נתיבות המשפט - חידושים/חושן משפט/כב
נתיבות המשפט - חידושים 
חושן משפט כב
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) מי שקיבל. דעת הש"ך להכריע כהג"א דמיירי דוקא בקיבל כן בב"ד אבל חוץ לב"ד אפילו לאחר ג"ד יכול לחזור וע"ב סק"א דהעיקר כהתומים דאין חילוק דכיון שטען בפניהם הרי עשאן ב"ד והוי כקבלה בב"ד רק כשקיבל פסולין לדיין חוץ לב"ד ודנו הפסולים שלא בפניו לא מהני הקבלה ויכול לחזור. ולענין שבועה יבואר בס"ג:
(ב) אבל אם השליש בידו. פי' דהיה חייב והשליש המעות ביד הדיין ולא ימסרו לחבירו עד שיציית דין כראוי ודן הדיין ההוא שהושלש המעות בידו והוא קרוב ופסק הריב"ש הואיל ולא קבלוהו עליה בהדיא במסירת המעות לידו לא מיקרי קבלן ודינו בטל:
(ג) בדיין אחד. כתב הסמ"ע דאם יעמיד ב"ד אחד הרי הוא דן עפ"י הטענות וההודאות שנאמרו בפני ראשון עכ"ל וע"ב ס"ק ב' דמיירי דוקא בקנו מידו:
(ד) אבל אם קיבלו בתרי כתב הסמ"ע בקיבל דיין אחד כשר במקום שלשה לא הוי כתרתי לריעותא דתר"ל פסול הכוונה משני צדדים ושמות קרוב ודיין אחד אבל אחד בג' הוא רק פסול אחד דצריך להיות שלשה זהו לא מיקרי תרתי לריעותא. והש"ך חולק עליו וע"ב ס"ק ג' דדוקא אם אמר הריני מקבל אותו כשלשה כיון דשלשה חלוק דינו מיחיד מומחה לענין קבלת עדות והודאה מש"ה הוי תרתי לריעותא אבל אם קיבל חד הדיוט כיחיד מומחה לא הוי רק חדא לריעותת ואם קיבל קרוב שהוא גם כן פסול כחד הוי תרתי לריעותא דהקרוב לא פסול רק לקרובו ופסול פסול לכל העולם. ואם קיבל שלשה פסולים כשלשה כשרים הוי רק חדא לריעותא או"ת:
(ה) הסכמת רוב הפוסקים. והש"ך הביא הרבה פוסקים שסוברים כסברא הראשונה לכן יכול המוחזק לומר קים לי:
(ו) קנו מידו. ואף דהוי קנין דברים מ"מ מצינו שהקנין מחזק הדברים אבל הראב"ן כ' דצריך לעשות קנין שמחייב עצמו כמה שיאמר הדיין ש"ך. ואם קיבל קנין ולא ידע שהוא קרוב ואח"כ נודע לו הוי קנין בטעות כה"ג:
(ז) ולעיל סי' י"ב ולאו דוקא שאמרו צא תן לו אלא ה"ה אם אמרו פ' זכאי ופ' חייב סמ"ע והש"ך פסק דדוקח צא תן לו או שנפטרו מלפני ב"ד:
(ח) נגמר הדין. ואם שניהם רוצים לחזור אסור לחזור משום כבוד הדיין. והש"ך כ' דוקא כשהוא חב לאחרים אין שניהם יכולין לחזור ודוקא כשכבר חייב הדיין מיקרי חב לאחרים אבל כשעדיין לא דן הדיין לא מיקרי חב לאחרים כמה שלא ידין דיין זה:
(ט) נודע שטעו ואם טעו בשיקול הדעת עסי' כ"ה. והנ"מ במה שחוזרין כשלא טעו לענין שיכול לחזור ולטעון וכן לענין ליתן זמן בית דין מחדש ואם קיבלו אותן לדין ועשו פשרה הוי כטעו ואפילו קנו מיניה יכולין לחזור:
(י) לפני ראשי העיר. ואפי' בג' מהראשים סגי דלענין זה שבעה טובי העיר לאו דוקא ש"ך:
(יא) שלא יוכל לחזור. ואין צריך קנין. ואפי' טעו ואפי' עשו פשרה במקום שהיה להם לדון דין תורה:
(יב) ישבע. ואם הדיין קא"פ אין כאן שבועה להכחיש העד כיון שהוא קא"פ ואינו נשבע רק היסת. ואם הוא כשר דעת הסמ"ע כיון דאין כאן כפירת ממון אינו נשבע רק היסת. והש"ך השיגו דא"כ אפי' היסת לא ישבע א"ו דמיקרי ממון כיון שהוא חייב ממון ע"פ פסק דיין זה וע"ב סק"ד דדוקא כשכבר חייבו הדיין מיקרי כפירת ממון אבל כשעדיין לא פסק עדיין רק שטוען שקנו מידו להיות דיין לא מיקרי כפירת ממון ואם שנים דיינים כשרים לכ"ע הן נאמנים שקיבלו לדיינים:
(יג) רבים שהמחו. והיינו במקום שאין בה לומדי תורה והמחו עליהם כדי שלא ילכו בערכאות כדלעיל סי' ח' אבל במקום שיש לומדי תורה אסור להעמיד דיין שאינו הגון ואפי' יחיד יכול למחות או"ת:
(יד) אם כבר דן הש"ך חולק ע"ז כיון דהקנין אינו כלום אפי' נגמר הדין אינו מועיל. ומחלק בין אם קיבל עליו משפטי עכו"ם אז אסור אבל אם קיבלו עליהם לדין לפני עכו"ם מיוחד אינו כמחזיק דתם רק שהעכו"ם זה נאמן בעיניהם וסיים בצ"ע וכן נראה דאפי' בפני עכו"ם מיוחד אסור לדון אפילו ברצוי שניהם דהוי כמיקר שם אלילים:
(טו) הריני משלם. אבל אם אמר סתם איני נשבע יש לפרש דבריו דהיינו אהפוך השבועה ויכול להפכה ואם פסקו לו שבועה ואמר אני נשבע הוי רק כאלו אמר אקיים הדין ויכול להפכה אחר כך ש"ך וכן המנהג דלא כהסמ"ע. וע"ב ס"ק ו' דה"ה במלוה בשטר שנתחייב שבועה וקיבל הנתבע השבועה יכול הנתבע אף שיצא מב"ד להפך שוב השבועה על התובע:
(טז) ויצא חוץ לב"ד. וה"ה בכל הנך דלעיל שהביא המחבר א"י לחזור כשיצא מב"ד ואפילו הן בב"ד רק שאין עסוקין שוב באותו ענין וכן הלכה:
(יז) דזה הוי גמ"ד. הרמב"ן בחי' לב"ב הקשה כשאו' השבע וטול הא זה הוי כמכשיר קרוב כשני עדות דהוי תרתי לריעותא ובעי קנין. ותירץ הנ"י הואיל ולא הימני' רק על ידי שבועה לא חשיב כתרתי לריעותא. ומזה נלמד באם מאמין קרוב כבי תרי אם ישבע הקרוב לא הוי תרתי לריעותא ושוב א"י לחזור אחר ג"ד או"ת. ובנאמנות בשעת הלואה לא הוי כתרתי לריעותא חדא דבשעת הלואה ומתן מעות חשוב כקנין ועוד דזה הוי כקבלה שלא יפרע בלא עדים. הרא"ש:
(יח) לא יוכל לחזור. ולפי מה שפסק הרב בהג"ה דתיכף כשיצא מב"ד א"י לחזור ע"כ מיירי הכא בעדיין עסוקין באותו ענין וקפץ ונשבע לפני ב"ד בלא נק"ח מ"מ א"י לחזור בו ואע"ג דהוא הפכה אדעתא שישבע בנק"ח וממילא מחיוב לחזור ולישבע בנק"ח מ"מ כיון שכבר נשבע מועיל עכ"פ שבועתו שלא יהיה יכול לחזור בו מהפוכו ובאמת צריך לחזור ולשבע בנק"ח. והש"ך חולק כיון דאין שבועה זו מועיל לא יכול גם כן לחזור בו:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |