עמק סוכות/סוכה/יא/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף עמק סוכותגליוני הש"ס מראי מקומות |
וכן אמר לוי פסולין לעולם. בפי' ר"ח כתב דהכי קיי"ל דהא לוי ושמואל פליגו עליה דרב והם רבים לגבי'. ומדבריו משמע דלולא שמואל הי' אפשר לפסוק כרב נגד לוי. וזה דלא כמ"ש הכ"מ (פ"ה מתענית הט"ו) להרמב"ם דהלכה כלוי נגד רב דגדול הוא מרב. ועי' ביד מלאכי (סי' תקנ"ט) ובספרי תורת הקנאות סוף סוטה:
דשלפינהו שלופי דלא מינכר עשיי' דידהו. אולי י"ל דרק בשלפינהו אחר שסיכך במחובר צריך קציצה הניכרת דוקא ואי לא פסול מדרבנן [עמ"ש הריטב"א] אבל בשלפינהו קודם שסיכך כיון דבאמת תלוש הוא אפשר דכשר אף שאינו ניכר כ"כ הקציצה. וכן למאי דקיי"ל דצריך לנענע אפשר דמהני גם בשלפינהו ורק לרב דסגי בקציצה לחוד הוא דצריך דוקא קציצה הניכרת וצ"ע לדינא:
וילפינן לולב מסוכה כו'. פרש"י בבנין אב כו'. והק' הפני יהושע דנפרוך מה לסוכה שנוהגת בלילות כבימים משא"כ בלולב. וכה"ג פריך בשבת (דף קל"א ע"ב). ועל תירוצו משום די"ל ציצית שג"כ אינו נוהג בלילה ואפ"ה פסול מן העשוי תוכיח ללולב. הק' בבאר אברהם דאכתי יש פירכא לולב מסוכה שנוהגת מיהו בכל ימי החג בכל מקום מן התורה משא"כ לולב שאינו נוהג בגבולין מה"ת אלא יום ראשון ובזה אין לומר ציצית יוכיח, שהרי היא נוהגת בכל הימים לעולם ואפשר שחומרא זו גורם שפסולה מן העשוי משא"כ בלולב דקיל מתרווייהו בימים ע"ש. ולכאורה בלא"ה מדכתיב פסול דמן העשוי בציצית וסוכה הו"ל שני כתובין הבאין כאחד דאין מלמדין. דהרי אף דמציצית דחמיר שנוהג בכל הימים לא הי' אפשר למילף סוכה שאינה אלא בז' ימי החג. אבל ציצית הוי מצי למילף מסוכה לפסול מן העשוי ושפיר הוי שני כתובין. אך יש קולא בציצית שאינו חובת הגוף דאי בעי לובש בגד שאינו מד' כנפות ופטור מציצית, משא"כ סוכה דע"כ חייב בסוכה [ועי' בתשובת רעק"א סי' ט'] ולא מצי למילף לא סוכה מציצית ולא ציצית מסוכה ואינו שני כתובים.
אך מ"ש בבאר אברהם דנילף כאן לולב מסוכה בגז"ש דשבעת ימים כדמסיק בשבת שם לר"א לענין מכשירין דיליף סוכה מלולב בגז"ש זו דמופנה ואין משיבין כו' ע"ש. נ"ל אף די"ל הכי להתוס' שם שכתבו דהוי מופנה משני צדדים. אבל הא רש"י שם כתב ואע"ג דאינה מופנה משני צדדים דבלולב חד שבעת ימים כתיב ודרשינן לר"א למעוטי לילות כיון דגלי רחמנא בעומר ושתי הלחם ולולב גילוי מילתא בעלמא הוא ולא פרכינן עלה.
ובחידושי הרשב"א מסיק אבל כי אתי למילף במה מצינו פרכי' משום דבמה מצינו כל דהו פרכינן ע"ש. ומסתבר דהא דכשנילף בגז"ש שאינו מופנה מב' צדדים לא נפרוך מה לעומר ושתי הלחם שכן צורך גבוה ומה ללולב שכן טעון ד' מינים וחשיב גילוי מילתא הוא משום דחומר דצורך גבוה וחומר דטעון ד' מינים הם חומרות נפרדות וחומר אחד אינו ממין חומר אידך וע"כ חשיב גילוי מילתא למילף מגז"ש אף שאינו מופנה מב' צדדים. אבל כשנילף בגז"ש דשבעת ימים לולב מסוכה לפסול מן העשוי שייך שפיר למיפרך מה לסוכה כו'. ואף שגם בציצית גלי רחמנא לפסול מן העשוי, הרי לולב קיל משניהם בענין הזמן דלולב אינו רק יום אהד וסוכה וציצית זמנם מרובה מדלולב וכיון דחומרתן הם בענין אחד שפיר נפרוך גם בגז"ש כל שאינה מופנה משני צדדים ואינו כגילוי מילתא.
והנ"ל דלענין לפסול מן העשוי לא שייך פירכא דמה לסוכה שנוהגת בלילות כבימים. דהרי לקמן (סוף דף ל"ו) בהא דיליף ר"י דסוכה אינו נוהג אלא בד' מינים מק"ו דלולב שאינו נוהג בלילה השיבו לו רבנן כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין לא מצא ד' מינים יבטל והתורה אמרה בסוכות תשבו כו' וכן בפסחים (דף כ"ז) לענין חמץ ע"ש. וא"כ לענין בנין אב דנרצה ללמוד לולב מסוכה לפסול מן העשוי כשנפרוך מה לסוכה שנוהג בלילות כבימים ומש"ה נוהג בו חומר דפסול מן העשוי אף שהוא חומר לענין לכתחלה. הא מ"ל גם קולא לענין אם אין לו רק העשוי בפסול כהא דענבים שמיעטן ביו"ט וא"א להתיר אוגדו ולחזור ולאגדו כמ"ש התוס' דאם נפסלנו יבטל מהמצוה והו"ל קולא בצד זה. וא"כ בסוכה החמורה יש חומר לענין לכתחלה לפסול מן העשוי וקולא הא דגם באי אפשר פסולה אף שבטל מן הסוכה ונימא כן גם בלולב הקל ועי"ז ישתוו ללמוד לולב מסוכה ול"ד להא דשבת במכשירין לר"א דעי"ז דדחי שבת לא מ"ל צד קל לענין קיום המצוה בזה דוקא הוא דיש לפרוך מה לסוכת שנוהגת בלילות כבימים חמור נמי שידחה שבת משא"כ בלולב. והנה בירושלמי פ"ט דברכות הל' ג' מצריך לברך על עשיית סוכה ועל עשיית תפילין ומזוזה [ועי' במכילתין בירושלמי פ"ג הל' ד']. והנה על עשיית מזוזה י"ל מדכתיב וכתבתם על מזוזת משמעותו מצוה גם העשיה וכן בתפילין מהיקש דוקשרתם וכתבתם [עי' גיטין דף מ"ד ע"ב]. ועל עשיית סוכה י"ל מדכתיב חג הסוכות תעשה לך וי"ל כמ"ש בספר בנין שלמה סי' מ"ג מהשאלתות פ' ברכה דמשמע דמלבד מצות ישיבת סוכה שיוצא בישיבתו גם בסוכת גנב"ך ורקב"ש, יש מצוה אעשית דסוכה כשאין לו ושייך הברכה וצונו לעשות סוכה. אבל לעשות לולב לכאורה אין זכר בתורה אלא מהלקיחה ולא מעשיה ואיך יברך וצונו לעשות לולב. ואי ילפי' לולב מסוכה לענין פסול מהעשוי בפסול יש למילף נמי מסוכה שיהא מצוה לעשות לולב ולברך על עשייתו אי לולב צריך אגד ואף דתלמודין במנחות (דף מ"ב) דאין לברך כשאין העשיה גמר מלוה [עמ"ש בריש דף ט']. בזה י"ל דמודה דמצוה איכא בעשייתו אי צריך אגד כנ"ל לכאורה:
והכא בהא קמיפלגי מ"ס צריך אגד ומר סבר ל"צ אגד. בריטב"א כתב דאפשר לפרש האגד על שיטלם כולם ביחד ביד בלי שיקשרם והסובר א"צ אגד מהני ליטול כל מין לחוד בזה אחר זה כשכולם לפניו ע"ש. וצע"ק למה שהביא בבנין שלמה (סי' מ"ח) מביכורי יעקב (סי' תרנ"ב) בנטל הלולב קודם עמוד השחר ועדיין הוא בידו אחר עמוד השחר דאפשר דאינו יוצא עד שיניחנו מידו ויחזור ויטלו ע"ש. ומסתבר דלקיחה בפסול דריבוי ענבים לא עדיף מלקיחה דקודם עמוד השחר. וע"כ גם למ"ד א"צ אגד ובעבר וליקטן כשר, היינו כשיניחנו מידו ויחזור ויטלו וכן כשנימא דל"מ בזא"ז רק כשכולם לפניו. והדס שענביו מרובין כמאן דליתא דמי אז ל"מ גם נטילה קמא דלולב וערבה רק יניחן ויחזור ויטלן. וכן להמצריך ליקחן ביחד צריך להניח גם הלולב והערבה וליטלן אח"כ יחד דלקיחה קמייתא דידהו בעוד שהיו ענבי ההדס מרובין אינו כלום וא"כ אין חילוק לענין פסול דתעשה ולא מן העשוי בין מ"ד צריך אגד למ"ד ל"צ אגד. וגם כשנימא דלמ"ד ל"צ אגד סגי נטילה קמא דלולב וערבה שהיו בעוד שהיו ענבי ההדס מרובין וחשיב לגבייהו כשישנו לההדס לפניו. ורק להמצריך אגד דהיינו ליטלן כולן יחד בזה הוא דל"מ אף נטילה קמא דלולב וערבה. ג"כ ק"ק שיהא עיקר נפ"מ דלקיטת ענבים בין המצריך אגד ללא מצריך רק לענין אם סגי נטילה קמא דלולב וערבה ולא לענין הדס גופי':
מ"ט דר"י יליף לקיחה לקיחה מאגודת אזוב כו'. בבאר אברהם הביא הירושלמי דריש יומא ופירש הקרבן עדה דלר"י ילפי' מאגודת אזוב דמצרים שאינו מעכב ללולב שמעכב ותמה דאיך לולב הלמד הטפל חמור מעיקר דאזוב מצרים המלמד שהוא אינו מעכב ובלולב יעכב והביא הא דזבחים (דף מ"ח ע"ב) ושם דמשמע דר"י נמי סובר דאין טפל חמור מהעיקר ע"ש באורך.
והנ"ל דצריך להבין מ"ש ולקחתם דלולב דילפינן מיני' דמעכב דאינו לקיחה תמה כשאין אוגדן כמ"ש התוס' במנחות (דף כ"ז ע"א) בד"ה לא שנו לר"י דיליף קיחה קיחה. ומ"ש ולקחתם דאגודת אזוב דאינו מעכב. וצ"ל דשאני אגודת אזוב דפסח מצרים דהוא ענין קדשים דבעינן שנה עליו הכתוב לעכב וכיון דלא שנה עליו הכתוב לכן אינו מעכב. משא"כ לולב אי ילפינן מהא דמצרים דצריך אגודה וכיון דלולב אינו ענין קדשים ל"צ בי' שנה הכתוב לעכב וסגי בחד קרא עי' במנחות (דף ל"ח ע"א) בתוד"ה ואם לכן מעכב אף דלא שנה הכתוב.
ובקושייתו דטפל חמור מעיקר, הרי מצינו כעין זה ביבמות (דף ע"ח ע"ב) למ"ד דון מינה ואוקי באתרא דממזרת לאחר עשרה דורות אסור אך דלאחר עשרה דורות צריך למילף מעמוני ומואבי דאסורין לעולם ושם נקיבות מותרות והרי בזה הלמוד חמור מהמלמד וה"נ נימא דון לולב מפסח מצרים דצריך אגודה ואוקי באתרא לעכב בחד זימנא ככל ענייני חולין דל"צ שנה הכתוב לעכב ונדמה זה להא דממזרת ונחלק בזה מהא דזבחים (דף מ"ח ע"ב) ובתוס' לקמן (דף י"ג ע"א) בד"ה מצות אזוב כתבו דאזוב דפרה דלא כתיב אגודה ילפי רבנן מפסח מצרים בגז"ש דאזוב אזוב ואמאי לא אגדן כשר ומ"ש מלולב לר"י דיליף לקיחה לקיחה דפסול שאינו אגוד ע"ש.
ולמה שכתבנו ניחא די"ל דפרה דין קדשים עלה דצריך שנה הכתוב לעכב כבקדשים דחטאת קריי' רחמנא עי' חולין (דף י"א ע"א) ובתוד"ה חטאת. וא"כ שייך בה לומר לא יהא פרה הלמד חמור מפסח מצרים המלמד דאגודה לא מעכב בפרה כבפסח מצרים שאינו מעכב. משא"כ בלולב דהוא חולין גמור וטבע ענין חולין מחייב שיהא סגי בחד זימנא לעכב כנ"ל לכאורה: