ערוך לנר/ראש השנה/כה/א

ערוך לנר ראש השנה כה א

דף כ"ה ע"א

במתניתן וערבית במערב. בזה רבו הפירושים בשם רבותיו הביא רש"י שחרית במזרח את הישנה וערבית במערב את החדשה והקשה על זה הרי כ"ד שעות מכסי סיהרא ואיך אמר ר"ג פעמים בא בארוכה אכן כבר כתבו התוס' דכפירוש זה משמע בירושלמי ורש"י פירש דשניהם היה החדשה שאמרו שראו החדשה שחרית במזרח וערבית במערב והתוס' הקשו על זה דלמה לא אפשר שתלך בי"ב שעות כל רוח דרומית וקצת מן המזרח וממערב. אכן לפענ"ד משום זה אין תימא כ"כ דלמא ידע ריב"נ לפי החשבון דאי אפשר אבל ביותר ק"ל על פי' זה לפי מה שכתבו התוספות לעיל (דף כ') שסדר הלבנה הוא שבחדושה נראית בתחלת הלילה ומיד שוקעת ובסוף החודש לא נראית רק בסוף הלילה וא"כ איך אפשר שראו אותה בחדושה בשחרית במזרח לר"ג שהאמין להם ואעפ"י שלרש"י לשיטתו ל"ק כן שגם לעיל (דף כ') כתב שאפשר שהישנה תראה בתחלת הלילה וא"כ ה"ה ג"כ החדשה בתחלת היום. מ"מ התוס' היו יכולים להקשות כן על פירוש רש"י כמו שהקשו גם לעיל עליו ולפי' רבותיו של רש"י דהישנה ראו בשחרית א"ש וביותר ק"ל לפי' רש"י דאם על החדשה העידו על כרחך היה זה ביום ל' דביום כ"ט אי אפשר שתראה החדשה כמו שאמר ר"ג בברייתא לקמן אין חידושה של לבנה פחות מכ"ט ומחצה וא"כ שהעידו שראו אותה ביום ל' שחרית במזרח וערבית במערב הך ערבית היה ליל ל"א וא"כ במה פליגי ריב"נ ור"ג אם עדי שקר הם הלא בלא עדים ג"כ החדש מעובר כיון דלא נתקדש ביום ל' והרמב"ם והבעל המאור פירשו דעל מה שאמרו שראו שחרית לא השגיחו לא ריב"נ ולא ר"ג דהוי מלתא דלא רמיא ואפשר שעננים ראו רק שהיו מחולקים אם בדרכי החשבון היה אפשר שיתראה הירח בלילה שאמרו העדים וכן פירש הברטנורא ואעפ"י שהפי' הזה הוא המחוור יותר מ"מ גם עליו י"ל א"כ לענין מה הזכיר כלל שאמרו העדים שראו שחרית במזרח ואולי למען השמיענו חידוש לר"ג דאעפ"כ קבלן אף שע"כ טעו בזה:

שם ובליל עבורו לא נראה. גם בזה ק"ל כיון דבליל עבורו לא נראה א"כ ע"כ כבר אתא ליל ל"א ועדיין לא נתקדש החדש שהרי קאמר אח"כ וקבלן ר"ג משמע שאחר שבליל עבורו לא נראה קבלן וא"כ במה פליגי אפילו בלא עדים ג"כ נתקדש החדש ביום ל"א והרי משמע דביום ל' נתקדש ממה שהיה יו"כ של ר' יהושע ביום י"א של ר"ג ועל כרחך צריך לפרש שר"ג קדש ביום ל' ואח"כ כשלא נראה בליל עבורו אמרו רחב"ד ורבי יהושע שעדי שקר הם ושלא כדין נתקדש. וכן נראה מדברי הריטב"א אכן לפ"ז איפכא הו"ל למיתני וקבלן ר"ג ובליל עבורו לא נראה אמר רחב"ד עדי שקר היו ונ"ל שזה הוקשה לרש"י שכתב ראינוהו בזמנו ביום שלשים וליל שלשים שהיו מצפים ב"ד והעם שתהא מגולה ויראנה מאחר שהעדים ראוה ביום לא נראה להם עכ"ל וי"ל למה פירש שראוה ביום שלשים ולא פירש שראוהו בליל שלשים דהיינו בלילה שלפני שלשים וכמו שפירש הרמב"ם ועוד מה בעי בזה שהיו מצפים ב"ד והעם לראותה ועל כן י"ל שרש"י מפרש שהעדים באו ביום ל' סמוך לערב ואמרו שראו אותה והיו מצפים ב"ד והעם ביום ל' סמוך לשקיעת החמה שיהיה עוד שהות ביום לקדש לראותה ומה שקרא לזה ליל עבורו מפני שהיה סמוך ללילה וכשלא נראה אז אמר ר"ד בן הרכינס עדי שקר הם אבל ר"ג קבלן וקדש החדש בעוד יום סמוך לשקיעת החמה ולכן פירש שראו ביום ל' דאי בלילה שלפניו כבר היה ר"ג מקדש אותו:

שם שלח לו ר"ג. המהרש"א בח"א כתב דמה דאמרינן בברכות פ' תפלת השחר בראש השנה דאשתקד צערו לר' יהושע דלאו דוקא אלא אעדות דקידוש החדש שהיה בר"ה צערו ביוה"כ. ולא ידעתי למה צריך לזה הרי הצער היה משעה שגזר עליו כנראה ממה דאמר מצאו ר"ע מיצר והרי מה שגזר עליו מסתמא היה מיד בר"ה כששמע שחלק ר"י עליו ורצה לעבר החדש. גם מה שדקדק המהרש"א למה גזר על ר' יהושע ולא גם על ר"ד בן הרכינס. לענ"ד לק"מ שהרי רדב"ה אף שאמר עדי שקר הם מ"מ לא חלק עליו לבטל הקידוש של ר"ג שהרי הוא בעצמו אמר לר"י אם באין אנו לדון וכו' א"כ השוה י"כ שלו לשל ר"ג אבל רבי יהושע שאמר רואה אני את דבריך ורצה לעבר נגד ר"ג עליו גזר ר"ג:

שם מימות משה ועד עכשיו. פי' מפני דקיי"ל סמיכת זקנים בשלשה כדתנן סנהדרין (פ"א) ואין סמיכה אלא מן המוסמך ולכן אם שרק ב"ד אחד מימות משה עד עכשיו לא היו ראוים לסמוך. כל הסמיכות שאחריו אינם ולא הוי ב"ד:

שם שנאמר ויעל משה ואהרן. מזה משמע דמקרא זה יליף מדלא נתפרשו שמות של הזקנים הללו. ותימה דא"כ איך אמרינן בברייתא לקמן שלא יאמר פלוני כאלדד ומידד הלא פסוק זה כתיב אצל הזקנים שבשעת מ"ת ובהם לא היו אלדד ומידד שאסף משה עם השבעים איש עפ"י ציווי הקב"ה וזקנים שהיו בשעת מ"ת מתו בתבערה כדאיתא בספרי הביאו רש"י בחומש פ' בהעלותך ועוד קשה שרש"י פירש שלא יאמר וכי ב"ד זה כמשה ואהרן כאלדד ומידד אומרים לו שמא חשוב כשלשה מן השאר שלא נתפרשו שמותם עכ"ל ומדכתב מן השאר משמע שאיירי מן השאר של ע' זקנים והלא אין אלו הזקנים שהיה אלדד ומידד עמהם. וביותר תימה על המהרש"א ח"א שפירש דהקשה למה לא נתפרשו שמותם של זקנים שהרי חשובים ונביאים היו כדכתיב ויתנבאו ולא יספו ולא הרגיש שלא אצל הזקנים הללו כתוב כן וא"ל שהזקנים האלה היו אותם שנתמנו ע"י משה דאי אפשר לומר כן שהרי כתיב שעלו להר סיני ומנוי הזקנים היה בשנה השנית אחר שהוקם אוהל מועד וכבר נסעו מסיני ועוד הרי חשב נדב ואביהוא עמהם והם מתו ביום שהוקם המשכן אכן גם על הברייתא לקמן י"ל דקאמר שלא יאמר אדם פלוני כמשה ואהרן כנדב ואביהוא פלוני כאלדד ומידד דממנ"פ אי איירי מזקנים הראשונים הרי שם לא היה אלדד ומידד ואם איירי מזקנים שניים שם לא היה נדב ואביהוא. אמנם על הברייתא י"ל דמשניהם יליף דבזקנים הראשונים הוזכרו משה ואהרן נדב ואביהוא לבד ובזקנים שניים משה ואהרן ואלדד ומידד ומתניתן לא הביא רק מזקנים הראשונים ומה שחסר במתניתן השלימה הברייתא אבל על רש"י ומהרש"א שכתבו על פסוק ויעל משה כן צ"ע:

שם שתבא אצלי במקלך ובמעותיך. הא דבקש שני דברים ממנו ולא סגי באחד י"ל כיון דבכריתות (דף י"ד) מבואר שיש ספק אם ערוב והוצאה ליוה"כ או לא לכן לא הוי סגי במקל לבד דסבר דלמא ס"ל אין ערוב והוצאה ליוה"כ ויכול לבוא במקלו אעפ"י שיוה"כ הוא לכן בקש ג"כ שיבא במעותיו וזה ודאי מוקצה הוא ובמעותיו לחוד סגי דאין זה פרסום בפני העולם ורצה שיפרסם בפני העולם שאינו חושב ליוה"כ לכן בקש שיבא ג"כ במקלו שהוא פרסום לעין כל אבל ר' יהושע עשה עוד יותר ממה שביקש ר"ג ממנו שלקח גם מעותיו בידו ולא כאשר רגילים לישא המעות צרור על מתניו מכוסה ולכן קאמר נטל מקלו ומעותיו בידו לעשות פרסום יותר גם בפני העולם שלא יחשבו דלמא ס"ל אין ערוב והוצאה ליוה"כ:

שם בגמרא מאי טעמא דבי רבי. פי' משום דר"ג אמר כך מקובלני מבית אבי אבא ורבי היה נכד ר"ג שהיה בן רשב"ג לכן קרא רבי יוחנן דבי רבי לכבודו. אבל לשון מאי טעמא ק"ק דהרי טעמו לא מקרא רק שע"י סוד העיבור והלוך המזלות ידע כן ואם רצה למצוא סמך לזה מן הפסוק הולל"מ מאי קרא כלשון הש"ס בשאר מקומות ולא מאי טעמא:

שם שמש ידע מבואו. פשטא דקרא משמע דקאי על הקב"ה דומיא דעשה ירח אבל לפ"ז לא שייך ירח לא ידע מבואו ולכן נראה דהדרשה מפרש ידע היודע מבני אדם מבואו אבל של ירח לא נודע לכל בני אדם כ"א למעמיקים בסוד העבור:

שם שלא קדשו ב"ד את החדש. רש"י כתב שאין מספידין ביו"ט ואם כן ס"ל שר"ה היה ולא ידעתי מנין לו שהרי גם בראש החדש אין מספידין כמו שנפסק בטוש"ע א"ח (סי' ת"ך) רק לחכם בפניו ואולי הוקשה לרש"י למה הקפיד ר"ג כ"כ שידעו העם מיד שלא קדשו ב"ד את החדש שהרי ודאי יודע להם באיזה ימים שהרי אמרינן בלא"ה שלא יעבור חצי החודש עד שידעו כל העם מתי קדשו ב"ד את החודש ולכן פירש שר"ה היה ודאג ר"ג שמא יחשבו שהיום ר"ה ויעשו מלאכה לערב ומחר ולכן מיהר לעשות פרסום לדבר להודיע להם שלא קדשו ב"ד את החדש ושלמחר יהיה ר"ה:

שם אתם ג' פעמים. הט"א הקשה שהכא ס"ל ר"ע יש אם למסורת ובסנהדרין (דף ד') גבי נפשות מת ס"ל יש אם למקרא והניח בקושיא ובמכ"ה לא נזכר שכבר עמדו התוס' סוכה (דף ו') בכיוצא בזה להקשות סתירה בדברי ר"ע ותירצו שהיכא שהמקרא לא סותר המסורה דורש ר"ע מקרא ומסורה ולכן גם הכא א"ש. [מבן המחבר וביותר קשה שהא במקומו בסנהדרין שם ג"כ האריכו התוס' להוכיח כן שהיכא שהמקרא לא סותר המסורה דורש ר"ע שניהם. ולענ"ד י"ל דהט"א באמת לא העלים עינו מסברת התוספות אכן המהרש"א והמפרשים כבר הקשו שהתוס' סתרו סברתם הנ"ל מתוך הראיות והקושיות שהקשו אח"כ [עיין מה שכתב גם אדמ"ו ז"ל בסוכה דף ו'] וכן לענ"ד גם שיטת הט"א. ולכן לא רצה לתרץ קושיתו ע"פ סברת התוס' אף שלא סתרה המסורה את המקרא כאן]:

שם אתם אפילו מזידין. על שוגגים ומוטעין פירש רש"י אבל מזידין צריך ביאור וכי ס"ד שב"ד יקדשו במזיד החדש שלא כדין והתורה אמרה שמקודש החדש מב"ד כזה ואין לומר כדאמרינן לעיל מאיימין על העדים שלא בזמנן לקדשו או לעברו. אין זה מזיד כיון שע"פ החשבון או מפני טעם אחר צריכים הב"ד לקדשו או לעברו. וי"ל דאתם אפילו מזידין היינו כמו דהך מעשה דר"ג דכאן דאחר שקדש ר"ג את החדש ע"פ עדות העדים ידע שטעה כמו שאמר ר' דוסא ב"ה ואעפ"כ לא חזר בו מדכתיב אתם אפילו שוגגים ומזידים ומוטעים כמו שכתב הבעל המאור ולפ"ז אפילו שוגגים היינו כסבורים שהוא ראוי להתעבר וטעו ולא נודע להם טעותם ואפילו מוטעין היינו שהטעו אותם עדי שקר ולא נודע לב"ד שקרותם ואפילו מזידים היינו אפילו נודע להם ששגגו או שהטעו אותם העדים ויכולים לחזור מקידוש דהשתא מזידים הם שיודעים שהקידוש בטעות הוא ואעפ"כ אמרה התורה שהחדש מקודש. אכן ברמב"ם ה' קה"ח (פ"ב) כתב שוגגים מוטעים ואנוסים ולא כתב מזידים ונראה מזה שלפניו היה הגירסא אנוסים תחת מזידים ולא ראיתי מי שהעיר ע"ז. מבן המחבר וכן הגרסא בספרא פ' אמור וכבר העיר על הנוסחאות בעל הגהות מיימו' שם]:

שם נחמתני נחמתני. מה שכפל עיין במהרש"א אכן גם סוף מכות מצאנו כן אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו ע"ד הכתוב נחמו נחמו עמי נחמה בכפלים. אמנם יש לפרש ג"כ נחמתני שלא אעשה איסור לחלל יוה"כ שבחשבוני ושוב נחמתני שהורית לי שאני מחוייב לחוג את יוה"כ של ר"ג ע"פ מצות התורה ואם אחוג גם יוה"כ שלי הייתי עובר על בל תוסיף:

שם בתוספת ד"ה לאורתא. שיכולה לראות ביום. נ"ל שצ"ל ביום ל'. ופי' דבריהם דאם לא יהיה המולד קודם י"ח שעות שהוא קודם חצות היום של ל' אז לא תראה הלבנה עוד קודם ליל ל"א שהרי שש שעות מכסי סיהרא חדתא לבני מזרח אבל כשיהיה המולד קודם י"ח שעות דהיינו קודם חצות יום ל' אז יכולה ליראות ביום ל' דאחר שש שעות עדיין יום ל' הוא ויקדשו החדש:

שם בא"ד שמא לא היה כ"כ שחרית. צ"ל ושמא ותירוץ הוא על קושיתם אבל לא זכיתי להבינו דמה בכך שכבר יצא השמש בגבורתו הרי יותר מכ"ד שעות לא מכסי סיהרא לא לבני מזרח ולא לבני מערב והלא מן שחרית של כ"ט עד מעט קודם חצות של ל' הוא יותר מכ"ד שעות ואם כוונתם שכיון שיצא השמש בגבורתו לא נראה הלבנה עוד הרי רבי חייא ראה אותה הרי שהיתה ראויה להראות לבני מערב ועוד דרש"י כתב ד"ה זיל לפי שראו הישנה כל יום כ"ט משמע שאפשר שתראה הלבנה גם ביום:

שם בא"ד כדפרישת פרק קמא. פי' שכתבו שם דהישנה אי אפשר להראות בתחלה אלא בסוף הלילה:

שם ד"ה זיל. שם היו קבועים לקדש החדש. וא"כ מזה יקשה על רש"י ומורו שכתבו שמשום לעז או משום גזירה לא רצה רבי לקדש במקומו. אבל לענ"ד הוכיח רש"י דע"כ היו מקדשים החדש במקום ישיבת ראש ב"ד ורק מפני טעם אחר לא קידש אז רבי החדש דאם היו רגילים לקדש בעין טב למה לא הלך רבי לשם הלא עיקר מצות החדש תלוי בו כדאמרינן לעיל ראש ב"ד אומר מקודש ומפני זה אמרינן לקמן (דף ל"א) שהיו העדים הולכים למקום ישיבת ראש ב"ד מפני שעיקר מצות החדש תלוי בו אע"כ דלעולם קדשו החודש במקום ישיבת הב"ד הגדול שהיה במקום ראש ב"ד כנראה שם ממה דאמרינן עשר גליות גלו סנהדרין וקחשיב בהם בית שערים צפורי וטבריא מקומות של רבי ורק אם היו צריכים לקדש במקום אחר היו מקדשים בעין טב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף