ערך/שהייה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי שהייה

איסור שהייה

מדרבנן יש איסור להניח מערב שבת דבר שאינו מבושל על גבי האש באופן שיתבשל בשבת, [שבת לו:], משום חשש שמא יבוא לחתות בגחלים [שבת יח:], וחכמים חילקו בדין זה בכמה תנאים, וכפי שיתבאר להלן. אך מה"ת אין בדבר זה איסור כלל, שהרי מותר שהרי אמרו [שבת יח:] פותקין מים לגינה ומתמלאת והולכת כל השבת, וכן מצינו בשאר איסורי שבת, שמותר להניח נר דולק מערב שבת שידלוק בשבת, [ועי' תוס' שבת לח:].

בדין כירה

כירה שהסיקוה בקש ובגבבא, אין בזה משום איסור שהייה, ועל כן נותנים עליה תבשיל, אך אם הכירה הוסקה בגפת ובעצים יש בזה איסור שהייה ואסור להניח עליה, אא"כ גרף או קטם.

שהייה בכירה גרו"ק בפחות מכאמב"ד

בשו"ע סי' רנ"ג מבואר דבכירה שהיא גרופה או קטומה מותר להשהות אפי' בכה"ג שהתבשיל רק התחיל להתבשל ולא הגיע עדיין למאב"ד, ויש שכתבו "דדין זה אינו ברור דיש פוסקים שסוברים דאפי' גרופה וקטומה לא מהני בזה", והוא משום חששא דשמא יגיס, ועיין בתפארת ירושלם שמיישב את פסק השו"ע ומבאר דקיי"ל שבאוכלין אין לחוש בגרופה וקטומה להגסה אף בפחות מכמאכל בן דרוסאי.

הגסה בכלי ראשון

בחידושי הרשב"א שבת יח: ד"ה ומהא, מתבארים ב' שיטות אם יש חשש הגסה בכלי ראשון, לתי' א' יש איסור הגסה, אך איסור זה הוא רק בהגסה ראשונה כיון שיש בזה משום מבשל לגבי קדירה מפני שמערב את הכל ואיכא משום קרובי בישולא, אבל בשאר הגסות לא דמראשונה ואילך אין בקדירה משום מבשל.

ואילו בתי' הב', כתב דכל דבשיל כמאכל בן דרוסאי אין בזה משום מגיס, דהא מגיס משום מבשל הוא דמחייב וכיון שהגיע למאכל בן דרוסאי תו ליכא משום מבשל, וכענין שאמרו בפרק כירה (מ' ב') בשמן למאן דאמר שמן אין בו משום בישול שמותר לתת אותו אפילו במקום שהיד סולדת בו.

טעם איסור הגסה

בשביה"ש מלאכת מבשל ס"ק פ"א כתב ב' טעמים לאיסור הגסה, א' שכן הוא דרך בישול שעושה אח"כ הגסה, וזה מוסיף לבישול, והטעם הב' דחיישינן שמא יש חלקים שלא נתבשלו וע"י ההגסה מתפרדים ושולטת רתיחת המים בכולם ומתבשלים, ויש שהקשו (שו"ת מנחת שלמה תניינא סי' י"ב.) לטעם זה דלפי"ז אם אחד הוריד קדירה מע"ג האש והגיס בה יהא אסור אח"כ להחזיר על האש כיון דחיישינן שמא יש חלקים שלא נתבשלו עדיין, ומעולם לא נשמע כזאת.

קדירה חייתא

בגמ' שבת (יח:) מבואר דין היתר קדירה חייתא, ודין זה נפסק גם בשו"ע (סי' רנ"ג ס"א) וז"ל: כירה שהיא עשויה כקדירה וכו', אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום וכו', אא"כ נתבשל כל צרכו וכו', או שהיה חי שלא נתבשל כלל, דכיון דהוא חי מסיח דעתו ממנה עד למחר וכו', עכ"ל. וכ"פ הרמב"ם (פ"ג מהל' שבת ה"ח).

ובכלל דין זה מוסיפה הגמ' שם, ואי שדא ביה גרמא חייא - שפיר דמי. כלומר שגם תבשיל שהתחיל להתבשל מ"מ אם נתן בתבשיל עצם חי כבר אין בו משום איסור שהייה, כיון שגילה דעתו שרוצה התבשיל רק למחר כשיתבשל אותו עצם. ועי' ברמב"ם (פרק ג' מהלכות שבת הלכה ח') ובכסף משנה שם. ובשלחן ערוך (סימן רנג סעיף א') כתב, ואם נתן בה חתיכה חיה מותר, כאלו היתה כולה חיה, שעל ידי כך מסיח דעתו ממנה.

לפיכך תבשיל שיש בו בשר שלא נתבשל כלל, מותר להניחו מער"ש אף ע"ג אש גלויה, בלי הפסק מתכת או אזבסט. וכל שכן על גבי פלאטה חשמלית, או על אש מכוסה בפח או אזבסט. וכן תבשיל שהתחיל להתבשל מעט, ונתן בתוכו סמוך לכניסת השבת חתיכת בשר שאינה מבושלת, מותר להשהות תבשיל זה מערב שבת על אש גלויה. ואף שהתבשיל מתבשל והולך במשך השבת, אין בזה משום איסור בישול בשבת, כיון שנתן את הקדרה מערב שבת.

ולגבי הנותן ירק חי בתבשיל שהתחיל כבר להתבשל, נחלקו המפרשים, דבפיהמ"ש להרמב"ם מבואר דגם זה בכלל דין "שדא ביה גרמא חיה", אולם בשו"ע הנ"ל משמע דלא מהני אם נתן בה ירק חי, אלא בעינן חתיכה חיה. וכן מבואר שם באחרונים. [ראה במשנה ברורה ובכף החיים שם].

נחלקו הפוסקים לענין קדירה חייתא בכה"ג שדעתו לאכול בלילה, לדעת המשנ"ב סי' רנ"ג בביאוה"ל ד"ה מסיח, יש בזה משום איסור שהייה, כיון שדעתו לאכול ממנה בלילה, אולם לדעת החזו"א מותר.

עוד נחלקו הפוסקים לגבי תבשיל שהוחם אך עדיין לא התחיל להתבשל כלל, לדעת המשנ"ב שם ס"ק י"א היתר קדירה חייתא הוא אפי' הוחם התבשיל נמי מותר להשהות, והטעם שלא גזרינן שמא יחתה, כיון דעצם הבישול לא נתבשל כלל, וכתב החזו"א (או"ח סי' ל"ז ס"ק כ"ב) וזת"ד: נראה דכוונת המ"ב שכתב דאפי' הוחם התבשיל וכו', ר"ל ולא הגיע ליד סולדת בו, אבל אם הגיע לשיעור שהיד סולדת בו, היינו התחלת הבישול, ואסור להשהותו על גבי כירה אלא אם כן גרף או קטם, ותו לא מיקריא קדירה חייתא אלא בשיל ולא בשיל, דאם לא כן נפל בבירא דין קדירה חייתא, שהרי אי אפשר לצמצם, וכשמקדים לפני השקיעה הרי בשיל קצת, אבל השתא דאזלינן בתר התחלת הבישול שהוא שיעור שהיד סולדת בו אתי שפיר, שנותן הקדירה באופן שבשקיעת החמה לא יהיה היד סולדת בו ע"ש. מבואר בדבריו דההיתר של קדירה חייתא היינו דוקא אם מניחה על גבי כירה סמוך לשקיעה. באופן שלא תהא היד סולדת בו בשעת השקיעה, אבל אם מניחה מוקדם כפי שנוהגים בזמנינו, כך שהיס"ב כבר לפני השקיעה, אסור להשהותה ע"ג כירה אלא אם כן גרף או קטם.

אכן יש פוסקים שנקטו דאע"פ שמניח הקדירה מוקדם מבעוד יום, והיד סולדת בו בשעת השקיעה, חשיבא קדירה חייתא, ומותר להשהותה על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה, ויתירה מכך לדעתם דאף אם יספיק הבשר להתלבן במשך זמן זה. לא חשיב בשיל ולא בשיל אלא חי, ושיעור בשיל ולא בשיל היינו כשיעור שיגיע לשיעור שיתרכך הבשר.

אם צריך להגיע לשיעור מאב"ד קודם שקיעה או קבלת שבת

כתב בשו"ת מנח"ש תניינא סי' י"ב דמצד הסברא נראה שבין לענין חי ובין לענין מבושל כמאב"ד הכל תלוי בזמן השקיעה ואין להתחשב כלל עם קבלת שבת דידיה, אך אפשר דאולי יש להתחשב עם הזמן שכל הצבור רגיל לקבל שבת שהוא "סמוך לברכו" שנזכר ברמ"א בסוף הל' ב', אולם בספר תולדות שמואל מצוה ל"ב סי' ל"ג אות ג', נקט דדינים אלו תלויים בקבלת שבת דידיה{{הערה{ועיי"ש במנח"ש דאינו יודע מהו המקור של התולדות שמואל.}}.

ערכים קשורים

ראה *הטמנה.

ערכים לפי סוגיות

שהייה

• אי כיסוי שעל גבי כירה חשיב גרופה וקטומה.
• דעת בית שמאי בקדירא חייתא.
• בדין גרופה וקטומה על ידי אחר.
• שהייה בדבר המוסיף הבל
• בדעת רש"י דהיתר גרופה וקטומה דלא חשיב מוסיף הבל ובדעת בית שמאי
• אי חשש חיתוי דשהייה משום חשש איסור מבעיר או חשש מבשל
• בנידון בגדר שהייה אי גדרה דהוי כמבשל
• טעם החומרא דלתוכה טפי מעל גבה
• בנידון בכירות שלנו שאין להם תוך

קישורים חיצוניים

• הערך "שהייה", באתר המכלול

מעבר לתחילת הדף