אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/סוכה/טו

יום חמישי יג אב - מסכת סוכה דף טו

פרוץ כעומד ואי אפשר לצמצם

במשנה במסכת סוכה (טו.) שנינו: המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה [- המקבלים טומאה, השפודים העשויים ברזל, וארוכות המטה שהם כלי], אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה [- וינחי בין שפוד לשפוד סכך כשר].

ובגמרא מובאת מחלוקת אמוראים לגבי שבת, באופן שעשה מחיצה ממחיצות ברוחב ג' טפחים והעמידן לסירוגין, ג' טפחים מחיצה וג' טפחים ריוח, שוב פעם ג' טפחים מחיצה ולאחריה ג' טפחים ריוח וכן הלאה על פני כולה. דהיינו "פרוץ כעומד" - שיעור הריוח שבו אין מחיצה זהה לשיעור רוחב המחיצה: רב פפא אמר מותר ורב הונא בריה דרב יהושע אמר אסור.

ומוכיחה הגמרא כדעת רב פפא מדברי משנתינו המתירה לסכך בין השיפודים אף שהריוח הוא 'כמותן', דהיינו פרוץ כעומד. ודוחה הגמרא: מאי 'כמותן' - פרוץ ויוצא. דהיינו שהריוח שבין שפוד לשפוד מאפשר הכנסה והוצאה קלה של הסכך הכשר, ועל כרחך הוא רחב קימעא משטח השפוד ואין כאן פרוץ כעומד אלא עומד מרובה על הפרוץ.

התוספות (ד"ה פרוץ) עמדו על מה שנראה לכאורה כסתירה, כאשר מחד גיסא עומד דין זה של "פרוץ כעומד" בו נחלקו אמוראים אם דינו כעומד או כפרוץ. ומאידך עומד נדון נוסף בו נחלקו כבר תנאים, והוא האם "אפשר לצמצם", דהיינו האם אפשר להגיע לרמת דיוק מוחלטת. ולכאורה אם ננקוט שאי אפשר לצמצם אם כן לעולם כשאדם יבנה את המחיצה באופן של "פרוץ כעומד" לא יהיו החלק הפרוץ והחלק העומד שווים בוודאות, ועלינו לחשוש שמא כלל אין הפרוץ כעומד אלא הפרוץ רבה על העומד וזה ודאי לא מהני.