עמק סוכות/סוכה/נ/א

עמק סוכות סוכה נ א

דף נ' ע"א

ואי מייתי במקודשת איפסילו להו בלינה. עמ"ש התוס' בהא דממלא בצלוחית דג' לוגין שהיתה מקודשת ולא נפסל ביוצא משום דאין מקדש בחוץ כו'. ותמיהני על התפארת ישראל שכתב דגם לר"י דס"ל דבלוג היה מנסך השאיבה לא היה בהלוג מפני שיפסל ביוצא ע"ש. וזהו נגד ד' התוס' ודבריהם מוכרח דאל"א איך שאבו מהצלוחית דג' לוגין המקודשת אליבא דרבנן ומזה נדחה נמי מ"ש דבלו"ז אין מוציאין כלי שרת מעזרה כו' ע"ש דמה יאמר מהא דלרבנן דלקחו הכ"ש דג' לוגין המקודשת ומ"ש הלוג לר"י:

וגזירה שמא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מלאן. פרש"י דבחזי דמנסכי לה אומר אין לינה מועלת בנסכים. והריטב"א פי' דיסברו שמקדשין ידים ורגלים במים שנפסלו בלינה. ולכאורה בגזירה זו וכן בהא דחזקיה גזירה שיאמרו לדעת נתקדשה. נתקן זה בהכרזה. אך תליא בהא דקדושין (דף פ"א) דלמר זוטרא מלקין על יחוד דא"א וכדי שלא יוציאו לעז על בניה יש תקנה בהכרזה ולרב אשי אין מלקין מפני חשש דלעז ול"מ הכרזה דחיישינן דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא. וא"כ י"ל דהי"ט דזעירי דלא ר"ל משום גזירה דיסבור כמ"ד דיש תקנה בהכרזה. וחזקיה ור"ז יסברו כר"א דאכתי יש לחוש דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא. ועמ"ש בבאר יצחק חי"ד סי' ג' וחאה"ע סי' ח' ענף ז' בענין הא דהכרזה:

ול"ל לר"נ הקריבהו כו'. בתפארת ישראל כתב הא דלא נקיט מקרא שבתורה ומבחר נדריך. הוא דזהו כשאין חסרון בדבר אלא שאפשר להביא מהמובחר וביש חסרון שייך טפי קרא דהקריבהו כו' והק' לפרש"י במנחות (דף ס"ד) דיליף על קרבן כחוש מהקריבהו ע"ש. והנ"ל דל"ק לרש"י דבענין דהתם כתיב והנה מתלאה דפרש"י כחושה וע"ז אמר הנביא הקריבהו כו' מבואר דשייך על כחוש הקריבהו. והא דכחוש כשר בדיעבד אף דיש בו משום הקריבהו עי' רמב"ם רפ"ז מאיסורי מזבח. וטריפה להרמב"ם פ"ב שם ה"י דהוא משום הקריבהו פסול גם בדיעבד ע"ש בכ"מ ובספרי מלאכת חושב בתמורה דף כ"ט ע"א בד"ה כשהוא. וכן הא דיין ומים מגולין דפסולין למזבח גם בדיעבד אף בסוננן. צ"ל דאין כל הדברים שוין ומסרן לחכמים דיש גנאי גדול דפסול גם בדיעבד משום הקריבהו. ויש גנאי קטן דרק לכתחילה אסרו וכשר בדיעבד ועי' בשדי חמד בחלק דברי חכמים סי' ה' ואכמ"ל:

החליל פרק חמישי.

שאינו דוחה לא את השבת כו'. וכ"פ הרמב"ם פ"ח מלולב ה"ג. וצ"ל כמ"ש התוס' דאע"ג דאין שבות במקדש בית השואבה שאני דאינה אלא משום שמחה יתירה. וראיתי בכסף נבחר כלל י"א שכתב דהגירסא הנכונה ברמב"ם פי"א משבת הכ"ז דמניחין רטיה על גבי מכה בשבת במקדש לכתחילה שאין איסור שבות במקדש. וסת"מ דעירובין (דף ק"ב) דאין מניחין בתחילה תיתי כרבי נתן דשבות שא"צ לא התירו והוא דפסק בפ"א מקרבן פסח כרבנן דפליגו על ר"נ דאפ' שאינו צורך עבודה התירו במקדש לכן לא חולק בין בר עבודה כו' ואף לכתחילה מותר להניח עכ"ד. וקשה דא"כ למה פסק כסת"מ דהכא לאסור שבות דהחליל דמה בכך שאינו אלא משום שמחה יתירה כיון דאין שבות במקדש אף שאינו צורך עבודה. אך י"ל דהריטב"א כתב דשבות כזה דמצוי דאתי לתיקון כלי שיר כו' אפי' במקדש נמי גזרו בו כשאינה מעכבת דאגב טרדתו אתי ומתקן ודחי שבת במלאכה של תורה שאינו בחובה כו' ע"ש. וא"כ י"ל דרק בשבות זה המצוי לבוא לאיסור תורה אסרו אף במקדש שלא לצורך עבודה והא דרשינן אינו מצוי כ"כ לבא למלאכה דאורייתא התירו במקדש גם שלא לצורך עבודה כנ"ל. ועי' במשנה למלך סוף הלכות בית הבחירה ודוק. ובהא דלא דחי יו"ט. לכאורה י"ל למה שהאריך בבאר יצחק (חא"ח סי' י"ג) מהתוס' דשבת (דף צ"ה) כיון דמותר לגבן ביו"ט מה"ת אף בדאפשר יהא מותר בנפל ביתו ביו"ט לבנותו מתוך שהותרה מגבן דחשיב בונה לצורך הותר נמי שלא לצורך רק שיהא צורך קצת מה"ת רק מדרבנן אסור ושם ענף ח' כתב דשייך זה גם בענין דמכה בפטיש ע"ש. וא"כ יהא מותר לתקן כלי שיר ביו"ט לצורך שמחת בית השואבה אף שאינו רק משום שמחה יתירה עכ"פ צורך קצת מיהו חשיב כיון שהוא צורך מצוה השמחה יתירה ועי' בביצה (דף י"ב ע"א) בתוד"ה ה"ג. ושייך לומר מתוך שהותר מכה בפטיש במגבן הותר תיקון מנא שהוא ענין מכה בפטיש גם בכלי שיר לצורך שמחת בית שואבה ביו"ט מה"ת כיון שהוא צורך קצת עכ"פ חשיב ואף דמדרבנן אסור כשנאסור לנגן בו מחשש שמא יתקן ה"ל גזירה לגזירה כיון דגם אם יתקן לצורך השואבה דהוא צורך קצת אינו איסור תורה. והרי בד' נ"א מייתי ברייתא דלר"י בר"י דחי שבת שמחה יתירה דבית השואבה. ומסתביר דגם לרבנן דלא דחי עכ"פ מכלל צורך קצת לא נפיק לענין יו"ט. אך למ"ש מהריטב"א דמצוי דאתי לתיקון כלי שיר. ניחא למ"ש החכם צבי (סי' ע"ה) דבדבר המצוי גזרי' גזירה לגזירה ע"ש. ועי' בשדי חמד בתחילת מערכת הגימל מ"ש בהא דגזירה לגזירה דלפעמים גזרינן ואכמ"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף