ערך/אתרוג

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי אתרוג

אסור באכילה

בגמרא בסוכה (לה.) מבואר שאתרוג ערלה וכיוצא בזה פסול כיון דבעינן לכם, וכיון שאסור באכילה אינו חשוב לכם. וכן נפסק בשו"ע (סימן תרמט ס"ה).

בליעת איסור

ובמגן אברהם (סימן תרמט סקכ"ב) הסתפק באתרוג שבלע איסור ונאסר מחמת כן באכילה, אם נפסל בכך למצוות ארבעת המינים, או שמאחר שאינו אסור מחמת עצמו וכל איסורו מחמת סיבה צדדית דדבר אחר בלוע בו שמא יוכשר. ולמסקנה כתב המג"א שנראה שיש להכשירו בשאר ימים כיון שלדעת רש"י (סוכה שם ד"ה לפי), תוספות (שם) וכל בו (סימן עב) אפילו אתרוג ערלה אינו פסול אלא ביום הראשון.

ובעיקר הציור הקשה הפרי מגדים (א"א שם) שאם התבשל האתרוג הרי אתרוג מבושל אסור, וכן אם נכבש דעת המגן אברהם עצמו (סימן תרמח סקכ"ב) שכבוש כמבושל, ואם רק נפל עליו איסור חם, הרי בכה"ג לא נאסר אלא הקליפה ואם כן אין לפסול בכך את האתרוג כי בכה"ג אין האיסור אוסר אלא כדי קליפה ואף אם נקלוף את האתרוג ממש עדיין יוכשר לברכה ביום הראשון.

אתרוג כשר שנתערב באתרוג האסור באכילה

ספק ר"י אלגאזי, ועיין ערוך לנר (סוכה לה.).

ערלת חו"ל

המגן אברהם (שם סק"כ) כתב דלכאורה תלוי במחלוקת אם מותר להאכילו לחבירו כשאינו יודע. אך הסיק דכיון דפשט התלמוד (קידושין לט.) דמותר להאכילו, יש לסמוך על זה לענין אתרוג.

שהה תחת המטה

שדי חמד (מערכת ל' כלל קמא אות לא), ארחות חיים (ספינקא, סימן תרמט סק"י), שו"ת עין יצחק (או"ח סימן כד), חלקת יואב (ח"ב סימן עז), תשובות והנהגות (ח"ב סימן שטז), מנחת יצחק (ח"ח סימן נז) וספר כשרות ד' מינים (עמוד עג).

מרוסס בחומר רעיל

כשרות ד' מינים (עמד עג) בשם הגרשז"א.

פיטם

אתרוג שאין לו פיטם ואין לדעת אם נפל הפיטם או שאתרוג זה מזן אתרוגים שאין בו פיטם. יעויין בשער הציון (סימן תרמח סקל"ז) שהביא דעת האליה רבה בשם הב"ח להחמיר ודעת הפרי מגדים להקל משום ספק ספיקא.

והחכם צבי (סימן ט הו"ד במשנ"ב סימן תרמח סקל"ג) כתב שאם אין לו אתרוג אחר יכול ליטלו אף ביום הראשון.

אתרוג של שביעית או של תרומה

עי' חדש על ה(מ)דף (סוכה לט).

אתרוג שנקבוהו עכברים

עי' חדש על ה(מ)דף (סוכה לו).

אתרוג מורכב

עי' חדש על ה(מ)דף (נדרים נז).

ברכת שהחיינו

האחרונים נחלקו אם מברכין שהחיינו על אכילת אתרוג, י"א שלא לברך, דדר באילנו כל השנה, והכת"ס מוסיף דגם הוא בוסר ולא ראוי לברכה זו, יש שכללו לאתרוג בדין ירקות שאין מברכין עליהם שהחיינו. ובשד"ח שם פלפל בכל הטעמים, דעל טעם שדר באילנו הביא מחסד לאלפים בשם פרי האדמה, שאם יש זמן קבוע לגדילתו מברכין שהחיינו אף שדרכו להתקיים כל השנה באילן. ועל הטעם שהוא בוסר, הקשה מהמשנה פ"ק דמעשרות (משנה ד') דאתרוגין תחילתן וסופן אוכל, ומהנפסק בשו"ע (רב ס"ב) דעל פירות האילן מברכים בורא פרי העץ משיוציאו פרי, דלא כעל בוסר שמברכים בורא פרי האדמה. וכן כתב שער אפרים (סי' לה). ועל הטעם שאתרוג שווה לירק כתב דיש לפקפק, משמע בכוונתו שלגבי זה אולי לא שווה לירק, א"נ יש הרבה ירקות שמברכין שהחיינו. ולמעשה נקט דהוי ספק ברכה.

כמו כן דנו האחרונים אם מברכים שהחיינו על אתרוג שכבר בירכו עליו שהחיינו בקיום מצוותו, דבהלכות קטנות (בהערה) ואלף לך שלמה (סי' צג) כתבו שלא לברך, ועי' כת"ס (בהערה). ולכאורה כל נידון זה הוא רק אם הברכה היא על האכילה בלחוד, אבל אם הברכה היא גם על ראיית הפירות, יוצא ידי חובתו מחמת שראה האתרוג, וכן פשיטא לי' לכף החיים (רכה יח). והכת"ס צידד שם דהברכה דשעת מצוה לא מועילה, דכאילו הוא מכווין שלא לצאת בברכה על אכילת האתרוג. אכן אם גם בזמן הזה מועילה הברכה על הראיה, צ"ע אם מהני אומדנא זו כי למעשה רואה האתרוג.

קדימה בנטילת אתרוג

תורה לשמה (סימן נ) שיקדים לברך על אתרוג שקנה ושילם עבורו אף שהוא פחות מהודר, שבזוהר מבואר שרק בכה"ג נמשך עליו רוח דקדושא.

לכם

מתנה על מנת להחזיר

בפסקי תשובה (סימן קיג) הביא משו"ת שם אריה (או"ח סימן יב) שאם לקח מחבירו אתרוג ביו"ט ראשון לצאת בו ומסתמא נותן לו במתנה על מנת להחזיר, ונאבד האתרוג בידו, אינו יוצא בהחזרת אתרוג אחר אף אם הוא כשר ויפה כראשון. ודקדק כן מלשון רבא "החזירו יצא" שדוקא אם החזיר אתרוג זה עצמו יצא ולא אחר.

ולגבי החזרת מעות כבר מבואר בפוסקים שלא מהני.

מעשר

בגמר מלאכה לשם קיום מצות אתרוג

דעת מהרשד"ם (יו"ד סימן קצב) שפטור מתרו"מ מה"ת דומיא דממרח ע"מ למכור. ובכפות תמרים (סוכה לד:) פליג דדווקא ממרח ע"מ למכור אימעוט מקרא ולא כל ממרח שלא ע"מ לאכול.

והחזו"א (מעשרות א סק"י, ה סקל"א, שביעית א סק"ה, דמאי ד סק"ב) כתב דממרח ע"מ לזרוע או להאכיל לבהמה הוי כע"מ למכור, וא"כ לכאורה ה"ה לקיום מצוה וכמהרשד"ם, אבל עיין שלמי תודה (חנוכה סוס"י ח) שחילק.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף