שו"ת חתם סופר/ב/שו
שו"ת חתם סופר 
ב שו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום לתלמידי הרבני החרוץ בעל פיפיות המופלג כבוד מו"ה בערל נ"י בנן של קדושים:
גי"ה הגיעני לנכון ונשאול נשאלתי מכבודך אם יש לסמוך אשטחיות לשון ש"ס ע"ז י"ג ע"ב דהטלת מום בקדשים בז"הז דרבנן בעלמא הוא וכן משמע שם מפירש"י ותוס' [אמת שכן הוא ג"כ בתוס' בכורות ל"ג ע"ב ד"ה בעל מום וכו' וכן עוד בתוס' מנחות נ"ו ע"ב ד"ה אלא וכו' וכן פסק הרא"ש להדי' במס' ב"מ פרק הפועלים סוף סי' וי"ו] ונפקא מיני' דבספק בכור הי' מותר להטיל מום לכתחלה ולאכלו במומו וכמ"ש כעין זה פר"ח בא"ח סי' תס"ז ססק"ט לענין בל יראה דרבנן או לא דהרי הרמב"ם פ"א מאיסורי מזבח פוסק שגם בז"הז הוא דאוריי' אלו דברי מעלתו והנה דברי רמב"ם בס' מצות ל"ת סי' צ"ז ק' ממ"ש שם סוף סי' צ' ע"ש וצ"ע לכאורה. וצריך לחלק דראוי לבוא בפנים לענין שחוטי חוץ ולא לענין מטיל מום:
והנה לענ"ד גם לדעת רש"י ותוס' ורא"ש הנ"ל לא שייך הכא למימר ספיקא דרבנן ולקולא כיון דאפילו איסור דרבנן ליכא אלא משום דמחזי כמטיל ואם כן גם בספק בכור הואיל ולענין גיזה ועבודה דאוריי' אנו מחזיקים אותו לבכור מספיקא דאוריי' שוב אם אנו מטילים בו מום בידים אין לך נראה כמטיל מום בקדשים יותר מזה והן הנה דברי הרא"ש הנ"ל דכ' דאפי' בז"הז דרבנן אין להטיל מום אפי' ע"י גוי אע"ג דבעלמא שבות דשבות דאמירה לנכרי מותר מכל מקום הכא משום חומרא דקדשים אסור [ונ"בי תנינא חלק י"ד סי' קצ"ב לא עיין שם] ולכאורה מה חומרא דקדשים שייך הכא כיון דמותר להטיל בו מום מ"הת וכל איסור דרבנן הותר ע"י נכרי אע"כ משום דגנאי הדבר ומחזי כמטיל מום בקדשים וכמה קולמסי' נשתברו וכמה דיות נשתפכו בדיני ספיקא בכורות וכמה תקלות אירע עי"ז ואין גם א' שהתיר להטיל בו מום אפי' ע"י גוי מכ"ש ע"י ישראל וע"כ מטעם הנ"ל:
וראיתי במעין חכמה דף ס"ד סוף ע"א ד"ה אמנם וכו' עושה סמוכים לשיטת רש"י ותוס' ורא"ש ואני איני כדאי אבל תורה היא וללמוד אני צריך ולהודיע צערי כי אי נימא דמן התור' מותר להטיל מום בקדשי מזבח בז"הז כיון דלא חזו לא לגופי' ולא לדמים מה ראו חז"ל על ככה להפקיענו ממ"ע דאוריי' לעשר בהמתינו כמבואר ר"פ בתרא דבכורו' נ"ג ע"א משום תקלה ופריך ש"ס לשדי מומא בכולא עדרי' ומשני מהרה יבנה מקדש ולא ימצא בהמה לקרבן ועי"ז נתבטלה מ"ע בשב וא"ת הלא טוב הי' שלא יאסרו להטיל מום בקדשים בז"הז ויעשר בהמתו ויטיל בה מום ויפדה וישדה ד' זוזי בנהרא ויאכל במומו בשלמא אי היה זה גזרה קדמונית מדרבנן י"ל העמידו חכמים דבריהם במקום בטול מ"ע אבל כיון דהטלת מום בז"הז הם התחילו בה אחר החורבן מה ראו על ככה [עתה נדפסו חדושי רי"ט אלגאזי על הל' בכורות לרמב"ן פרק ה' דבכורות ראיתי שעמד בזה]:
ותו צלע"ג למה החליטו כ"כ דבז"הז גרע ממטיל מום בבעל מום דלא לגופי' ולא לדמי חזי ואמאי הלא האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא בו אסור למשתי יין דהיום אם בקולי תשמעו עיין עירובין מ"ג ע"ב ורמב"ם פ"ד מנזירות ה' י"א וא"כ ה"נ הרי חזי כל שעתא ושעתא לגופי' ועוד הא קיי"ל מקריבי' אעפ"י שאין בית ורק אכילת בכור ומעשר במזבח תלי' יעיין מכות י"ט ע"א ותוס' ד"ה ואי סבר ויעיין מג"א סי' תקס"א סק"ג וא"כ אם ישתדל רשות אצל המלכות בז"הז לבנות מזבח נוכל להקריב עכ"פ קרבנות צבור דטומאה הותרה בצבור ובספר כפתור ופרח שנמצא פה א' פ"ו דף כ"ב ע"ב כ' שא"ל רבינו ברוך שר"ח הכהן מפר"יש [בעל התוס'] אמר לבוא לירושלים בשנת י"ז לאלף הששי ושיקריב קרבנות בז"הז ואני מטרדתי לא שאלתי מה נעשה מטומאתינו ואנה הכהני' המיוחסים ונזכרתי שאין לחוש על הטומאה וכו' שקרבנות צבור דוחי' את השבת ואת הטומאה וכו' עכ"ל לעניננו ודברים אלו מועתקים ג"כ בשיל"ת יעב"ץ ח"א סי' צ"ט ע"ש והאריך בהם [וע"ל סי' רל"ו] וא"כ בודאי צ"ע אמאי פשוט כ"כ דלא שייך בז"הז איסור הטלת מום טפי ממטיל מום בבעל מום:
והנלע"ד דודאי פשטא דכל מום לא יהי' בו בזמן שתמי' יהיה לרצון וממועט הכל בין בעל מום בין בז"הז אך כתיב כל מום לרבות ותלי' בפלוגתא דר"י ור"ל דלר"י דס"ל בעלמ' אע"ג דלא לוקי' על ריבוי דכל מ"מ איסור' איכא כמ"ש תוס' פסחי' מ"ד ע"א ד"ה לענין וכו' יע"ש א"כ ה"נ מרבי' מכל מום לאסור דאוריי' לר"מ מטיל מום בבעל מום ולרבנן גרמא ומכ"ש דמרבי' מיני' איסור דאוריי' בז"הז דחמיר תם בז"הז מבעל מום בזמן המקדש מטעמים שכתבתי והא דלא אמרי' בבכורו' ל"ג דכל מום אתי' לרבוי' בז"הז משום דבעי לאוקמי קרא נמי לזמן הבית כמ"ש תוס' שם ס' זו ע"ש והן הנה דברי רמב"ם פ"א מאי' מזבח אך כ"ז למאי דקיי"ל כר"י דכל היכי דכתיב כל ריבוי הוא לאי' ולא למלקות אך לר"ל ר"פ י"הכ דס"ל דרשא דכל אסמכתא הוא וה"נ כל מום לר"מ ולרבנן אסמכתא הוא א"כ מס' יותר ראוי לגזור להטיל מום בבעל מום בזמן שב"המק קיים ממאי דאיכא למיגזר בתם בז"הז כמובן והיינו דאמר רבא בע"ז י"ג ע"ב נראה כמטיל מום כדי לתרוצי גם לר"ל דדרבנן בעלמא הוא ולר"ל הא דאין מעשרים מעשר בהמה בז"הז י"ל גזירה משום יתום עיין ר"פ בתרא דבכורות ומיושבים ק' לח"מ על הרמב"ם פ"א מאי' מזבח הנ"ל וסוגי' דעלמא כוותי' ואין לנו להקל ח"ו דלפע"ד גם להתוס' אין להטיל מום אפי' בידי נכרים בספק בכור בז"הז והנלע"ד כתבתי בחפזי דברי א"נ הדש"ת.
פ"ב יום א' ט"ז מרחשון תקפ"ב: לפ"ק משה"ק סופר מפפ"דמ.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |