אילת השחר/קידושין/כז/ב

אילת השחר קידושין כז ב

דף כ"ז ע"ב

שלא סטיתי ארוסה ונשואה וכו'. הנה בסוטה חידשה תורה דאין יכולין להשביעה ולהשקותה רק אם תישבע דלא זינתה אפי' באירוסין [עי' מש"כ באילה"ש סוף מסכת שבועות] ואם היא תאמר דעל סתירה זאת שקינא לה היא מוכנה להבדק ולישבע, אבל על זנות שלפני אירוסין אינה רוצה להשבע לא ישביעוה כלל, דדין שבועה שלה הוא על הכל ורק אז ישקוה, משא"כ בממון דאם לא ירצה להשבע על הטענה הנגררת, לא תגרום שום שינוי בחיוב השבועה העיקרית ונשארים שתי שבועות שאינם קשורים זב"ז, ומ"מ ס"ל להגמ' דיש ללמוד משום דבסוטה כיון שאם זינתה נאסרת ואין נפק"מ מתי, נמצא דאין השבועה הנגררת גורמת על השבועה העיקרית אלא דממילא אין להשקותה, וכיון דאין להשקותה לא שייך שתישבע השבועה העיקרית, משא"כ בשאר שבועות דכל שבועה הוא ענין לחוד.

תוד"ה אמן מאיש זה. ואידך אמן קאי אארוסה ושומרת יבם דלא כתיבי בפרשה. במהרי"ט הקשה דמנ"ל תרוייהו, עי"ש מה שתירץ. והעירוני דאיך נלמוד שומרת יבם דבשלמא בעברה איסור מיתה אז יבדקוה המים ותמות אם זינתה, אבל מנ"ל לחדש דאם זינתה כשהיתה שומרת יבם דאינו אלא איסור לאו, אע"ג דנאסרת עליו כמבואר בסוטה דף י"ח ע"ב, או משום דשומרת יבם שזינתה נאסרת ושונה מכל חייבי לאוין, או כר"ע דחייבי לאוין הוי כחייבי כריתות, מ"מ למה נימא שישביענה ויבדקוה המים שתמות אם זינתה.

ואפשר לומר דהנה הא בקרא כתיב דכל אשה סוטה אומרת אמן אמן גם כנוסה, וע"כ האמן השני בא לכלול זנות של לפני הנישואין, ובשומרת יבם שהיא כעת כנוסה ע"כ כונתה לכלול על זנות שלפני הכניסה כל היכא דעי"ז נאסרת, דלולא זאת למה אומרת אמן השני.

ולהרמב"ם דס"ל (בפ"ב מהל' סוטה ובפ"ג מאיסורי ביאה) דקטנה שזינתה תחת בעלה ברצון נאסרת על בעלה, צ"ע איך יבדקו המים על זנות של זמן קטנותה דהא בודאי לא תמות על זמן קטנותה.

תוד"ה ונקה. עי' רעק"א החדש שהק' דהא אפשר דבאמת אע"ג דמגלגלין ומשביעין על זנות דאירוסין מ"מ לא יבדקוה המים על זנות דאירוסין כיון דאינו מנוקה מעוון, אלא דמשביעה אולי תודה ואז לא ישקוה, ונראה דדברי התוס' מוכרחין, דהנה הא כל שבועה בממון היינו אם תישבע תיפטר ואם לא תישבע תתחייב, וכן בענין סוטה אם אינה נשבעת לא משקין ולא מבררין ואם תשבע ישקוה ויבררו, נמצא דאם משביעין אותה על זנות דלפני דאירוסין ואם נאמר דאפי' אם תשבע ג"כ לא ישקוה לברר את זה, אלא על זנות דאחר נישואין, הו"ל כמו אם אחד יתחייב שבועה ויטעון התובע שאינו מסכים לפטור את הנתבע מהתביעה הזאת אפילו אם ישבע, רק אם ישבע עוד שבועה על תביעה אחרת, דחיוב גלגול כזה לא מצינו ה"נ הכא, וע"כ אם משביעין על זנות דאירוסין אז אם תשבע, המים יבררו גם על זה.

תוד"ה ה"ג. ואי קשיא הו"ל לאוקמי' בדקני לה כשהיא ארוסה ואיסתתר ומשקי לה כשנכנסה לחופה דקרינא בה תחת אישך וכו' וקשה דהא בשמעתין נמי ע"כ סמיך אההיא שינויא דקאמר אילימא דקני לה כשהיא ארוסה וכו' א"כ הדרא קושיא לדוכתיה. הנה לכאורה באופנים שזה תחת אישך ומבלעדי אישך וכל הפרטים כמו דכתיב בקרא, א"כ למה ע"ז צריך אמן יתירא לרבות, דלמה הוי ס"ד דלא תשתה דיצטרך לרבות, ובשלמא על הגמ' דפריך אילימא דקני כשהיא ארוסה לא קשה, דאה"נ הו"מ להקשות דל"צ על זה הקרא דאמן יתירא, אלא דקושטא קאמרה הגמ' להוכיח דבכלל לא מצי מיירי בהכי, אבל לרש"י ותוס' דהקשו דנעמיד באמת הפסוק כה"ג ולכן לא נדע דין גלגול, קשה דאי הכי אמן יתירא למאי אתא.

ואפשר דכל קושייתם כמו שכתבו לקמן דאם יש אופן ששייך להשביע על סתירה דשעת אירוסין אז האמן יתירא מרבה דכשנסתרה אחרי הנישואין מגלגלין גם על זנות דאירוסין כיון דיצוייר חיוב השקאה על סתירה דאירוסין, אבל מנ"ל דמשקין ומשביעין גם על זנות דאירוסין כיון דאין שום צד דישביעוה על זנות אירוסין גרידא, וצע"ק.

בא"ד. דסבר לה כשמואל דאין חופה לפסולות. צ"ע דא"כ איך מגלגלין על זנות דאירוסין, דהא א"כ החופה לא הועילה והו"ל ארוסה ולא קרינן תחת אישך, וע"כ צריך לחלק כמש"כ התוס' לענין מנוקה מעון דאם כעת יודע מזה מקרי אין מנוקה מעון, אבל אם אינו יודע מזה כעת, מקרי מנוקה מעון, וה"נ כאן אם יודע כעת שנסתרה לפני החופה, כיון דלפי ידיעתו כעת לא היתה ראוי' להנשא אליו מחמת האיסור שבה אז לא מקרי תחת אישך, משא"כ כשאינו יודע מזה כלל אע"פ שמשביע אותה ע"ז מקרי תחת אישך, כיון דלולא שנסתרה אחרי הנישואין לא הי' צריך לחשוש ע"ז, וצע"ק.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א