מראי מקומות/סוכה/ז/א

מראי מקומות סוכה ז א

עושה לו טפח שוחק ומעמידו בפחות משלשה טפחים סמוך לדופן

רש"י פירש שעי"ז איכא רוב דופן. והרש"ש הקשה שלכך סגי בטפח עצב ופחות, והציע לפרש שטפח שוחק עניינו להשלים לשיעור ד' טפחים החשובים בכל מקום, וכ"כ התוספות הרא"ש והריטב"א שד' טפחים חשובים מחיצה בכל מקום.

עושה לו פס ארבעה ומשהו ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן

הבית הלוי (ח"ג סימן נג) הקשה לדעת הרי"ף שהכשר סוכה מדאורייתא בששה טפחים, וטפח שביעי מדרבנן גזירה שמא ימשך אחר שולחנו, מפני מה צריך לעשות פס ארבעה ומשהו הרי אף בפס ארבעה סגי אף שיהיה הדופן פחות משבעה טפחים כיון שסגי בששה טפחים וכאן לא שייך החשש שמא ימשך כיון שהסוכה גדולה יותר באורכה ורחבה ודופן זו מכשירה את כל הסוכה.

והכריח מכך קושיא זו שאין הבנת דברי הרי"ף כפי שהבין הרא"ש (פ"א ס"א) בדעתו שבמקום שאין לחשש שמא ימשך אין צריך לשיעור זה, אלא שגדר תקנת חז"ל היא שמחמת החשש שמא ימשך גזרו שיהיה שיעור סוכה בשבעה טפחים ולא בששה טפחים, ולכן אף במקום שלא שייך החשש מכל מקום פסולה מדרבנן אם אינה ארוכה שבעה טפחים.

מגו דהויא דופן לענין סוכה הויא דופן לענין שבת

בפטורים מסוכה

הבית יצחק (או"ח סימן נה) חקר בפטורים מסוכה כאשה וכדומה אם אמרינן לגביהם מיגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת, או שכיון שאינם חייבים בסוכה שוב לא חשיב דופן לגביהם אף לענין סוכה.

ועיי"ש שרצה בתוך דבריו לתלות דבר זה בנדון אם אשה יכולה לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, שאם יכולה הרי מבואר שיש לה שייכות למצווה וממילא שייך לומר אף לגבה דהוי דופן לענין סוכה ומיגו דהוי דופן כו'.

ועיין בבנין ציון (ח"ב סימן קנא) שנקט שהמיגו הוא בדיני הרשות, וכל כמה שבעל הבית חייב בסוכה הרי חשיב מקום דירה שלו לענין סוכה וממילא אף לענין שבת חשיב רשות היחיד, ושוב חשיב רשות היחיד גם לגבי שאר בני אדם שיכנסו לסוכתו.

ליתני נמי יתירה סוכה דעלמא אסוכה דשבת וכו'

המשכנות יעקב (בקהילת יעקב) והישועות יעקב (סי' תר"ל) תמהו דאיך אפשר להכשיר סוכה בשבת ע"י מיגו, והא בעינן סוכה הראויה לשבעה וסוכה זו הרי תפסל בצאת שבת ודוחק לומר דאיירי בדוקא כשחל שביעי של חג להיות בשבת.

ותירץ הישועות יעקב דאיירי כשיש לסוכה זו דופן שלישי ע"י אילן באופן שאין עולין לה ביום טוב, ונמצא דבחול המועד ראויה סוכה זו ע"י האילן, אלא דביו"ט ושבת היתה נפסלת לולא המיגו וכדתנן לקמן (כב ב), ונמצא דבאמת ראויה סוכה זו כל שבעה.

ועי' בשו"ת שנות חיים (סי' עג) ובמרחשת (סי' טו) שרצו ליישב בתירוץ קושיא זו, דאין פסול אינו ראויה לשבעה רק בסכך ולא בדפנות וכהא בסוגין, מיהו בדרכי משה (תר"ל א') מבואר לכאורה דגם בדפנות יש פסול אינה ראויה לז'. ועיין ברש"ש שכתב דכמו דמועיל המיגו לענין שיעור דפנות, ה"נ מועיל המיגו לענין להסיר הפסול דבעינן סוכה הראויה לשבעה, וע"ע בערוך לנר.

כתב העמודי אור (סי' לט) דנראה מכאן ראיה ברורה כהסוברים דאם הקדים סכך לדפנות הסוכה כשרה, ודלא כדעת ההגהות מיימוני והרמ"א (סוף סי' תרל"ה) דמאחר דאין בסוכה זו רק דפנות בשבת ע"י מיגו, נמצא שהסכך היה עליה קודם לדפנות.

בדובב מישרים (ח"ג סי' יג) דחה ראיה זו עפ"י מש"כ הישועות יעקב הנ"ל דע"כ סוכה זו כשרה גם בשאר הימים ע"י אילן וכיו"ב, דאי לא באל"ה היתה נפסלת משום שאינה ראויה לז', ונמצא שפיר שהדפנות קודם לסכך. ועיין עוד בענין זה לקמן דף ט"ז ע"א.

סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשר

מבואר בסוגייא שאומרים מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה. ובשו"ת עמודי אור (סימן לט) הקשה מסוגיין על דעת הרמ"א (סימן תרלה) שאין לסכך את הסוכה קודם שעשה את הדפנות. ונחלקו הפוסקים אם פוסל הדבר בדיעבד, דעת הב"ח שכשר בדיעבד ודעת הלבוש שפסול{{הערה|הביאם המגן אברהם (שם), וקשה הרי לא אמרינן מיגו זו אלא כשנכנסה שבת וע"כ שעשה הסכך מקודם.

ויישבו האחרונים דלא דמי לפי ששם כבר קודם שבת העמיד דופן שתהיה ראויה בשבת.

ובמקראי קודש (סוכות) יישב שאף ביום טוב יש איסור טלטול שלא לצורך ואם כן הוי דופן לענין יום טוב מיד עם כניסת יום טוב ויחד עמה נחית שם דופן לענין סוכה ואם כן בכניסת החג בשעת הכשר הסוכה היו כאן דפנות וסכך כאחד.

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף