עמק סוכות/סוכה/מט/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' אגדות מהרש"א רש"ש |
אתיא קודש קודש כו'. והנראה דלפי"ז ל"צ לדון מדין היקש דמקיש שריפה לניסוכו שיהא במקום קדוש כלשון רש"י לעיל. והא דנקיט בברייתא כשם שניסוכו בקדושה כך שריפתו בקדושה אינו מתורת היקש רק לישנא בעלמא. דהרי כמו דילפינן עיקר שריפת היין מגז"ש דנותר דמילואים כן ניליף לזה דשריפתו בקודש כנותר דמילואים שהוא ק"ק כדפרש"י בפ' תצוה ושריפת נותר דידיה בקודש עיין פסחים (דף כ"ד) ומ"ש רש"י בקודש הסך מקיש שריפה לניסוכו. פי' הכי קודם שידע מהגז"ש ובזבחים (דף נ' ע"א) שו"ט בקדשים אי דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בהיקש ע"ש. והרי הכא שריפת היין יליף בגז"ש מנותר וחוזר ומקיש שריפתו לניסוכו שיהא בקודש [אך זה אינו חוזר מלמד בהיקש רק למד] ולמ"ש גם הא ליתא. ועי' בלשון רש"י הכא בד"ה אתיא ובמהר"מ. וביד דוד כתב דלמאי דילפינן מנותר ה"נ צריך לשורפו אפילו אם לא היה ממלא חייב להוציא ע"ש.
ולכאורה אם זהו בגדר מצוה בעצם. למה ימתינו עד שבעים שנה. ואי משום כדי שלא יתמלאו השיתין. י"ל דשיערו דקודם ע' שנה לא יתמלאו. ולכאורה כמו דילפינן מנותר דמילואים שישרף בקודש ה"נ ניליף לזה שלא ישרף היין אלא ביום כנותר דשורפין רק ביום עי' רמב"ם פי"ט מפסולי המוקדשין ה"ד. דאין גז"ש למחצה. ודע דבפ"ג דמדות משנה ב' וג' איתא דבקרן מערבית דרומית היו ב' נקבים כו' שהדמים כו' יורדין בהן ומתערבין באמה ויורדין לנחל קדרון למטה בריצפה באותו הקרן מקום הי' אמה על אמה כו' שבו יורדין לשית ומנקין אותו. וכ"מ ברמב"ם פ"ב מבית הבחירה הלכה י"א וי"ב ע"ש. ובתפארת ישראל נתעורר על הרע"ב שפי' לנקותו מהנסכים. דהרי הכא אמרי' דלנקות מהנסכים הי' מקום אחר לול בין כבש למזבח ע"ש. והנה לא על הרע"ב תלונתו רק על הרמב"ם בפירושו למשנה זו כתב כבר זכרנו פעמים שהשותין נקראים הנקבים שערר מהן יינות נסכים והם מתקבצים ג"כ למקום אחד תחת הארץ נקרא שית ע"ש. והוא כדברי הרע"ב. אך לכאורה זהו כראב"צ. ומדוע לא נזכר ברמב"ם בחיבורו משריפתו בקודש ומשמע דלא ס"ל כראב"צ וצ"ע. גם צ"ע מ"ט לא נזכר ברמב"ם מהא דר"ל דבסמוך דפוקקין את השיתין בשעת ניסוך היין דזהו בין לראב"צ בין לרבנן שוב מצאתי שבערוך לנר עמד ע"ז ע"ש:
שנא' עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח. פרש"י הכל בכלל זבח חטאת ואשם ועולה ושלמים כולם זבח הם. והנ"ל פשוט דאף דקרבן דעוף אינו בכלל זבח דמלוק הוא ועי' בחולין (ריש דמ"א), מ"מ פשיטא דצדקה גדול מקרבן דעוף במכ"ש דקרבן בהמה דחשיב יותר מקרבן עוף וצדקה גדול מיניה:
אדם זורע ספק אוכל. פרש"י שמא לא יצמח או ילקה בשדפון או ברד. כוונתו פשוט דאי משום מאורעות דמיתה וחולי או מאונסין גם קוצר אינו בטוח שיאכל ממה שקוצר מפני סיבות כאלה:
ואמאי ניתי במקודשת. פרש"י דקס"ד אין הכלי מקדשן קדושת הגוף ליפסל בלינה אא"כ דעתו שיקדשנו הכלי אם יש בהן יותר מכשיעור א"ר לכלי ואין הכלי מקדשתן כו'. ולשון זה מוקשה דגם אי ס"ד דמקדש אף ביותר מכשיעור כשהוא לדעת או גם בשלא לדעת בכשיעור, נמי שפיר תקשי כיון דהכא הוא יותר מכשיעור וגם שלא לדעת וכדהוצרך לתרץ דסבר דאין שיעור למים ומקדשי שלא לדעת. ואולי צריך להגי"ה ברש"י וצ"ל או אם יש בה יותר מכשיעור כו' וצ"ע.
ומהמבואר הכא דאם יש שיעור למים ומלא במקודשת יותר מכשיעור דלא נתקדש גם לענין לפסול בלינה. תקשי לכאורה עמ"ש הרמב"ם פ"ג מפסולי המוקדשין ה"כ דהכלי שרת אין מקדשין אלא מלאין ואין מקדשין חסרון אלא אם דעתו למלאות ואם אין דעתו למלאות מקודשת להפסל אבל לא לקרב וע"ש בלח"מ.
ומהכא תקשי דמאיזו סברא יגרע מה שאינו ראוי מחמת שיש בהכלי יותר מכשיעור דלא קדוש כלל. גם לענין שיפסול בלינה. מהיכא שאינו ראוי מחמת חסרון מהשיעור ובאין דעתו למלאות דקדוש מיהו ליפסל בלינה ואולי י"ל דשאני חסד דאע"ג שאין דעתו למלאות מ"מ אפשר שיוכשר גם ליקרב מהכלי הזה כשימלך וימלאהו והלכך קדיש מיד מיהו לענין ליפסל בלינה. אבל בכלי שהוא יותר מכשיעור א"א להכשירו להקריבו מכלי זה, כהכא עד"מ במחזיק החבית ד' לוגין אף אם ישפוך מהכלי שיעור לוג לא יוקדש הג' לוגין הנשאר לנסך ממנה דהא אין מקדשין אלא מלאין כמ"ש הרמב"ם. והוא מהש"ס דזבחים (דף פ"ח ע"א). ואף דפרש"י שם מלאין כלומר שיהא בהן שיעור שלם הצריך לדבר כו' ואם מנחת נסכים היא שניתנה בכלי יהא שם ג' עשרונים לפר כו' אבל אם חסר השיעור אין הכלי מקדשם שא"ר לכלי ע"ש. היינו דגם אם הכלי מלא כל שא"ב שיעור הנצרך אינו מקדש. אבל גם אם יש בה שיעור הנצרך צריך גם שיהא הכלי מלא. וכ"כ הגאון מחו'[1] רפאל בספרו שאלת הכהנים תורה בחי' למנחות (דף ח') בד"ה ולפי"ז א"צ להוציא קרא מפשטיה. דגם ביש השיעור צריך שיהא מלאים ממש ע"ש. ולפי"ז ל"ק מהכא על הרמב"ם:
- ↑ נדצ"ל: מהו'