ערך/כיבוד אב ואם
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
כיבוד אב ואם
קריאת שמו[עריכה]
השו"ע פסק (יו"ד סימן רמ ס"ב) איזהו מורא שלא יאמר את שמו של אביו.
כתיבת שמו[עריכה]
הפוסקים דנו אם כשם שאסור להזכיר שמו של אביו בפה הוא הדין שאסור לכותבו.
הים של שלמה (קידושין לא:) נקט שאסור לכתוב שם אביו. וכן פסקו הדברי חיים (השמטות לחו"מ סימן מג) וההתעוררות תשובה (יו"ד סימן קכא).
אמנם החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן פז) ובספרו שיורי ברכה (יו"ד סימן רמ) כתב שמותר לכתוב את שם אביו וכל האיסור כשמזכירו בפיו שאז הוי בזיון. וכן כתבו בשו"ת עמק שאלה (יו"ד סימן סז) ובאגרות משה (יו"ד ח"א סימן קלג). והוכיח כן ממה שהרא"ש כותב כמה פעמים את שמו "אשר בן יחיאל" וע"כ שאין בזיון בכתיבת שם אביו. וע"ע שדי חמד (ח"ג עמ' 284) מה שדן באריכות בענין זה.
כשעושה זאת כדי שידעו מי הוא[עריכה]
כתב הדברי חיים (שם) שמותר לאדם לכתוב שמו ושם אביו במכתב כדי שידעו מי הוא. והוכיח כן מדין עדות (גיטין פז:) שעדים חותמים אני פלוני בן פלוני עד, ואיך יתקנו חכמים מילתא דאתי לידי איסורא, אלא ע"כ שכיון שעושה זאת כדי שידעו מי הוא, שרי. וכן מצינו בגדולי עולם כהרמב"ם ועוד שחתמו שמם ושם אביהם.
בשו"ת התעוררות תשובה (שם) דחה הראיה שדווקא גבי עדות שעושים כן משום תקנת חכמים אין בכך בזיון, ותקנו כן חכמים כדי להקל עליהם בחקירת הענין לכשירצו. אך כשחותם מרצונו שם אביו אין ראיה להתיר.
כשמתכבד בכך שהוא אביו[עריכה]
ההתעוררות תשובה (שם) דחה את ראיתו של הדברי חיים מכך שגדולי עולם כהרמב"ם חתמו שמם ושם אביהם, כיון ששם הזכירו אביהם על דרך שמתכבד בו שהוא אביו, משא"כ בסתם אדם אין ראיה להתיר.
ברכה על כיבוד אב ואם[עריכה]
על מה שאין מברכים על כיבוד אב ואם נאמרו מספר טעמים:
- שאילו רצו יכולים למחול על כבודם ואין כאן מצוה (קצות החושן (סי' צז ס"ק א) בשם שו"ת הרשב"א סי' יח בשם תשו' הרב ר' יוסף ן' פלט).
- שאין שייך ברכה על מצוות שאין עתים להיפטר מהן, כי לעולם חייב בהן ואין שייך בהם חיבוב (אנציקלופדיה תלמודית ערך ברכת המצות ציון 107 בשם אור זרוע ח"א סי' קמ).
- כי הן האדם יראה לעיניים שקיים מצות כבודם ולפי האמת לא הגיע לחצי שיעורו[1], כי לא כל אדם זוכה לצאת ידי חובת חומר מצוה זו, וכיון שכן, אם יברך אין זה מברך אלא מנאץ, לכן לא תיקנו בו ברכה, כי לא כל אדם זוכה לבא אל תכליתה (שדי חמד אסיפת דינים מערכת ברכות סי' א אות טז (ד"ה ומה שאין מברכין על מצות כבוד) בשם שמע יעקב פרשת לך לך דף יא)[2].
- עוד טעם מובא בשדי חמד (שם) שאם היו קובעים ברכה על כיבוד אב ואם היה הדין נותן שגם ממזר יברך על כיבוד אב ואם, וזה לא יתכן משום דהוי מצוה הבאה בעבירה, וכיון דבממזר לא שייכא ברכה, לא תקנו גם לכשר[3].
- שאין מברכים על מצוות שכליות שגם בלי ציווי הבורא ית"ש היו מקיימים אותן, ולא שייך בהו נוסח "אשר קדשנו" (מועדים וזמנים ח"ב סי' קפח).[4]
אם כופים על כיבוד אב ואם[עריכה]
בספר החינוך (סוף מצוה לג) כתב שאם יש כח לבית דין כופין על זה, ותמה עליו המשנה למלך (בהגהותיו לספר החינוך) דהא מצות כיבוד אב ואם היא מצוה שמתן שכרה בצדה, ומצוה שמתן שכרה בצדה לא מצינו בה כפיה. ותירץ בשדי חמד (כללים מערכת מ' כלל קו) בשם מקנה אברהם (מהדורא בתרא סי' רפג) שסובר החינוך דנהי דאין בית דין נענשים אם לא כפו, אבל על כל פנים מוזהרים הם לכוף, וכסברת הריצב"א בתוס' (ב"ב ח:). ועי' שדי חמד (שם) שדחה תירוץ זה, כי משמע בספר החינוך שמשוה מצות כיבוד אב ואם (שמתן שכרה בצדה) לשאר מצוות, ואם סובר כריצב"א היה לו לחלק בין מצוה זו לשאר מצוות.[5]
אי עיקרו בגדר שיעבוד האב, או מצוה גרידא[עריכה]
בספר מועדים וזמנים (ח"ב סי' קפח ד"ה ועכשיו) חקר בגדר מצות כיבוד אב ואם, אי עיקרה בגדר שיעבוד האב, שיש לו זכות לקבל מהבן כבוד, או עיקרה מצוה גרידא, והאב רק החפצא דמצוה, אבל אין לו שום זכויות לדרוש מהבן, והא דמהני מחילה היא מפני שאז נתבטלה סיבת החיוב. ועי' שם מ"ש בזה.
כיבוד זקינו[עריכה]
לענין כיבוד אבי אביו או אבי אמו, ואם יש לחלק ביניהם, עי' חדש על ה(מ)דף (יומא סו).
לקרוא לאחר ששמו כשם אביו[עריכה]
עי' חדש על ה(מ)דף (גיטין לד).
ביטול מצות כיבוד אב בשהיית יעקב בבית לבן[עריכה]
עי' חדש על ה(מ)דף (מגילה יז).
אב שמחל על כבודו[עריכה]
כתב בספר חסידים (סימן תקעג) שאף שאב שמחל כבודו מחול, היינו רק בדיני אדם אבל בדיני שמים חייב.
אב שמחל על מוראו[עריכה]
בברכי יוסף (יו"ד סי' רמב שיורי ברכה סק"ח) הוכיח מהמעשה בגמרא בקידושין (לב.) ברב הונא שקרע שיראי [- בגד משי] בפני רבה בריה, כדי לנסותו אם ירתח או לא. והגמרא מקשה כיצד עשה כן "ודילמא רתח, וקעבר א'לפני עור לא תתן מכשול'" (פירש רש"י: ודילמא רתח ואמר לאבוה מידי בריתחיה), ומיישבת הגמרא: דמחיל ליה ליקריה, הרי שמועילה מחילה על מורא.
אב שמחל על בזיונו[עריכה]
עי' חדש על ה(מ)דף (קידושין לב).
כיבוד ומורא בדבר שאינו שייך לאב[עריכה]
עי' חדש על ה(מ)דף (קידושין ל).
כיבוד אב משל אב בצער או במניעת ריווח[עריכה]
עי' חדש על ה(מ)דף (קידושין לא).
אם צריך לדבר עם אב ואם בלשון רבים כנהוג לדבר עם מי שגדול ממנו[עריכה]
עי' שו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סימן עה) שהמנהג לדבר עם אב ואם בלשון יחיד ולא בלשון רבים כנהוג לדבר עם מי שגדול ממנו, והטעם כדי להורות שאין לו אלא אב ואם אחד ולא שנים.
- ↑ וכמו שאמרו חכמים לר' טרפון עדיין לא הגעת לחצי שיעור שאמרה תורה, ולכן היה אביי אומר אשרי מי שלא ראם.
- ↑ וכתב על זה בשדי חמד שם שאע"פ שהרב מעשה אברהם (חלק חושן משפט סי' א ד"ה ואחרי נע"ר) פקפק על טעם זה, אין בדבריו כדי לדחות דברי קדשו כמו שיראה הרואה.
- ↑ ועי' שדי חמד שם שדחה טעם זה.
- ↑ ועי' ערך *ברכת המצוות.
- ↑ וע"ש בשדי חמד שאח"כ מביא בשם שנות ימין (ח"א דרוש ז' להלבשה דף עח ע"ב ד"ה וכבר) שהביא התירוץ הנ"ל (שהספר החינוך סובר כריצב"א) בשם מחנה יאודה, ותמה עליו הרב שנות ימין כתמיהת השדי חמד על הרב מקנה אברהם (שבספר החינוך מתבאר שמשוה מצות כיבוד אב ואם לשאר מצוות).
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |