עמק סוכות/סוכה/יח/ב

עמק סוכות סוכה יח ב

דף י"ח ע"ב

לדידך דאמרת פי תקרה כו'. עפרש"י ומסוכך בנסרים עבים שאין רחבים ד' כו'. וכתב הפני יהושע דברחבים ד' פסולין מגזירת תקרה וגם א"א לאוקמי במסוכך בקנים דקים שא"ב רוחב טפח דל"ש בכה"ג פי תקרה וע"כ ביש בהם רוחב טפח כו' ע"ש. וכבר כתב ביד דוד בעירובין (דף פ"ו ע"ב) בתוד"ה גזוזטרא דלא נזכר טפח ברש"י רק דל"צ ד"ט לפי תקרה ושיעור טפח לא נתפרש ברש"י ואפשר דסגי בבציר מהכי ע"ש.

ולכאורה אפ"ל אף אי ל"צ לפי תקרה ד"ט יצטרך עכ"פ ג"ט כדי שלא יחשב קנים בעלמא וכדאיתא לעיל (דף י"ד ע"א) בנסרים פחות מג"ט ד"ה כשרה מ"ט קנים בעלמא הוא ע"ש. ולא נחלק בין קנים דקים דפחות מטפח לעבים דיותר מטפח כיון דעכ"פ שם קנים עלייהו ואנן פי תקרה בעינן.

וע"ז לא תקשי מה שהק' הריטב"א בעירובין (דף פ"ו ע"א) שיתיר קורה בכל מבוי אך שארכו כרחבו ע"ש. דבאמת בטפח לא נימא פי תקרה זולת בג"ט. ואין ללמוד מקורה גם למ"ד קורה משום מחיצה דרק בקורה דמבוי אמרינן כן וכמ"ש התוס' כזה לשיטתם דלא אמרי' פי תקרה רק בד"ט.

וביד דוד שם כתב דמטפח דקורה אין ללמוד דשם הטעם כדי לקבל אריח ולא משום פי תקרה אך מלקמן (דף כ"ב) בחבוט רמי טפח דפרש"י דהוא ענין גוד אחית ורש"י (דף ו') כתב דפי תקרה היינו גוד אחית ומבואר דפי תקרה בעי טפח ע"ש.

ולתרץ הא דנקיט טעם כדי לקבל אריח וכן מה דל"מ במבוי שארכו כרחבו. נ"ל דבטפחים יש שוחקות ויש עוצבות ועי' בירושלמי פ"ג דמכילתין הל"א בהא דהדס וערבה ג' ולולב ד' כו' ע"ד דר"מ פושכין רברבין [טפחים גדולים] וע"ד דרבנן פושכין דקיקין [ועי' בספר דרכי הוראה בקנה המדה פי"ב]. וי"ל דלקמן ביש בגגו טפח דאמרי' חבוט רמי וכשרה דהוא בענין דאורייתא מיירי בטפח שוחק וממילא אמרי' דכדי לומר פי תקרה צריך שוחק. וי"ל דגם בענין מבוי דהוא ענין דרבנן אי הי' הטפח דקורה מטעם פי תקרה הי' צריך טפח שוחק דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ובטפח שוחק אפשר דהי' מהני גם בארכו כרחבו מטעם פ"ת סותם. אלא דחכמים לא הצריכו רק טפח עצב דבכה"ג נאמר פ"ת. והטפח רק כדי לקבל אריח ולזה הצריכו שיהא ארכו יותר מרחבו כן י"ל לכאורה וצ"ע:

אכסדרה בבקעה. עי' בקו' התוס' דהא מוקמי' הכא אביי כרב כו'. וכתב הפני יהושע די"ל דהא דאמר אביי דנעשה כמבוי המפולש היינו משום דסוכה שבחצר עשוי לבקיעת רבים וכיון דהחצר זימנין עומד ברה"ר אתי למיטעי במבוי מפולש לרה"ר. משא"כ בבקעה לא שייך בקיעת רבים כו' ע"ש. וצ"ע בסברא זו, דבשבת (סוף דף ס"ד) הוכיח התוס' דאפי' חצר שאינה מעורבת קיל מכרמלית דבדליקה דמותר להציל בחצר שאינה מעורבת ובכרמלית לא ע"ש. ולהפנ"י הא משכחת לה חומר בחצר מבכרמלית מחמת שבחצר שייך יותר בקיעת רבים וזימנין דעומד ברה"ר משא"כ כרמלית.

ודע דבלשון התוס' שיש ברביעית שני לחיים ומשהו. נתקשה בהגהת מלא הרועים מהלחיים ומשהו כו' ע"ש, נ"ל דאפשר דצ"ל ב' לחיים ממשהו. וע"ש בלשון הריטב"א ואמרי' פי תקרה יורד וסותם ואפי' ביותר מעשר כיון דאיכא גפופי מיהו משתי רוחות ע"ש ובט"ז (סי' שס"ג סק"ג) וצע"ק ואכמ"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף