) טוב ליזהר אפי' בשוחט נגד גרון ומצוואר ט"ז:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.