ספר המקנה/קידושין/כז/א
בגמרא ומקומו מושכר לו ש"מ בעינן צבורין וכו'. הקשה הרשב"א והריטב"א ז"ל דהא לפי מאי דקאמר רב פפא בב"מ דף י"א ע"ב דהיכא דדעת אחרת מקנה אותו לא בעינן חצר המשתמר' משמע דסבירא ליה דר"ג הקנה מטע' חצר אם כן הוא סותר לסוגי' דשמעתין דיליף מהכא דין אגב. ועיין בש"ך סי' ר' ונראה דמה דהוכיח הכא דבעינן צבורין י"ל דמוכח שפיר מדהוצרך להקנות דוקא מקום התבואה כפירש"י ז"ל דאי ס"ד דבאגב לא בעינן ציבורין היה לו להקנות אגב מקום אחר וכ"ש דאי נימא דקרקע לזה ומטלטלין לזה מהני קשה טפי למה הוצרך כלל להקנות לר"ע ולא הקנה אותם ביחד אגב קרקע שנתן לרבי יהושע אע"כ דאפי' בקנין אגב בעינן צבורין אלא דאכתי קשה דלמא לעולם מטעם חצר דהא כיון דלא ילפינן לקמן דשדה במכר ומטלטלין במתנה מהני באגב אלא מהאי עובדא ואם כן דלמא באמת לא מהני קרקע במכר ומטלטלין במתנה ומנא לן למיפשט ב' האיבעיות.
ונראה די"ל לפמ"ש הרא"ש בר"פ קמא דב"מ שם דהא דקאמר ר' פפא דהיכא דדעת אחרת מקנה אותו שאני היינו כשמשתמר לדעת הנותן חשובה לו כשמירתו ע"ש אבל כשאינו משתמר אף לדעת הנותן לא מהני אף שמשתמר לדעת אדם אחר וכ"כ הרמ"א בח"מ סי' ר' אם כן נהי דבהקנאת המעשרות לר' יהושע ור"ע איכא למימר כיון שהוא משתמר לדעת ר"ג שהוא הנותן חשוב כשמירתם מ"מ בסיפ' דמתני' שאמר רבי יהושע תרומת מעשר שאני עתיד למוד נתן לראב"ע ומקומו מושכר לו א"א לומר מטעם חצר שהרי לא היה משתמר לא לדעת ר' יהושע הנותן ולא לדעת ראב"ע רק על ידי בן בנו של ר' גמליאל וזה בוודאי לא מהני נמצא שפיר הוכיח הש"ס הכא דהא ע"כ מה שנתן ר' יהושע לראב"ע היה בקני ומקנה ואפשר לומר דהא דאמר רב פפא שם דדעת אחרת מקנה אותו שאני היינו משום דסבירא ליה לרב פפא לדוחק הא דמשני הש"ס לקמן מאי מושכר מושכר למעשר א"נ שאני ר"ע דיד עניים הוי וסבירא ליה דקרקע לזה ומטלטלין לזה לא מהני אם כן ע"כ א"א לומר דמה שהקנה לר"ע הי' בקנין אגב כדקאמר הש"ס לקמן ולכך מוקי לה בקנין חצר אבל בסיפא דמה שנתן לרבי יהושע ולר"א בן עזרי' גם ר"פ מודה דע"כ מטעם אגב כיון שלא היה משומר אפי' לדעת הנותן כנ"ל נמצא דאתי שפיר סוגי' דהכא ודהתם וק"ל:
שם. אידך אם קדם המוכר וכו'. וכתב לו את השטר וכו'. הקשו המפרשים כיון דכשמסר לו את השטר קונה השדה למפרע א"כ איך הקנה את השטר באגב כיון דכבר הי' השדה שלו ולכאורה לפמ"ש התוס' בכתובות דף צ"ד ע"ב בד"ה כתב לא' וכו' בשם ר' וכי אמרי' עבז"ל הנ"מ בשני ימים וכו' אבל ביום א' הקודם במסירה זכה ע"ש א"כ אם החזיק בשדה באותו יום שפיר מועיל החזקה לקנות השטר ע"י השדה אלא לענ"ד נראה דא"צ לזה דאף דעבז"ל משעת חתימה מ"מ נראה דאם מוסר לו את השטר אחר זמן רב אין הלוקח יכול להוציא מן המוכר כל הפירות שאכל בתוך אותו זמן משום דהוי כמתנה שיהיה קנוי אצלו לפירות עד זמן שירצה למסור לו את השטר א"כ הלוקח קונה את הגוף מיד והפירות משעה שמוסר לו הרי דכשהחזיק בקרקע קונה אותו אף לפירות ושפיר הוי קנין אגב אע"ג דאין דנין באותו שעה אלא קנין פירות לא גרע משאלה ושכירות דמהני בו קנין אגב ולא דמי להא דאמר בב"מ דף ל"ה מאימת אכלי פירות וכו' אביי אמר עבז"ל דהתם מיירי שהב"ד מקנין לו בע"כ ממילא השדה שלו משעת החתימה אבל כשהוא מקנה מדעתו מסתמא אין דעתו שישלם לו הפירות וצ"ע בדין זה ודוק:
שם. והלכתא ציבורין לא בעינן אגב וקני בעינן וכו'. עיין בח"מ סימן ר"ב סעיף א' בהגה"ה פלוגתת הפוסקים דעם הוי כאגב וכתב הלבוש דמקרא דויתן להם מתנות רבות עם ערי בצורות משמע דעם הוי כאגב והסמ"ע הקשה עליו דא"כ הוי ליה למיפשט מקרא דבעינן אגב ע"ש ולענ"ד נראה דסברת הלבוש כיון דלא למדו חז"ל קנין אגב אלא מהאי קרא מהיכי תיתי נימא דבעינן לשון אגב אלא דהאיבעי' הוא אם נימא דעם דווקא הוא או נימא דכמו דבכל הקנינים אין צריך לפרש הקנין אם קנה בכסף או בשטר אין צריך לומר לו קני בכסף או בשטר ואפילו אם מפרש לו הקנין שיעשה פליגי תנאי בלך משוך וקני בבבא בתרא דף ע"ז אי אמרי' דמראה מקום הוא וכן במכר לו עשר שדות בעשר מדינות א"צ שיאמר לו קני אגב קרקע זו א"כ ה"נ בקנין זה א"צ לומר אגב אלא כיון שאמר לו קני קרקע ומטלטלי החזיק בקרקע קנה מטלטלין ועם דכתיב בקרא לאו דוקא הוא וע"ז מסיק דשאני קנין זה משום דבעינן קרא כדכתיב אבל עכ"פ מוכח מקרא דעם מהני ולפ"ז נראה דאתי שפיר מה שדקדק הב"י שם מה דכלל הש"ס הני תרתי דאגב וקני בעינן וצבורין לא בעי' ע"ש משום די"ל דאי הוי אמרי' דבעינן ציבורין מוכח מקרא דעם דווקא דמדקאמר ויתן להם אביהם מתנות רבות משמע דפי' להם המתנות ואמרי' בפרק המוכר את הבית דהמוכר את העיר לא מכר את מה שבתוכו אבל הנותן נותן את כולם א"כ אם נימא דאותן המתנות היה ציבורין בתוך הערים למה הוצרך לפרש אותם הא ממילא דעתו על כל מה שבתוכו אע"כ משום דאם אמר בפירוש קרקע ומטלטלין לא מהני עד שיאמר אגב לכך הוצרך לפרש המטלטלין כדי שיקנו אותם באגב ומתני' דהמוכר את הבית שלא פירש מה שבתוכו ע"כ לא מיירי בקנין אגב דהא מסיק הכא דבעינן שיאמר קני אותן המטלטלין אגב אלא מיירי שעשה קנין בכל המטלטלין כדינא אלא דהנותן טוען שלא הי' דעתו על המטלטלין בזה אמרי' דהנותן בעין יפה נותן והוי ליה כאלו מפרש ומטלטלין אבל למאי דמסיק דציבורין לא בעינן איכא למיבעיא דדלמא עם לאו דוקא ומה שהוצרך לפרש המתנות משום שלא הי' בתוך הערים ואהא מסיק דאע"ג דהלכת' דציבורין לא בעינן אפ"ה אגב וקני בעינן. ודו"ק:
בתוס' ד"ה ומקומו מושכר לו וכו' דבחליפין לא קתני וכו'. הקשה המהרש"א ז"ל די"ל כדמשני הש"ס לעיל דמלתא דאיתא במטלטלין לא קתני וכו' ולענ"ד י"ל לפמ"ש בח"מ סי' קצ"ב סעיף ז' והוא מדברי הר"ן ז"ל בשם י"א דשכירות מטלטלין נקנה בכסף דליכא חשש דנשרפו חיטך בעליה כיון דהגוף שלו טרח ומציל א"כ כיון דקתני דשכירות נקנה בכסף אף דאית' במטלטלין הוה ליה למיתני' ג"כ חליפין ומיהו נר' לי דאף לדעת החולקין על זה כדמשמע מלשון יש אומרים נראה דלא קשה מידי דהא צריך להבין דעתם דס"ל דשייך כאן נשרפו חיטך בעלי' משום דקי"ל דשוכר כש"ש א"כ אם יקנה השכירות בכסף נעשה השוכר עליו מיד ש"ש משעה שנתן הכסף אף שלא משך והוא בביתו של משכיר ה"ל כחזר והפקידו אצלו והמשכיר אינו אלא ש"ח עליו א"כ אף אם ישרף יצטרך השוכר לשלם ולא יטרח המשכיר להציל דלא מיירי בדליקת אונס גמור כמו שיבואר לקמן בחידושינו בדף כ"ח ע"ב אלא דלכאורה קשה על זה דהא כתבו התוס' בב"מ דף מ"ו בד"ה ש"מ וכו' דהא דלא חיישינן בק"ס לשמא נשרפו חיטך בעלי' משום דמתירא פן יסרב הלוקח מליתן המעות וא"כ כ"ש הכא דיצטרך להוציא ממנו המעות אף שחייב לשלם לו אך לפמ"ש בחידושינו שם דטעמא אחרינא הוא משום דכל היכא דלא קיבל המוכר המעות הוי ליה ש"ש על החפץ שמכר לו משום דתפיס ליה אזוזי. כדקיי"ל דכל האומנין ש"ש הן משום דתפיס ליה אאגרי' וכיון דלא מיירי באונס גמור א"כ יצטרך להציל דכל היכא דהוי ש"ש ליכא למיחש דיאמר נשרפו חיטך בעליה כמ"ש התו' בגיטין דף נ"ב בד"ה דאתי למימר וכו' ולפ"ז אין צריך לומר דמתירא פן יסרב א"כ בשוכר יש בו חשש אם יקנה דיאמר נשרפו חיטיך בעליה ויצטרך לשלם לו ולית להו סברת תו' דשמא יסרב ואין לומר בשוכר דהוי ליה המשכיר ש"ש דתפיס ליה אאגרי' דהא שכירות אינו משתלם אלא לבסוף ויצטרך ליתן לו החפץ בלא דמי השכירות וכיון שביררנו טעם החולקים נראה לי דאף לדבריה' מוכח דשכירות קרקע אינו נקנה בחליפין מדלא קתני וליכא למימר משום דאיתא במטלטלין דלפ"ז שכירות מטלטלין אינו נקנה אף בחליפין משום קושי' התוס' דיאמרו לו נשרפו חטיך בעלי' דלא יסרב לית להו והואיל ותפיס ליה אזוזי לא שייך בשכירות כנ"ל נמצ' דחליפין ליתנהו במטלטלין ומדלא תנינא ש"מ דליתא גם בקרקעו' ודוק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |