עמק סוכות/סוכה/י/ב

עמק סוכות סוכה י ב

דף י' ע"ב

ואשתטחא אמטללתא. עמ"ש בהגהות הר"ר נחמי' בירך זצ"ל מכאן דבכה"ג אין בו משום הוקצה למצוותו עכ"ד. ולא ביאר למה דהא באמת אפי' בליכא ביטול מצוה אסור הנאה מסוכה דהוקש לחגיגה וכמ"ש בתשו' עונג יו"ט (סי' מ"ט) אחר שהביא התוס' דשבת (דף כ"ב ע"א) ד"ה אבוהון ע"ש.

והי' אפשר לומר דהנאה זו לשטוח אמטללתא הכסות חשיב שלא כדרך הנאתו דסוכה לתוכה עשויה וכעין הא דפסחים (דף כ"ו ע"א) בהא דריב"ז יושב בצילו של היכל ודרש ואמר רבא שאני היכל דלתוכו עשוי וכדפרש"י דאין הנאת צלו נאבדת דאין זה דרך הנאה. וה"נ בנד"ד. והנה בשעה"מ (פ"ה מיסודי התורה ה"ח) הוכיח מזה דשלא כדרך הנאתו רק מדרבנן אסור והכא דהיה צריך לדרוש לרבים ולא אפשר בלא"ה לא אטרחוהו רבנן ע"ש. וא"כ הכא הי' ראוי לאסור טכ"פ מדרבנן כיון דגם שלכמה אסור מיהו מדרבנן. ואפ"ל למ"ש התוס' לעיל (דף ט' ע"א) בד"ה מניין מר"ת דרק בכדי הכשר סוכה אסור מה"ת והמותר רק מדרבנן אסור. וא"כ י"ל דהכא הי' סכך יותר מכדי הכשר סוכה ואין איסור הנאתו אלא מדרבנן. וכיון דשלכד"ה גם באיסור תורה אסור רק מדרבנן. באיסור דרבנן לא החמירו:

שלוחי מצוה אנן ופטורין מן הסוכה. כתב הריטב"א באפשר לקיים שתיהן אינו פטור מטעם עוסק במצוה פטור מהמצוה. ודאמרי' העוסק בתורה פטור מהתפילין לאו מה"ט הוא דהא אפשר לקיים שתיהן אלא טעמא משום דמחשבתו טרודה בתלמוד ואיכא היסח הדעת כו' ע"ש. וזהו דלא כמ"ש בשערי תשובה בא"ח ריש סי' כ"ח מגורי האר"י ז"ל דבעת לימוד התורה ותפלה א"צ ליתן דעתו בהתפילין. ובתשו' משכנות יעקב (חא"ח סי' מ"ו) הביא המכילתא דפ' בא דיליף מלמען תהיה תורת ה' בפיך דכתיב בתפילין דאיירי במצות ת"ת והשוון הכתוב לכן העוסק בתורה פטור מתפילין ומביא הירושלמי דברכות דתפילין הוא ג"כ מענין שינון ע"ש. ועכ"פ אינו כמ"ש הריטב"א משום היסח הדעת. ושם הוכיח דתלמודין לא ס"ל כהמכילתא דבקדושין (דף ל"ד) דמפרשי' היקש דלמען תהי' תורת ה' בפיך דהוקש כל מצותיה של תורה לתפילין מה תפילין דמ"ע שהז"ג נשים פטורות אף כל מ"ע שהז"ג נשים פטורות כו' ולא להקיש תפילין לת"ת וממילא אין לנו לימוד לפטור העוסק בתורה מתפילין כו' ע"ש.

ול"נ דאינו מוכרח כ"כ דבנודע ביהודה (תניינא חא"ח סי' ג') הביא מה דמספ"ל להר"ן פ"ב דר"ה אי גם בשאר מצות לא הוכשר רק דבר טהור דגם במשכן הי' מותר דבר טמא [וכן פיל לדופן סוכה דלקמן דף כ"ג] ושאני רצועות תפילין (דשבת דף כ"ח) משום דנטפלין לבתים שהן תורה עצמה שיש בו ד' פרשיות ושי"ן דנלמד מלמען תהי' תורת ה' בפיך דהיינו שיש בו כתב כו' ע"ש. הרי דלזה נדרש תורת ה' על תורה ממש דאי על מצותיה נאסור כל המצות מדבר טמא. וא"כ כמו דאין סתירה מזה להא דדרשי' לענין מ"ע שהז"ג תורת ה' על מצותיה. כן אין סתירה גם כשנדרוש תורת ה' תורה ממש להיקש תפילין ות"ת לפטור העוסק בתורה מתפילין. להדרש לענין מ"ע שהז"ג דנפרש תורת ה' על מצותיה דכל הנך דרשות אפשר לדרוש מהך קרא. ועובדי דאמוראי שהקפידו שלא לבטל מתפילין גם בשעת לימודם שהביא ע"ש אינו מוכרח כ"כ שעשו כן משום חובה דאפשר דהחמירו על עצמן יותר משורת הדין. וכבר הביא המג"א (סי' ל"ב סק"ח) דמצינו הרבה חומרות שמחמירין ע"ע ולא אמרי' בהו הפטור מהדבר ועושהו נקרא הדיוט. ועמ"ש בספרי מעשה בצלאל בריקאנטי סי' ט':

מותר לישן בכילה בסוכה אע"פ שיש לה גג והוא שאין גבוה י'. בשבת (דף קל"ח ריש ע"ב) כתבו התוס' אף דלגבי סוכה וכן לק"ש ל"ח אהל באין גבוה י' לגבי שבת חשיב ואסורי שהרי במשמרת וביעתא וקידרא וחביתא אסורי משום אהל ולא משמע שיש בגובהן י"ט ע"ש. וצע"ק מ"ש לאיסור שבת מלסוכה וק"ש. והנה למ"ש הפרמ"ג (בא"ח סי' ע"ד במשבצות סק"א) מהדרישה דגילוי ערוה כשאינו רואה איסורו רק מדרבנן שאין כבוד השכינה שיהא בגילוי ערוה ולעסוק בתורה ע"ש. י"ל דמה"ט הקילו בזה שלא לחשוב בפחות מי' לאהל לאוסרו ולשבת דעיקר ענין אהל כשהוא קבוע הוא ענין דאורייתא החמירו גם בעראי. אך הפרמ"ג שם כתב מרבוותא דהוא ענין דאורייתא וכן לסוכה דהוא ענין של תורה תקשי מ"ש משבת דחשיב זה לאהל. זולת דנימא משום דשבת הוא איסור סקילה החמירו בו יותר משארי איסורים של תורה.

ובמ"ש הפני יהושע דמה"ת לא מיקרי אהל בבציר מעשרה. לענ"ד צ"ע דאף דבאהל עראי מצריך שמואל גובה עשרה דוקא. באהל קבוע לענין דאורייתא נראה דאינו כן ועי' בכלכלת שבת שבתפארת ישראל (סי' ל"ד) שכתב בב' לריעותא שעשוי לזמן מרובה ויש בו טפח על טפח ברום טפח זהו אהל קבוע וחייב עליו מדאורייתא ע"ש. ומשמע דילפי' מטומאה טפח על טפח ברום טפח:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף