עמק סוכות/סוכה/יא/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עמק סוכות TriangleArrow-Left.png סוכה TriangleArrow-Left.png יא TriangleArrow-Left.png א

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
רש"ש
אומר מיהודא
עמק סוכות

מראי מקומות
שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


דף י"א ע"א

הא גבוהין מן המטה י' פסולה אע"פ שא"ל גג. הק' הפני יהושע מאי מקשה לשמואל הא י"ל דתנא דברייתא סבר כתנא דשלהי פרקין דשיפוע אהלים כאהלים דמי ולכן פסול בגבוה י' דשפיר קרוי גג ושמואל סבר כחכמים דלקמן דפסלי בעושה סוכתו כמין צריף ושפיר מתיר בכילת חתנים אף שגבוה י' ע"ש. והנ"ל דאפ"ל דידע המקשן דנקליטין קביעי. וע"כ בקושייתו מנקליטין על כילה לא ס"ד למימר דהקביעות יגרום לעשותו אהל עי"ז אלא דתלי בגובה ובגג ודלא כשמואל דתלי ענין אהל רק בגג. וא"כ שפיר מקשה לפי סברתו זו דבשלמא כשנימא דברייתא סוברת שיפוע אהלים אינו כאהלים ניחא הא דמשמע דרק נקליטין כשר בפחות מי' ולא קינופות ומשום דקינופות יש לו גג וע"כ חשיב אהל אף בפחות מי'. אבל כשנימא דברייתא סוברת שיפוע אהלים כאהלים וא"כ אין יתרון לקינופות משום הגג וע"כ נצטרך לומר דיתרון דקינופות הוא משום דקביעי והרי זה לא ס"ד דמקשה דקביעות יגרום לעשותו אהל עי"ז עד דהתרצן נחית להסברא דהקביעות יגרום שתיעשה אהל עי". ומאחר דנחתינן להך סברא שפיר מצינו לאוקמי ברייתא כהלכתא אף דשיפוע אהלים אינו כאהלים ומשום קביעות קצת דאיכא בנקליטין יותר מבכילה בצירוף גובה י' גורם להחשיבו אהל כנ"ל:


כמאן כר"י כו'. וכתב הריטב"א דלרווחא דמילתא אמר הכי ולעולם כרבנן ס"ל וכילה אפי' אהל עראי לא הוי ולהכי מותר לישן בה דבטל לסוכה דהוי עכ"פ דירת עראי והק' ביד דוד דא"כ תקשי לי' ברייתא דישן בכילה ערום לא יוציא ראשו לחוץ לכילה עכ"פ בגובה י' ואין חילוק בין ק"ש לסוכה ותי' דוקא בסוכה בטל לסוכה אבל כשהוא ברה"ר או בחצר פשיטא דלא בטל עכ"פ בגובה י' וא"כ נוקמי ברייתא דלא יוציא בעומד ברה"ר כו' ע"ש.

ותמהני דמה יענה לברייתא דהישן בכילה בסוכה לא יצא י"ח דפריך מינה לשמואל ולל"ק מוקי בגבוה י' ולל"ב ביש לה גג. ולרבה דמתיר אע"פ שיש לה גג וגבוה י' ואי אמר הכי גם לרבנן הך ברייתא אמאן תרמיי'. וא"י מה דחקו להריטב"א וכי מפני שדברי ר"י דדירת קבע בעי אוקמה בשיטה אטו מש"ה אין רשות לרבה בר ר"ה לסבור כר"י וצ"ע:


הדלה עלי' את הגפן כו' וסיכך ע"ג פסולה. כתב הריטב"א דתרתי קתני הדלה עלי' כו' או סיכך ע"ג כלומר בין קדם הסכך כדקתני הדלה עלי' את הגפן בין קדם האילן וסיכך עלי' פסולה ואפי' חבטן בליכא רוב ובסיכוך מרובה וחבטן כשר בשניהם באיזו מתן שקדם כו' וכ"כ הר"ן ע"ש וצ"ע בחבטן ועירבן מאיזו סברא אפשר לחלק בין קדם הסכך לקדם הפיסול [אף שבסוכה שתחת האילן בלא עירבן יש דמחלקו בין קדם הסוכה לקדם האילן עיין בר"ן במשנה דהעושה סוכתו תחת האילן]. והנ"ל דבעבודה זרה (דף ע"ג) במתני' דיין ביין במשהו א"ר דימי אריו"ח ל"ש אלא דנפל היתרא לגו איסורא אבל נפל איסורא לגו היתרא ראשון ראשון בטל וכתב הר"ן הטעם שהדבר שעומד במקומו חשוב יותר מן הבא עליו לפיכך איסור עומד במקומו אפי' משהו אוסר היין שבא עליו אפי' חבית גדולה בבת אחת משום חומרא די"נ וכשההיתר עומד במקומו והאיסור בא עליו ההיתר מבטל האיסור אא"כ נפל בבת אחת כדי ליתן טעם בהיתר כו' ע"ש. וא"כ ה"נ הוי ס"ד לחלק בהכי דבקדם הסכך פסול לא יהני תערובות הכשר דאח"כ אף שהכשר רוב נגד הפסול ולהיפך בקדם הכשר ואח"כ עירב הפסול לא יפסול אף בליכא רוב כשר נגד הפסול ומשום דהכשר בעצמותו חשוב יותר מהפסול מחמת שעמד במקומו והפסול בא עליו. קמ"ל מתני' דלענין דהכא לא שייך סברא זו לכ"ע ובין ברישא בין בסיפא אין נפ"מ בין הדם הכשר לקדם הפסול. והפני יהושע נתקשה בדברי הריטב"א והר"ן ע"ש. ולדברינו ניחא:


ואין גידולו מן הארץ אין מסככין בו. פרש"י כגון עורות בהמה כו'. ולכאורה קשה מזה על המהרש"א בח"א בב"ב (דף ע"ה) בהא דעתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן שכתב שאף עורו לא יבוא רק לשימוש מצוה דהיינו סוכה ע"ש. ואיך יסכך בעורו סוכה דמצוה כיון דעור בהמה שמתפרנסת מהארץ [עפרש"י ע"ב] ל"מ כ"ש לויתן שהוא דג. אך י"ל דישמש עורו לדפנות סוכה דמצוה דכשר מכ"ד עי' ש"ע סי' תר"ל. אף שבט"ז שם סק"א כתב דסוכה דקרא סתמא הוא סכך:


אלמא פסיקתן זו היא עשייתן ה"נ קציצתן זו היא עשייתן. וכתב הפני יהושע לכאורה ל"ד דהא דמכשיר רב בציצית י"ל משום שכבר עשה מעשה ממש בגוף הציצית במה שתלאן בבגד כו' ובסוכה יודה דצריך לנענע כיון דל"ש עיקר המעשה אלא במה שמסכך כדכתיב חה"ס תעשה לך והקציצה לאו מעשה סכך הוא ואף דלשון רב פסיקתן זו היא עשייתן משמע דלא סגי תלייתן בהבגד להחשיבו מעשה כיון דאז לא הוי ח' חיטין מ"מ אינו מוכרח כ"כ כו' ע"ש.

והנ"ל דבירושלמי אמר משמי' דרב והוא שידלה אותן לכך [שידלה אותן מתחילה לקוצצן לשם סוכה] ר"י בר אחא בשם ר"ז צריך לנענע א"ר יוסה תרתיהון לקולא הדלה אומן לכך אע"פ שלא נענע נענע אע"פ שלא הדלה אותן לכך ופי' בקרבן עדה כלומר דלא תטעה לומר דר"ז לחומרא ובעי גם נענוע אלא דאף בנענוע סגי אף דלא הדלה אותן לכך ע"ש. וא"כ י"ל דר"ה דהכא אליבא דרב דאמר צריך לנענע קאי אהיכא דהדלה אותן מתחילה לקצצן לשם סוכה ודלא כר"י דירושלמי דתרתיהון לקולא. וא"כ שפיר אמר דזה אינו אליבא דרב דכמו דאמר בציצית פסיקתן זו עשייתן בשביל התליה דמתחלה אע"ג שלא הי' רק חוט אחד דאינו תליה כשרה ה"נ נימא קציצתן זו עשייתן בשביל הדליה לשם סוכה שהי' בעת שהי' מחובר דכך לי תליה דחוט אחד דציצית כמו דליה דמחובר אדעתא לקצצן לשם סוכה כנ"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף