ערך/תשעה באב

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png תשעה באב

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערב תשעה באב[edit]

כשחל בשבת[edit]

ע"ע *שבת חזון.

לימוד תורה[edit]

בשו"ע (או"ח סימן תקנד ס"א) נפסק: 'תשעה באב כו' ואסור לקרות בתורה נביאים וכתובים, ולשנות במשנה ובמדרש ובגמרא, בהלכות ובאגדות, משום שנאמר (תהלים יט ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב. ותינוקות של בית רבן בטלים בו[1].

דברים המותרים[edit]

בשו"ע (שם ס"ב) כתב אבל קורא הוא באיוב ובדברים הרעים שבירמיה, ואם יש ביניהם פסוקי נחמה - צריך לדלגם. ומותר ללמוד מדרש איכה ופרק אלו מגלחין וכן ללמוד פירוש איכה ופירוש איוב'.

ואיוב, יש אומרים דהיינו דווקא הפסוקים אבל הפירוש אסור שהוא עמיק טפי[2]. ויש אומרים שאף הפירוש מותר, ואף שיש בו עיון, ככל שמצטער יותר ומתקשה בלימודו עדיף טפי[3].

ומדרש איכה, היינו אף פתיחתא דאיכא רבתי[4]

לא רק דברים שהם מענין תשעה באב מותרים בלימוד, שהרי פרק אלו מגלחין אין בו ענייני החורבן, אך כיון שאין בהם שמחה מותר[5].

וכן מותר ללמוד מסכת שמחות[4].

וכן מותר ללמוד הלכות אבלות ברמב"ם ובשולחן ערוך.

כל ההיתר הוא בלימוד בעלמא אבל אסור לפלפל ולישא וליתן אף בדברים אלו. בטעם הדבר כתב בעטרת צבי (שם.) משום דמפרסמי מלתא טובא. ומקור הדברים הביא הבית יוסף מהמהרי"ל.

המגן אברהם (סק"ה) כתב שאף בדברים המותרים אסור ללמוד דרוש, קושיא או תירוץ[6]. ובשו"ת אור לציון (ח"ג פרק כט שאלה א סק"א) כתב להתיר במקום שאם לא ילמד בעיון ועמקות יבוא להתבטל לגמרי מלימודו.

סדר התפילה, מעמדות ושנים מקרא

בשו"ע (שם ס"ד) פסק: 'ומותר לקרות כל סדר היום, ופרשת הקרבנות, ומשנת איזהו מקומן, ומדרש רבי ישמעאל'. והרמ"א הוסיף בהגה: 'ומותר לחזור הפרשה בתשעה באב'.

תהילים

הגר"ח פלאג'י (מועד לכל חי, סימן י' אות צ') כתב לאסור קריאת תהילים בתשעה באב, וכ"כ בשו"ת אור לציון (ח"ג פרק כט שאלה א).

ספרי מוסר

יש שהתירו, ראה שדי חמד (אסיפת דינים, מערכת אבילות אות כה) ומאירי (מועד קטן כא.) בשו"ת אור לציון (ח"ג פרק כט שאלה א) כתב להמנע מלקרוא ספרי מוסר בתשעה באב, ובפרט מהפסוקים ומאמרי חז"ל המוזכרים שם. ובטעם הדבר כתב שאינו דומה לדברים הרעים שהתירו ללמוד שבאלו לבו של אדם מצטער עליהם[7]

חק לישראל

הגר"ח פלאג'י (מועד לכל חי, סימן י' אות צ') כתב לאסור קריאת חק לישראל בתשעה באב. וכ"כ בשו"ת אור לציון (ח"ג פרק כט שאלה א).

סדר מעמדות

בברכי יוסף (סימן תקנד אות ה) כתב לאסור קריאת סדר מעמדות בתשעה באב. וכ"כ בשו"ת אור לציון (ח"ג פרק כט שאלה א).

כתיבת היתר עגונה

בשו"ת מהרש"ם (ח"א סימן פד) כתב שנדחק לגמור כתיבת התשובה העוסקת בהיתר עגונה בתשעה באב, ע"פ המבואר בשו"ת הב"ח החדשות (סוס"י סז) שמי שמתיר עגונה אחת בזמן הזה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים העליונה, להציל בחינה אחת מן אשת חיל, וכן הובא בנחל קדומים על איכה בשם הרה"ק ר"א חיון, עכת"ד.

על נהרות בבל

מי שהוצרך לאכול בתשעה באב, פסק הגר"ח קניבסקי[8] שיאמר משהו מהלכות תשעה באב, כי לא התירו לומר דבר שהוא מסדרו של יום אלא רק בתפלות המחוייבות או בדברים שנהגו הכל לאומרם, משא"כ בזה שכל הענין לאומרו הוא כדי שלימד תורה על שולחנו אלא שבחרו לקיים דבר זה במזמורים אלו.

לימוד בהרהור[edit]

בשו"ע (שם ס"ג) הביא 'יש מי שאוסר ללמוד ע"י הרהור'.

האם חייב ללמוד בדברים המותרים[edit]

הערוך השולחן (שם אות א) הביא שו"ת שבט יהודה (יו"ד סימן שפד) שאין חיוב לאבל ללמוד תורה בימי האבלות ורק רשאי ללמוד, והוא הדין לענין תשעה באב. וכן דקדק בשו"ת אור לציון (ח"ג פרק כט שאלה א סק"א) מלשון השולחן ערוך[9].

אמנם הש"ך (יו"ד סימן שפד סק"א) כתב לענין אבל שבשאר עניינים שאינם משמחים יש עליו חיוב גמור של תלמוד תורה. וכן מבואר בדברי החכם צבי[10] שהקשה איך בטלו חכמים חיוב ת"ת דאורייתא מחמת אבילות דרבנן, ויישב שבאמת החיוב לא נפקע שהרי יכול ללמוד דברים הרעים.

איסור לימוד בערב תשעה באב מחצות[edit]

כתב הרמ"א (או"ח סימן תקנג ס"ב): ונהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב מחצות ואילך כי אם דברים המותרים בתשעה באב, ולכן אם חל בשבת אין אומרים פרקי אבות.

אמנם המהרש"ל עצמו למד אחר חצות בכל ערב שבת וכן הורה לאחרים[11]. וכן פסקו הגר"א והמאמר מרדכי[12].

ורבי שלמה זלמן אויערבאך פסק[13] שמי שנפשו חשקה בתורה ואינו יכול להנתק ממנה יכול להקל וללמוד כדרכו.

כשחל ערב תשעה באב בשבת[edit]

נחלקו הפוסקים אם אסור ללמוד בערב תשעה באב אחר חצות כשחל תשעה באב במוצאי שבת. דעת המהרי"ל וכן פסק הרמ"א (או"ח סימן תקנג ס"ב הו"ד לעיל), שאף בכהאי גוונא אסור ללמוד. דעת הט"ז (שם) דבשבת שאוכל בשר ויין וחובה עליו לאכול בשר בשביל כבוד שבת, אין טעם להחמיר עליו לענין לימוד שלא ילמד[14].

המשנה ברורה (סימן תקנג סק"י) הביא מהט"ז שפקפק מאד על מניעת הלימוד בשבת, והסיק שהלומד בשבת אחר חצות לא הפסיד שכרו. ואפילו כשחל תשעה באב בשבת וכל שכן כשחל ערב תשעה באב בשבת.

החזון איש נהג ללמוד אחר חצות בדברים המותרים (אורחות רבינו ח"ב עמוד קלו).

החתם סופר[15].}} נתן טעם לדעת הסוברים שאסור ללמוד תורה בערב תשעה באב מחצות אפילו כשחל בשבת, שכשם שצריך להמתין בין אכילת בשר לאכילת חלב משום שטעם הבשר נשאר עד שש שעות, כך טעם התורה נשאר עד שש שעות, ואם ילמד אחר חצות יהנה מטעם זה בתשעה באב[16].

כשחל תשעה באב בשבת[edit]

המגן אברהם (או"ח סימן תקנג סק"ז) כתב שאפשר שכשחל תשעה באב בשבת ונדחה ליום ראשון, מכל מקום אסור ללמוד תורה בכל השבת. וכ"כ בלקט יושר[השלם מקור].

המשנה ברורה (סימן תקנג סק"י) הביא שהט"ז פקפק מאד על מניעת הלימוד בשבת, ולכן הסיק שהלומד לא הפסיד שכרו.

הגרשז"א הורה להמשיך הסדרים בישיבה כרגיל, והרוצה ללמוד יוכל ללמוד כרגיל ומי שאינו רוצה ללמוד ילמד בדברים המותרים {{ממ|הליכות שלמה טו הערה 33).

וע"ע פ' כשחל ערב תשעה באב בשבת, והמחמירים שם כ"ש שיחמירו כאן שחל תשעה באב עצמו בשבת.

ניהוגי האבילות מחצות[edit]

האר"י (שער הכונות, דרושי חג השבועות, דרוש א) הקשה על מה שנהגו לומר בט' באב במנחה פסוקי נחמה, וגם לקום ולשבת על הספסלים. ואדרבה מבואר בגמרא בתענית (כט.) שביום תשעה באב לפנות ערב הציתו האש בבית המקדש.

ויישב שבתחילה הרגו האויבים בבני ישראל וחשבו ישראל שלא יהיה ח"ו תקוה למפלתן, וכשהציתו אש בהיכל אמרו מזמור לאסף ושמחו שמחה גדולה וקבלו נחמה, כי אם ח"ו לא היה הקב"ה משליך חמתו על עצים ואבנים לא היתה תקומה לשונאי ישראל, וכמו שנאמר (איכה ד יא) "כלה את חמתו ויצת אש בציון"[17]. ומכח זה הסיק האר"י שהמנהג הנזכר הוא טוב ונכון.

רחיצת הבית בתשעה באב אחר חצות[edit]

בקהילות רבות נהגו אחר חצות היום לנקות ולשטוף את הבית. וכן יש שנהגו לרחוץ ראשם.

וכך תיאר בספר חמדת ימים[18] את המנהג: נשים שלנו בכל שנה ושנה חוק ולא יעבור, שביום זה אחר חצות מתעסקות בכל כוחן ויכולתן בתיקון הבית והמיטות, ומסירין מתקרות הבית ומכל מקום שהם כריות העכבישים, ומנקין ומצהיבין בתמרוק את כלי הבדיל והעופרת ודומיהן המשמשין לנוי, ומכבדין ומרבדין הבית והסולמות. כלל העולה, עושים באותו יום קרוב כאילו הוא יום פורים וערב פסח.

כעין זה מובא באורחות חיים (הל' תשעה באב אות יא) מנהג קדום שהנשים רוחצות ראשם מן המנחה ולמעלה. וכ"ה בספר המכתם (תענית ל.), כל בו (תשעה באב סימן סב) ובספר אהל מועד (ח"ב ע.). וכן זכר מנהג זה המאירי (תענית ל.).

הקהילות שנהגו במנהג זה[edit]

החמדת ימים מביא שכך היה מנהג הנשים במקומו וכששאל לחכמים אם למנוע הנשים ממנהג זה אמרו לו שהוא מנהג הנשים מקדמת דנא ובפרט מנהג האשכנזים.

ובברכי יוסף (סימן תקנט סק"ז) כתב שמנהג זה הוא מנהג קדום בערי איטליה.

ובספר השומר אמת (סימן לד אות כב) הזכיר מנהג טריפולי[19].

מקור וטעם המנהג[edit]

על מנהג רחיצת הראש, מובא באורחות חיים[20] שהזקנים הראשונים הם שהנהיגו מנהג זה ועשו סמך לדבר זה על מה שאמרו בהגדה כי המשיח נולד ביום תשעה באב.

אמנם המאירי (תענית ל.) כתב שמנהג זה נהגו בו הנשים בימי הגאונים והרבנים, אך מבואר שלא היה זה מתקנתם.

וכטעם האורחות חיים הביא בחמדת ימים לגבי מנהג רחיצת הבית שכששאל לחכמים אם למנוע הנשים ממנהג זה אמרו לו שהוא מנהג הנשים מקדמת דנא, וסמך למנהג זה מה שאמרו שבט"ב נולד המשיח. ותלה מה שלא מיחו בהם חכמים כדי שלא יתייאשו הנשים מהגאולה להיותן קטני אמנה בנחמות מפני שאינן יודעות ספר ולפיכך הן צריכות חיזוק.

המערערים על מנהג זה[edit]

המאירי (שם) אף שהזכיר מנהג זה של רחיצת הראש שנהגו בו הנשים בימי הגאונים והרבנים, וכתב שאין הדבר נאה רק שלא מיחו בהם חכמים. וכ"כ הבית יוסף (או"ח סימן תקנד) כתב שהמנהג הזה נשתקע ולא נאמר, וכל הבא להקל בדבר כופין אותו שלא יעבור על דברי חכמים.

גם לענין מנהג רחיצת הבית כתב החמדת ימים שתמיה היתה אצלו על מנהג זה, כי מי התיר לעשות את היום המר הזה שהוא יום קביעות בכיה לדורות, שיש למעט בשבילו בשמחה אפילו מכניסת חודש אב.

אך כששאל לחכמים אם למנוע הנשים ממנהג זה אמרו לו שלא למונעם מהטעמים המובאים לעיל, כדי שלא יתאיישו הנשים מהגאולה. והסיק שאין למונעם ממנהג זה כיון שאינם עוברות על איסור חכמים כרחיצה.



שולי הגליון


  1. ומקורו בברייתא (תענית ל.).
  2. בית יוסף בשם רבינו פרץ.
  3. בית יוסף בשם מהרי"ל, וכן פסק בשו"ע כמוזכר לעיל.
  4. 4.0 4.1 שו"ת אור לציון (ח"ג פרק כט שאלה א).
  5. עטרת צבי (שם סק"א).
  6. וע"ע ט"ז (סק"ב), פרי מגדים (א"א סק"ה), אליה רבה (סק"ד) ומאמר מרדכי (אות א).
  7. ראה לשון עטרת צבי לעיל בביאור ההיתר ללמוד פרק ואלו מגלחין אע"פ שאינו שייך לחורבן כיון שאין בהם שמחה. ויש לדון אם לטעם זה גם ספרי מוסר מותרים.
  8. דעת נוטה ח"א (תשובה כב הערה 21).
  9. וראה עוד כף החיים (שם אות י). וע"ע שבולי הלקט (הלכות, סימן כו בשם הגאונים), ובשולחן גבוה (סימן תקנד אות ה), ובשדי חמד (ככלים, מערכת ואו, כלל טו), ובמועד לכל חי (סימן י' אות כא).
  10. הובאו דבריו בפתחי תשובה (שם סק"א).
  11. ראה ט"ז (שם סק"ב).
  12. הובא במשנה ברורה (סק"י) ובביאור הלכה.
  13. מעדני שלמה, בין המצרים עמוד נז.
  14. וכן פסק בשו"ת מהר"ם מלובלין (סימן צא), וכן דעת רבי יעקב עמדין במור וקציעה (סימן תקנג) ובסידור בית יעקב.
  15. חזון יחזקאל, תפלה ומועדים, עמוד שצט, בשם רבי יוסף נפתלי שטרן, ועי"ש מה שהשיג על כך רבי יחזקאל אברמסקי מדיוק לשון הרמב"ם (תעניות פ"ה ה"ח)
  16. ראה כעין זה בשו"ת חתם סופר (או"ח סימן קנו) שביאר שהאיסור ללמוד תורה בערב תשעה באב אינו משום אבילות אלא שיש לחוש שמא תהיה דעתו על הלימוד שלמד אחר חצות אף לאחר שקיעת החמה. וע"ע כתב סופר (או"ח סימן קא).
  17. ויסוד הדברים באיכה רבתי (פרשה ד) בטעם הדבר שאמרו מזמור לאסף באו גוים בנחלתך, וקינה לאסף מיבעי ליה, עי"ש משל על זה.
  18. נדפס במהדורת ליוורנו תקכד (ח"ג דף פט:) ולא נדפס בדפו"ר וכן בדפוסים החדשים הושמט, וככל הנראה אינו מפי כתבו של הרב בעל חמדת ימים.
  19. שנהגו אחר המנחה לכבד את הבית ולרחוץ אותו בשפשוף יפה יפה, והמים מגיעין עד חצי הארכובה. ועי"ש מה שכתב בדעת הברכי יוסף שלא דיבר אלא על תיקון הבית וכיבוד המטות ולא על שפשוף הבית היטב כדרך שעושים לשבתות וימים טובים.
  20. ושאר פוסקים המובאים לעיל.
מעבר לתחילת הדף