ספר המקנה/קידושין/כז/ב

ספר המקנה קידושין כז ב

דף כ"ז ע"ב

בתוספות ד"ה בד"א וכו'. דבמתנה קנה כולם וכו'. לכאורה קשה מזה על שיטת הרמב"ם והרא"ש ז"ל בבבא בתרא דף נ"ג ע"ב. וכ"כ שם התוס' בד"ה אותה לא קנה וכו' הביאו הרמ"א בח"מ סי' קצ"ב דבמתנה הוי כמו מכר שלא נתן לו דמי כולם ולא קנה אלא אותה שדה א"כ קשה עליו קושי' התוס' וצ"ל כתירוץ הר"ר שמואל ולפ"ז לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל מלוה קונה במכר ע"כ צ"ל כתירוץ קמא דבמתנה מהני וכן פסק הרמב"ם ז"ל באמת דמתנה מהני אך קשה על שיטת הרשב"ם ז"ל דא"כ מאי קאמ' תני' כוותיה דרבא הא לא דמי זה לזה דהכא במתנה לא קנה ובמטלטלין קנה במתנה אגב קרקע כמפורש בכל הברייתא דלעיל ונראה דהרשב"ם ז"ל מיירי באמרו לך חזק וקני סתם אבל אמר בפירוש קני כולן מהני לקנות כל השדות אפי' במתנה וכן הוא מפורש ברא"ש ובטור שם דסביר' ליה ג"כ דבמתנה לא מהני וסיים דאם אמר לו קני כולן קנה והיינו דמדמה לה לתלתא דרבא דהא גבי מטלטלין בעינן דאמר ליה אגב וקני והוי לי' כאלו אמר קנה כולן ומהתימ' על הרמ"א ז"ל שכתב סתם דבמתנה לא קנה הל"ל דהיכא דאמר ליה קני כולן מהני וא"ל דס"ל דהיכא דאמר לו קני כולן מהני נמי אפי' במכר אפי' אם לא נתן דמי כולן ולכך א"צ לפרש ז"א דהא הכא מדמה קנין אגב קרקע לעשר שדות והרי בקנין אגב קרקע בעינן אגב וקני ואפ"ה אמר רבא דבעינן דמי כולן ומייתי ראיה מהך ברייתא. אך לפי גירסת הרי"ף ז"ל דלא גרס הך דרבא לעיל אין מזה הכרח אך ברמזים מפורש דבמכר אפי' אמר קני כולן לא מהני אא"כ נתן דמי כולן. אמנם נראה דהא דמשמע מדברי הרא"ש ז"ל דבמכר היכא דנתן דמי כולן לא בעי' שיאמר קני כולן היינו לפי גירסתם שהשמיטו הך דרבא דלעיל אבל לפי הגירס' שלפנינו י"ל דכי היכא דבעינן במטלטלין שיאמר אגב וקני אפי' אם נתן דמים ה"נ בעשר שדות ביו"ד מדינות אפי' נתן לו דמי כולן בעינן שיאמר לו קני כולן.

ולכאורה נראה דהך מילתא תליא בהנך תרי לישנא דרב אחא ברי' דרב איקא דללישנא קמא מיירי שאמר קני כולן וללישנא בתרא מיירי שלא אמר קני כולן מדמדמי לאמר קני זו. וכן נראה דבזה אתי שפיר דאין סברא לומר דללישנא בתרא ר אחא פליג על ברייתא דלעיל דמסייע לשמואל אלא דמוקי לברייתא בדאמר קני כולן והיינו כמ"ש לעיל דהא ברייתא דקתני יפה כח חזקה מכח שניהם ע"כ מיירי במתנה. כמ"ש התו' ובמתנה בעינן שיאמר קני כולן. ולפ"ז אתי שפיר טפי דהני תרי לישנא לא פליגי אלא דלישנא קמא קאמר תדע דקנה היינו היכא דאמר קני כולן. ולישנא בתרא קאמר תדע דלא קנה היינו היכא דלא אמר קני כולן וא"ש הך דרב אחא ברי' דרב איקא קאי על הך דלעיל דמייתי סיוע לרבא מהך בריתא וכבר כתבנו דגבי מטלטלין דמסקינן לעיל דבעינן אגב וקני הוי ליה כאלו אמר קני כולן ואהא קאמר תדע דהיכא דאמר קני כולן מהני והיכא דלא אמר קני כולן לא מהני וכיון דמשני הש"ס ע"ז התם גופי' מחולקי' וכו' משמע דבמסקנ' אפי' לא אמר קני כולן מהני וכיון שזכינו לזה נראה לענ"ד די"ל דהרי"ף והרמב"ם ז"ל נמי גרסי כגירסא שלפנינו אלא דס"ל דהאי דאמר לעיל תני' כותיה דרבא היינו דהוי ס"ד דברייתא דעשר מדינות מיירי באמר קני כולן דהוי דומי' דמטלטלין אגב קרקע דבעינן אגב וקני וכי היכי דבקרקע בעי' דמי כולן ה"נ במטלטלין וע"ז אמר רב אחא ברי' דרב איקא תדע כנ"ל וכיון דמסיק הש"ס שאני התם דגופי' מוחלקי' וכו' ממילא דאידחי ההיא דרבא דלעיל דכוין דבעי' דאמר אגב וקני א"צ שיתן דמי כולן ודו"ק:

בגמרא תדע שאלו מסר לו עשר בהמות וכו'. נראה דמכאן ראי' מפורשת לשיטת רש"י ז"ל דבהמה גסה נקנית במוסירה דהא מסירת אפסר היינו מסירה כדאיתא בב"מ דף ט' ע"ב דאמר שם רוכב תפיס במוסירה ואמר עלה מסירה במציאה לא קנה דוודאי לא פליג ר' אחא ברי' דרב איקא אהא דאחז"ל זה וזה במשיכה ועל רב ושמואל דס"ל דהלכה כוותייהו ותו דמדקאמר תדע דאילו מסר לו וכו' משמע דמקשה ממעשה בכל יום שהוא כן א"כ ע"כ צ"ל דמוסירה עדיפא ממשיכה כשיטת רש"י ז"ל.

ונרא' עוד דהא דלא קאמר רב אחא באמת תדע דאלו משך בהמה אחת מיו"ד בהמות שהי' קשורין זה בזה משום די"ל דבמשיכה דאינו קונה אלא בסימטא א"כ כיון דבעינן משיכה מרשות המוכר למשוך לרשותו של לוקח דהיינו שמושך אותו מרשות המוכר שהי' קנוי' לו מתחלה להעמיד שם בהמותיו לרשות לוקח כמ"ש תוס' דף כ"ה ע"ב ד"ה בהמ' גסה נקני' במוסירה בשם הר"ר חיים כהן א"כ כיון שלא משך שאר הבהמות והם קשורין זה בזה הו"ל כאלו אוגדו ברשות המוכר דלא קנה כדאיתא בשבת דף צ"א ע"ב גבי הגונב כיס בשבת וכו' דמוקי לה בנסכא דכיון דאגוד ברשות המוכר לא הוי משיכה לקנות וה"נ כיון דאגוד בשאר הבהמות לא הוי משיכה אפי' בזה הבהמה עצמו ואין לדמות לבהמה א' אפי' למ"ד דסגי בעקרה יד ורגל דאידך למיעקר קיימי והוי כאלו משך כולה דז"א אלא בגוף א' אבל הכא אינך לאו למיעקר קיימי תדע דאל"כ לא הוכיח רב אחא דהא הוי כאלו מושך כולן אע"כ דאינך לאו למיעקר קיימי א"כ אף בבהמה זו לא הוי משיכה כיון דאגידו ברשות מוכר וע"כ צ"ל בקנין מוסירה דמהני אפילו ברה"ר כיון שמוסר בהמה לידו קונה אותה בוודאי ושפיר מדמה לה לעשר שדות. וק"ל:

שם. לא שותות ולא נוטלת כתובה מ"ט תחת אישך אמר רחמנא וכו'. הקשה הרשב"א ז"ל דהוי לי' להביא קרא והביא האיש את אשתו. ולענ"ד נראה כיון דאמרינן בסוטה דף זי"ן דמן התורה בעלה נאמן עלי' ומותר להתייחד עמה שהרי אמרה תורה והביא האיש את אשתו. ולפ"ז י"ל דאין לדייק מהאי קרא למעט ארוסה דאינה שותת דאיכא למימר דקרא אתא למעט ארוסה דאסור להתייחד עמה כדאיתא בכתובות דף ד' דאפילו בחתן שפירסה כלתו נדה אסור להתייחד עמה וכ"ש בסוטה שיש להחמיר בה יותר מבנדה שיש לה היתר לאחר זמן כדאיתא בסוטה שם.

אך לפי שיטת התוס' בד"ה ה"ג אלא וכולי דסוגיא זו נמי מיירי שבא עלי' בבית אבי' דאל"כ לא הוי צריך לאתוי' קרא דתחת אישך ע"ש א"כ כיון שבא עלי' תו לא תקיף יצרי' ומותר כמו בחתן שפירסה אשתו נדה כדאמר רבא שם אלא דהך דרבא מימרא הוא ועדיפא ליה לאתוי' מקרא דתחת אישך ועיין מ"ש לקמן בזה וק"ל:

ברש"י ד"ה גילגול שקינא לה וכו' ואי קשי' דהוי לי' לאוקמ' וכו' הלכך אין לך להשביעה על זנות דאירוסין בשום ענין וכו'. נראה להבין דברי רש"י ז"ל עפ"י פשוטו דוודאי איכ' למימר דסבירא ליה לעולא כשמואל דאין חופה לפסולת כמ"ש התוספות אלא דקשי' ליה דמנא ליה למילף מהאי קרא גילגול שבועה הא יותר י"ל דנילוף מיניה דיש חופה לפסולת וע"ז מתרץ דסבירא ליה לעולא דדוחק לאוקמא קרא בבא עלי' ארוס בבית אבי' אם כן אפי' אי נימא דיש חופה לפסולת אפ"ה מוכח מהאי קרא דאמן יתירה גלגול שבועה כמ"ש התוספות בד"ה אמן אמן דהא בארוסה איכא נמי האי טעמא דקדמה שכיבת בועל לבעל והיינו דכתב רש"י ז"ל אין לך להשביעה על זנות דאירוסין בשום ענין וכו'. אלא דעולא הביא ראי' לדבריו ממתני' דארוסה לא שותת משום דסבירא ליה לעולא דהא דנקט במתני' אמן מאיש זה וכו'. והדר דנקט אמן שלא שטיתי ארוסה היינו דקמ"ל דאע"ג דארוסה לאו בת שבועה כלל כמו בקרקעות אפ"ה מגלגלין ואי לא הוי בה אלא משום דקדמה שכיבת בועל אכתי לא מתרצי לישנא דמתני' אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה והוי ליה למימר אמן שלא שטיתי קודם שנבעלה ומדתליא תנא דידן הגילגול באירוסין ע"כ דהחידוש הוא אף מטעם דארוסה לא שותת וקמ"ל דאפ"ה יכול לגלגל עליה לכך הוצרך עולא לפרש מתני' מטעם דארוסה לא שותת אבל על כל פנים ליכא לאקשוי' מזה על מתני' דמנא ליה גילגול בכה"ג דלמא קמ"ל דיש חופ' לפסולות דהא בל"ז אית ביה נמי טעמא דקדמה שכיבת בועל לבעל כן נראה לענ"ד ליישב דברי רש"י ז"ל על פי פשוטו דדוחק לאוקמי קרא דוקא בבא עליה בבית אביה כדפרש"י ז"ל:

עוד נראה דיש לפרש דאיתא ביבמות ד' נ"ח ע"א אמר רב' ותסברא והא מתרצתא היא והא כי אתא רב אחא בר חנינא מדרומי וכו' צריך להבין דאין סברא לומר דרבא ס"ל דמתני' משבשתא היא ודוחק לומר דכוונתו היה דע"כ מתני' מיירי על ידי גלגול דאם כן היינו שינויא דר' נחמן בר יצחק שם ונראה די"ל דרבא נמי ידע דאיכא לאוקמי בבא עליה ארוס בבית אביה דהא ע"כ צריך לאוקמי בהכי מתני' דארוסה ושומרת יבם לא שותת שהביא רב ששת שם אלא דלפמ"ש הר"ן ז"ל בריש כתובות דיש אומרים דהוא דעת הרמב"ם ז"ל דחופת נדה אינו קונה משום דחופה היינו יחוד הראויה לביאה והב"ש סי' ס"ח ס"ק ב' כתב הטעם דיחוד של איסור אינו קונה דהא אסור להתייחד עמה אלא שהר"ן שם הקשה ע"ז דהא קיי"ל כרב דיש חופה לפסולות ע"ש.

ולפ"ז קשה דמאי מייתי רב ששת סייעתא דיש חופה לפסולו' ממתני' דלא שטיתי ארוס' וכו' דלמא טעמא דשמואל דאמר אין חופה לפסולות משום דהוי יחוד של איסור דיחוד של חייבי לאוין הוא אסור מן התורה כמ"ש הפריש' באה"ע והב"ש סי' כ"א ונראה דמוכח כן מסוגיא דסוטה דף זי"ן דסוטה בעלה נאמן עליה מן התורה שנאמר והביא האיש את אשתו משמע דשאר חייבי לאוין אסורין בייחוד מן התורה אם כן אין ראי' לשאר פסולין מהא דיש חופה באיסור סוטה כיון דמותרת ביחוד מן התורה לא הוי יחוד של איסור משא"כ בשאר פסולי' ונראה דלק"מ דהא בחופת נדה נמי אין איסור יחוד בנדה אלא בשעת חופה כדאיתא בכתובת דף ד' דדוק' בחתן דיצרו תקיף אסורה להתיחד עמו כדאמר שם לא שנא אלא שלא בעל אבל בעל מותר להתייחד עמה אם כן ה"ה בסוטה אף דמותרת להתייחד עמו מ"מ בשעת חופה כיון דתקיף יצרו אסורה להתייחד אם כן שפיר מייתי רב ששת סייעת' דמוכח דאפילו חופה של איסור קונה ולפ"ז י"ל דהיינו דקאמר רבא ותסבר' דמתרצת' הי' וכו' וע"כ צ"ל שבא עלי' בבית אבי' אם כן תו לא הוי יצרי' תקיף כמו באיסור נדה כנ"ל ואם כן לא הוי יחוד של איסור בסוטה ושפיר קונה אפילו לשמואל.

ולפ"ז יש לפרש דברי רש"י ז"ל הכא דלא ניחא ליה לפרש כדברי תוספות דסבירא ליה לעולא כשמואל משום דקשי' ליה למה לא מוקי עולא בנכנס לחופה ולא נבעלה כדמוקי רבא ביבמות שם דאתי שפיר אפי' לשמואל וע"ז הביא רש"י ז"ל דהתם מוקי לה כשבא עלי' בבית אבי' אבל עולא ס"ל לדוחק לאוקמא בהכי וא"כ ס"ל לעולא דממילא כיון דהוי חופה של איסור אינה קונה ושפיר הוכיח מזה דמיירי ע"י גלגול שמגלגל עלי' זנות דאירוסין אף דלאו בת שבועה וה"ה דהוי מצי להוכיח מטעם דקדמה שכיבת בועל אלא דכיון דע"כ ס"ל לדוחק לאוקמא בבא עלי' ממילא דמוכח בפשטות משום דס"ל דאין חופה של איסור קונה.

ולולי דברי רש"י ותו' הי' נר' לפרש לפי דעת הי"א בסי' נ"ה דחופת בתולה משיצאה בהינומא ואלמנה משנתייחד' ע"ש והוא דעת התוס' והרא"ש ז"ל בלשון הירושלמי. ולפ"ז י"ל דהא דס"ל לעולא דלא מהני חופה היינו משום דכיון דצריך לאוקמא כשבא עלי' בבי' אבי' א"כ הוי לי' בעול' ותו לא שייך בה חופת הינומא ובעינן חופה של יחוד גמור הראוי' לביאה וממילא כיון דאסורה לו משנסתרה לא מהני בה חופה כיון דלא הוי חופה הראוי לביאה וממילא מתורץ מה שהקשה תוס' לרב מנלי' גילגול דלפמ"ש בבעולה מודה דאין חופ' לפסולו' ושפיר מוכח גילגול וכן הוא למאי דמשני ר"נ ב"י ביבמות שם ע"י גלגול דס"ל נמי כעולא. ולפי שינוי' קמא שם ביבמות ע"כ צ"ל דאף בבעולה מהני חופ' והיינו כמ"ש לעיל משום דהו"ל יחוד של היתר אף שאינ' ראוי לביאה כנ"ל ונראה דמיאנו התוס' לפרש כן משום דס"ל דאי נימא דלא הוי חופה משום דהוי חופת בעולה א"כ אפי' בלא בא עלי' בבית אבי' מ"מ כיון דאם זינתה כבר הוי לי' בעולה בשעת חופה ולא קנתה החופה כיון דהיא אסורה עליו וכמו שיתבאר בסמוך בשיטתם דאפי' מחמת ספק זנות לא קרינן בי' תחת אישך.

אך לפמ"ש לקמן דדוקא משום איסורא דאסרה עליו התורה משנסתרה לא מקרי תחת אישך כדמשמע מפי' רש"י ביבמות וכמו שהוכחנו לקמן מסוגי' דסוטה דמגלגלין עלי' שלא זינתה תחת אחיו אבל מחמת ספק זנות יש לומר דמקרי תחת אישך איכא לפרושי הכי לדעת יש אומרים ודוק היטב:

בתוספות ד"ה ונקה האיש מעון וכו'. דהא כי מוקי לה ע"י גלגול וכו'. קשה לי מאי קשי' להו הא כתבו התוס' לקמן דהא דלא מוקי לה עולא דמשקה אותה לאחר חופה משום דס"ל אין חופה לפסולות א"כ י"ל כדמוקי לי' עולא ע"י גלגול היינו שמשק' אותה לאחר חופה על סתירה דלאחר חופה ומגלגל עלי' שלא זינתה באירוסין וא"כ כיון שלא נבעלה עדיין לאחר חופה הוא מנוקה מעון ואפשר לומר דהא גופא קשה להו כיון דאם זינתה באירוסין היתה אסורה לו נימא נמי דאין חופה לפסולות ולא קנתה החופה נמצא דכל ההשקאה לא הוי תחת אישך כלל. ומזה הוכיחו דע"כ מיירי שבח עלי' לאחר החופה אלא דבשוגג מקרי מנוקה מעון. אך נראה דוודאי אין סברא לומר כן דהא אמרינן בסוטה דמגלגל עלי' שלא זינתה תחת אחיו דהיינו אם משקה אותה לאחר שיבמה על סתירה שתחתיו מגלגל עלי' שלא זינתה תחת אחיו ואמאי נימא כיון שזינתה תחת אחיו לאו אשתו היא כלל דהא קיי"ל ביבמות דף י"א דסוטה פטורה מן היבום ומן החליצה אע"כ דלא אמרינן זה בגלגול וכ"ש דאין החופה לפסולות דלא נימא כן על הגלגול ולא אמרינן דאין חופה לפסולת אלא כשרוצה להשקותה על סתירה שלפני החופה דוודאי היתה אסורה לו משנסתרה אפי' לא זינתה כמו שפי' רש"י ז"ל ביבמות דף נ"ח בד"ה ש"מ וכו' אע"ג דלא חזיא לביא' דהא אסורה לו משנסתרה ע"ש משמע להדיא דדוקא משום דאסורה לו משנסתרה ולא משום דאם זינתה הוא אסורה ונר' דהיינו באמת סברת התוספ' בתירוצם דאף לענין מנוקה מעון אינו מחמת ספק זנות. וכן מוכח מההיא דסוטה דהא כשמגלגל עלי' שלא זינתה תחת אחיו נמי אינה מנוקה מעון אם זינתה תחתיו אפ"ה מגלגל עלי' ומיהא בעיקר קושית התוס' דנוקי כשבא עלי' בשוגג נר' לענ"ד דבכה"ג דקני לה ונסתרה ונאסרה עליו ואיהו לא ידע נשואי טעות הוי דהא חזינן דקפיד עלי' כדאי' בכתוב' דף ע"ב ע"ב דאפי' בדברים שאין דרך להקפידה אי קפיד בהדי' הוי קפידא וכ"ש הכא דחזינן דאסרה התורה עלי' משום קפידא דידי' שקינא לה ונסתרה א"כ מעיקרא לק"מ דאי מיירי שבא עלי' בשוגג לא מיקרי תחת אישך. מיהו י"ל דקושייתם הכא אליבא דעולא דס"ל בכתובות דף ע"ד בקידש על תנאי ובעל צריכה הימנו גט משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וא"כ ה"נ אין שייך לומר דהוי נשואי טעות משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אך התו' הקשו כן ביבמות דף נ"ח והתם קאי אליבא דרב כדקאמר מידי הוא טעמא אלא לרב ורב ליה ליה הך סברא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כדאיתא שם בכתובות דף ע"ג ואדרבא בזה הוי אתי שפיר דלא תקשה על שמואל מהך מתני' דמוכח דיש חופה לפסולת די"ל דשמואל לטעמי' דס"ל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ושפיר מוקי לה כשבא עלי' בשוגג אך לפמ"ש הב"ש בסי' קמ"א דבמקום איסורא לא אמרינן דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות א"כ אפי' לעולא א"א לאוקמי בשוגג כיון דהכא הוי איסורא לא שייך לומר בזה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואין לומר דהא גופא קשה להו דלמאי דמשני על גילגול נמי נימא הכי דאם זינתה באירוסין הוי לי' מקח טעות בנשואין והוי לי' ארוסה לא שייך השקאה באירוסין זה אינו חדא דכיון דלא חזינן דקפיד לאו מקח טעות הוא כמו חייבי לאוין שלא הכיר בה כדאיתא בכתובות דף ק"א ע"ב דאין לה כתובה משמע דגיטא בעי ותו דהא וודאי לא אמרי' כמ"ש לעיל דעכ"פ עתה היא בחזק' נשוא' וכמו שהוכחנו מהא דמגלגל עלי' נשואי אחיו ולא אמרינן דאם זינתה תחת אחיו לאו אשתו היא כלל דאפי' לא קפיד כיון דסוטה טומאה כתיב בה כערוה ופוטרת צרתה אלא וודאי כיון דעתה הי' בחזקת אשתו קרינן בה תחת אישך משא"כ בקינא ונסתרה ולא ידעה דעכ"פ היתה אסורה עליו ואיהו קפיד שפיר הוי לי' מקח טעות ונראה לי דעיקר קושייתם מתקיים בהא דמקש' ביבמות שם. גם בשומרת יבם דלא הוי תחת אישך ודחיק לי' במאמר אליבא דב"ש ובשומרת יבם שפיר קשה דלוקמי בשוגג ואין לומר דהוי מקח טעות דעכ"פ ביאת שוגג הוא ורב ס"ל קנה לכל נמצא דכנוסה היא וכיון דהוי שוגג מנוקה מעון הוא ולפ"ז צ"ל דקושיית' אזלי לפי' השני ברש"י ז"ל שם דמאי דמקשה דכוותי' גבי שומרת יבם היינו דלא קרינן תחת אישך ולפ"ז מתורץ נמי קושיא קמייתא דבש"י לא שייך חופה. ודו"ק:

בתוספות ד"ה ה"ג אלא לאו ע"י גלגול וכו' וא"ת לרב דס"ל דיש חופה לפסולת כו'. לולי דבריהם ז"ל נרא' דעיקר ילפותא דעולא מקרא דאמן יתירה דע"כ אתא לרבוי' דמגלגל עלי' יותר ממה שכתב בפרשה ונהי דעולא ס"ל כשמואל דאין חופה לפסולת מוקי קרא לרבות גילגול דאירוסין דלא שייך בהו שבועה כלל אפי' אם בא עלי' בבית אבי' מ"מ לרב דס"ל יש חופה לפסולת דליכא לאוקמא בהכי ע"כ ריבוי דקרא אתי' בלא בא עלי' בבית אבי' א"נ דקר' אתי' לשומרת יבם וכר' יונתן דסתם מתני' כוותי' בר"פ ארוסה דלא שייך שבועה בה אפי' בא עלי' יבם כדאיתא בסוגיא בר"פ ארוסה ואף דבסוגי' דיבמו' דף נ"ח איכ' אמוראי דמפרשי להא מתני' דמילי מילי קתני היינו דמפרשי למתני' בהכי אבל יתורא דקרא דאמן שני ע"כ קאי לגילגול ודוק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף