עמק סוכות/סוכה/נה/א

עמק סוכות סוכה נה א

דף נ"ה ע"א

ת"ל ובראשי חדשיכם. בערוך לנר הקשה מנלן דגם על של שבת ויו"ט ביחד אין תוקעין אלא אחת וא"ל מדכתיב וביום שמחתכם [דנדרש בספרי על שבת] ובמועדיכם ובראשי חדשיכם בחד קרא נקיט לר"ח שבת ויו"ט דלאביי דמפרש הטעם בר"ח דאתקיש כל החדשים זה לזה א"כ ר"ח גופיה ידעינן מהיקש ואיך ניליף מיניה לשבת ויו"ט הא בקדשים דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש כדאיתא בזבחים (דף מ"ט) כו' מ"ש. ולכאורה י"ל עפ"מ שהביא במלא הרועים חלק שני בתורת הקדשים (אות ט') מהרא"מ פ' ויקרא (א יד) גבי מן העוף ולא כל העוף דאף דהלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש בקדשים הכא דכתיב ואם מן הצאן ילמוד תחתון מעליון וי"ו מוסיף על ענין ראשון והוי כאלו כתב קרא בהדיא ע"ש. והרי שייך ילפותא דוי"ו מוסיף על ענין ראשון ללמוד עליון מתחתון כמו תחתון מעליון עי' בבא מציעא (דף צ"ה). וא"כ הכא דכתיב ובמועדיכם ובראשי חדשיכם הוי משום הוי"ו. ככתיב קרא בהדיא.

אמנם כתב במלא הרועים (שם) דאין יסוד לדברי הרא"מ כיון דגם בהיקש מפורש אין למדין למד מן הלמד בקדשים לא עדיף היקש דוי"ו מהיקש מפורש ע"ש. אמנם עוד יש להעיר אהיקש דכל החדשים זה לזה למ"ד אין דנין אפשר משאי אפשר ויש דסובר כן גם בהיקש עי' במלא הרועים ח"ש ערך דנין אפשר משאי אפשר (אות י"ד). והרי הכא כשנקיש ר"ח שחל בשבת דאפשר להיות בו ב' תקיעות כיון דיש בי' ב' מוספין. מר"ח שחל בחול דל"ש ביה ב' תקיעות אחרי דליכא רק מוסף אחד הוו אפשר משא"א [אך אפ"ל כיון דאביי אמר הכי והוא סובר דנין אפשר משא"א גם בגז"ש כדהביא במלא הרועים שם מהא דיליף במכות (דף ה' ע"א) דאין משלשין במכות מגז"ש דמיתה דהוא אפשר משאי אפשר]. אמנם נ"ל דודאי אי הוי כתיב בהדיא תקיעות בר"ח שחל בחול ואח"כ הוי יליף מיני' בהיקש דר"ח שחל בשבת שוה לר"ח שחל בחול לענין תקיעות הי' כל דיני היקש עליו. אבל הכא במקום שנאמר דין התקיעות השוה ר"ח שחל בשבת עם ר"ח שחל בחול בכה"ג אין ע"ז פרטי דין ההיקש ושפיר ילפינן בכה"ג אף אפשר משאי אפשר וכן לענין לימוד מן הלמד בקדשים ל"ש אהיקש דכה"ג כנ"ל לכאורה ואכתי צ"ע:

בששי מה היו אומרים ימוטו כל מוסדי ארץ. עפרש"י. והריטב"א כתב מפני שהעולם עתיד ליחרב באלף ששי כדאיתא בהגדה עכ"ד. והנ"ל דרש"י מיאן בטעם זה חדא דמאי שייכות ששי דחהמ"ס לאלף הששי דזה נחשב על יום ששי דסדר הימים בשבוע. גם הא בראש השנה (דף ל"א) ובסנהדרין (דף צ"ז) איתא שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חריב משמע דכל אלף הששי העולם קיים. גם בהשיר שאומרים בששי בתמיד של שחר ה' מלך גאות לבש כתיב בי' אף תכון תבל בל תמוט:

ואם חל שבת באחד מהן ימוטו ידחה. הרש"ש כתב דבחל יו"ט ראשון בשבת דג"כ של יו"ט נדחה דע"כ לא אמרו לעיל דר"ח דוחה של שבת אלא מטעם לידע שהוקבע ר"ח בזמנו ולמחר אומרים הבו ושל יו"ט נדחה לגמרי דאל"כ ימוטו לא משכחת לעולם עכ"ד. ודבריו נכונים אלא דצריך טעם למה יגרע שיר דיו"ט ראשון משל חה"מ דכולם מלבד ימוטו שהוא אחרון לא נדחו לגמרי ודיו"ט נדחה לגמרי ואי בשביל שיהא עכ"פ איזו פעם מקום שיאמרו ימוטו. ה"ל לדחות לגמרי הסרותי שהוא האחרון קודם ימוטו כשחל יום טוב ראשון בשבת ולא לדחות של יו"ט שהוא הקודם לכולם. דהא חזינן דיותר ראוי לדחות המאוחר מן הקודמים לו. והנ"ל עפמ"ש המהרש"א בראש השנה (דף ל"א) דקבעו שיר דמוסף דשבת הזי"ו ל"ך דהוא שירות שבתורה לפי הקדושה ובימי חול קבעו שירות של דוד שאין בהן קדושה כל כך ע"ש. וכיון דיום טוב קרובה קדושתו לשל שבת ואיקרי נמי שבת דמה"ט קורין גם ביו"ט זמירות של שבת ואומרים בו מזמור שיר ליום השבת כמבואר בדרכי משה (א"ח סי' תפ"ח) והובא במג"א (שם). וע"כ יש שייכות לשיר השבת גם ליו"ט ולא חשיב נדחה לגמרי של יו"ט. משא"כ בשיר דחול המועד דאין שייכות דשבת לחול המועד:

רב ספרא מנח בהו סימנא. בערוך לנר הק' כיון דידע מברייתא דאתותב ר"ס למה דחק לעיל לתרץ אליביה ברייתא דר"ח שחל בשבת דמאי דוחה דוחה ליקדם עכ"ד. והנה מלבד די"ל דכוונתו דעכ"פ מהך ברייתא ל"ק אף דידע מברייתא אחרת דתקשי עליו. אפ"ל עוד להמבואר בסדר הדורות (סדר תנאים ואמוראים סוף אות סמך) דחשיב רב ספרא בריה דרב ייבא ורב ספרא בר טוביה ורב ספרא בר סעורם אחוה דרבא ע"ש. וא"כ י"ל דרב ספרא דהכא דאנח סימנא אינו רב ספרא דלעיל:

אמר רבינא לומר שמאריכין בתקיעות. לשון רש"י שמאריך במשך התקיעות כשיש שני מוספין ואומרים השיר לאחר שקרבו נסכי שניהם. ודקדק הרש"ש דמסוף תמיד משמע דהשיר הי' בשעת ניסוך ממש כו' ע"ש. והנ"ל דאין כוונת לאחר שקרבו נסכי שניהם. על לאחר שנסכו היין דשניהם. דא"כ לא הל"ל שקרבו אלא שנסכו רק שקרבו קאי על הקטרת מנחת הנסכים דשניהם דהיינו הסלת הבלול בשמן. ובמנחות פ' שתי מדות (משנה ד') מערבין נסכי אילים בנסכי פרים ופי' הרע"ב מנחות נסכי פר במנחת נסכי חיל לפי שבלילת שתיהן שוות וע"ש בתוי"ט הרי דקרי מנחת הנסכים בשם נסכי וי"ל דכן הוא גם כוונת רש"י. והוצרך לזה דאי נימא דניסוך היין דכל א' היה אחר הקטרת מנחתו. היתה ההקטרה השניה הפסק בין השיר והתקיעות שאינם אלא בעת ניסוך היין ממש לזה כתב דלבתר הקטרת מנחת שניהם הי' הניסוך היין דשניהם ואז הי' השיר והתקיעות כנ"ל לכאורה. ובהשמטת הרמב"ם הא דהיה שינוי בתקיעות ביום שהיה בו ב' מוספים. כתב בערוך לנר משום דהיה מסופק אם הלכה כרבינא או כרבנן דקסרי ע"ש. ולכאורה רבנן דקסרי ה"ל רבים נגד רבינא. אך כיון דלא אמרו זה מנפשייהו רק משמיה דרב אחא אין ראיה דס"ל כוותיה. ואף דלהרא"ש פ' לולב וערבה (סוף סי' א') שכתב דר"ח דאמר משמיה דרב יצחק קיבלה מיניה מדלא פריש גמרא דפליג עליה ע"ש. ולדידיה ה"נ משמע דרבנן דקסרי סברי כרב אחא. הרמב"ם לית ליה הך כללא כדמשמע שם ברא"ש ובשדי חמד (מערכת היו"ד כלל ד') הביא מי שכתב דמודה הרמב"ם בכלל שכתב הרא"ש אלא דלא גריס שם ר"ח אר"י יעו"ש. ומהכא נראה דחולק הרמב"ם אהך כללא ואכמ"ל בזה:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף