עמק סוכות/סוכה/י/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות רי"ד ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א פני יהושע רש"ש |
כגון שהתחתונה צלתה מרובה כו' וקיימי תרווייהו בתוך כ'. פרש"י דאי עליונה למעלה מכ' אף התחתונה פסולה משום דמצטרף סכך פסול בהדי כשר. ועמ"ש הפני יהושע במה שסותר זה למ"ש הטור מרש"י כשיטת התוס' לעיל דאם הסוכה שתחת האילן צלתה מרובה אינה נפסלת מסכך פסול דאילן שחמתו מרובה מצלתו ע"ש. והנה למ"ש הפני יהושע לעיל בד' התוס' דמוכח כן מדברי רבא דדוקא באילן דומיא דבית. משא"כ כשהסוכה צלתה מרובה והאילן חמתו מרובה ע"ש. ולפ"ז ל"ק די"ל דנקטו הכי רק אליבא דרבא והכא קיימי' לסתמא דגמרא דמפרש דברי ר' ירמי' דמדנקיט וקיימי תרווייהו בתוך כ' משמע דאי עליונה למעלה מכ' פוסלת התחתונה אף שצלתה מרובה ול"ק כלל על מה שמוכח מסתמא דגמרא להיפוך ממה שמוכח מדברי רבא ועל כה"ג שייך לומר אטו גברא אגברא קרמית:
אר"ה טפח שכן מצינו באהלי טומאה טפח כו'. עפרש"י דהללמ"מ הוא. והנה במכות (דף י"א) פליגי ר"מ ור"י בס"ת שתפרו בפשתן דאיכא מ"ד דפוסל מדאתקיש לתפילין ואיכא דמכשיר דלא אתקיש רק להמפורש בתפילין ולא להלכותיו. וא"כ הא דר"ה תיתי כמ"ד דדיינינן היקש מהלכה וי"ל דה"ה מה מצינו ובנין אב ורק ק"ו אין דנין מהלכה. ושפיר ילפי' דטפח הוי אהל לענין סיכה כדמצינו בטומאה דהוא הלכה. אבל למ"ד דגם שארי מדות שהתורה נדרשת בהן לא דיינינן מהלכה א"א למילף סוכה מטומאה. וי"ל דה"ט דהסובר ארבעה דהוא מקום חשוב מסברא. וניחא קושית הירושלמי הכא למ"ד ארבעה משום אהל מדמצינו אהל מטפח ע"ש. די"ל דשאני ד' שהוא מסברא מקום חשוב. משא"כ אהל טפח דטומאה שאינו מסברא רק מהלכה וס"ל דכל המדות אין ללמוד מהלכה כמו ק"ו. ועי' בבאר יעקב בכללי הסוגיות סי' י"ב:
א"ב דיכולה לקבל על ידי הדחק. ומבואר דבאינה יכולה לקבל כלל כו"כ אינה פוסלת. ולשון הרא"ש מהעיטור בא"י לקבל דירה סרוחה היא. ובש"ע סי' תר"מ ס"ד הביא מהמרדכי דבעשאה מתחילה במקום שמצטער באכילה או בשתי' או בשינה או שא"א לו לעשות לו א' מהם בסוכה מיראת ליסטים כו' אינו יוצא באותו סוכה אף בדברים שאין מצטער בהם דאינו כעין תדורו. וכתב הגר"א כמו שאינה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו ופחותה מעשרה והוצין יורדין לתוך עשרה וא"י לקבל כו"כ וכיוצא בהן עכ"ל.
ולכאורה י"ל דשאני כל הני דחסרון בעצם הסוכה וחשיב עי"ז דירה סרוחה. משא"כ בא"י לעשות א' מהן מיראת ליסטים דאין גרעון בעצם הסוכה אולי י"ל דלמאי דחזי יוצא בה. והחכם צבי (סי' צ"ד) חולק וכתב דלמאי דחזי נפק ע"ש. ול"נ לחלק כמו שכתבנו. ולכאורה הי' אפ"ל כמו דדרשי' מן בסוכת תשבו דכתיב חסר לפסול סוכה תחת סוכה. כן נדרוש לפסול היכא שע"כ יצטרך לישב בשתי סוכות א' לאכילה וא' לשינה מחמת שמצטער לעשות צורך א' באחת. ואע"ג דבאפשר לו לעשות כל צרכיו באחת שרי לצאת מסוכה לסוכה עי' לקמן (דף כ"ז) הוא כעין דאמרי' בכמ"ד דראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. אך אין לנו לדרוש דרשות מעצמינו מה שלא מצינו שדרשו חז"ל בהדיא:
ל"ש אלא מפני הנשר כו'. בתוס' הק' לפרש"י למה יפסל מפני שמגין על האדם כו' מ"ש מלנאותה. והפני יהושע כתב דבכדי לנאות הסוכה בטל הסדין להסכך ממש שמייפהו. משא"כ בלהגן על האדם אין הסדין שייך לסכך שיבטל לגבה ע"ש. וחדוש שלא ראה שהמרדכי הכא קדמו בחילוק זה דלנאותה הוי צורך סוכה ובטל לסוכה וגם בהג"א הביאו. אמנם אף דאפשר לחלק בהכי אינה סברא פשוטה כ"כ דבירושלמי הכא מדמה להנאותה למפני הנשר ורק ר' יוסה מחלק בינייהו כדמחלק ר"ח הכא ע"ש. והנ"ל דיש שייכות לזה הא דלקמן (דף ל"ז ע"א) דמשמע דלרבה שייך חציצה במידי שהוא להנאותו ורק רבא סבר כל להנאותו אינו חוצץ. והוא דלהנאותו משוי' לי' כגוף הלולב וכהנזכר הכא בסדין להסכך. ורבה שם נראה דל"ל הך סברא וכדמשמע גם מר' חנניא דבירושלמי הנזכר.
ובריטב"א כתב דיש פוסקים דוקא לנוי סוכה בטל לגבה וכשר אבל לצורך הבגד לא בטילי ופסלי כו' וי"א דכל לצורך הבגד מותר ודקתני להנאותה לרבותא נקט אף שהוא לצורך הסוכה בטלי גבה וכ"ש לצורך הבגד דלא חשיב מידי וכמאן דליתא דמי כו' ודאמרי' מ"ד הא דקתני מפני הנשר אורחא דמילתא קתני ולא אמרי' דקתני לי' לאפוקי מחמת הבגד דשרי י"ל משום דזה פשוט ול"צ תנא למעוטי זה ע"ש. וזה דוחק דבמאי דיש אוסר יהא פשוט כ"כ להמתיר עד שא"צ תנא לאשמעי' זה וזהו פלוגתא בסברות הפוכות [ועיין פני יהושע בדף הקודם בתוד"ה הא בד"ה והא דלא משני. ובבבא מציעא (דף ט"ו ע"ב) בתוד"ה ונתן]. אמנם נראה דהא דשרי לצורך הבגד יש לדייק מרישא דהמשנה פירס עלי' סדין מפני החמה דמשמע דוקא בכה"ג שהיא לצורך הסוכה הוא דפסול אבל לצורך הבגד שרי וכדדייקי' הכי בסיפא תחתיה מפני הנשר דלנאותה כשרה. והכי מסתבר הדיוקים דתחתיה שייך לנאותה מקום ישיבת האדם ועלי' שייך לצורך הסדין כהא דלנגב מה שנשרה במים כדבסמוך (ע"ב) בכתונתא דעבדי' דרב אשי. ויש לעיין בהניח לשם ב' הכוונות מפני הנשר וגם לנאותה אי פסולה. וגם צע"ק בהניח סתמא [כעין דלקמן דף י"ט ע"ב] אם פוסל המכה: