רמב"ן/יבמות/כז/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הא דאמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות אוקימנא כמאן דאמר אין זיקה והתחיל ולא קאמר התחיל באחיות לא יגמור אף בצרות דחליצה פסולה היא ולא פטרה צרתה בצרות יגמור אף באחיות דחליצה כשרה היא חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה נמי משום דחליצה פסולה לא פטרה. ואם תאמר חלץ לצרה למה נפטרה בעלת הגט והלא אף צרה אסורה לו וחליצה פסולה היא כיון דגט מדרבנן הוא דאסור [דוקא] הך דעבד בה מעשה מקריא חליצה פסולה ולא פטרה הך דלא עביד בה מעשה דאלימא זיקתה דצרה מזיקה דבעלת הגט דהך יוצאת ממנו בחליצה לחודה והך בגט וחליצה היא יוצאה וכן הטעם בבעלת מאמר וצרה תדע שהרי אסור בקרובות בעלת הגט ובעלת מאמר מעתה ומותר בקרובות צרה אלא אם כן חזר וחלץ לה או עשה בה מאמר לפיכך אין הגרועה פוטרת את המעולה ממנה אבל המעולה ממנה פוטרת אותה אבל אחיות וצרות תרווייהו כי הדדי ואין צרה נמי פוטרת אחות חלוצה בין למאן דאמר אין זיקה בין למאן דאמר יש זיקה מדרבנן דכיון דמשום לתא דערוה אתו אין זו פוטרת את זו ולא זו פוטרת את זו דצרה נמי במקום ערוה קיימה וזהו דרך פירושו של רש"י ז"ל ועיקר היא.
ואי קשיא, והא אמרינן לעיל כי אמר שמואל אחד חולץ לכולן אאמצעית דלא איפשר לה כלומר בחליצה מעולה אלמא חליצה פסולה פוטרת כיוצא בה אף על פי שהן משום לתא דאחות אשה איכא למימר השתא כלישנא בתרא דלעיל סבירא לן וההוא לישנא משכחת ליה למסקנא דמתרץ רב אשי לקמן.
ומוקמינן לה בגמרא להא דשמואל לדברי האומר אין זיקה וקשיא לן ולמאן דאמר אין זיקה מי איכא למימר דחליצה מעולה בעינן והא בפרק רבן גמליאל (דף נ"א) אמרינן עלה נימא תהוי תיובתא דשמואל מדתניא נתן גט לזו וגט לזו רבן גמליאל אומר חולץ לראשונה ואסור בקרובתיה ומותר בקרובות שניה אלמא חלץ לבעלת הגט נפטרה צרה ומפרקינן אמר לך שמואל כי אמרי אנא אליבא דמאן דאמר יש זיקה ורבן גמליאל סבר אין זיקה ואיכא למימר כדפרישית דההיא סוגיא נמי אתיא כלישנא בתרא דמתרץ הכא רב אשי לדשמואל כדקאמר ואתיא כמאן דאמר יש זיקה.
ומיהו קשיא, ללישנא קמא דמתרץ גמרא הכא נימא תהוי תיובתא מדרבן גמליאל איכא למימר אמר לך שמואל פליגי רבנן עלי' דרבן גמליאל אף בזו ואנא דאמרי כרבנן.
והאי דלא אמרי ליה רבנן בההיא ברייתא חולץ לצרה משום דאינהו סבירא להו יש גט אחר גט ותרווייהו זיקתן קלישא וכיון ששתיהן שוות חליצת כל אחת פוטרת צרתה דלית ליה לשמואל אלא חליצה מעולה [מהפחותה] בעיא ואע"ג דהתחיל באחיות לא יגמור אף בצרות קאמר וחליצת צרה דרחל אינה גרועה משל רחל ושוות הן גבי עריות אית ליה הכי ובכל אביזרייהו אבל בבנות גט ומאמר כל היכא דשוות הן זו פוטרת זו דהא אין אחת מהן יוצאת ממנו אלא כמו שחברתה יוצאה ובהני אין הפסול שבחליצה אלא משום שאינה גומרת בהן לשמואל והך סברא למאי דס"ד היא כדפרישית והיינו נמי דלא מקשינן התם לשמואל מדרבנן וכך פירש שם רש"י ז"ל.
ואחרים מפרשין, חלץ לבעלת הגט בשני אחין כלומר שאם חלץ לבעלת הגט של אחיו לא נפטרה צרה דחליצה פסולה היא שהרי מכיון שנתן לה אחד מהם גט אסורה לכל האחין גזרו בה משום גרושת אחיו לצרה נפטרה בעלת הג ט דצרה חליצה כשירה היא שלא גזרו בה כלום שאפילו גרושת אחיו גמורה צרתה מותרת וכן פירשו לבעלת מאמר של אחיו לא נפטרה צרה שהרי נדחית מכל האחין וחליצה פסולה היא לצרה נפטר לבעלת מאמר שאם רצה לכנוס צרה קודם שיעשה אחיו מעשה בבעלת המאמר כונס וחליצתה חליצה כשירה.
וכל זה הפירוש שבוש גמור, שהנותן גט ליבמתו פוסל היא וכל צרותיה עליו ועל כל האחין כמו שחלץ לה והכי אמרינן בפרק רבן גמליאל (שם) וכן העושה מאמר ביבמתו פסל היא וכל צרותיה על האחין.
ומסקנא רב אשי אמר לעולם כדקאמרינן ומשום דלא אלימא זיקה לשויי לצרה כערוה. כלומר אף על פי שאוסרות אותה מליבם מיהו קל איסורן משל אחיות הילכך אף חליצתן מעולה משל אחיות וחליצה מעולה אף על פי שהיא פסולה פוטרת שלמטה ממנה.
ופסקו ראשונים ורבינו ז"ל כשמואל ועוד נראה שפסק רבינו שחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין לא שנא פסולה באיסור זיקה לא שנא פסולה בשני מאמרין או שני גיטין כדמוכח בפרק רבן גמליאל (שם) מדאקשינן מינה לרבה בר רב הונא דלא אשכחין בהדיא דפליגא הא דשמואל בתרייתא עלה דרב קמייתא הלכך תרווייהו איתנהו ולפי דעתי כל עצמן לא הוצרכו לפסוק כשמואל בתרייתא אלא משום דקי"ל כרב בקמייתא.
ופירשו לה ראשונים דלא פליגן ותרווייהו הלכתא נינהו ומשכחת לה בשחליצת כל האחין שוה לפסול שאין חליצה פסולה פוטרת אף כיוצא בה אף בדנפשה וכל שכן לצרה אבל אם חליצת אחד מהן מעולה משל אחיו כגון בעל גט ואחיו חולץ לה זה שחליצתו מעולה משל אחיו אינה צריכה לחזר דק"ו הדברים ומה צרה פטרה נפשה מבעיא.
ואע"ג דבפרק רבן גמליאל משמע מדיוקא לדשמואל כל שחליצתם שוה פוטרות זו את זו כדפרישית ההיא לאו בהדיא אתמר אלא משום דשמעינן ליה לשמואל דאמר אין חליצה פסולה פוטרת צרתה של מעלה ממנה ושל מעלה ממנה פוטרת שלמטה ולא שמעינן ליה דאמר כלום בשוות משום הכי קס"ד התם למימר דהיכא דבשתיהן שוה פוטרה מיהו כיון דלא שמעינן ליה בהדיא דפליגי ולישנא בתרא דאיתמר לעיל במילתא דשמואל לא מוכח היתירא בשוות אלא למפטר עצמה הוא דפליג בההיא ובהך מילתא לא פליג כלום בחליצות שוות הילכך קיימא לן כתרווייהו והכי נמי משמע התם בפרק רבן גמליאל.
ויש דרך (אחת) [אחרת] לומר דלשמואל גריעא ליה זיקה דאחין ואלימא ליה דצרה גריעא ליה דאחין דחליצה פסולה פוטרת עצמה ואינה צריכה לחזר על כל האחין ואלימא ליה צרה דאינה פוטרת צרה ולרבה בר רב הונא אית ליה איפכא דאלומיה ליה אחין דחליצה פסולה צריכה לחזר ואף על פי שחליצת אחד מהן מעולה משל שאר אחין וגריעא ליה צרה שחליצה מעולה ממנו פוטרת ואין זו דרך ישרה.
הילכך שמעינן מינה שארבעה אחין שניםאחיהן נשואין שתי אחיות ומתו צריכות ארבע חליצות כל אחת מהן מחזרת על כל האחין.
ותמהני על הרב ר' משה הספרדי ז"ל שכתב נחלצה אחת מהן חליצה פחותה הותרה להנשא לזר אותה שנחלצה אבל צרתה אסורה עד שתחלוץ גם היא או עד שיחלוצו כל האחין לראשונה שנחלצה החליצה הפחותה שאין חליצה פחותה מסלקת זיקת יבום מבית זה עד שתחזר על כל האחין או עד שתחלוץ כל אחת מהן.
וסוגיין הא מפורש בה אמצעית צריכה חליצה משניהם ולא אתיא הכי ובפרק ר"ג תנן בשני יבמין ויבמה אחת צריכות שתי חליצות ומסייעינן מינה (בדף נ"ג) לרבה בר רב הונא אלמא חליצה פסולה אפילו לפטור עצמה צריכה לחזור ומשמע דאיהו ז"ל כשמואל סבירא ליה וסבר דמודה שאם חלצה אחת מהן מכולם פוטרת צרתה ולאו מילתא היא ועוד שאם כן ביבם אחד חלץ לאחיות נפטרו צרתן והוה ליה לשמואל לפרושה והרי הרב עצמו ז"ל מודה שאפילו ביבם אחד חלץ לאחיות לא נפטרו צרות.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |