אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/נדרים/נז

יום רביעי כ"ז כסלו תשפ"ג - מסכת נדרים דף נז

אתרוג מורכב

פסק מהר"ם אלשיך בדבר כשרות אתרוג מורכב לארבעת המינים

בשו"ת מהר"מ אלשיך (סימן קי) מעלה שאלה שהתעוררה בעירו, צפת, בשנת ה'שמ"ו, בדבר כשרות אתרוג מורכב לצאת בו ידי חובת ארבעת המינים.

תחילה מעמיד מהר"מ אלשיך כי אין השאלה במקום בו הרכיבו יחור של לימון בעץ אתרוגים, שכן באופן זה אותו ענף מוציא לימונים ולא אתרוגים, כפי שמפורש בדבר רש"י במסכת סוטה (מג: ד"ה מרכיב) וזה לשונו: שנוקב האילן ונוטל מן הרך שבענפי האילן ותוחב לתוכו, ועושה ענף בתוך הנקב, ונושא ממין אותו אילן שנוטל ממנו, ע"כ. הרי מבואר מדברי רש"י שהפרי היוצא מהיחור המורכב הוא ממין האילן ממנו נלקח היחוד, ואם כן באופן שמרכיב יחור של עץ לימון על עץ אתרוג - יהיה הפרי 'לימון', ובודאי לא יוכשר לקיום מצות ארבעת המינים, בו ציוותה התורה על לקיחת 'פרי עץ הדר'. והוא מוסיף כי כך גם אומרים ה'גננים', שאכן הפרי העולה מהרכבה שכזו הוא לימון ולא אתרוג.

ועל כן מעמיד מהרמ"א את נידון השאלה במקרה הפוך, בו הורכב יחור של אתרוג בעץ לימון, כך שהיחור מוציא כעת - כפי שנתבאר - אתרוגים, ויש לדון אם יוכשר לנטילה או לא. הוא מוסיף ומדגיש כי למרות היות הפרי היוצא 'אתרוג' הרי שישנו הפרש וחילוק מסויים בין האתרוג לפרי הגדל מהרכב זו, והוא "שהחמוץ שבתוכו מרובה, משא"כ לאתרוג בלתי מורכב שהחמוץ מועט והקליפה שעליו עבה מאד".

מעדותו אותה הוא מקדים לגוף הפסק, אנו למדים כי "כל חכמי העיר מעידים שכל חכמי צפת, רבני ושופטיה אשר קדמונו, היו מרחיקים האיסור עד מאד", ואמנם בתקופתו של מהר"ם היה מי שרצה לנהוג היתר בדבר, ועל כך בא מהרמ"א בתשובתו "מדאגה פן תתפשט הוראה זו להקל באיסור תורה".

מחלוקת מורה הוראה בצפת והאלשיך אם יניקת הלימון בטלה באתרוג או יחור האתרוג בטל בלימון

ועיקר טענת אותו מורה הוראה בצפת, להתיר אתרוג מורכב בעץ לימון לנטילת מצוה היתה, שכן אף שהאתרוג יונק מעץ הלימון הרי בטלה יניקת הלימון בתוך האתרוג שהורכב בו - ואתרוג לפנינו ולא לימון. על דבריו אלו משיג מהר"מ אלשיך מכח סוגיא מפורשת בש"ס.

הנה הגמרא במסכת נדרים (נז:) מביאה את הוראתו של רבי אבהו בשם רבי יוחנן: ילדה שסיבכה בזקינה ובה פירות, אע"פ שהוסיפה מאתים אסור. ופירש הר"ן: ילדה [- נטיעה רכה] שלא עברו עליה ג' שנים, וקצצה, והרכיבה בנטיעה זקנה שעברו עליה שלש שנים, ובה פירות... אע"פ שהוסיפו אותן פירות בגידולין מאתים על מה שהיו קודם שסיבכה - אסור, אע"ג דגידולין של היתר מזקנה קאתו, וקיימא לן 'ילדה שסיבכה בזקנה בטלה', אפילו הכי כיון שפירות הללו כבר היו בה קודם שסיבכה אין גידולין שבהם מבטלין עיקר, ע"כ.

והוסיף הר"ן עוד שדוקא באופן זה שהיו בה פירות יש לאסור מהטעם שנתבאר, אבל אם בשעה שהרכיבו הילדה בזקנה לא היו בה פירות, וגדלו אחר כך, הרי אמרינן במסכת סוטה (מג:) 'ילדה שסיבכה בזקינה - בטלה', ואם כן אין כאן עוד ילדה אלא רק זקנה שכבר כלו לה ימי ערלה, והפירות מותרים. הרי מפורש בסוגיית הגמרא בסוטה שבעצם הרכבת ילדה בזקנה - בטלה הילדה בזקנה - אם כן, טעון מהר"מ אלשיך, אף כאן יש לומר שבטל ענף האתרוג לגבי הלימון, והרי לימון לפנינו, והתורה אמר 'פרי עץ הדר' דהיינו אתרוג וליכא.

תשובתת רבי אהרן אבא הלוי זצ"ל בשו"ת איתן האזרחי להתיר אתרוגים מורכבים

בשו"ת איתן האזרחי (סימן לט) מובאת תשובת רבי אהרן אבא הלוי, על אשר "חדשים מקרוב באו והתפשטו בארצנו לאסור האתרוגים שקורין גארצ"י, באמרם שהם מרוכבים מלימון, ולא חזינן רבנים קשישאי דעבדי הכי. ושאלתי את פי חכמים שבדורנו מה ראו על ככה ומאין הגיעו להם לאסור, ולא פירשו אחד מהם ואין מגיד לי. ודבר זה אינו מפורש בתלמוד בבלי וירושלמי, ולא משתמיט אחד מן הפוסקים המורים המפורסמים הראשונים והאחרונים להזכירו. אמרתי בלבי אם איתא שהיה צד פקפוק ונדנוד איסור, איך לא שם אל לבו אחד מן המורים לפרש האיסור, כמו שפירשו והאריכו בערלה ובשביעית וכדומה להם. אמרתי ודאי דכחא דהתירא עדיף...

תחילה הקדים והביא דברי רש"י הנזכרים ממסכת סוטה, ממנו עולה כי הפרי היוצא מהיחור המורכב הוא ממין האילן ממנו נלקח הייחור, ואם כן לדבריו עולה שאתרוג המורכב בלימון הרי הוא ממין אתרוג, ואין בו חשש איסור.

אלא שהוא מעיר על כך מדברי הירושלמי בכלאים (פ"א ה"ז) שם מבואר שזיתים אינם משתנים כשמרכיבים אותם על גבי אילן אחר, ומשמע ששאר המינים משתנים בהרכבה שכזו, ודבר זה נסתר לכאורה מדברי רש"י שפירש בכל הרכבה שהפרי הוא ממין עץ הייחור. אלא שיישב קושיא זו בפשטות, שזיתים אינם משתנים כלל, משא"כ שאר אילנות מקבלים מן המורכב ואם יקח מגידולים אלו ויטע אותם במקום אחר יעלה בו מין אחר, וכמבואר בירושלמי שם (ה"ד) לגבי הרכבת אגוז על פרסוק שיוצא ממנו מין אחר כעין ממזר.

זיהוי אתרוג כ'פרי עץ הדר' מכח סברת 'דר באילנו משנה לשנה' שייך אף באתרוג מורכב

סברא נוספת להיתר מעלה רבי אבא הלוי, שהרי אתרוג זה מלבד שהוא ממין אתרוג כמבואר ברש"י אף נושא צורת אתרוג וגם דר באילן משנה לשנה, וכיון שבתורה לא נאמר כלל שם 'אתרוג', וכל קביעת חז"ל ש'פרי עץ הדר' הוא אתרוג, היינו מכח דרשה זו שהוא דר באילנו משנה לשנה - דהיינו שאתרוג הוא המין היחיד הדר באילנו משנה לשנה, ואם כן כיון שאף אתרוג המורכב בלימון דר באילנו משנה לשנה ע"כ שהוא אתרוג, ואף הוא בכלל מה שאמרה תורה 'פרי עץ הדר'.

עוד זאת מביא הוא ראיה לדבריו מדברי הגמרא בסוכה (לא.): לא מצא אתרוג לא יביא פריש ולא רימון ולא דבר אחר. ולכאורה מדוע לא הוסיפה הברייתא שלא זו בלבד שלא יביא פריש, אלא שאף אתרוג מורכב לא יביא, הרי משמע להדיא שאתרוג מורכב יכול הוא להביא והרי הוא אתרוג גמור, ולכן נקטה הברייתא רק שאם לא מצא אתרוג - היינו כל אתרוג ואף אתרוג מורכב בכלל, אז לא יביא פריש ולא רימון ולא דבר אחר.

בהמשך תשובתו מציין לתשובת מהר"ם אלשיך והוא כותב כי "הפריז מאד באריכות דברים להפליג באיסור המורכב, חבילות חבילות להחזיק בדבר", והוא פונה להשיג על דבריו, דבר תחת דבר.

ראשית הוא מעיר כי לכאורה סתרו דברי מהרמ"א זה לזה, שכן תחילה מזכיר הוא את דברי רש"י והגננים, לפיהם כאשר מרכיבים יחור של לימון באתרוג אזי המין היוצא הוא 'לימון'. ואילו בהמשך דבריו, כאשר עוסק הוא בהרכבת יחור של אתרוג בלימון, כותב מהר"ם אלשיך כי האתרוג בטל לגבי הלימון והוא כולו לימון, ולכאורה אם כן גם בציור ההפוך - כשמרכיב יחור של לימון באתרוג - היה מן הראוי שיתבטל הלימון באתרוג, ומדוע כתב רש"י וכך מורים הגננים שהמין היוצא הוא לימון ולא אתרוג. ובמילותיו הוא: אם נאמר שלא נושא הענף רק מאותו מין של הענף, לענין מה יהיה האתרוג בטלה לגבי לימון. ואם תאמר הענף בטל לגבי העיקר, אם כן למה אמר לא קמבעיא יחור של לימון באתרוג שהוא פסול ואין יוצא בזה המין, הא בטלה לגבי העיקר.

חקירה בדין בטלה ילדה בזקנה אם הוא מדין עיקר וטפל או מחמת ביטול הטעם

מלבד זאת מעיר רבי אבא, כי מדברי רבי משה אלשיך נראה כי הטעם שהילדה בטלה לגביה זקנה הוא משום שבטל טעם האתרוג בלימון, ובטעמא תליא מילתא. על כך תמה האיתן האזרחי שכן בירושלמי (כלאים פ"ו ה"ג) וברש"י בסוטה שם מבואר שהטעם שהילדה בטלה לגבי הזקנה אינו מחמת הטעם, אלא מחמת שהטפל בטל לגבי העיקר וכשמרכיב ילדה בזקנה, הזקנה היא העיקר והילדה טפלה ובטלה לגביה.

ראיה לכך הוא מוסיף ומביא מסוגיית הגמרא בנדרים, שם דנה הגמרא האם גידולים מבטלים עיקר או לא, ושם איירי באותו מין ואין הנידון מחמת הטעם כי אם מחמת ביטול כעין עיקר וטפל, ועל כך מביאה הגמרא ראיה מדין ילדה שסיבכה בזקינה - ומוכח שהבינה הגמרא שאף טעם דין זה הוא משום ביטול טפל בעיקר ולא מחמת הטעם.

רבי אבא הלוי ממשיך ודן בדבריו באורך, ומסיק בסוף תשובתו: מכל הלין נראה דאתרוג שקורין גראצי"ן כשר ומברך, אם לא נמצא אתרוג נאה, וכל שכן הגראצי"ן המובאין בארצות אלו, והמביאין אומרים שאינם מורכבים אך הם מן שהקדימו לבשל, אע"פ שאינו ראוי להאמין לדבריהם ספיקא הוא ויוצאין בו. כל הנ"ל כתבתי להלכה ולמעשה הנראה בעיני.

ובשו"ת בית אפרים (או"ח סימן נו) תמה על השגתו של רבי אבא הלוי וכתב: ונפלאתי עליו מאד שמחילת כבוד תורתו הוסיף מדעתו על דברי מהר"מ אלשיך, ולא מצאתי בדבריו ז"ל ולא עלתה על לבו שיש בזה ביטול טעם, ואדרבה כתב בראש דבריו שאין הפרש [- בין המינים] רק שהמיץ מרובה. והוא מוסיף ומבאר כוונת מהר"מ אלשיך שהביא ראיה ממה שלענין ערלה בטל היחור לגבי האילן, שעל כרחך שאין היחור קובע שם לעצמו להיות נקרא 'עץ עושה פרי עץ הדר באילנו משנה לשנה', שכן אם אכן היה קובע יחור זה שם לעצמו היה ראוי שאף לענין ערלה נמנה לו מנין שנות ערלה מתחילה.

ומכך שאיננו מונים כן, אלא מבטלים אנו את הילדה לגבי הזקנה, מוכח שאינו מוגדר כעץ בפני עצמו, וגם בהרכיב ייחור של אתרוג בעץ לימון, אנו מחשיבים ענף זה כענף מעץ לימון, ואף שהוא מוציא אתרוג אינו יוצא בו ידי חובת אתרוג.

גם על טענת רבי אהרן אבא הלוי לפי בתורה לא נאמר 'אתרוג' וכל דרשת חז"ל היא מכח מה שאתרוג 'דר באילנו', ולפי זה רצה לומר שכיון שאתרוג המורכב דר משנה לשנה ע"כ שבכלל אתרוג הוא, תמה הבית אפרים, שכן נראה שהיה מקובל לחז"ל ש'פרי עץ הדר' היינו אתרוג, ורק שהתנאים הסמיכו קבלתם על הפסוק, אבל לא שסמכו עיקר דבריהם על דרש זה, וכמו שמפורש שם בדברי הריטב"א שכתב על מה שהקשו שם בגמרא 'ואימא פלפלין': ולא היו מסופקים בדבר שעשו מימות משה, אלא שעל שרוצה להוכיח מן הכתוב פריך דאין הוכחה אלא שקבלנו כך. הרי שכל המקורות שהביאו חז"ל הם להוכיח מן הכתוב את קבלתם, ולא שזה מקורם, ואם כן יש לומר שאתרוג מורכב אינו 'אתרוג' ואף שהוא דר באילן משנה לשנה פסול הוא לנטילה.

מחלוקת הבית אפרים והחלקת יואב אם ביטול ילדה שסבכה בזקנה הוא רק במין במינו

ואמנם אף שהסיר הבית אפרים טענות רבי אבא הלוי על מהר"מ אלשיך, הוא שב ודן בעיקר ראיתו מדין ילדה שסיבכה בזקנה שבטלה הילדה בזקנה, אשר מכך למד מהרמ"א שהוא הדין ייחור של אתרוג בטל באילן של לימון, ועל כך מעיר הבית אפרים כי נראה שאין הנידון דומה לראיה. הוא מקדים ומפלפל בסוגיית הגמרא בסוטה בדין ילדה שסיבה בזקנה, ומסיק כי יש לחלק בין המקרים. דין 'ילדה שסיבכה בזקנה' בו מבואר שבטלה הילדה בזקנה לענין ערלה, הוא באופן שמרכיב מין במין, אשר באופן זה בודאי כיון שהוא מין אחד ודאי שבטלה הילדה מיד עם הרכבתה בזקנה. שונה מכך כאשר מרכיב ייחור ממין אחד באילן ממין אחר, שאם אי אפשר לדון ביטול הטפל בעיקר - שכן גם אחרי שהורכב הייחור באילן, עדיין מובדל הוא ועומד לעצמו, ונושא פרי שאותו המין שניטל ממנו וכמו שכתב רש"י. וממילא באופן זה אין לדון בו ביטול ילדה בקטנה, ואין הכי נמי שבאופן זה גם לענין ערלה יצטרך לשוב ולמנות לילדה שנים - כיון שלא התבטלה לגבי עיקר האילן.

מעתה, מעיר הבית אפרים, יתכן שכיון ששמו עליו ויחור של אתרוג מיקרי, אפשר שאין קפידא במה שיונק הוא מהארץ דרך עץ הלימון, ובטלה יניקה זו בתוך פרי האתרוג, כסברת החכם שהיה מורה היתר בדבר. והרי זה דומה לאילן של אתרוג שעומדים בסמוך לו ממש אילנות אחרים באופן שודאי שינוקים זה מזה, ואעפ"כ פשיטא שיוצאים באתרוגי אותו אילן בלי שום פקפוק. ואם כן הוא הדין כאן שנוטל מאתרוג הגדל מיחור של אתרוג הקובע לו שם לעצמו, אלא שאך יונק הוא מעץ לימון. [ובדעת מהר"מ אלשיך כתב הבית אפרים שלא סבירא ליה לחלק בין מין במינו למין בשאינו מינו לגבי זה, וביאר סוגיית הגמרא בסוטה לפי שיטתו].

אמנם בשו"ת חלקת יואב (או"ח סימן לב ענף ב) הוכיח כדעת האלשיך שדין 'בטלה ילדה בזקנה' הוא אף במין בשאינו מינו, מדין הירושלמי (ערלה פ"א) במרכיב חרובי צלמונה וחרובי גדגדא שמונים משעת נטיעת התחתון, ושם איירי במין בשאינו מינו ואעפ"כ דנים שבטלה ילדה בזקנה.

חילוק האבני נזר בין דין ערלה התלוי ביניקה לארבעת המינים התלוי בשם 'אתרוג'

ובשו"ת אבני נזר (או"ח ח"ב סימן תפד אות ו) העיר על ראיית האלשיך באופן אחר, שכן לדבריו יש לחלק בין דין ערלה לדין פרי עץ הדר בארבעת המינים. לענין ערלה יש לומר שכיון שסוף סוף הפרי יונק מהאילן הראשון, מה אכפת לן שמוגדר כפרי אחר, סוף סוף באילן הראשון גדל פרי אחר, אך אילן זה כבר יונק שלש שנים ויצא מכלל ערלה. משא"כ לענין מצוה יש לומר כיון שסוף סוף שמו עליו, והרי לפנינו אתרוג, ומה שגדל בעץ לימון אינו ענין לנו, כיון שסו"ס אתרוג הוא. וכתב שאולי כוונת מהר"ם אלשיך שבאתרוג בעינן 'עצו ופריו שווים', וזה אי אפשר להתקיים אם הגדרת הפרי 'אתרוג' הגדל בעץ 'לימון'.