ערך/אין בישול אחר בישול
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
אין בישול אחר בישול
אין בישול אחר בישול הוא כלל הקובע כי דבר שעבר תהליך של בישול, וישוב ויעבור תהליך זה, הרי שהפעם השניה אינה נחשבת לפעולת בישול כיון שאוכל זה כבר מבושל אף קודם לבישול הנוכחי.
מקור הדין אין בישול אחר בישול[עריכה]
תנן במסכת שבת (קמה:): "כל שבא בחמין מערב שבת, שורין אותו בחמין בשבת, וכל שלא בא בחמין מערב שבת, מדיחין אותו בחמין בשבת, וכ"מ בשבת לט. שתבשיל שהתבשל כל צרכו מער"ש אין בו משום בישול בשבת.
בישול אחר בישול בלח[עריכה]
בגמ' שבת קמה: מפרשת המשנה הנ"ל שמתבאר בה שאין בישול אחר בישול במה מיירי כגון מאי - אמר רב ספרא: כגון תרנגולתא דרבי אבא. וברש"י ד"ה תרנגולתיה, שהיה מבשלה ושורה אותה ימים רבים בחמין למחות מאליה, ואוכלה לרפואה. מאידך בגמ' שבת ל"ד. מבואר שאין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משום שמא ירתיח, ופירש רש"י גזירה שמא ימצא קדרתו שנצטננה כשירצה להטמינה, וירתיחנה תחילה, ונמצא מבשל בשבת. וא"כ מבואר שיש בישול אחר בישול, וע"כ צ"ל דהמבואר בשבת קמ"ה: דאין בישול אחר בישול היינו בדבר יבש כמו תרנגולת, וכ"כ הרא"ש שם סי' י' י"א, בדעת רש"י וכן דעת רבינו יונה, וכן סוברים הסמ"ק סי' רפ"ב עמ' רפ"ח, והרי"ו ח"ג ני"ב ס"ט ע"ג.
ראיה נוספת שחלוק דבר לח מדבר יבש, מהגמ' בשבת יח: שמקשה לגבי יורה עקורה, והלא מגיס, ומפרש רש"י ז"ל: ובמבושל הוי בישול. ומבואר מדבריו שאף בתבשיל שנתבשל ונצטנן שייך ביה בישול כיון שיש בו משקה.
מאידך מצינו בראשונים שיטה אחרת, והיא שיטת הרשב"א שבת מ: ד"ה מביא, הסובר שיש להקל בזה, וכן דקדק הב"י סי' שי"ח מהרשב"א, וכ"ה המ"מ שבת פכ"ב מהרשב"א. וכ"נ בר"ן שבת י"ט. ד"ה ת"ר. ולשיטה זו לדברי הכל תבשיל שנתבשל מערב שבת ונצטנן מותר לחממו כנגד המדורה אפילו במקום שהיד סולדת בו, והוא שלא יתן על גבי המדורה או על גבי כירה. ואין חילוק בין יש בו מרק לאין בו מרק שבכל ענין לית ביה משום בישול. וכן משמעות דברי הרמב"ם (פרק ט' מהלכות שבת), שכתב, דהמבשל בשבת דבר שהיה מבושל כל צרכו פטור. וכתב שם הרב המגיד שכתב כן מדתנן כל שבא בחמין וכו'. שאם היה בו בישול אפילו בחמי האור היה חייב. אלא ודאי לית ביה משום בישול, ומשום הכי שרי לשרותו בחמין[1], אמנם גם לשיטה זו על האש ממש אסור מדרבנן[2].
לענין הלכה, עי' בשו"ע סי' שי"ח ס"ד, שפסק שיש בישול אחר בישול בלח, והרמ"א [שי"ח סט"ו] פסק דבלח אם לא נצטנן לגמרי אין בישול אחר בישול. ובביאור שיטתו כתב החזו"א (ל"ז, יב) דלעיקר נקטינן דאין בישול אחר בישול גם בלח, אלא שלא יבואו להקל בלא נתבשל כלל, גזרו בלא נצטנן לגמרי.
וגם בנצטנן לגמרי אין אסור אא"כ מצטמק ויפה לו, [ב"י ורמ"א שם בשם רבינו ירוחם ח"ג], אבל בסמוך למדורה אסור גם מצטמק ורע לו משום גזירה שמא יחתה [עיי"ש ט"ז ופמ"ג].
בישול אחר בישול בכמאב"ד[עריכה]
וברמב"ם [שבת פ"ט ה"ג] כתב דהדין כן דוקא אם הוא מבושל לגמרי. אולם דעת התוס' [שבת לו: ד"ה חמין] והרשב"א [שבת יח: סד"ה צמר ולט. ד"ה גמ'] שכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי שוב אין בו משום בישול. והכרעת השו"ע [סי' שיח סע' ד] כהרמב"ם. ועי' בביאור הלכה [ד"ה אפילו] שנקט דאיכא בזה איסור תורה. אולם האגל"ט [אופה אות ז וס"ק י] כתב דלרוב הפוסקים בכה"ג איכא איסור דרבנן.
גדר מבושל כל צרכו לענין באח"ב[עריכה]
ולענין גדר מבושל כל צרכו, מסתבר דכל שדרך סתם בנ"א לאוכלו כך שלא בדוחק חשיב מבושל כל צרכו. [הגריש"א, הו' בשבות יצחק ח"ט עמ' ערה]. וכן בצי"א [חי"ח סי' לב אות א] כתב דאזלינן בזה בתר הרוב.
בדבר לח[עריכה]
הראשונים[השלם מקור] דנו אם אומרים בדבר לח אין בישול אחר בישול, ויש בזה ד' שיטות:
א' דעת הרמב"ן והרשב"א [עי' מ: ד"ה מביא] דאין בישול אחר בישול בכ"צ אף בלח, ואף אם נתבשל רק כמאכל בן דרוסאי.
ב' דעת רש"י ותוס' דיש בישול אחר בישול בלח שנצטנן, וכן בנתבשל כמאב"ד עד שיתבשל כ"צ.
ג' דעת הרא"ש (שבת פ"ג סי"א) והרבינו יונה, דבלח שנצטנן יש בישול אחר בישול, ובנתבשל כמאב"ד אין בישול כלל.
ד' דעת הרמב"ם [עי' שבת פ"ט ה"ג] והר"ן [עי' יט. ברי"ף ד"ה ת"ר] דבלח שנצטנן אין בישול, אבל אם לא נתבשל אלא כמאב"ד יש בו בישול.
גדר מאכל לח[עריכה]
ובגדר דבר לח לענין זה, כתב האג"מ [או"ח ח"ד סי' עד בישול אות ה] לענין רסק עגבניות (קטשופ) שאין הדבר תלוי בדין אוכל או משקה לגבי טומאה וטהרה, אלא באם הוא דבר הזב או דבר שהוא חתיכה העומדת ומדובקת יחד אף בלא כלי המעמידה ומדבקה שלכן יש להחשיבו כלח, ע"כ. ובדרך זה מצינו בביאור הגר"א [סי' קד אות ו] לענין איסור והיתר. ויעויין בשש"כ [פ"א הגה ר] ובהליכות שלמה [חנוכה פי"ז ות יא] בשם הגרשז"א דרסק עגבניות (קטשופ) חשיב יבש, כי אוכל שאין בו נפ"מ בין הוא חם או קר, אין בו משום איסור בישול אחר בישול, ע"כ, אולם עיי"ש שנר' שלא סמך להקל על סברא זו בלבד אלא בצירוף עוד צד, כגון דעת הפוסקים דמאכל שרובו יבש לא חשיב לח. וכדרכו נקט הגריש"א [מאור השבת ח"ב סי' ז ס"ק לא] אלא שלא היקל אלא בדבר גוש בכלי שני, די"א דאין משום בישול.
תבשיל שרובו יבש[עריכה]
ערך מורחב – תבשיל שרובו יבש
עיין בב"י בסי' רנ"ג בשם רי"ו שאין המאכל חשוב לח אלא כשרובו רוטב. אולם בב"י בסימן שי"ח כתב בשם הרי"ו דכל "שיש בו רוטב" חשיב לח. וכתב במנחת כהן (שער ב פ"ב) שהא דכתב הב"י בסי' רנ"ג הוי העיקר לדעתו. וכן דעת המהרש"ם [דעת תורה סי' שיח על סע' טו]. ועי' באג"מ [או"ח ח"ד סי' עד] דאולי יש להקל להחשיב תבשיל שרובו יבש כדבר יבש שהרי הפמ"ג [סי' רנג ס"ק יג וא"א ס"ק מא וסי' רנט מ"ז ס"ק ג] הביא דברי המנחת כהן. והכה"ח [סי' שיח אות סב] פסק להקל.
אבל הא"ר [סי' שיח אות יא] תמה על שיטה זו. והגר"ז [אות יא] פסק דמאכל יבש היינו שהוא יבש לגמרי בלא לחלוחית כלל. ולמעשה דעת המ"ב [שם ס"ק לב ושעה"צ אות ס] דכל שהוריקו המרק ממנו הוא בכלל יבש. ומשמע מדבריו דאפי' אם המאכל טופח חשיב יבש. וכן פסק הגריש"א [מאור השבת ח"ב סי' ז ס"ק לב ד"ה והגרי"ש]. אולם דעת הגרי"י פישר [מאור השבת שם] דלא שייך בכה"ג ההיתר דרובו יבש, כיון שלא נילוש עם הלח אלא הוא מרוכז במקום א'. ודעת הגר"ש ואזנר [מאור השבת שם], שאם הדבר לח הנמצא תוך המאפה הוא מועט חשיב לכו"ע כדבר יבש, אבל אם יש בתוכו הרבה מדבר נוזל מסתבר שדינו כדבר לח. ובדרך זה נקט הגריש"א [מאור השבת שם].
תבשיל שחוזר ונימוח[עריכה]
נחלקו המפרשים והפוסקים אם מותר להניח על האש במקום שהיס"ב[3] תבשיל שנתבשל ויש בו שומן קרוש שחוזר ונימוח, שיש הסוברים להתיר [כ"פ השו"ע סי' שי"ח סט"ז[4], וברמ"א שם הוסיף דכ"ש קדירה שיש בה רוטב שנקרש, שכשהשומן נימוח אינו בעין, דשרי. (עיי"ש דכ"כ רבי ירוחם ח"ג), אולם בהמש"ד הביא שיש מחמירין (וכ"ה ר"ן פרק ב"ט) ושנהגו להחמיר, אך במקום צורך יש לסמוך אסברא ראשונה להתיר.
באח"ב בדבר שנתבשל בחמה[עריכה]
הפמ"ג [סי' שיח מ"ז סס"ק ו] נסתפק האם בדבר המבושל בחמי טבריה ותולדת חמה ואח"כ בישלו בחמי האור חייב או פטור, ועיי"ש שמצדד להקל. ודעת האבנ"ז או"ח סי' קכט אות ב, [ועיין באגלי טל אופה ס"ק מד] דפטור.
באח"ב במיקרוגל[עריכה]
נחלקו הפוסקים בגדר בישול במיקרוגל אם נחשב בישול גמור או כבישול בחמה, ונפ"מ בנידו"ז לענין מאכל המבושל במיקרוגל שלכאורה רשאי לחממה בשבת סמוך לאש, לדעת האג"מ [או"ח ח"ג סי' נב] והגריש"א [ח"ו פ"א אות ד] דס"ל דבישול במיקרוגל חשיב בישול גמור. אולם דדעת הגרשז"א [מנח"ש ח"א סי' יב הגה 4 ,שש"כ פ"א הגה קכז ונשמ"א ח"ה עמ' ריט] שבישול במיקרוגל חשיב כבישול בחמה. ולפי דבריו יש לדון ע"פ ספקו של הפמ"ג [סי' שיח מ"ז סס"ק ו] האם במבושל בחמי טבריה ותולדת חמה ואח"כ בישלו בחמי האור חייב או פטור, ועיי"ש שמצדד להקל. ודעת האבנ"ז או"ח סי' קכט אות ב, [ועיין באגלי טל אופה ס"ק מד] דפטור.
אמנם בשבט הלוי [ח"י סי' סב] כתב סברא חדשה דאמנם בשול במיקרוגל חשיב בישול, מ"מ אופן הבשול ע"י הגלים אחר לגמרי ואין הגלים נותנים במתבשל אותה הפעולה שניתן לו ע"י בשול רגיל, ומ"מ גם זה לא ברור לנו, ע"כ ודאי לענין בשול אחרי בשול יש מקום להחמיר עכ"פ, ע"כ. וכן נקט הגרנ"ק [חוט שני ח"ב עמ' קסב ד"ה מיקרוגל]. אבל הגריש"א [שם] נקט דדבר שנתבשל כל צרכו במיקרוגל מסתבר שאין בו משום בישול אחר בישול דהרי הפמ"ג הנ"ל נוטה להקל ובישול במיקרוגל עדיף מבישול בחמי טבריה.
בבשר בחלב[עריכה]
דעת הפרי מגדים (סימן צט שפ"ד סוף ס"ק יא) שב*בשר בחלב יש בישול אחר בישול. וכן דעת האליה רבה (סימן תרעג סק"א) שיש בישול אחר בישול בבשר בחלב כיון שלגבי שבת ג"כ קיי"ל שיש בישול אחר בישול[5]. וכ"ד השבות יעקב בשו"ת (ח"א סימן לח) שיש בישול אחר בישול בבשר וחלב, וגם להסוברים שאין בישול אחר בישול בשבת, שיש לחלק ביניהם, והטעם משום דלענין בב"ח הרי טעם כעיקר[6]. וכן בשו"ת אמרי שפר או"ח סי' ו[7], וכן כתב הפרי מגדים יו"ד הנ"ל, דלדינא ודאי יש בישול אחר בישול בבשר בחלב מן התורה, ואף על פי שלא נצטנן עדיין ע"ש. וכן העלה בשו"ת דברי מלכיאל ח"ב (סימן מד אות נב) ע"ש.
מאידך בשו"ת מהרש"ם (ח"ד סימן קכב) הביא שבפירוש רגמ"ה (חולין קח: ד"ה לעולם) מפורש להדיא שאף בבשר בחלב אין בישול אחר בישול. והצל"ח (שבת קמה:), ממהר"ש בן הגהמ"ח, וכן בספר צל"ח השלם (מכון ירושלים תשל"ו, בסוף הספר סיצן יט, עמוד רפב]]) ג"כ נסתפק אי בכל התורה כולה אמרינן אין בישול אחר בישול[8], וביאר יסוד ספיקו דכן הוא מצד הסברא דלא יתכן בישול אחר בישול, או רק לגבי שבת אמרינן הכא ומשום דלא הוי מלאכת מחשבת, והביא מפלתי (יו"ד סימן טז) דנקט בפשיטות דגם בבשר בחלב אין בישול אחר בישול. וכן בספר אבני צדק (סי' פז סק"ד) כ' להוכיח שגם לגבי בשר בחלב אמרינן אין בישול אחר בישול.
ובשו"ת חת"ס סייג וכתב דאף אם נימא דאין בישול אחר בישול בבשר בחלב, היינו רק כשכבר נתבשלו הבשר והחלב יחד, ושוב בשלם פעם אחרת. אבל אם בישל הבשר לחוד והחלב לחוד ואח"כ בישלם פעם אחרת ביחד, בוודאי חייב, שהרי עכשיו הוא חידש המיזוג וההתערבות בין הבשר להחלב.
בישול אחר צליה[עריכה]
אע"פ דקי"ל דאין בישול אחר בישול מכל מקום יש בישול אחר צלי, [טור א"ח סי' שי"ח בשם הר"א ממיץ, ועיין עוד בב"י], והוא בספר יראים (סימן קב) עיי"ש חידושו הנ"ל שאף על פי שאין דין בישול אחר בישול בשבת, מכל מקום דבר שנאפה או נצלה, אם נותנו אחר כך במשקה רותח, יש בו משום מבשל בשבת, ולכן אסור לתת לחם אפוי בתוך מרק חם שהיד סולדת בו, שיש בישול אחר אפיה, והוא הדין להיפך, שיש אפיה וצליה אחר בישול, ולכן אסור לתת בשר או דג מבושל אצל האש במקום שהיד סולדת בו[9], וסיים: ואם עבר ועשה כן הרי זה חילל את השבת, וחוששני לו מאיסור חטאת וסקילה. ע"כ. וכן הובא להלכה בספר המצות גדול (הסמ"ג, בסימן סה), במלאכת האופה.
אולם הראבי"ה, בחלק א' (סימן קצז עמוד רנו), דחה דברי היראים בזה, ונקט דאין בישול אחר צליה ואפייה וכן להיפך[10], וכן הסכים המרדכי בפרק ג' דשבת (דף לט ע"א). וכן כתב בספר האגודה (שם סימן נד). (ועיין עוד בפסקי ריקאנטי סימן קטז). וגם מרן הבית יוסף סי' בסימן שיח) הסכים לדברי הראבי"ה להקל, וראה בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סימן קפט). ובשו"ת הרדב"ז חלק ה' (סימן ב' אלפים ורי"ד). ובספר גזע ישי (מערכת א' אות עט). ע"ש.
נושאים שונים - קישורים חיצונים[עריכה]
- חימום סופלה בשבת, פורום לתורה.
- הכנת קפה טסטר צ'ויס בכ"ר פורום לתורה.
- הכנת קפה בשבת - פסקי הלכות בענייני בישול בשבת ממשתמש בן עזאי.
- ↑ וכן בבית יוסף שם, כ' דמדלא חילק הרמב"ם בין תבשיל לח לתבשיל יבש משמע דבכל ענין אין בישול אחר בישול.
- ↑ וזה נלמד מדין החזרת דבר שמצטמק ורע לו.
- ↑ באופן שיש כלי המפסיק, דאל"כ אסור, וכמש"כ המשנ"ב דלהלן.
- ↑ עיי"ש דמותר ליתן אינפאנדה כנגד האש במקום שהיד סולדת ואף על פי שהשומן שבה שנקרש חוזר ונימוח. ועיי"ש משנ"ב דאינפאנדא היא פשטיד"א הנזכר בכמה מקומות והוא פת כפולה הממולא בחתיכות שומן ונותנו שם כדי לחממו והטעם שמותר דכיון שהוא יבש אף שנצטנן לא שייך ביה בישול עוד וכמ"ש בסט"ו ואף על פי שהשומן חוזר ונימוח מ"מ מקרי יבש כיון שבשעה שנותנו לחממו לא נמחה עדיין.
- ↑ וז"ל: בשו"ת שער אפרים (סימן לח) האריך במעשה שבישלו חמאה בקדרת בשר בת יומה, האם מותרת להדלקת נרות חנוכה כיון שאסורה בהנאה. ודעתו נוטה להתיר משום דקי"ל מצות לא ליהנות ניתנו. ותמיהני דהא בשר בחלב אסור בבישול, ואף על פי שכבר נתבשל הא קי"ל (בסימן שיח סעיף ד) לענין שבת, שיש בישול אחר בישול, עכ"ל.
- ↑ עיי"ש מש"כ לחזק דברי הא"ר, והוסיף, שאפי' למ"ד לענין שבת שאין בישול אחר בישול, התם ה"ט שהואיל וכבר נתבשל א"צ עוד בישול ולא הוי מלאכה כלל, אבל לענין איסור בשר בחלב דהוי משום טעם כעיקר ודאי דהוי בכלל איסור בישול, ע"ש
- ↑ עיי"ש להשיג על השער אפרים דהא הוי מבשל בשר בחלב, ע"ש.
- ↑ עיי"ש שכ' ע"ד האליה רבה הנ"ל, שבמחכ"ת לא דק, דהא בדבר יבש אף לגבי שבת קי"ל (סימן שיח ס"ד) שאין בישול אחר בישול, וחמאה יש לה דין דבר יבש לענין זה, וכמ"ש המג"א (סי' שיח סק"מ) שגם שומן שבתוך האינפאנדה מותר ליתנו כנגד האש במקום שהיד סולדת בו, אף על פי שהשומן הנקרש בתוכה חוזר ונימוח, משום שיש לו דין יבש, לענין שאין בישול אחר בישול. ואמנם הפמ"ג (סימן פז שפ"ד סק"ב]]) כתב לחלק בדין בישול אחר בישול בין דין שבת לדין בשר בחלב, וכוונתו לומר דהא דקי"ל אין בישול אחר בישול זהו רק בשבת, משא"כ בבשר בחלב ושאר איסורים, אלמא דפשיטא ליה דבבשר בחלב יש בישול אחר בישול, אבל לא ידעתי מנין לו להפמ"ג לומר כן, להחזיק הקושיא על השער אפרים, בדבר שעומד בספק. ע"כ
- ↑ וראייתו לזה לזה ממה שאמרו בפסחים (מא.) שאין יוצאים ידי חובת אכילת מצה בליל פסח ברקיק שנתבשל, משמע שהבישול מבטל כח האפיה שקדם לו, ופנים חדשות באו לכאן.
- ↑ עיי"ש לדחות ראיית היראים, שדוקא מצה שנתבשלה אי אפשר לצאת בה ידי חובה בליל פסח, משום שקיבלה טעם התבשיל, ונתבטל טעמה של המצה, וכמו שאמרו על זה במסכת ברכות (דף לח:), משום שטעם מצה בעינן וליכא, אבל לגבי שבת, כשם שאין בישול אחר בישול, כך אין בישול אחר צליה או אפיה.
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |