אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/סוכה/לד

יום שלישי ב אלול - מסכת סוכה דף לד

'בל תוסיף' בריבוי שיעור ארבעת המינים

דעת רבי ישמעאל במנין ההדסים

במשנה (סוכה לד:) שנינו: רבי ישמעאל אומר שלשה הדסים ושתי ערבות, לולב אחד ואתרוג אחד. אפילו שנים קטומים ואחד אינו קטום. רבי טרפון אומר אפילו שלשתן קטומים כו'. ובגמרא: ורבי ישמעאל מה נפשך, אי שלימין בעי ליבעי נמי כולהו, אי לא בעי שלימין אפילו חד נמי לא. אמר ביראה אמר רבי אמי חזר בו רבי ישמעאל.

ונחלקו הראשונים בביאור דעתו של רבי ישמעאל למסקנת הגמרא ש"חזר בו רבי ישמעאל". רש"י (ד"ה ואפילו) ביאר שלדעת רבי ישמעאל סגי בהדס אחד ומה שאמר ואפילו שנים קטומים הוא הדין אם לא יביאם כלל, שהרי קטומים כמאן דליתנהו.

וכך גם נקט התוספות רי"ד שרבי ישמעאל חזר בו ממה שהצריך ג' הדסים לא קטומים, וסבירא ליה שסגי בהבאת הדס אחת לא קטום. אלא שלדעת התוספות רי"ד מצריך רבי ישמעאל להביא מלבד אותו הדס לא קטום, עוד שני הדסים ואפילו אם הם קטומים למצוה בעלמא, אך לחובה סגי באחד. וכעין זה כתב הריטב"א שלדעת רבי ישמעאל סגי לעיקר המצוה בהדס אחד, "והא דבעינן שנים קטומין לאו מדינא אלא להידור מצוה, ולהכי סגי ליה בקטומין".

דעת המאירי (מגן אבות ענין כא) ושבלי הלקט (סימן שנה) שלדעת רבי ישמעאל צריך ליטול שלשה הדסים לא קטומים, וכך גם הביא הריטב"א בשם י"א. ואילו דעת הראב"ד (הל' לולב ע' טו) ור"י מלוניל לאידך גיסא שלמסקנת הגמרא רבי ישמעאל סובר שסגי אפילו בשלשה הדסים קטומים, והא דבעינן הדס אחד שאינו קטום אינו אלא להידור מצוה בעלמא.

מדוע לא עובר ב'בל תוסיף' על הוספת ההדסים

והנה לדעת רש"י, התוספות רי"ד והריטב"א שעיקר המצוה היא בהדס אחד שאינו קטום, אלא שיכול להוסיף עליו עוד הדסים לדעת רש"י, ולדעת הרי"ד והריטב"א אף צריך להוסיף עליו הדסים ואפילו אם הם קטומים להידור מצוה, יש להקשות כיון שעיקר המצוה היא בהדס אחד כיצד מותר להוסיף עליו הדסים נוספים ומדוע אינו עובר בכך על 'בל תוסיף'.

ובספר נתן פריו הקשה לדעת רש"י שההדסים הקטומים כמי שאינם, לשם מה הזכיר רבי ישמעאל בדבריו כלל שנוטל שני הדסים קטומים, לא היה לו לומר אלא שסגי בהדס אחד ודי בכך. ויישב, דיתכן שאף שלדעת רבי ישמעאל סגי בהדס אחד כדי לקיים המצוה אך כיון דכתיב בפסוק "ולקחתם... ענף עץ עבות" ולשון זו אינה שוללת יותר מענף אחד אלא רק מורה לנו שצריך עכ"פ ענף אחד, ממילא כל ענף עץ עבות שנוטל הרי הוא בכלל המצוה. וכדרך שלדעת חכמים בעינן ג' הדסים כן לדעת רבי ישמעאל אף שאין צריך ג' הדסים אך אם יטלם עכ"פ יקיים אף בהם המצוה. והביא דוגמא לדבר מדברי המהר"ל (גבורת ה' פמ"ח) הנודעים, שאף שסגי באכילת כזית מצה בליל הסדר, מכל מקום כמה שמוסיף ואוכל עוד כזיתים מקיים בכל אכילה ואכילה מצות אכילת מצה. והטעם לפי שבפסוק כתוב "בערב תאכלו מצות" וכל אכילה שאוכל הרי היא בכלל המצוה ד"בערב תאכלו מצות" [ובמק"א הארכנו בבירור שיטה זו]. ואם כן הוא הדין לגבי מצות "ענף עץ עבות" הכוללת גם כמה הדסים.

ולפי זה יישב קושייתו, שבא רבי ישמעאל לחדש שאף שהמצוה מתקיימת בכל ההדסים ואם כן היה מקום לחשוש שכשמוסיף ב' הדסים קטומים גרע טפי מאם לא היה נוטלם כלל, כי אם לא היה נוטלם לא היה מקיים המצוה אלא בהדס ראוי. אך עתה הרי מקיים הוא את המצוה אף בהדסים קטומים ושמא בכה"ג לא יצא ידי חובתו כי קיים את המצוה גם בפסולים, וקמ"ל רבי ישמעאל שיצא אף בכהאי גוונא. עכ"פ בתוך דבריו אנו למדים ליישב את הקושיה הנזכרת מדוע לא נחשוש לאיסור בל תוסיף. וזאת כי לשון התורה ענף עץ עבות סובל אף יותר מענף אחד אלא שאין צורך בו אך כל כמה שהוסיף קיים אף בהם את המצוה וממילא לא שייך כאן בל תוסיף.

דעת הרמב"ם שיכול להוסיף רק בהדס וקושיית הרא"ש דאיפכא מסתברא

והנה בעיקר הנדון אם מותר להוסיף על ארבעת המינים או שיש בכך איסור בל תוסיף יש אריכות רבה בראשונים. הרא"ש (סוכה פ"ג סימן יד) הביא דעת הרמב"ם שחילק ואמר שאם רצה להוסיף בהדס כדי שתהיה אגודה גדולה מוסיף ונוי מצוה הוא, אבל שאר המינים אין מוסיפין על מניינם ואין גורעין מהן ואם הוסיף או גרע פסול. והקשה הרא"ש על דבריו: ואיפכא מסתברא, דבהדס כתיב מנינא "ענף עץ עבות" ובערבה כתיב "ערבי" ומיעוט ערבי שתים, אבל כל מה שמוסיף בכלל 'ערבי' הוא. וכסברא זו רצה הגר"נ גשטטנער לחדש גם לענין הדס בדעת הראשונים שיכול או אף מצוה להוסיף בהדסים יותר על עיקר המצוה, לפי שגם בלשון "ענף עץ עבות" אפשר להעמיס יותר מענף אחד.

חילוק בין דין ב' ערבות שהוא מנין לג' הדסים שהוא שיעור

ובקובץ יד אליעזר כתב הרב אליהו דיסקין לבאר דעת הרמב"ם, שיש לומר שדין המנין של ג' הדסים חלוק מדין המנין של ב' ערבות, דגבי ערבות הגדר הוא ליקח שתי יחידות נבדלות של ערבה וכלשון הפסוק "ערבי נחל" ומיעוט רבים שתים. ואילו בהדסים שמנין שלש נלמד מלשון "עבות" הכתוב בפסוק - יש לומר שגדרו הוא לקחת יחידה אחת המורכבת משלשה הדסים. ולכן פסק הרמב"ם שאין להוסיף על הערבות כי בעינן שתי ערבות דוקא ואין להוסיף על המנין, משא"כ בהדסים דהא דבעינן שלש הדסים אינו מתורת מנין, אלא ששיעור עבות הוא בשלשה, אם כן יש להכשיר אם מוסיף עוד הדסים כדין כל שיעורים שבתורה שהם שיעור למטה (מינימום) ואינם שיעור למעלה (מקסימום).

ולפי זה יש לומר שגם לדעת רבי ישמעאל שתוספת ההדסים אינה מעיקר המצוה ואינה אלא להידור כדעת הריטב"א או אף אין בהם צורך כלל כדעת רש"י, אך מכל מקום אין בכך איסור בל תוסיף כיון שאין זה הוספה מעבר למנין ההדסים הנצרך אלא תוספת בהגדרת ההדס כ"ענף עץ עבות" ואין בכך איסור.

ולדעת הראשונים שיש בכך תוספת מצוה, אפשר ליישב עוד באופן אחר, שלעיקר קיום המצוה סגי ב'ענף' דהיינו ענף אחד ותו לא. ומכל מקום הידור מצוה לעשותו באופן של 'ענף עץ עבות' דהיינו על ידי ריבוי הדסים. אלא שריבוי הדסים אלו אינו צריך להיות דוקא בהדס כתיקונו, ואף בהדס שאינו כתיקונו כיון שהוא קטום מתקיים עניין ה'עבות' ביחידת ההדסים. ואם כן ודאי שלא שייך דין בל תוסיף בכהאי גוונא. אמנם זה לא יועיל אלא לדעת הראשונים שיש משום הידור מצוה בהוספת ההדסים, משא"כ לדעת רש"י שהדסים אלו כמי שאינם אין ישוב זה מעלה ארוכה, כי סוף סוף מוסיף הדסים ללא טעם לאגודתו.

קושיית הגריש"א שבמוסיף ערבות יקיים מצוה כמו באוכל יותר מכזית מצה

והרא"ש כתב שבערבה מסתבר יותר שמותר להוסיף על שתי הערבות, ושוב הביא שחכמי פרובינציא הקשו זאת על דעת הרמב"ם וחזר בו והכשיר הכל, והיינו שהתיר להוסיף בין בהדסים ובין בערבות.

אלא שהקשה הגרי"ש אלישיב לשיטת המכשירים להוסיף בערבה, מאי שנא ממצה שאף שמקיים המצוה בכזית מכל מקום כל כזית וכזית שאוכל מקיים מצוה, והטעם לפי שהכל בכלל "בערב תאכלו מצות". ואם כן הוא הדין לענין ערבה כיון ש"ערבי נחל" כתוב ובכלל זה לדעתם אפילו יותר משתי ערבות, אם כן יהיה מצוה להרבות בערבות ודבר זה לא שמענו. וכתב ליישב שיש לחלק בזה בטעם המצוה, שבמצות אכילת מצה הוא זכר למצות שאכלו אבותינו, ולכן כל כמה שאיכל טפי, יש כאן יותר זכירה ולכן יש ענין ותוספת קיום מצוה באכילת יותר מכזית מצה. משא"כ לגבי ערבות כיון דסגי בשתי ערבות לא מקיים תוספת מצוה ביותר.

ובפשטות היה אפשר ליישב באופן אחר, שהרי מצה דינה להיאכל ושיעור אכילה בכזית ולכן כל כזית וכזית שאוכל בתורת קיום מצות מצה הנלמדת מהפסוק "בערב תאכלו מצות", הרי הוא מקיים בכך מצוה. משא"כ בארבעת המינים הרי קיום המצוה הוא נטילת ארבעת המינים, וארבעת המינים הם אתרוג, לולב, הדס וערבה, וערבה פירושה משתי ערבות ולמעלה - ואם כן בשעה שאוחז ארבעת המינים שבתוכם ערבה ומנענע הרי הוא מקיים בכך מצוה אחת בין אם יניח בתוך האגד שתי ערבות ובין אם יניח עשר ערבות, סוף סוף נוטל הוא ארבעת המינים בידיו ומקיים מצות נטילת לולב. ולא שייך כאן כלל ריבוי במצוה.

דעת התוספות שאין בל תוסיף בעשיית המצוה שתי פעמים ודימויים להוספת הדסים

והתוספות בראש השנה (כח: ד"ה ומנא) הקשו על מה שתקנו חכמים לתקוע תקיעות דמיושב ודמעומד כדי לערבב את השטן, והרי עוברים בכך משום בל תוסיף. ויישבו התוספות (וכ"ה גם בדבריהם לעיל שם טז:) דלא שייך בל תוסיף בעשיית המצוה שתי פעמים. וברכת כהנים נמי אפילו מברכים כמה פעמים לציבור אחד אין זה בל תוסיף אלא אם כן מוסיף ברכה אחרת כגון "יוסף ה' עליכם ככם" או כיוצא בה.

ומוסיפים התוספות שהוא הדין לענין ארבעת המינים: וכן אם נטל לולב כמה פעמים ביום כו' וכן בהדס וערבה שבלולב אפילו נותן כמה הדסים וכמה ערבות בלולב אין זה בל תוסיף. ומבוארת דעת התוספות דלא כהני ראשונים, לא זו בלבד להמבואר ברמב"ם שאסר להוסיף בערבות, אלא גם לדעת חכמי פרובינציא ולסברת הרא"ש שמותר להוסיף גם ערבות, הרי אין טעמם אלא משום ד"ערבי נחל" משמע אפילו טובא, ואילו לדעת התוספות הסברא היא שבעשיית המצוה שתי פעמים לא שייך בל תוסיף [אמנם הרא"ש עצמו הסיק שאף אתרוג ולולב דכתיב בהו כפות ופרי, מכל מקום אין בהם איסור בל תוסיף, וביארו כוונתו ככוונת התוספות].

ובהערות הגרי"ש תמה על דעת התוספות שהשוו דין נטילת לולב שתי פעמים להוספת ערבות והדסים באגד הלולב - דבשלמא כשמקיים המצוה כמה פעמים בהא אמרינן שאינו עובר על בל תוסיף כיון שהמצוה עודנה כצורתה. אבל כשמוסיף עוד פריטים כהדסים וערבות, מה בכך שהם מאותו המין הלא סוף סוף צורת המצוה היא בשלשה הדסים ושתי ערבות וכיון שהוסיף עליהם ביטל צורת המצוה והוסיף עליה, ומדוע לא יעבור בבל תוסיף.

כוונת התוספות לסברת הרא"ש שבהוספת הדסים וערבות מקיים המצוה

והנה התוספות דקדקו ולא הזכירו בדבריהם אלא רק הדס וערבה וצ"ב מדוע לא הזכירו גם לולב ואתרוג. ובפשטות כוונת התוספות למה שרגילים להוסיף הדסים וערבות, הדסים כפי שנוהגים גם בימינו בקצת עדות, וערבות כבר כתבו כן התוספות במנחות (לח. ד"ה התכלת): כדאשכחן גבי ערבי נחל דדרשינן ערבי שתים ונוהגים להשים הרבה בלולב, עכ"ל. משא"כ אתרוג ולולב לא מצאנו מי שנהג כן.

אך יתכן לומר שאכן אין כוונת התוספות לחדש התר אף באתרוג ולולב אלא כוונתם כסברת הרא"ש לגבי ערבות דכיון דכתיב 'ערבי נחל' ממילא כל כמה שמוסיף עוד ערבות הכל בכלל "ערבה" הכתובה בתורה. וכן גבי הדסים כסברת הגר"נ גשטטנער שבלשון "ענף עץ עבות" לא משמע דווקא ענף אחד אלא אף יותר מכך, או כסברת הגר"א דיסקין שדין עבות המצריך שלשה הדסים הוא שיעור בהדס ולא מנין. ולכן דוקא בשני מינים אלו אין חשש של בל תוסיף משא"כ בלולב ובאתרוג.

וכוונת התוספות לפי זה שאף שמצד קיום המצוה סגי בפחות מכך מכל מקום אין זה שינוי בצורת המצוה כיון דסוף סוף הכל נכלל בכלל "ענף עץ עבות וערבי נחל" הכתובים בתורה, והרי זה כמקיים המצוה ב' פעמים כצורתה שאין בכך משום בל תוסיף וכסברת התוספות. ונפק"מ יש בדבר, כי אם נפרש כדעת הרא"ש א"כ יקיים המצוה גם בהדסים וערבות שהוסיף, ואילו אם כוונת התוס' כפשוטו שאין איסור להוסיף כיון דהוא מאותו מין עכ"פ לא יקיים בכך מצוה. והתוספות במנחות שם דימו הוספת ערבות בלולב להוספת חוטים בציצית ושם איירינן לגבי איסור כלאים ומוכח שמקיים המצוה בכל החוטים, כי אם לא כן כיצד יותר איסור כלאיים. ואם כן אף כאן נראה שכוונתם לסברת הרא"ש והגרנ"ג.