באר יצחק/יורה דעה/כא
|
< הקודם · הבא > |
כבוד הרב המאוה"ג חו"ב מוה' חיים נ"י אב"ד דק"ק סעליב.
נידון שאלתו ע"ד מה שנמצא בס"ת בשם אלקים אל"ף ולמ"ד נמחקים לגמרי, ולא הי' רישומם ניכר, והסופר הגיה והעביר קולמוס עליהם לשם קדושת השם, וכתב כ"ת להחמיר לפי שהפתחי תשובה (סימן רע"ו סק"כ) הביא בשם גינת וורדים שכתב דהשם צריך להיות כתוב כסדרן דוקא ובאל"כ פסול, וכן מוכח בנו"ב (סי' ע"ו) ולפ"ז כיון שנמחק עד שאין רישומם ניכר וזה מקרי שלא כסדרן כמבואר במג"א (סי' ל"ב ס"ק ל"ט) והאזכרות הא צריכות להיות כסדרן.
תשובה, בעז"ה, עיקר הכלל שכתבו דאזכרות צריך לכתוב כסדרן נ"ל דאין לזה מקור בשום מקום ולכאורה הא דקי"ל דס"ת כשר אף בלא נכתבו כסדרן ב"ע הא בתפילין ומזוזות דפסולים שלא כסדרן אמרינן במנחות (דף ל"ב) דיליף מזוזה בגז"ש דכתיבה כתיבה מס"ת גבי כתבה אגרת א"כ לפ"ז נילף גם לענין שנא כסדרן לפסול בס"ת מגז"ש כתיבה כתיבה ממזוזה, התוס' (שם) בד"ה הא מורידין עושין כו' הקשו אמאי לא ילפינן ס"ת ממזוזה לענין שירטוט דכמו דמזוזה בעי שירטוט ש ה"ה ס"ת ונשארו בתימא.
ולענ"ד נראה לתרץ קושייתם לפמש"כ רש"י בשבת (דף קל"ב) ד"ה עקיבא עצם כשעורה הלכה ואין דנין קו"ח מהלכה דלא ניתנה תורה שבע"פ לידרש בי"ג מדות ע"ש, וגז"ש הוא א' מן י"ג מדות, והא דמזוזה בעי שירטוט הוא הלכה למשה מסיני כדאי' שם, וע"כ לא ילפינן לענין שירטוט לס"ת בגז"ש, משום דאין דנין גז"ש מהלכה אך מהתוס' שהקשו מוכח דס"ל דילפינן גז"ש מהלכה. וכן מוכח בקידושין (דף י"ז) דמקשינן התם דנילף ריקם ריקם מעולת ראי' ומבואר שם בתוס' ד"ה ונילף ריקם כו' דעולת ראי' גופא הוי הללמ"מ ואפ"ה וקשה הגמ' בפשיטות דנילף ריקם מהלכה, אלמא דדנין גז"ש מהלכה.
וכן מוכח בפסקים (דף פ"א) גבי טומאת התהום דבעי למילף בק"ו לטהרה בתמיד מפסח, ודחי דהא אין דנין ק"ו מהלכה, ומסיק רבא דיליף בגז"ש מועדו מועדו מפסח וטומאת התהום בפסח הוי הלמ"מ, אלמא דיליף בגז"ש מהלכה.
שוב ראיתי דזהו מפורש במכות (דף י"א) דאי' התם ס"ת שתפרו בפשתן פליגי בה ר' יהודא ור"מ למ"ד פסול דאיתקש כל התורה לתפילין מה תפילין הלמ"מ לתופרן בגידין אף כל לתופרן בגידין ואידך כי איתקש למותר בפיך, להלכותיו לא איתקש, אלמא דמאן דפוסל טעמו דיליף בהיקש מתפילין דהוי הלכה, אלמא דדנין בהיקש מהלכה, והיקש הא הוי ג"כ א' מן י"ג מדות, ומוכח דדוקא בק"ו אין דנין מהלכה אבל בשארי י"ג מדות כמו היקש וגז"ש ילפינן מהלכה, וכיון דקיי"ל דס"ת שתפרו בפשתן פסולה, א"כ מוכח דדיינינן מהלכה, ומאן דס"ל שם להכשיר טעמו דאין דנין היקש מהלכה משום דאין דנין לי"ג מדות מהלכה והגמ' בקידושין דמקשה דנילף ריקם ריקם מעולת ראי' ולא מתרצי דס"ל כמאן דס"ל דאין דנין לכל י"ג מדות מהלכה, הוא משום דהא בקידושין שם פריך הגמ' לזה אליבא דר"מ, ובמכות פליגי בה ר' יהודא ור"מ, ומדלא קאמרי תסתיים דר"מ ס"ל דכשר משום דהא ס"ל בקידושין דאין דנין בגז"ש מהלכה, בע"כ מוכח דלא פסיקא להגמ' מאן פוסל ומאן מכשיר, ולכן פריך הגמ' דנילף ריקם כו' [ודרך הש"ס להוכיח מהא דלא קאמרי תסתיים כידוע], ולכן התוס' במנחות הקשו שפיר לפי מה דקיי"ל דס"ת שתפרו בפשתן פסולה משום דדנין להיקש מהלכה וה"ה לגז"ש.
אך אפשר לחלק דשאני היכא דלמדין למש"כ בפי' אז ממילא דיינינן גם מהלכה, כמבואר כה"ג בזבחים (דף נ"ז) גבי הימנו ודבר אחר, וביומא (דף נ"א) בתוס' ד"ה דוחה שבת, ולכן ס"ת מתפילין דיליף למש"כ בפי' יליף ג"כ מהלכה, וה"ה גז"ש דכתיבה כתיבה.
אך אכתי צ"ע בקושית התוס' דמנחות הנ"ל דנילף לשרטוט בגז"ש ממזוזה, מאי חזית למילף בגז"ש ממזוזה דבעי שרטוט הא אדרבה יש למילף בהיקש מתפילין ותפילין הא לא בעי שרטוט, ואין לומר דניזל לחומרא דהא מסקינן בזבחים (דף מ"ח) דהיקש עדיף מגז"ש, אכן לפמש"כ התוס' התם בד"ה דכ"ע היקישא עדיפא כו', ניחא משום דהיקש דאיתקש ס"ת לתפילין מוקי במכות למילי אוחרי ובזה הגז"ש עדיפא, וקושיות התוס' הנ"ל הובא' במרדכי (פ' הקומץ רבה), ותי' דלא ילפינן אלא מידי דהוי בגוף הספר כגון חסרות ויתרות אבל מידי דהכשר לא אתי מכתיבה ע"ש.
ואכתי תקשה דנילף בגז"ש הנ"ל לפסול בס"ת שלא כסדרן כמו במזוזה, וה"ה דיש למילף זה היקש מתפילין, דכמו דבתפילין פסול שלא כסדרן ה"ה בס"ת, וזה הא הוי בגוף הספר, ולא שייך תי' המרדכי הנ"ל.
וראיתי להרדב"ז (ח"א סי' ש"י) שכתב דלכן ס"ת כשר בכתבו שלא כסדרן משום דאל"כ לא תמצא ס"ת כשירה לעולם ומזוזה איידי דזוטר כתב אחרינא עכ"ל, אף שזהו טעם נכון עכ"ז אינו מספיק לתרץ מה שהקשיתי דנילף בגז"ש ובהיקש הנ"ל, ואין סברא לומר דזהו בגדר אין דנין אפשר משאי אפשר, ומצאתי ברביד הזהב (פ' ואתחנן) שכתב על פ' והי' דבס"ת דליכא קרא לכן כשר שלא כסדרן עכ"ל, ואינו מעלה ארוכה לזה שהקשיתי דנילף בגז"ש והיקש הנ"ל, הניחא למאן דס"ל תורה מגילה ניתנה כדאי' בגיטין (דף ס') י"ל דמזה מוכח דס"ת כשר אף שלא כסדרן, דהא אין מוקדם ומאוחר בתורה וכמש"כ התוס' שם בד"ה תורה חתומה ניתנה, אבל למאן דס"ל תורה חתומה ניתנה קשה דמנ"ל להכשיר בס"ת שלא כסדרן.
וי"ל דלפי מה דאמרינן במגילה (ח' ע"ב) דתפילין ומזוזות אינן נכתבות רק אשורית, וס"ת נכתב בכל לשון ורשב"ג ס"ל דאינה נכתבת אלא יונית ויליף זה מיפת אלקים ליפת, ות"ק דמכשיר בכל לשון נלע"ד דיליף מהא דאי' בסוטה (דף ל"ב) שכתבו את הס"ת על האבנים בשבעים לשון דכתיב באר הטיב, או די"ל דיליף מהא דסנהדרין (כ"א ע"ב) דבתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי וע"ש (דף כ"ב), א"כ י"ל דמזה הוכיח ת"ק דנכתבת בכל לשון, ורשב"ג הא מפיק מיפת אלקים ליפת על יוונית דוקא ומוכיחין מזה דתיבת והיו דכתיב בתפילין ומזוזה דאינן נכתבין אלא אשורית, דזה לא קאי על ס"ת, ולכן י"ל דה"ה גבי כתבו לס"ת שלא סדרן לא ילפינן בגז"ש והיקש הנ"ל, משום דמוכח דגבי זה לא ניתנה הגז"ש הנ"ל, דאל"כ הוי לן למכתב לס"ת אלא אשורית כמו בתפילין ומזוזה ע"פ גז"ש והיקש הנ"ל.
- הגה [וראיתי בתשובת הגאון רע"א זצ"ל (סי' רי"ג) שחמה על רש"י (מגילה שם) ד"ה לתפרן בגידין דתפילין ומזוזות בתפרים בגידין, הא מזוזה פסול על ב' עורות, והביא שם בשם חוות יאיר שממה ג"כ, ולענ"ד נראה דאינו קשה דרש"י לשיטתו אזיל דבמנחות (דף ל"ב) בתוס' ד"ה דלמא להשלים כו' פי' הקונטרס דאי לאו דאין מורידין היו נוטלין שיטה א' מס"ת ותופרן במזוזה והא דאי' בירושלמי במגילה דחפילין ומזוזות אינן נכתבות רק על עור א' ההיא בלא תפר העורות זה בזה עכ"ל, הרי להדיא דהתוס' כתבו בשם רש"י דמזוזה כשירה בתפרן בגידין, א"כ אין עקום לתמיהת הגאונים הנ"ל].
ולפ"ז ה"ה באזכרות דג"כ נכתבות בכל לשון לת"ק, ולרשב"ג בלשון יונית כמו בתלמי המלך דכתבו לו הס"ת בלשון יונית ובודאי גם האזכרות כתבו בלשון הנ"ל, משום דוהיו לא קאי על אזכרות, א"כ מנלן לפסול באזכרות שלא כסדרן, ולכן אין לנו להחמיר בזה.
ובאמת יש לעיין על שיטת הפוסקים דס"ת צריך עיבוד לשמן ותפילין ומזוזות א"צ, ולא גמרינן מהדדי, אכן לחי' המרדכי הנ"ל אתי שפיר דג"ז אינו בגוף אלא בהכשירה כנ"ל.
וכן יש להוכיח מהרמב"ם (פ' יו"ד מה' ס"ת) דלא חשיב לפסול אזכרות שלא כסדרן במנין הפסולים שמנה שם וכמו שמוכיח הע"ז (ה' ס"ת סי' רע"ב ס"ק ד') מדלא מנה הרמב"ם שם לפסול דשני דפים ע"ש, אך יש לדחות זה דאכתי תקשה דהא הרמב"ם פסק דאזכרה מקצתה תלוי פסול, א"כ ה"ל למחשבי' זה בכלל הפסולים שמנה שם, וי"ל דלפי מש"כ ביו"ד (סי' רע"ו סעי' ו') דאין לחלק בין ס"ת לשארי ספרים וכתב הש"ך שם (ס"ק י') לפרש דקצת השם תלוי פסול אף בשארי ספרים בין בחומשים ובין בנביאים וכתובים כמש"כ הב"י (שם), ולכן לא מנה הרמב"ם זה משים דלא מנה שם רק הפסול השייך בס"ת לבד, אבל לא פסול השייך גם בשארי ספרים, וע"כ י"ל דלכן לא מנה הרמב"ם לפסול אזכרות שלא כסדרן דאפשר שזה פסול אף בשארי ספרים.
אכן ז"א, דהא לפמ"ש המג"א (סי' ל"ב ס"ק נ"ז) דתפילין ומזוזה פסולי' אם נדפסו בדפוס, משום דא"א לצמצם וה"ל שלא כסדרן ע"ש, א"כ לפ"ז מוכח דאזכרות בשארי ספרים כשרו' לכתבן אף שלא כסדרן, דאל"כ איך מצינן להדפיס כל הספרים בדפוס דהא יש בהם אזכרות וניחוש שמא נדפס אות אחרון קודם האות הראשון, ומבואר בב"י (בסי' רע"א בשם בעה"ת ומרדכי דאין לחלק בין עשויין בגליון או לא, וע"כ מוכח דבשארי ספרים לא בעינן כתיבת אזכרות כסדרן, א"כ עדיין תקשה למה לא מנה הרמב"ם פסול אזכרות שלא כסדרן בס"ת במנין הפסולין, ובע"כ מוכח דזה אינו פוסל, וע"ש ברמב"ם דמנה לפסול בכתב האזכרות שלא לשמן בכלל הפסולין.
ואכתי תקשה לפי מה דמבואר בב"י (טור יו"ד סי' רע"ו) בשם הרמב"ם בתשובה שכתב דלא יצאו האזכרות סוף לדף וכשיטת התוס' במנחות (דף ל), א"כ קשה דה"ל להרמב"ם למנות זה בכלל מנין הפסולים, אך לפמש"כ המג"א (סי' ל"ב סעי' ל"ה) דבדיעבד אינו פסול ניחא, אבל לפי מה שמבואר בב"י בשם הרמב"ם דמחמיר אף דיעבד ביצאו חוץ לדף קשה כנ"ל, ואפשר לומר דגם פסול דיצאו חוץ לדף שייך גם בשארי ספרים כמו מקצתו תלוי כנ"ל.
וביותר נראה לי להוכיח דאזכרות כשרות אף שלא כסדרן, דהא מבואר במנחות (דף ל') הטועה בשם גורר וכו' ור"י אומר אף חולין את השם ר"ש שזורי אומר כל השם כולו חולין מקצתו אין חולין כו', וכן פסקו ביו"ד דמקצתו תלוי פסול וכל השם חולין, ולדידן דקיי"ל דמקצתו תלוי פסיל ה"ה אף אם רק אות אחרון מהשם הוא תלוי ג"כ פסול, והטעם משום דאין זה כבוד השם שיהי' קצתו תלוי כמש"כ הבעה"ת והובא בב"י (סי' רע"ו) ובמ"ב, ובמסכת סופרים (פ"ה ה"ד) איתא הכותב את השם וטעה בה אות אחת יתלנו למעלה ר"ש שזורי אומר כולו תולין מקצתו אין תולין כו', ובודאי לת"ק דמכשיר לחלות אף קצתו גם באות א' באמצע השם ג"כ חולין, דאל"כ ה"ל לומר וטעה באות אחרון בפירוש, ומדנקט סתמא מיירי אף באמצע השם אפ"ה מכשיר הת"ק לתלותו, ואף דהוי שלא כסדרן, משום דס"ל דשם שלא כסדרו ג"כ כשר, ואלו אנן דפסקינן כר"ש שזורי דקצתו תלוי פסול, כבר כתבתי דאין הטעם משום דהוי שלא כסדרן, דהא באות אחרון קיי"ל ג"כ דפסול לתלותו משום דאין זה כבוד ה' דיהא קצתו תלוי, וכיון דמצינו דת"ק מכשיר בכתב השם שלא כסדרן, א"כ מנ"ל לדידן לחלוק על הת"ק בזה מסברא דנפשנו, כיון דמן ר"ש שזורי אין הוכחה דפליג בזה, אין לנו לחדש מחלוקת מדעתינו ולפסול בדיעבד.
ועוד דהא כתב המג"א (סי' ל"ב ס"ק מ"ז וס"ק כ"ו) דמה דלא מובא בגמ' אין לנו לפסול בדיעבד, א"כ ה"ה בנ"ד ובפרט דנתבאר דמוכח מן הש"ס דאין לפסול בכתב השם שלא כסדרן.
ולשיטת הגינת וורדים דפסל בדיעבד בכתב השם שלא כסדרן, יש מקום לתרץ קושית הב"ח בטור יו"ד (סי' רע"ו) על מש"כ הגהות מיימוני בשם מסכת סופרים דהפסיק באמצע השם ה"ז לא יקרא בו, ומפרש שם ממש ולא תיבה, והקשה דלפי שיטת הסוברין דקצתו תלוי כשר בדיעבד מפני מה פסלו בהפסיק באמצע השם הא מצי לתלותו כו' עכ"ל הב"ח, ואי נימא דפסול בדיעבד שלא כסדרן יש לפרש להך דמ"ס דמיירי בטעה ושכח לכתוב אות א' באמצע כדקאמר בפי' והפסיק באמצע דבזה לא מהני לתלותו כיון שכבר כתב אות האחרון והוי שלא כסדרן, והא דהכשירו קצתו תלוי היינו באות אחרון אבל לא באמצע.
אמנם כיון דחזינן דהב"ח הקשה ולא מחלק כן ובפרט דלפ"ז הי' מדוקדק הלשון דמ"ס דקאמר והפסיק באמצע השם ואל"כ ה"ל לומר והפסיק בשם, בע"כ מוכח דס"ל להב"ח דלשיטת המכשירין בקצתו תלוי, גם בכתב השם שלא כסדרן אין לנו לפסול בדיעבד.
ולהפוסלין בכתב לאזכרה שלא כסדרן, יש מקום לתרץ קושיא חמורה שנתקשיתי במגילה (ח' ע"ב) דאי' שם אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שספרים נכתבין בכל לשון כו' וקשה אמאי לא תני עוד נפ"מ דתפילין ומזוזות אסור לכתוב שלא כסדרן וס"ת נכתבת שלא כסדרן [וע' בתוס' מנחות (דף ל"ב) בד"ה תפילין על הקלף כו'] אך אי נימא דאזכרות פסולות שלא כסדרן ניחא, משום דהא בזה שוים המה אזכרות של ס"ת לתפילין ומזוזות דשניהם פסולין בלא כתבן כסדרן, ולכן לא תני אלא להא דספרים נכחבי' בכל לשון דבזה גם האזכרות כשר לכתוב בכל לשון, אבל לא במה דאזכרות שוין המה לתפילין.
ואף דלפי שיטה זו נכון לומר כן, עכ"ז כיון שכבר הוכחתי דגם שם שלא כסדרן כשר א"כ ליתא לתי' הנ"ל, ובתי' קושיא הנ"ל י"ל דכיון דהא דתפילין ומזוזות אינן נכתבין רק אשורית מוכח מהא דכתיב בהם והיו וגם הא דאינן נכתבין אלא כסדרן ג"כ נפק זה מן והיו, א"כ לכן לא תני להך דשלא כסדרן דממילא נפקא זה מהא דתני דאינן נכתבי' רק אשורית כו', ולכן בס"ת דתני דנכתבת בכל לשון ידעינן מזה דכשרה אף שלא כסדרן, וכמש"כ לעיל באריכות.
ועוד י"ל לפי מאי דאי' בסוטה (דף כ') דר"מ אומר לכל מטילין קנקנתום לתוך הדיו חוץ מפרשת סוטה משום דס"ל מוחקין לה מה"ת, ופי' התוס' (שם) ד"ה א"ר ירמיה כו' דמשום דכתיב בה ומחה דבעי כתב שיכול למחות, וכיון דס"ל דמוחקין מה"ת קסבר דאותה פ' קפיד קרא דבעי שיכול למחוק עכ"ל, ולפ"ז כיון דאמרו (שם דף י"ז) במגילת סוטה דכתבה למפרע פסולה, ובעינן דתכתב כסדרה דוקא, ולכן כיון דס"ל דבעינן לכתוב פ' סוטה בס"ת באופן שתהא ראוי' למגילת סוטה, א"כ כמו בסוטה דבעי כתב שיכול למחות ה"ה בס"ת, ולפ"ז ה"ה בסוטה דבעי וכתב את האלות האלה להיות כסדרן דממילא ה"ה לס"ת דבעי דתהא אותה מגילה ראוי' לסוטה, ע"כ בעינן לכתוב אותה פ' סוטה בס"ת כסדרן כמו במגילת סוטה וכיון דר"מ בעי להך מגילת סוטה הכתובה בס"ת לכתוב כסדרן, לכן לא תני זה להא דבעי בתפילין כסדרן ובס"ת לא בעינן זה משום דהא סתם משנה ר"מ, ולר"מ עכ"פ פרשת מגילת סוטה בעינן לכתוב כסדרן גם בס"ת הה שוים המה לתפילין לכן לא תני זה, רק להא דאשורית, משום די"ל דכמו דס"ת כשר לרשב"ג בלשון יונית ולת"ק בכל לשון ה"ה מגילת סוטה לפמש"כ רש"י בסוטה (דף י"ז) וכתבה אגרת פסולה משום שנאמר בספר וכמו ספרים שירטוט עכ"ל, א"כ ה"ה כמו בס"ת כשר בכל לשון וה"ה מגילת מסוטה דאי נימא דיליף סוטה ממזוזה ותפילין א"כ למה לי' למילף דכתבה למפרע פסולה מן האלות האלה הא בל"ז יש להוכיח זה מתפילין ומזוזה.
והא דמבואר ברש"י בסוטה (דף ל"ב) בד"ה פ' סוטה כו' ולא אמרינן צריך לאומרה בלשון הקודש כדרך שכתב כו', י"ל דהיינו לדידך דקיי"ל הלכה כרשב"ג דאין ס"ת כשרה בלשון יונית ג"כ, וה"ה פ' סוטה דהא נאמר בספר, ורש"י שם אינו ממעט לשון יונית רק שארי לשון וכן הרמב"ם דכתב דצריך לכתוב בלשון הקודש, י"ל דאינו ממעט לשון יונית וכמו בס"ת דכתב הרמב"ם דנשתקע לשון יונית ולכן אין כותבין ס"ת אלא בלה"ק, וי"ל דזוהי כונת רש"י שכתב כדרך שנכתב היינו כפי שנהגו לכתוב רק בלה"ק, ולכן תני זה בהך אין בין משום דכל הס"ת אף מגילת סוטה ג"כ כשר בכל לשון לת"ק ורשב"ג בלשון יונית, אבל בהא דשלא כסדרן דבזה שוים המה פ' סוטה כמו בתפילין ומזוזה משום וכתב האלות האלה לכן לא תני זה ומתורץ מה שהקשיתי בעז"ה.
והירושלמי במגילה (פ' א') הקשה למה לא חשב בהך אין בין ספרים כו' דתולין בספרים ואין תולין בתפילין ותי' משום דספרים שכתבן כתפילין ג"כ אין תולין כו' עכ"ל, ואין זה ענין לשלא כסדרן שכתבנו, משום דאי נימא דאין תולין משום דהוי שלא כסדרן, א"כ מאי תי' הירושלמי דספרים שכתבן כתפילין אין תולין, דהא בספרים כשר שלא כסדרן, וע"כ מוכח דלכן בתפילין אין תולין משום דגנאי שיהא נכתב בין השיטות, וע"כ אף בחוצה מקודם שנכתבה התיבה שאחריה דאז לא הוי שלא כסדרן מ"מ אסור לתלות משום דגנאי הוא, וכמש"כ בתשובת הר"נ (סי' ל"ט) ולכן בתפילין שכתבן כספרים באותיות גסות תולין משום שאז אינו גנאי לכתוב בין השטות ומיירי בתלה את התיבה מקודם שנכתבה תיבה שאחרי'. ובספרים שכתבן כתפילין באותיות קטנות ג"כ גנאי לתלותו וכמש"כ הר"נ שם, וכיון דקיי"ל דכל השם תולין לכן שפיר הקשו בירושלמי דליתני לזה בהך אין בין.
נחזור לענינינו, דנ"ל ברור דהך חומרא לפסול השם שנכתב שלא כסדרן אין לן שום מקור לפסול בדיעבד וכן מוכח ממש"כ המג"א להתיר ס"ת הנדפסת מפום. ודוקא תפילין ומזוזות חיישינן שמא הוי שלא כסדרן ע"ש (סי' ל"ב ס"ק נ"ז), וקשה הא גם בס"ת יש חשש דשמא הוי השם שלא כסדרן, ודוחק לומר דמיירי היכא שלא נדפס השם דכל כה"ג ה"ל לפרושי, ומצאתי לספר עצי לבונה (סי' רע"ו ס"ק ה') שהביא בשם ספר א' שהוכיח דשם לא בעי כסדרן מהא דיומא (דף ל"ח) דבן קמצר הי' כותב שם של ד' אותיות בבת אחת וניחוש שמא כתב אות שני קודם לא' לפמש"כ המג"א הנ"ל להחמיר בדפוס משום דא"א לצמצם עכ"ל, וגם אנכי כוונתי לראי' זו.
ועוד דהא כתבו התוס' במנחות (דף ל"ח) בד"ה ואם הקדים תכלת ללבן כו' דלית לן למימר דאסדר לבד יקפיד הכתוב לעכב וכמו גבי חליצה ביבמות דהקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי כו' עכ"ל, הרי מפורש בתוס' דאע"ג דלמצוה בעי לבן ברישא, עכ"ז לעכב אין סברא לומר וה"ה בכתב אזכרה שלא כסדרן דאף דנימא דלמצוה בעי לכתוב כסדרן מחמת איזה טעם, עכ"ז כיון דאינו מפורש לפסול אין לנו לפסול מדעתנו, והא התם דרשינן מקרה דלבן ברישא מ"מ אינו מעכב, כש"כ באזכרות דאינו מפורש כלל דודאי אינו מעכב בדיעבד, וכבר נתבאר דוהיו הדברים לא קאי על אזכרות דס"ת, ולכן בודאי אין סברא לומר דסדרן יעכב
וב"ה שמצאתי בספר אליה רבא (סי' ל"ב ס"ק ל"ג) בשאלה בס"ת שנגע יו"ד העליון באל"ף של אלקים אם מותר לגרור היו"ד כו' מחמת חשש מחיקת השם ע"ש, ומשמע להדיא דלולא החשש הזה לא הי' חושש משום שלא כסדרן באזכרות, דהא מבואר שם (סעי' כ"ה) דאם נגע רגל האל"ף או פני האל"ף כו' דהוי שלא כסדרן, ומוכח דס"ל להא"ר כמש"כ דאין לפסול בכתב האזכרות שלא כסדרן, וכן מצאתי בעקרי דינים (חלק או"ח סי' ז' כלל ד') שכתב בשם ספר זרע אמת שכתב להוכיח מהא"ר דאינו חושש להיות השם כתוב כסדרן, ולכן אין לנו לפסול הס"ת בשביל איזה שם שכתוב שלא כסדרן, וספר גינת וורדים הנ"ל אינו ת"י.
וזולת זה נראה לי ברור דאף אי נימא דשלא כסדרן פסול וכהגינת וורדים הנ"ל, עכ"ז בנ"ד אין לנו לפסול, דהא בנ"ד הי' נכתב שם אלקים בקדושתו וכסדרו ואח"ז נמחק שם אל"ף למ"ד, וי"ל דדוקא היכא שכתבו אות וא"ו יו"ד אחר שכתב הה"א האחרונה, אז י"ל דכה"ג לא נתפס' קדושת השם כ"ז שלא נכתב כסדר, אבל בנ"ד שכבר נכתב שם אלקים כסדר רק אח"כ נמחקו אל"ף למ"ד, א"כ על אותיו' ה' י' ס' נתפסה כבר הקדושה, וקדושה שבהם להיכן הלכה, כמו דאמרו בנדרים (דף כ"ט) דקדושת הגוף לא פקע בכדי, משום דקדושה שבהם היכן הלכה, ומה"ט ניחא מש"כ האחרונים (יו"ד סי' רע"ו) דשם שנמחק קצתו מאליו או ע"י אדם אסור למחוק ממנו הנשאר, וגם זה פשוט ע"פ הסברא הנ"ל דקדושה שבהן להיכן הלכה, וכן מוכח בירושלמי סוטה (פ"ג ה"ג) דאי' התם כמה ימחוק דיהא משקין אותה בע"כ ב"ש אומרים אות אחת וב"ה ואומרים שתים והובא בסוטה בתוס' (דף כ') ד"ה מגילתה נגנזת כו' ע"ש, והא כיון דב"ה ס"ל דבעי שתי אותיות, וכ"ז דלא נמחק אלא אות א' אין משקין אותה בע"כ, וקשה הא אחר שנמחק אות א' כבר אזל' קדושתו א"כ אין כאן מחיקת השם בעת שמוחקין האות הב', והא הא דמשקין אותה בע"כ אחר שנמחקה המגילה הוי משום שגרמה למחיקת השם א"כ בעת שנמחק קצת השם היינו אות אחת כבר פקעה קדושתו ובעת שנמחק האות הב' כבר הלכה קדושת השם, אע"כ מוכח דאף שנמחק קצת השם עכ"ז לא פקעה קדושתו, ובודאי אין סברה כלל לחלק ולומר דדוקא באות אחת שנמחק לא פקעה קדושתו אבל בשני אותיות שנמחקו פקעה, ואף דיש לדחות ראי' זו מירושלמי הנ"ל, עכ"ז כיון דכבר כתבו האחרונים כנ"ל דשם שנמחק קצתו עכ"ז אסור למחוק הנשאר ובע"כ הטעם משום דלא פקע' קדושתו, ולכן בנ"ד דחלה כבר הקדושה על האותיות ה' י' ם' של אלקי"ם שנכתבו כסדרן כבר ולא פקע' קדושתו, ובמה שנכתב כעת אל"ף ולמ"ד באחרונה בזה אין לחוש דהא אל"ף ולמ"ד בעצמו הוא מן השמות הקדושים והאל"ף והלמ"ד הא נכתבו כסדרן ונתפס' קדושה גמורה עליהם, ובודאי אין לנו לחלק ולומר דשם אלקים יש בו קדושה יתירה מן שם אל"ף למ"ד, דרק בשם הוי' כתבו דיש בו קדושה יתירה מכל השמות, ולכן כיון דה' י' ס' נכתבו כבר כסדרן לכן אלימא קדושתייהו כמו בראשונה, ויש כאן קדושת השם כדין וכהלכה אף להגינת וורדים הנ"ל, אלא אם אות אל"ף לבדו נמחק וכתבו עכשיו בזה יש להחמיר להגינת וורדים הנ"ל ולומר דהא אות אל"ף נכתב אחרי אות למ"ד שלא כסדר, משא"כ בנ"ד דשתי אותיות הנ"ל נמחקו וכנ"ל דהא עכשיו נכתב אות אל"ף ולמ"ד כסדרן, אין להחמיר אף להגינת וורדים.
ובלא"ה הא נתבאר דאין לפסול משום שלא כסדרן אלא בתפילין ומזוזות משום גזה"כ דבעי והיו בהווייתן יהו, או בהא דיומא (דף ס') בהקדים דם השעיר לדם הפר דשאני התם דכתיב חוקה, אבל באזכרות בס"ת דלא מרומז בשום מקום דבעי כסדרן אין לנו לפסול בדיעבד וכש"כ בנ"ד דהא נתבאר דיש בו קדושה גמורה משום דלא פקע קדושתו, ולכן אין לנו לפסול הס"ת בנ"ד, יותר אין לי להאריך. |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |