עמק סוכות/סוכה/נה/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף עמק סוכותגליוני הש"ס |
אפי' תימא רבנן אטו שתי משמרות לא אפוסי בעי. והנ"ל בטעם הס"ד. דברפ"ב דיומא בהא דאם היו שניהם שוין הממונה אומר להם הצביעו. כתב התוספות יום טוב פ' לכל הכהנים כו' לפי שא"א לעשות פיוס באצבעות בין שנים בלבד דממה שיהיה הסכמת במנין זוג או נפרד ממי שיתחיל נידע במי יסיים. וביד דוד שם (כב:) הביא מהזכרון יוסף (סי' א') שכתב דאפשר להגריל שאחד יסכים על המנין ואחר שלא ידע יטול המצנפת ע"ש. וי"ל בטעם הס"ד דהפייס הי' ע"ד הא דיומא הצביעו וסבר כהתוי"ט דזה א"א בשנים והמדחה סובר כהזכרון יוסף דגם בשנים אפשר בפייס כזה וכנזכר.
וביד דוד הצדיק ד' התוי"ט דבשנים אף שיעשו ע"ז האופן י"ל דקנוניא הי' בין הממונים ושזה שנוטל המצנפת יודע המספר אבל בהרבה אע"פ שידע מ"מ א"א לכוון כ"כ במהירות ומביא מירושלמי דמשמע דבשנים יש לחוש שיתן לאוהבו או לקרובו ע"ש. ובזה י"ל קצת טעם לפסק הרמב"ם פ"י מתו"מ הלכה י"ג כרבי ולא כרבנן והלחם משנה עמד ע"ז ועי' בערוך לנר. ולהנזכר י"ל אחרי דמשמע בירושלמי דיש לחוש לקנוניא בזה משמע ליה דא"א לפייס בשנים ע"י אצבעות וע"כ הפייס דתנן במתני' הי' על כולן. ועי' בשדי חמד (מערכת הה' ס"ס ק"א) שנו"נ אי דוקא מחבירו הלכה כרבי ולא מחביריו. ואי גם בברייתא נאמר כלל זה ואכמ"ל:
באימורי הרגלים. פרש"י בעורות דעולות כו'. וכתב בערוך לנר דלא פירש על העבודה מדפריך בגמרא אימורי הרגלים לגבוה סלקי ואי אעבודה לק"מ אך על הגמ' תקשי דנפרש אעבודה ואי מדנקט אימורי ולא אברי דהאיכא עולות שהי' עבודה גם באברים כו' הרי כתב רש"י בד' נ"ד דבכלל חלבי הוי גם אברים וה"ה בכלל אימורים ע"ש. והנ"ל דאף שהולכת האברים והקטרתם יש לכללו בכלל אימורי. אבל קבלת הדם וזריקתו אינו בכלל אימורי כמו דאינו בכלל חלבי והרי מקבלה ואילך מצות כהונה ומה זה דנקיט אימורי הרגלים, עבודת הרגלים ה"ל למינקט אי לא דקאי על חלוקה וע"כ פריך של גבוה נינהו עד דמשני מה שאמרו ברגלים וכולל חלוקה ועבודה. ובמ"ש בערוך לנר דמלשון רש"י כאן הבאות מחמת הרגל, משמע דגם בתשלומין שיש לעצרת כל ז' זוכין כל המשמרות ומהרמב"ם (פ"ד מתמידין ומוספין הלכה י"ב) משמע דאין זוכין ע"ש.
הנה לטעם שכתב החינוך (מצוה תק"ט) דזכות כל המשמרות בקרבנות הרגל מפני השמחה נצטוו להיות יד הכל שוה בהם ע"ש. וזה הטעם לא שייך בתשלומין דעצרת שהוא חול גמור ולא שייך ביה שמחה כלל כמ"ש הטורי אבן בחגיגה (סוף דף ו' בד"ה ושמחה). וכשלא נימא טעם דשמחה אפ"ל כרש"י כיון שהוא מחמת הרגל. ועל הטורי אבן יש להעיר דניליף מהיקש דחג השבועות לחג המצות שינהוג שמחה בתשלומין דעצרת כמו בחג המצות וכמו דילפינן לעיקר תשלומין דעצרת מחג המצות דאין היקש למחצה. ורציתי לומר ע"ד שהביא ביד מלאכי (ס"ס ל') מכמ"ד בש"ס וממעילה (דף ט"ז ע"א) דאמרינן כי קא מקיש רחמנא לבל תשקצו לא לשיעורן הרי אף דהיקש בהמה לשרצים סתמא איתמר אמר הש"ס דלאו לכל מילי אתקיש ע"ש. וה"נ נימא דלא אתקיש אלא לתשלומין ולא לשמחה.
אך בערוך לנר הקשה דנימא מה חג המצות המשמרות שוות כל ז' אף חג השבועות כן כל ז' מחמת דאין היקש למחצה והכריח מחגיגה (דף י"ז) דמצריך קרא דלא נקיש ז' דשבועות לאסור במלאכה ע"ש. הרי מזה מוכח דבהך היקש לא הוי אמרינן דרק לתשלומין אתקיש. וא"כ י"ל נמי דיתחייב בשמחה בתשלומין דעצרת בהך הקישא. זולת דנימא דאף דאי לא גלי קרא דבתשלומין דעצרת מותר במלאכה הוי אסרינן במלאכה דה"א דלגמרי אתקיש חג השבועות לחג ממצות. השתא מיהו דגלי קרא דמותר במלאכה שפיר י"ל דלא אתקיש רק לתשלומין ולא לענין שמחה וגם לא לענין שיהא בתשלומין דעצרת כל המשמרות שוות ואכתי צ"ע.
ובמ"ש הערוך לנר דבעומר ושלמי שמחה אין חלק לכל המשמרות אף שבאות בשביל הרגל כיון דעומר ביום א' דחול המועד דכתיב ופנית בבקר והלכת לאהליך ואינם בשער אחד וכן משום שמחה א"צ לעלות לרגל דכל הפטורין מראי' א"צ לעלות משום שמחה ולכך לא חשיב הרמב"ם בפ"ד מכלי המקדש עומר וכן בתוספתא לא הזכיר עומר ע"ש. ואינו מוכרח דבתוספתא י"ל דתנא ושייר עומר ושלמי שמחה ב' דברים דכה"ג דרך התנא לשייר. ועל הרמב"ם שלא הזכיר שעמד ע"ז המשל"מ שם ג"כ ל"ק כ"כ דאין דרכו לכתוב רק המבואר בגמ' בהדיא עי' יד מלאכי בכללי הרמב"ם סי' ב'. ובודאי עומר ושלמי שמחה הם בכללא דמה שאמור ברגלים וחה"מ נמי נקרא רגל. וי"ל דגם אז חשיבו ישראל בשער אחד. וכבר כתב התוי"ט (פ"ק דתענית מ"ג) בהא דכדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת. שלפעמים מתעכבין בירושלים עד שיעבור החג כולו עכ"ד. והנ"ל סמך לזה מחגיגה (דף כ"ו) בנאמנות דע"ה ברגל מדכתיב ויאסוף כל איש כו' כאיש אחד חברים הכתוב עשאן כולן חברים. וזהו גם בחול המועד. וכן מסנהדרין (דף פ"ט) לרע"ק דממיתין זקן ממרא בירושלים ברגל מדכתיב כל ישראל ישמעו. והרי הא בחול המועד ממיתין דרציחה אינו דוחה יום טוב כדאיתא שם (ריש דף ל"ו). וחשיב אז כל ישראל ישמעו. וע"כ משום דדרכן להתעכב וע"כ חשיב נמי אז ישראל בשער אחד כנ"ל: