עמק סוכות/סוכה/לד/א
ואחת למקדש. בתוס' הק' כיון דל"ל הלכתא אימא אף בגבולין דמידי מקדש כתיב בקרא ותי' בכפ"ת עפמ"ש הרמב"ם בהקדמתו לפי' המשנה דפירושו דקרא הוא בכלל תושבע"פ ולא נקרא הללמ"מ וא"כ אבא שאול דמפיק מדכתיב ערבי אף דלא כתיב מקדש בקרא כיון דעכ"פ רמוז ערבה ב' בפסוק. מה שהי' במקדש הוא ע"פ תושבע"פ ולא נקרא הלכה רק לרבנן דא"ל רמז בכתוב לערבה ב' ע"ש.
וצ"ע לענ"ד דהא במנחות (דף פ"ט ע"א) מבואר דלראב"ע חצי לוג שמן לתודה דחציו לחלות ולרקיקין וחציו לרבוכה וכן רביעית יין לנזיר הוא הללמ"מ וכדהביא זה הרמב"ם שם. והרי שמן בתודה ויין דנזיר כתיבי בקרא אלא דהלמ"מ פירשה שיעורן ונקרא הללמ"מ וה"נ אף דכתיב ערבה ב' בקרא למה לא נקרא פירוש מקומו הללמ"מ דמ"ל פירוש כמה או פירוש מקומו היכן. ועי' בחוות יאיר סי' קצ"ב ובהגהות הגרא"מ:
עשר נטיעות כו'. בכפ"ת הק' לפרש"י דכסדר ששמען מהשואל גרסם. דתפ"ל דבמ"ק (דף ד') מסיק ר"א דר"ג וב"ד ס"ל כר"י דהוא הללמ"מ וכי גמירי הלכתא בזמן שביהמ"ק קיים דומיא דניסוך המים וכתבו התוס' דלכך סמכינהו רחמנא יחד למשה ע"ש ורציתי לומר דמשמע לרש"י דהא דמ"מ תיתי כמ"ד קדושה ראשונה לא קידשה לע"ל ולפי"ז לא מ"ל ניסוך המים כשאין ביהמ"ק קיים עד ביאת משיח אבל למ"ד ק"ר קידשה לע"ל ומקריבין אע"פ שאין בית וכ"פ הרמב"ם (פ"ו מהל' בית הבחירה הט"ו). וכבר כתב בתשו' ח"ס (חי"ד סי' ש"ו) דאם ישתדל אצל המלכות רשיון לבנות מזבח נוכל להקריב עכ"פ קרבנות צבור דטומאה הותרה בצבור כו' ע"ש. וא"כ גם ניסוך המים מצי להתקיים אף כשאין ביהמ"ק לא שייך להסמיך הא דתוספת שביעית לניסוך המים שלא ינהוג כמו דאינו נוהג ניסוך המים כיון דגם ניסוך המים מ"ל גם כשאין ביהמ"ק. והרי ריו"ח גופי' סובר ק"ר קידשה לע"ל כדאיתא בזבחים (דף ק"ג ע"ב) דמה"ט המעלה בזה"ז חייב ע"ש. ואליבי' הוא דהוצרך רש"י למינקט דגרסם כך כסדר ששמען מהשואל.
אך נראה כיון דגלוי לפניו ית' שלא ינסכו עד בנין בית השלישי וכדחזינן שאין לנו רשיון וכמש"ש בח"ס סי' רל"ו ששאלו הגרע"א לבקש רשיון להקריב והשיבו דקפיד שלא יקרב מי שאינו מאמונתם ע"ש. וא"כ שפיר שייך הסמיכות בההלכות גם למ"ד ק"ר קידשה לע"ל. ובזה י"ל במ"ש הראב"ד פ"ו מבית הבחירה דגם למ"ד קידשה לע"ל אינו אלא לשאר א"י ולא לירושלים ולמקדש שידע עזרא שעתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם והק' הכ"מ אעפ"כ למה הניח עזרא מלקדש לע"ל שמא בזמן החרבן יותן לנו רשות להקריב ע"ש. ולדברינו י"ל דידע עזרא והנביאים שעלו מהגולה שלא יותן לנו רשות עד ביאת המשיח.
גם במ"ש החת"ס אפשרות רשיון לבנות מזבח. צ"ע בתוס' לקמן (דף מ"א ע"א) בד"ה דאשתקד ל"ה ביהמ"ק האיר מזרח התיר. שכתבו ואפי' לר"י דאמר מקריבין אע"פ שאין בית ה"מ כשיש מזבח בנוי אבל בלא מזבח לא. וכתב ביד דוד דקושייתם כיון דמרומיא דתרי קראי מוקמי' עד הביאכם כשביהמ"ק קיים וכשאינו קיים עצם היום מתיר והתינח כשא"י להקריב באינו קיים אבל ביכול גם כשאינו קיים מנלן להתיר דהרי כשקיים רק נתרשל מלהקריב ודאי אסור כל היום ע"ש. ולהחת"ס הנזכר אכתי תקשי אי במצי להשתדל לבנות מזבח אכתי יאסרו מבוקר ואי בא"א להשיג רשיון לבנות מזבח. תפ"ל אפי' אי שרי להקריב בלא מזבח שרי כשא"א להשיג רשיון להקריב אפי' בלא מזבח. זולת דנימא דסברת התוס' דסתמא דמילתא להקריב לחוד שם אפשר להשיג רשיון משא"כ לבנות מזבח וצ"ע.
ונחזור לישוב קושיית הכפות תמרים. דהא דמ"ק לדון סמיכת המאמרים למשה מסיני תליא בהא דמכות (דף י"א ע"א) בס"ת שתפרו בפשתן דחד מ"ד פוסל דאיתקש כל התורה לתפילין דהללמ"מ דנתפרין בגידין וחד מכשיר דלא איתקש להלכותיו ועי' באר יצחק (חי"ד סי' כ"א) דס"ל דכל י"ג מדות אין דנין מהלכה ע"ש. וא"כ י"ל דהא דמ"ק תיתי כמאן דסבר דאתקיש גם להלכותיו והכי קיי"ל וה"נ יש לדון מדת סמוכין בהללמ"מ ע"י מה שנאמרו ביחד. והכא רצה רש"י לפרש גם להסובר דלא דייני' היקש לענין הלכה. ה"נ אין לדון מדת סמוכין ע"י סמיכת המאמרים דההלכות וא"כ אפשר דלא נאמרו כלל ביחד למשה מסיני. ואמרי' דגרסם כסדר ששמען מהשואל בביהמ"ד כנ"ל לכאורה:
שיפורא חצוצרתא כו'. בכפות תמרים הקשה לפרש"י שיפורא כפוף חצוצרתא פשוט. דלא בזה תלי הפסול כו' ול"ל דהכא מיירי למצוה. דצ"ל דומיא דערבה וצפצפה שהוא לעיכובא ע"ש. ועפ"ז בנפ"מ דערבתא וחלפתא דאמר נפ"מ ללולב שכ' בכפ"ת דנפ"מ נמי להושענא דלוקחים ממנהג נביאים ע"ש. די"ל דלא רצה למינקט רק נפ"מ לד"ת כמו ערבה וצפצפה ביום א' וכן פתורא פתורתא דנפ"מ למו"מ הוא מן לתא דגזל איסור תורה. ויתורץ גם דקדוקו דהל"ל עוד נפ"מ דשופר מותר לטלטל דחזי לגמוע בה מים לתינוק משא"כ חצוצרה כדאיתא ספ"ב דשבת (לו.) ע"ש. דנמי י"ל דטלטול מוקצה דאינו רק איסור דרבנן ל"ד להנך דנפ"מ לשל תורה. וניחת נמי דלא נקיט ר"ח הא דאביי ודרבא בר יוסף. והוא דנפ"מ למחט הנמצא בעובי בית הכוסות דלפרש"י הוא דבהמסס מצד אחד נמי טריפה מחמת דחיישי' שמא כולו ניקב והבריא כמ"ש התוס'. י"ל דחשש זה הוא רק מדרבנן. וטעות דאין נפ"מ אלא לדרבנן לא נקיט וכן הנפ"מ לגיטי נשים לענין אמירת בפ"נ ובפ"נ דעיקר האמירה רק רבנן הוא דאצריך דמה"ת מהני גם בלא אמירה כדאיתא בריש גיטין. וכן למ"ש התוס' מפרש"י נפ"מ לענין שם עירו ושם עירה. מבואר באה"ע ריש סי' קכ"ח דבשינה שם העיר אם נשאת לא תצא ע"ש. וכ"ש בכגון הא דבבל בורסיף. וכל דאין הנפ"מ רק לענין דרבנן לא נקיט ר"ח כנ"ל לכאורה:
למחט הנמצא בעובי בית הכוסות. לרש"י דבהמסס טריפה גם באינו מפולש דחיישי' שמא נתרפא. כתבו התוס' בשבת (דף ל"ו סוף ע"א) דהא דנקט ניקבו לחוץ היינו בידעי' שלא נתרפא באכלה מחט לפנינו ושחטוה מיד. וכתב בערוגות הבושם (סי' מ"ח ס"ד) דל"ד מיד דכל ששחטוה קודם כלות ג' ימים מהבליעה אין לחוש לנתרפא ועלה קרום ואינו ניכר דבפחות מג"י אין עולה קרום וכדאמרי' בחולין (דף נ') בהוגלד פי המכה סי' שנעשה ג"י קודם שחיטה ע"ש. והנה בפרמ"ג ביור"ד סי' נ"א במשבצות סק"ג הביא מהפרישה והב"ח לעניינו דדוקא כששחטו מיד הא לא"ה חיישי' לנתרפא ושם הלשון בנשתהה זמן מה א"א בבדיקה שמא קרום עלה ע"ש ולשון זמן מה בשום אופן לא יפורש דוקא על ג"י. וע"כ נ"ל דודאי גם תוך ג"י אפשר להעלות קרום אלא דאז אינו ניכר עדיין שהוא קרום מחמת מכה רק אחר ג"י ניכר מהגלד שהקרום הוא מחמת מכה וכמו סירכא שאינו נעשה רק אחר ג"י. ומתפריש ד' התוס' כפשוטו דרק בשחטוה מיד אין חשש מקרום וכל ששהה יום או יומים חיישי' לקרום מ"מ שאינו ניכר עדיין כנ"ל ועי' בפתח הבית סי' י"א בד"ה נס יש מקום ודוק: