עמק סוכות/סוכה/טו/ב

עמק סוכות סוכה טו ב

דף ט"ו ע"ב

והא אפשר לצמצם. הפני יהושע הק' עמ"ש התוס' דאין דומה שיתבטל סכך הפסול בהכשר כיון דאין מעורב שהרי לעיל בעושה סוכתו תחת האילן כ' התוס' דכשהסכך כשר לחוד צלתה מרובה תו לא מיפסל מחמת צירוף סכך פסול כו' והכא כיון דמוקמינן ביוצא ונכנס או במעדיף לפ"ז יש בסכך כשר לחוד צלתה מרובה כו' ע"ש.

והנ"ל דאף דבמקום הסכך הכשר צלתה מרובה אבל בערך כל הסוכה ע"כ צריך לצל השפודין הפסול שיהא צלתה מרובה דאי לא צל השפודין אלא הי' אויר במקום הזה הי' בכל הסוכה בכללה חמתה מרובה דודאי גם במקום סכך הכשר יש מקצת חמה ואינה לגמרי צל דלא מיירי במעובה כעין בית אלא דשם הצל מרובה ובהצטרף האויר אלו הי' אויר במקום השפודין הי' בכללה חמתה מרובה וע"כ צריך לביטול סכך הפסול בהכשר ושפיר הק' התוס' דל"ש ביטול כשאינו מעורב וכזה הביא התוי"ט בד"ה אם יש ריוח מהבית יוסף ועי' בלשון הריטב"א במשנה. ואחר כתבי זה ראיתי בערוך לנר שתי' בדרך אחר:

בארוכה ושתי כרעים בקצרה ושתי כרעים. התוס' כתבו דסוגיין כר' נחמי'. ובכסף משנה (פכ"ו מכלים הי"ג) כתב להרמב"ם דנקיט כר"נ משום דחכמים דר"א דבסמוך ס"ל כר"נ ע"ש. ועדיפא הי' אפ"ל משום דסוגיין דהכא נקיט כר"נ. ושם בקו' הראב"ד להרמב"ם דסותר עצמו למש"ש בהלכה י' דניטלה ארוכה וב' כרעים טהורה. כ' בכ"מ דס"ל דפלוגתא דת"ק ור"נ כשהיתה המטה טמאה מדרס ובהא הלכה כת"ק דמטהר בניטלה ארוכה וב' כרעים דכיון שאין צורת המטה עומד אזלא לה טומאה ופלוגתא דר"א וחכמים במטה טהורה ואמרי חכמים שאע"פ שניטלה ארוכה וב' כרעים מקבלת טומאה מפני שראוי לסמכן ולישון כו' ע"ש.

והנה ברפ"ו דכלים כתב הרמב"ם כל כלי שנטמא ונשבר אחר שנטמא ונפסדה צורתו ותשמישו טהור בשבירתו וכן כלים שנשברו כשהן טהורין שבריהן אינו מק"ט עכ"ל. האי וכן דמשמע דלא מ"ל שום נפ"מ ביניהן. י"ל דקאי על נפסדה צורתו ותשמישו. אבל בהא דמטה אף דנפסדה צורתה לא נפסדה תשמישה דראויה לסמכן ולישון אפשר לחלק בין ביטול הטומאה לקבלת טומאה השתא [אך ק"ק מ"ש לענין טהרתו מטומאתו, נפסדה צורתו ותשמישו. הא במטה נטהרה אף שראויה לסמכן ולישון].

אך קשה מסוגיא דנדרים (דף ע"ו ע"א) א"ל ר"א ומה זרעים טמאים כיון שזרען בקרקע מהורים זרועין ועומדין לא כ"ש. ומשמע דאודו חכמים לק"ו זה ע"ש בפי' הרא"ש. ולהכ"מ מצינו כזה בשבירת המטה דנטהר מטומאה הקודמת מפני שאין צורת המטה עומד ומ"מ מטמא מהשתא וה"נ נימא בזרעים שנזרעו והשרישו [כמש"ש הרא"ש מהת"כ]. שאע"פ שנטהרו מטומאה הקודמת שאין צורתן הקודם עומד מ"מ יטמאו בטומאה חדשה מהשתא אע"כ דאין סברא לומר כן. ודע דהפני יהושע כתב דהא דהכא אתי גם כרבנן דאף דהשתא לא מטמאי מ"מ כיון דראוי לטמא אם תקנה למיסב עלה אין לסכך בה משא"כ בבלאי כלים דלא חזי למידי עכ"ד. והנ"ל דהתוס' דלא נחתו לזה הוא, דהנה כסברת הפני יהושע כתבו התוס' לעיל (דף י"ב ע"ב) בד"ה באניצי פשתן דלאו טווי הוא. ואע"ג דאינו מטמא בנגעים הואיל וקרוב הוא לטומאה גזור בהו רבנן לפוסלו לסכך ע"ש. וה"נ י"ל דקרוב הוא לתקנה למיסב עלה גזור רבנן שלא לסכך בה. אך שם בתוס' בסה"ד כתבו דרבנן דסומכוס יסברו סיככה בטווי כשרה אף דמטמא בנגעים דאין למילף מפסולת גורן ויקב לפסול דבר המטמא בנגעים מאחר דאינו מטמא בשאר טומאות. וכבר כתב הפרי מגדים (ריש סי' רכ"ט במשבצות) דה"ה ראוי למדרס אין לפסול מה"ת רק מדרבנן ע"ש. ולפ"ז סגי כשנפסול בראוי לטומאת מדרס כמו שהוא ולא כשאינו מטמא כמו שהוא אלא ע"י תיקון דהוי כגזירה לגזירה. וי"ל דהתוס' דהכא ס"ל כן וע"כ כר"נ אתי דמטמא כמו שהוא:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף