ערוך לנר/יבמות/כז/א

ערוך לנר יבמות כז א

דף כ"ז ע"א

בגמרא גופא אמר שמואל חלץ לאחיות. עיין ברא"ש שהביא הרב אלפסי ז"ל שכתב וכתבו רבוותא דהלכתא כשמואל ושהראב"ד הקשה עליו למה הוצרך לפסוק הלכתא בהא כשמואל כיון דליכא דפליג עליו ולפענ"ד י"ל כיון דלקמן (נ"א.) פריך אשמואל מרבן גמליאל ומתרץ דשמואל קאמר למ"ד יש זיקה ור"ג סבר כמ"ד אין זיקה ולפי המבואר בסוגיא שלנו קאמר שמואל למ"ד אין זיקה וא"כ מוקשה שמואל מר"ג וכן לתירוץ קמא דגמרא דשמואל התחיל ולא התחיל קאמר ג"כ קיימינן דשמואל קאמר כמ"ד אין זיקה לשיטת רש"י והרשב"א וא"כ לכאורה אין הלכה כשמואל דסליק בתיובתא וכבר כתבו התוספות לעיל דסוגיא דהכא פליג אסוגיא דפרק ר"ג אכן לפי תירוץ רב אשי קאמר שמואל למ"ד יש זיקה וא"כ לא סליק בתיובתא ופסקינן כוותי' כיון דפסקינן יש זיקה כמש"כ הרי"ף (ריש פרק כיצד) וכיון דפסקינן כרב אשי דבתרא הוא וכמו שהביא הרי"ף באמת רק תירוץ ר"א ולא תירוץ קמא דהתחיל ולא התחיל לכן שפיר כתב דהלכתא כשמואל דלפי תירוץ קמא אין הלכה כשמואל, ומה שהקשה עוד שם הרא"ש על הרי"ף שהביא תירוץ איבעית אימא לחלק בין מיפטר נפשה למיפטר צרתה שהרי לפי מש"כ התוספות ע"כ פליגי הני ב' תירוצים בתירוץ גמרא ותירוץ ר"א לקמן וכיון דפסקינן כר"א ע"כ פסקינן כתירוץ קמא דלעיל, לפענ"ד י"ל לדעת הרי"ף דמכח קושית התוספות לא מוכח רק דהתירוץ דאחד חולץ לכולן אאמצעית ע"כ ס"ל כתירוץ רב אשי חבל לעולם י"ל דגם תירוץ איבעית אימא כר"א ס"ל ומכ"מ ל"ק לתירוץ התוספות דלא כתבו כן די"ל דהם כתבו לרווחא דמלתא דב' תירוצים דלעיל פליגי בב' פלוגתות דלקמן, וא"ע ראיתי שגם בלחם משנה כתב כן ויש ראי' לשיטה זו דהרי"ף ממש"כ הרשב"א דכל קושית הגמרא דחלץ לצרות נמי לא נפטרי לאחיות דעלי' מייתי הש"ס הב' תירוצים דהתחיל ולא התחיל ודרב אשי לא קאי רק לתירוץ איבעית אימא דלעיל אלמא דרב אשי ג"כ כתירוץ אבעית אימא ס"ל:

לדברי האומר אין זיקה קאמר. עיין במהרש"א מ"ב שהקשה שהרי בזה ק' כקושית התוספות דלעיל דאימא הך מימרא דשמואל לעיל אליבי' דמ"ד יש זיקה קאמר והך דהכא אליבי' דנפשי' ותירץ דא"כ במה פליג שמואל ארב ע"ש, אכן לפ"ז לכאורה גם לעיל לא מקשים התוספות מידי ארב שהרי גם לעיל (י"ז:) פליג רב יהודה משום שמואל ארב הונא א"ר ואי ס"ד דרב שם רק למ"ד אין זיקה קאמר ולי' לא ס"ל א"כ במאי פליגי אלא ודאי דלא חשבו התוספות זה לדיוקא, אבל לפענ"ד בלא"ה י"ל אקושית המהרש"א כיון דהך מימרא דשמואל דלעיל דמוכח מינה דס"ל יש זיקה היא מה שאמר הלכה כריב"ב ובזה ודאי אין סברא לומר דלמ"ד יש זיקה קאמר ולי' לא ס"ל כיון דקאמר הלכה משמע דאליבי' דנפשי' קאמר:

כר' יוחנן בן נורי דאמר באו ונתקן. ק"ק דהא לעיל (י"ג:) מוכח דר' יוחנן ב"נ כב"ה ס"ל רק דמחמיר לחלוץ שלא להרבות בני פגומים לב"ש דהא קאמר דב"ה מכשירין אתא לאפוקי מריב"נ ואי ס"ד ריב"נ כב"ש ס"ל רק שלא להרבות ממזרים לב"ה קאמר שלא ליבם אלא לחלוץ א"כ לא מב"ה מכשירין יכול לדייק דלא כריב"נ אלא מב"ש מכשירין דקתני שם במתניתן וכיון דכן אכתי קשה גם אי כריב"נ אתיא אמאי חלץ לצרות נפטרו אחיות הא מן הדין צרות אחות אשה. ערות ננהו לב"ה דריב"נ ס"ל כוותייהו ואפילו נימא דהא דקאמר כריב"נ היינו דברייתא ס"ל כב"ש ומחמיר כריב"ל מכ"מ ה"ל למימר דחלץ לצרות לא נפטרו אחיות כיון דלחומרא חיישינן לב"ה ג"כ לריב"נ ולב"ה הכי הוי דינא דלא נפטרו אחיות, אכן בזה י"ל דאי מחמרי ב"ש כריב"נ לא מחמרי אלא שלא ליבם כיון דבזה מולידים ממזרים לב"ה אבל שלא לפטור אחיות בחליצת צרות לא שייך טעם חומרא זו כיון דזיקה לא הוי רק דרבנן יוד וגם האי דחליצה פסולה אינה פוטרת היא רק דרבנן ולא שייך בזה חשש איסור דאורייתא או פגם בנים, אכן הא ק"ל דלפ"ז מסקינן דברייתא כב"ש ס"ל והרי לעיל (י"ג:) נראה מדברי התוספות דב"ש דמתירין צרות לאחים ע"כ כר"ש ס"ל דמוקי לצרור דהיכי דנעשו ערות זקוקות לא יהי' לך לקוחין אפילו בא' מהן א"כ איך אפשר לומר דברייתא הכי ס"ל כב"ש דא"כ מה משמיענו דחלץ לאחיות לא נפטרו צרות פשיטא הא חליצתם לאו חליצה היא כיון דלא זקוקות כלל וגם איך שייך דחלץ לצרות נפטרו אחיות הא פטירי וקיימא בלא חליצ' מטעם ערוה ובשלמא אמה דאמרינן בתחל' ב"ש היא י"ל דסמוך אהא דריב"נ הוא ומאן דפריך אי הכי יבומי נמי תתיבם באמ' הוי מצי למיפרך הכי אלא דעדיפ' מיני' פריך אבל אי נימא דלפי המסקנא כב"ש ס"ל א"כ ודאי ק', וי"ל לפמ"ש התוספות לקרן (כ"ח:) דר"ש נמי לא קאמר רק ביבם א' ולא בשני יבמים א"כ י"ל דהך דחלץ לאחיות בשני יבמים איירי וא"ל דא"כ אדתני לא נפטרו צרות לנקוט רבותא טפי דאינהו גופא לא פטירי דצריכה חליצה גם מאח אחר די"ל דהכא אליבי' דשמואל קיימינן דס"ל ח"פ א"צ לחזור על האחים:

בתוספות ד"ה תניא כוותי'. דא"כ ה"ל לאפרושי הכי בהדיא. זהו לכאורה נגד הכלל דאמורא צרי לפרש דבריו ואפילו נגד רבי יוחנן אמרינן כן כמבואר כרשב"ם פסחים (ק"א:) וא"כ ביותר ה"ל לשמואל לפרש מהברייתא, ולולא דברי התוספות הי' נלענ"ד לומר דלכך לא שייך לפרש בברייתא התחיל ולא התחיל משום דבברייתא לא קאמר רק חדא גוון דחלץ לאחיות לא נפטרו צרות אבל הדיוק לא כתוב בברייתא דקאמר הא חלץ לצרות נפטרו אחיות ואין זה מלשון הברייתא ואי ס"ד דהתחיל ולא התחיל קאמר א"כ ה"ל למינקט גם הדיוק דחלץ לצרות נפטרו אחיות דאפשר למיטעי אם חלץ לאחיות לנ"ץ משים דהוי צרת קרובת חלוצתו דאסורה אפילו מנכרי כש"כ דאסור קרובת צרת חלוצתו שהיא קרובת אשת אחיו ועכ"פ ה"א דשוין הן ולכן אי ס"ד התחיל ולא התחיל קאמר ה"ל למינקט דיוקא ג"כ אבל אי אמרינן דדוקא קאמר חלץ לאחיות לנ"צ משום אחות זקוקה אז לא צריך למינקט אפכא דבלא"ה מוכח דחלץ לצרות נפטרו אחיות דאל"כ לינקט רבותא טפי דאם צרות אחות אשה בזיקה חליצ' פסולה מקרי כש"כ אחות אשה גופא אע"כ מדלא נקט בברייתא דבר והפוכו דוקא קאמר ולא התחיל אבל משמואל גופא אין ראי' דהא הוא באמת דבר והפוכו קאמר:

בד"ה אחריו. דחוק לומר כן. לכאורה אין זה דוחק הוא דהא גם הגמרא דלעיל (ט"ו.) ע"כ הכי ס"ל דמתרץ דר"ט אמר תאבני לאפוקי מריב"נ ואי ס"ד דלא עשו כריב"נ מאי חאבני כיון דע"כ נמי הכי עבדי דהא מכח האי קושיא גופא הוצרך לתרץ שם כן דלאפוקי מדריב"נ קאמר ואי לא נמנו ועשו כריב"נ אכתי לא מתרץ אע"כ דס"ל דחזרו ונמנו ואף דהתם רק למ"ד לא עשו הוצרך לתרץ כן אבל לא אליבי' דשמואל דס"ל עשו שם (דף י"ד) והכא אליבי' דשמואל קיימינן מכ"מ ק' איך נאמר דדוחק הוא אליבי' דשמואל לתרץ כן כיון דבלא"ה מתרצינן כן אליבי' דרב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף