מראי מקומות/סוכה/יא/ב

מראי מקומות סוכה יא ב

כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי ר' אליעזר, ר' עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם

כתב הגר"א בשיר השירים (א' ד') בטעם שאנו עושין חג הסוכות זכר לענני כבוד בט"ו בתשרי, ולא בניסן כשיצאו ממצרים, לפי שכשעשו בני ישראל נסתלקו מהם ענני הכבוד, ולא חזר מהם עד שהתחילו לעשות המשכן, וזה הי' בט"ו בתשרי, כי למחרת יוהכ"פ ירד מרע"ה מן ההר, והם מביאים אליו נדבה בבוקר בבוקר, שני ימים הרי י"ב וי"ג תשרי, ובי"ד תשרי נטלו כל חכמי לב ממשה את הזהב, ובט"ו בו התחילו בבנין המשכן, ואז חזרו ענני הכבוד.

במשך חכמה (פ' משפטים) כתב דעל פי זה מבואר למה בפ' משפטים וכי תשא נקרא חג הסוכות חג האסיף, ורק בפ' אמור ופר' פנחס ופר' ראה נקרא חג הסוכות, והוא משום דהך טעמא דסוכות זכר לעננים, התחיל כנ"ל רק אחרי חטא העגל והתחלת הקמת המשכן, ולכן רק מחומש ויקרא ואילך נקרא חג הסוכות, שאז הי' טעם הזה של ענני הכבוד.

ענני כבוד היו

ועי' בית אלוהים למבי"ט שער היסודות פרק לז, שאפשר שישיבת סוכה לא נהגה במדבר, שהרי היו מסוככים בענני כבוד ואיך יעשו סוכה תחת סוכה, ולכך אמר הכתוב: למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי, כי לא נצטוו במצוה זו מיד כי אם לדורות הבאים אחר דור המדבר.

אמנם עי' שו"ת בנין שלמה בחי' עה"ת מאבי המחבר, פרשת ראה, שגם בדור המדבר קיימו מצות סוכה, שהיו מחוייבים לאכול ולישון תחת ענני כבוד שהם סכך כשר ואף על פי שאז לא הוצרכו לזכר לענני כבוד, יש טעמים אחרים למצוה.

אמר רבי יוחנן אמר קרא חג הסוכות תעשה לך מקיש סוכה לחגיגה מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה וכו'

הדובב מישרים (ח"א סי' מו) נשאל דמשכחת לה חגיגה הראוי לקבל טומאה, בנולד מבן פקועה שבא על בת פקועה דראוי לקבל טומאה גם בחיותו וכדאמר ר"י הגלילי בחולין (עה א) דבן פקועה כיון דלא צריך שחיטה מקבל טומאה מחיים, ואף על גב דבן פקועה פסול לקרבן, מיהו דעת רש"י (חולין עד ב) דפסולו משום יוצא דופן, וכתב השער המלך דלדעת רש"י הנולד מבן פקועה ובת פקועה כשר לקרבן אף על גב דא"צ שחיטה, ואם כן מצינו קרבן חגיגה הראוי לקבל טומאה.

ותירץ הדובב מישרים דרבי יוחנן לטעמיה שאמר בחולין (עה א) דר"י הגלילי וב"ש אמר דבר אחד, ולפ"ז ע"כ אין הלכה כריה"ג, וס"ל לרבי יוחנן דבן פקועה אינו מקבל טומאה מחיים.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף