קרן אורה/יבמות/כז/א

קרן אורה יבמות כז א

דף כ"ז ע"א

גמרא מאי אחד חולץ לכולן אאמצעית ואיבעית אימא כי קאמר שמואל חליצה מעליא בעינן למיפטר נפשה כו'. והשתא ללישנא קמא אין חילוק בין מיפטר נפשה לצרתה ובכולהו בשוין פטרי זא"ז. והא דחלץ לאחיות לא נפטרו צרות ע"כ צ"ל כרב אשי במסקנא דחליצת האחיות גריעא מחליצת השניות למ"ד יש זיקה. וללישנא בתרא דמפלגינן בין מיפטר נפשא ובין לפטור צרתה הוי דינא הכי דלמיפטר נפשא פטרא חליצה פסולה אפילו במקום חליצה כשירה לגמרי. אבל לפטור צרתה מצינן למימר דאפי' בשוין אין פוטרין זא"ז ואפילו למ"ד אין זיקה וכאוקימתא דשמואל התחיל ולא התחיל קאמר וסוגיא דפ' ר"ג פליגא אסוגין כמש"כ התוס' והרשב"א ז"ל. ומצינן נמי למימר באוקימתא דרב אשי דלמיפטר צרה לא פטרא דוקא היכא דחליצה אחת גרועה אבל היכא דשוין פטרא אפילו צרתה וכ"ז למ"ד יש זיקה. אבל למ"ד אין זיקה אפילו חליצה גרועה פטרא צרתה וכסוגיא דפ' ר"ג:

והנה הרי"ף ז"ל כתב לשינויא בתרא אליבא דשמואל לחלק בין מיפטר נפשא למיפטר צרתה ועל אידך דשמואל בחלץ לאחיו' כתב כשינויא דרב אשי. ולפ"ז למיפטר נפשא אפילו חליצה גרועה פטרה ולמיפטר צרתה בעינן חליצה מעלייתא והרא"ש ז"ל הכריע כלישנא קמא דאחד חולץ לכולן קאי אאמצעית משום דהאי שינויא קיימא אליבא דרב אשי. ולא הבנתי הכרח זה דשינויא בתרא נמי קיימא אליבא דרב אשי. וכדי ליישב לישנא דכולן מחלק הש"ס בין מיפטר נפשא למיפטר צרתה והכי משמע לישנא דהש"ס כי קאמר שמואל חליצה מעליא בעינן היינו היכא דאיכא חליצה גרועה וחליצה מעליא. לא פטרא חליצה הגרועה את צרתה. אבל למיפטר נפשא אפילו חליצה גרועה פטרא וכדברי הרי"ף ז"ל:

אבל לדעת הרא"ש ז"ל קי"ל דחליצה גרועה למיפטר נפשא נמי לא פטרא. וזה שכתב בשתים הראשונות אי נפול בבת אחת זה חולץ וזה חולץ. אבל לא יחלוץ האחד לשתיהם משום דחליצת ראובן גרועה היא לגבי שמעון. וכקושית התוס' ליפלגו בב' אחיות ולא הבנתי דברי המהרש"א ז"ל בזה ואין צורך לאריכות בזה וגם לא לדברי התוספות ז"ל שהביא כי בלא"ה חליצה גרועה היא יותר כיון דהוי' נמי אחות חלוצתו:

ולדברי הרי"ף ז"ל יכול אחד לחלוץ לכולן. אלא דלא נתבאר בדברי הרי"ף ז"ל לההיא דהלכה כשמואל בהא דחליצה פסולה ואחר שהביא אידך דשמואל כתב דהילכתא כשמואל. וכתב הראב"ד ז"ל דאאידך דשמואל לא איצטריך לפסוק הילכתא כוותיה דליכא מאן דפליג עליה אלא אהא דשמואל בחליצה פסולה דאין צריכה לחזור הוא דפסק כוותיה דשמואל. וכתב עוד דה"מ באמצעית. אבל בשתים הראשונות זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת דכל כמה דאפשר לאהדורי מהדרינן ואי עבר אחד וחלץ שרי' לעלמא וזה אינו מובן דמד' הרי"ף נראה דפסק לחלק בין מיפטר נפשא לצרתה ופטרא נפשא אפי' בחליצה פסול' כפשטיה דלישנא דאחד חולץ לכולן ואי נימא דדעת הראב"ד ז"ל כלישנא קמא וכהכרעת הרא"ש ז"ל. א"כ אפילו בדיעבד לא שריא לעלמא דלפ"ז אין חילוק בין נפשא לצרתה. וצ"ל דמספיקא כתב כן. או אפשר דעת הראב"ד ז"ל דהא דאמר שמואל אחד חולץ לכולן היינו בדיעבד דלכתחילה לא מסתבר למימר לזה שיחלוץ חליצה גרועה כיון דאיכא דעדיפא מינה:

אבל הרמב"ן ז"ל כ' דלד' רב אלפס ז"ל הילכת' כרב דחליצ' פסול' צריכ' לחזור על כל האחין. ומה שפסק הרי"ף ז"ל כשמואל היינו בהא דחלץ לצרות נפטרו אחיות. אע"ג דחליצת צרה ג"כ חליצה פסולה היא ולא משמע כן בדברי הרי"ף בפרק ר"ג שהביא דברי רבנן בנתן גט לזו וגט לזו דחולץ לאחת מהן וכמש"כ התם וקי"ל כרבנן. אלמא דס"ל דא"צ לחזור על כל האחים וכדפרכינן מינה שם בש"ס לרבה בר רב הונא ועוד דאי נימא דחליצת הצרה חשיבא חליצה פסולה א"כ מנ"ל דהילכתא כשמואל בהא כיון דשמואל ס"ל דחל"פ אינה צריכה לחזור על כל האחין. ואנן קי"ל כרב דילמא בכה"ג נמי הויא חליצה פסולה:

והרמב"ם ז"ל נראה דפסק כשמואל דנפשא מיפטרא אפילו בחליצה גרועה כמבואר בדבריו ז"ל בפ"ה מהלכות יבום אבל צרתה לא מיפטרא עד שיחלוץ לכולן. והיכא דשוין לפסול צרתה ג"כ פטרא ודלא כרב דאמר חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין או על כל היבמות. כמבואר בדבריו ז"ל דפסק כרבנן דר"ג בנתן גט לזו וגט לזו דחולץ לאחת מהן. ובאמת נראה דמוכח כן מהא דחלץ לאחיות לא נפטרו צרות דמשמע הא אחיות נפטרו ולרב כי היכי דלא נפטרה צרת' עד שתחזור על כל האחין ה"נ דלא נפטרה היא עצמה עד שיחלוץ לצרתה חליצה מעליית'. אלא די"ל דבזה כ"ע מודים דהיא אינה זקוקה לחליצת צרתה. אבל מה שכ' דאפילו בחליצה גרועה אם חלצו לה כל האחין מיפטרא נמי הצרה לא נודע מנ"ל הא. וכבר עמדו ע"ז הראשונים ז"ל. והי' אפשר לומר דמשמע ליה לישנא דהש"ס לעיל בהא דרב קסבר יש זיקה והויא לה חליצה פסולה וחל"פ צריכה לחזו' על כל האחים דמשמע דעיקר פלוגתייהו אי זה הוי חל"פ כיון דשניהם שוין לפסול. אבל היכא דהוי' חליצה פסולה כ"ע מודים דצריכה לחזור על כל האחים אפילו שמואל ולענין מאי ע"כ למיפטר צרתה דלמיפטר נפשא אפילו בחליצה גרועה אינה צריכה לחזור על כל האחין. ומש"ה כתב דסגי בחדא מינייהו או בחליצת כל האחין לפסולה או בחליצת כל היבמות. אבל לקמן בפ' ר"ג משמע דרבה בר רב הונא הוא דס"ל חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין. אבל לשמואל לא מצינן לאשכוחי כלל האי חיזור על כל האחין. ולקמן גבי בעלת גט ובעלת מאמר דפשיט הש"ס דכי הדדי נינהו פירש"י ז"ל דאחת פוטרת חברתה כיון דשתיהם גרועות ופשוט הוא דהיינו כרב אשי דאמר דאחיות לגבי צרות חליצה גרועה היא והתם הוא דלא מיפטרא צרה אבל שתיהם שוות מיפטרה צרה אליבא דשמואל. אבל אליבא דרב דאמר דצריכה לחזור על כל האחין אפילו אם שתיהם שוות נראה דכ"ש דגבי צרות דלא פטרי אהדדי בשתיהם שוות לפסול. דלא מסתבר לומר דבצרה מודה רב דמיפטרה דא"כ סברתו איפכא מדשמואל דלשמואל למיפטרה צרה חמירא ולרב הוי איפכא דלמיפטר נפשא צריכה לחזור על כל האחין וצרתה מיפטרא בדידה. אלא ודאי צרה לא מיפטרא לרב בחליצה פסולה אפילו בשוות לפסול אלא דק"ק לפ"ז לקמן בפ' ר"ג גבי הא דנתן גט לזו וגט לזו דתני דחולץ לאחת מהן פריך הש"ס התם מסיפא דוכן אתה אומר בב' יבמים ויבמה אחת לימא תיהוי תיובתא דרבה בר רב הונא. ולפי הנ"ל מרישא נמי הוי מצי לאקשויי. ועיין ב"ש מ"ש מזה:

גמרא הא מני ב"ש היא כו' יש לדקדק לב"ש דמתירין הצרות לאחין. ע"כ דרשי לצרור כר"ש בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהא לך ליקוחין אפילו באחת מהן. וא"כ אחיות לאו בנות חליצה הם כלל ופשיטא דלא נפטרו צרות. ואפשר לומר דהיכא דאיכא צרות גם ר"ש מודה דחולצין גם האחיות כמו בב' אחים דלא נעשו צרות זו לזו. אבל אין זה נראה דבחד אחא מ"מ שניהם זקוקות לאחד. וכן משמע לעיל גבי הא דבעינן למימר אליבא דר"ש זיקה ככנוסה דוקא בחד אחא. אבל בתרי מודה דלא הוי זיקה ככנוסה. ואי נימא דשני יבמות חשיבא כב' אחין א"כ אמאי קאמר רבא דשני' שבזוג זה פטורה לר"ש משום דזיקה הראשונה ככנוסה הא נפלו תחילה שני יבמות. אלא ודאי שני יבמות לא דמי לשני אחין. וכן כתב מהרש"א ז"ל לעיל שם. ע"כ נראה דברייתא דחלץ לאחיות קאי אמתניתין דנפלו לפני שני אחין להאי אוקימתא דמוקמינן לה כב"ש. וכן משמע בירושלמי דפרכינן התם לב"ש אמאי חלץ לאחיות לא נפטרו צרות הא ס"ל לב"ש דיקיימו וא"כ לא הוי חל"פ ואי מיירי שנפלו לפני חד אחא מי יימר דס"ל לב"ש בהא יקיימו וכמו שכת' בריש פירקין. אלא נראה דאמתניתין קאי שנפלו לפני ב' אחין. וא"כ צריך לומר דברייתא זו ס"ל כמ"ד יש זיקה דלמ"ד אין זיקה ליכא הכא חששא דביטול מצות יבמין דהא הכא הוי מיתה דתרי האח והצרה ולא חיישינן. וכבר כתבתי לעיל דצרה לא מהני לבטולי גזירה דביטול מצות יבמין. ומ"מ בלאו הכי צריך לומר דברייתא ס"ל יש זיקה דלמאן דאמר אין זיקה אפילו חלץ לאחיות נפטרו צרות כמו בבעלת הגט ודו"ק:

גמרא הא לצרות נפטרו אחיות. לאו מדיוקא הוא דקדייק דא"כ לא הוי פריך א"ה יבומי נמי תתייבם דאה"נ אלא לישנא דברייתא הוא. ונראה דלא גרסינן הא לצרות נפטרו דלאו לישנא דברייתא הוא. אלא ה"ג לצרות נפטרו אחיות וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף