תוספות הרא"ש/קידושין/כז/ב

תוספות הרא"ש קידושין כז ב

בד"א שנתן לו דמי כולם. וא"ת כיון דנתן דמי כולן בלא חזקה נמי קרקע נקנה בכסף וי"ל דמיירי במקום שכותבים את השטר אע"ג דכסף לא קנה חזקה קניא ומצי' למדחי דמיירי שנתן לו דמי כולן ואפ"ה אין כאן קנין כסף דמיירי כגון שנתן לו משכון כדאמרי' לעיל מנה אין כאן משכון אין כאן או שהיה חייב לו מלוה אבל לישנא דנותן לו דמי כולן לא משמע הכי ועוד יש לדקדק מכאן דחזקה קונה אף בלא כסף מדהוצרך לו' בי' שדות בי' מדינות לא קנה אלא כנגד מעותיו מכלל דבשדה קנה בחזקה אף בלא מעות והיינו טעמא דאלים קנין חזקה טפי משום שעשה מעשה (של דבר) [בגוף הדבר] מידי דהוה אמשיכה דקניא בלא כסף והא דלא קאמר יפה כח חזקה שקונה לבדה משא"כ בכסף ושטר משום דלא חשיב אלא דבר שאין כסף ושטר קונין כגון י' שדות בי' מדינות אבל כסף ושטר קונה כל א' לבדו אם פי' כנ"ל:

מכר לו י' שדות בי' מדינות כיון שהחזיק בא' מהם קנה כולן והא דאמר שמואל בחזקת הבתים דלא קנה אלא מכושו בלבד ואמרי' נמי בחזקת הבתים במצר מפסיקה היינו דוקא בנכסי הגר אבל בדעת אחרת מקנה אותו קנה הכל:

אלו (מכר) [מסר] לו י' בהמות לא בעי למימר שכולן קצורות באפסר א' ואחז באפסר א' לקנות כולן דהא לא דמי לי' שדות בי' מדינות דכיון דאחז באפסר א' והוא אחז בטלפא או [בשערה] של א' מהם דליכא מסירה אלא באותה שאחז בה ואחרנייתא מקנו אגבה [כמו] י' שדות בי' מדינות והחזיק בא' ומשני התם איגודו בידו שכולם אין דבר מפסיק ביניהם הילכך כשהוא אוחז בטלפא של א' מהן זכה בכולם. ונר' דדוקא שנתן דמי כל הבהמות כי היכי דבעינן בשדות שנותן [דמי כולן], (בשדה) ובשדות דסתם כזו קני דמיא כיון שהם רחוקים משדה כי זיל קני משמע זו ולא את השאר הכא לאו זו קני הוא נראה דאם א"ל בהדייא קני כולן בחזקה של זו קנה אע"ג שלא במתנה דלא מיחסר נתינת דמים:

אותיות נקנית במסי' כותבי' שטר קודם הלואה או קודם מכירה על דעת שאם ליקח המלוה צריך להקנותו להו דהקנאה אותיות בעלמא כן כתב הרשב"א:

אמן מאיש זה אמן מאיש אחר מהכא לא מצי למילף דלא דמי לקרקעות דלאו בת שבועה כלל הן אבל איש אחר בר שבועה על ידו וכן מפרש בירושלמי וא"ת והרי תרי אמן כתיבי ומנ"ל כל הני י"ל דאלה ושבועה ואיש זה ואיש אחר מחד אמן נפקי דקאי אכל מאי דכתיב (בירושלמי) [בפרשה] ואלה ושבועה בהדיא כתיבי ואיש אחר נמי הא כתיב מבלעדי אישך ומכל אדם משמע ואכולהו אמן ואידך אמן לארוסה ושומרת יבם קאתי:

לא שותות ולא נוטלות כתובה ואע"ג דפליגי רבנן בבבא שאחריה מתו בעליהן עד שלא שתו דאמרינן נוטלות כתובה ולא שותות אסרה עצמה על בעלה:

מ"ט תחת אישך אמר רח' וא"ת תיפוק לי' דמובלעדי אישך כתיב ודרשי' בפ' הבא על יבמתו שקדמה שכיבת בעל לבועל בסוטה פריך לה פי' ארוסה ושומרת יבם ומשני דאיצטריך לבא עליה ארוס בבית אביה ויבם בבית חמיה:

אלא דקני לה כשהוא ארוסה וקא משקי לה כשהיא נשואה ותחת אישך דקאמר רח' שאת עכשיו תחת אישך וא"ת מנ"ל לפרושי קרא הכי דטומאה תחת אישך משמע שהסתירה בנישואין וי"ל כי היכי דמרבה בסוטה פ' ארוסה מאיש זה קנוי דאירוסין ה"נ משהסתירה בדקי לה מייא פירש"י הא דלא מוקי לה בדקני לה ארוסה ואיסתתרא ומשקה כשנכנסה לחופה ולא בא עליה דקרי ביה תחת אישך והו"ל מנוקה מעון הא בעי לאוקומי הכי במס' יבמו' (מותי) [אותיבנא] לה מבלעדי אישך שקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל וק' לפי' דע"כ עולא נמי מפ' לה הכי בבא עליה ארוסה בבית אביה דאי לאו הכי דפר' לזה ולא בדק מייא בשביל שאינו מנוקה מעון תיפוק לי' שלא קדמה שכיבת בעל אלא י"ל דעולא ס"ל דאין חופה לפסולו' הילכך נכנסה לחופה ולא נבעלה חשיבא נשואה ולא קרי' ביה תחת אישך. תי' דרב ששת דסבירא ליה התם דיש חופה לפסול לה ומוקי כשנכנסה לחופה ולא נבעלה גלגול שבועה מ"ל וי"ל שהוא היה סובר אמן מאיש אחר אפי' דדמי לקרקעו' שאין (מקנין) [מקנאין]. על ידו כדאמרי' בסוטה פ' (הרואה) [כשם]:

ונקה האיש מעון אמר רח' וא"ת ולוקמה כגון שבה עליה שוגג שלא ידע שנסתרה בשעת נישואין דבכה"ג חשיב מנוקה מעון דהא כי מוקי לה ע"י גלגול ואז מנוקה מעון הוא אם זינתה מן האירוסין אלא כיון דשוגג הוא מנוקה מעון קרי' ביה וכן מוכח בפ"ק דסוטה דף ו' דדייק שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקים אותה כדתנן התם ושבאו לה עדים שהיא טמאה דאי אמרת המים בודקים הא מדלא בדקי מייא סהדי שקרי נינהו ומאי הוכחה היא דילמא משום שבא עליה שוגג לא בדקוה מייא אלא ודאי שוגג מנוקה מעון קרית ביה ולמזיד ליכא למיחש שא"כ לא היה משקה אותה שיודע הוא שלא יבדקוה המים וי"ל כיון דבשעת השקאה הוא יודע שבא עליה באיסור אע"ג דשוגג הוא לא חשיב מנוקה מעון אבל ע"י גלגול וכההיא דסוטה שאינו יודע בשעת השקאה מניקה מעון קרי' ביה. וא"ת וניליף ק"ו מסוטה שהיא ספק ומגלגלים אע"ג דלא ניתן ליתבע דיודע ממון שניתן ליתבע בעד א' דיליף ק"ו ודספק לא ניתן ליתבע וא"ת למה לי ק"ו ניליף מהאי גופא דמגלגלים בממון משום דנאמרה שבועה בפנים ונאמרה שבועה בחוץ דאי לאו האי ק"ו לא הוה ילפי' בהאי מה מצינו ממונא מאיסורא אבל השתא דשמעי' מק"ו דמגלגלין עליה ודאי שייך ללמוד מה מצינו שעשה ספק כודאי. ונר' שלא על כל הספיקות מגלגלים וגם נמי אין מגלגלים אלא על טענת בריא של הנתבע פס' בפ' כל הנשבעי' שאם נתחייב אדם לחבירו הגיעה שאינו יכול לגלגל עליו ולומר השבע לי שלא גנבת לי שום דבר מעולם אלא דוקא בספק שיש לנו לחוש קצת כגון שנעשה לו שותף או אריס דכי האי גוונא אמרי' בסוף הנשבעי' דמגלגלי' וכן בסוטה שאנו למידים ממנה יש לחוש ולזכות דמעיקרא דייק דרגלים לדבר שהיא שהתה וקנא לה ונסתרה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף