דרישה/חושן משפט/כב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דרישהTriangleArrow-Left.png חושן משפט TriangleArrow-Left.png כב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
נתיבות המשפט - ביאורים
נתיבות המשפט - חידושים
סמ"ע
קצות החושן
פתחי תשובה
ש"ך
אורים
תומים
באר הגולה
ביאור הגר"א
לבושי שרד


ערוך השולחן


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

יראה מדבריו שיכול לחזור בו כו' ונראה אפי' לא הוציא כו' ז"ל ב"י נראה דגם הרמב"ם הכי ס"ל ומ"ש נגמר הדין והוציא ממון כו' היינו לומר דכיון שנגמר הדין הו"ל כאילו הוציא ממון כבר ואינו יכול לחזור בו וא"א לפרש דבריו כפשוטן דהוציא ממש קאמר דהא אפי' בדור לי בחיי ראשך כתב הרמב"ם נגמר הדין ונשבע כמו שאמר לו אינו יכול לחזור וחייב לשלם ואפי' לא אמרו ב"ד איש פלוני זכאי כו' כ"ש הכא שנגמר הדין באיש פלוני זכאי כו' שאינו יכול לחזור בו ובנ"י פרק מרובה כתב דל"ד נקט הוציא עכ"ל ב"י וז"ל נ"י בפרק מרובה (דף ס"ח ע"ב) נ"ל דל"ד נקט הוציא אלא כיון שאמר צא תן לו כאילו הוציא דבל' צא תן לו פסק זה למילתא ולא נקיט הכי אלא למעוטי חייב אתה ליתן לו דלא הוה ממש פיסוק הדבר אלא כמי שאומר אנו רואים שהחיוב יהא עליך אבל לא נתבררו עדיין כל צדדי החיוב ולפיכך לא הוה גמר דין עכ"ל ואע"ג דלעיל (בסי' י"ב) (כתב רבינו אליבא דכ"ע דגמר דין הוה כשאמר לו פלוני אתה זכאי ופלוני אתה חייב והוא ל' הגמרא דפ"ק דסנהדרין שאני התם דאמר ג"כ פלוני זכאי ופלוני חייב דאז ניכר שהוא חותך הדין משא"כ כשא"ל חייב אתה ליתן לו ואפשר לומר שגם רבינו כך הבינו והוא חולק עליו וסובר דאפילו חייב אתה ליתן לו נמי מקרי גמר דין וזהו שדייק רבינו אפילו לא הוציא ממון רק באומר פלוני חייב נקרא גמר דין כלומר לא בעינן שיאמר לו בל' צא תן לו אלא אפילו באתה חייב לו נמי הוה גמר דין וק"ל:

ד[עריכה]

כתב הרמ"ה דוקא דאמר לו הכי בשעת הלואה כו' כבר כתבתי בפרישה והוכחתי דהרמ"ה קאי בין כשהימנוהו עליו כבי תרי ושהרא"ש ס"ל בתרוייהו דלא בעי קנין וצ"ע שכאן הביא רבינו דברי הרא"ש שחולק עם הרמ"ה ולקמן בר"ס ע"א אחר שכתב נאמנות דגבי הלוה לחוד ונאמנות דכבי תרי כתב עליו דברי הרמ"ה לחוד שכתב דמיירי שהאמינו בשעת הלואה או שקנו מיניה זלא הזכיר שם דברי הרא"ש כלל ואף שתאמר דנראה לרבינו דברי הרמ"ה עיקר מ"מ היה לו להזכיר שם דברי הרא"ש ולכתוב עליו דנראה לו כדברי הרמ"ה ונראה ליישב זה כאשר נעורר עוד במה שיש לדקדק בשמעתין פרק ז"ב כתב הרא"ש דההוא דפ' שבועת הדיינין בהימנת לי כו' מיירי אפילו בלא קנין ובמקומו פרק שבועת הדיינין לא כתב מזה כלום רק העתיק שם ל' הגמרא סתם ועוד יש לדקדק דבשמעתין פרק ז"ב כתוב בהג"א ז"ל וכן רש"י לא הזכיר שם קנין כלל ור"ל דאפילו בלא קנין קבל עליה עכ"ל הג"א ומוכח שם דאותו הג"א קאי אמ"ש הרא"ש שם אההוא דמהימנת לי כבי תרי דלא בעי קנין כו' ע"ש וק' הלא רש"י כתב בפרק שבועת הדיינים אעובדא דמהימנת לי כו' דמיירי דבשעת הלואה א"ל. וא"כ אין ראייה מרש"י להרא"ש ואדרבה יש לדקדק מיניה איפכא דס"ל לרש"י ג"כ דאם לא אמר לו כן בשעת הלואה דבעי קנין. וגם הר"ן כתב שם דמיירי דא"ל בשעת הלואה לפני עדים מהימנת לי ולכאורה היה נ"ל לומר דס"ל לרבי' דמדברי הרא"ש גופא אינו מוכח דנאמן בכל ענין דא"כ הול"ל כן שם במקומו וכנ"ל. ולא הביא לדברי הרא"ש כאן אלא לאפוקי מהרמ"ה דבעי ללמוד משמעתין לההיא דמהימנת נגדי דמיירי ג"כ כה"ג או בקנין או בשעת הלואה דאל"כ לא הוה מהני כיון דאיכא תרתי לריעותא (וכדמשמע מל' רבינו דכתב ז"ל וההוא דאמר ליה לחבריה מהימנת כו' כתב הרמ"ה דאין כאן מקומו) ע"ז מביא דברי הרא"ש דאין ראייה מכאן דאיכא למימר דשם מיירי בלא קנין כיון דהוי תנאי דבממון וכההיא דאל תפרעני אלא בעדים אבל באמת ס"ל לרבינו דאינו דומה לההיא דאל תפרעני אלא בעדים דשם אינו מבקש המלוה מהלוה שום יתרון אלא א"ל נהיה שוים ושום אחד מאתנו לא יהיה נאמן על הפרעון כ"א עדים יעידו בינינו משא"כ בזה דא"ל אתה תהיה נאמן נגדי וכ"ש בא"ל המלוה שלא בשעת הלואה אהיה נאמן נגדך לומר לא פרעתני והלוה שותק ומש"ה בעינן דוקא שיאמר לו כן בשעת הלואה דאדעתא דהכי קיבל המעות ומשתעבד ודומיא דערבות דנשתעבד בדיבורו בשעת הלואה ולאחר הלואה בעי דוקא קנין גם המרדכי בשמעתין דז"ב דימהו לערבות שלא בשעת הלואה בעי קנין גם בעה"ת בשער כ"ו כתב דנאמנות בשעת הלואה לא בעי קנין דבהנאת דהימני ליה שעביד נפשיה והיינו בשעת הלואה ואף שרבינו הביא ל' בעה"ת בסימן ס"ט וע"א סתם דנאמנות לא בעי קנין צ"ל דסמך אמ"ש בר"ס ע"א בשם הרמ"ה דהיינו דוקא בשעת הלואה ואף דהרא"ש גופא לא כתב דבריו אדברי הרמ"ה אלא אדברי הרי"ף דשם בפרק ז"ב אמ"ש הרי"ף דעת הגאון דס"ל דהיכא דקיבל עליו קרוב אר פסול כבי תרי דלא מהני אפילו קנין והרי"ף דוחה דבריו והביא ראייה וכתב ז"נ דהא אפילו קביל עליה לבעל דיניה כבי תרי וקנו מיניה לא מצי הדר ביה כו' ע"ז כתב הרא"ש שם דאין ראייה משם דההיא דשבועות אפילו קנין לא בעי כו' ע"ש. י"ל דרבינו סידר דברי הרא"ש אדברי הרמ"ה וכמו שכתב הרא"ש אדברי הרי"ף שאין ראייה ללמוד משם דמהני קנין בקיבל עליו קרוב או פסול כבי תרי שה"נ אין להרמ"ה ראיה מקיבל עליו קרוב או פסול להני דמהימנת לי דבעי קנין אבל הרא"ש לא גילה דעתו לדינא דלא בעי קנין ולא שעת הלואה ומש"ה הביא רבינו לדברי הרמ"ה לחוד בר"ס ע"א דמסתבר טעמיה וגם משום דהרי"ף ורש"י ובעה"ת והמרדכי ור"ן ס"ל הכי וכנ"ל כן היה נראה לכאורה אבל גם זה דוחק דיביא רבינו לדברי הרא"ש בכאן בל' פלוגתא ללא תועלת כיון דס"ל לרבינו דגם הרא"ש יכול להיות דסבר דבעינן שיאמרו כן בשעת הלואה או קנין וגם הוא פסק כן בר"ס ע"א כנ"ל ועוד דהג"א עדיין לא נתיישבו בזה לכן היותר נראה דרבינו לא הביא לדברי הרא"ש הכא לפלוגי אדברי הרמ"ה דהא אדרבה יש לדקדק בדברי הרא"ש מדכתב דלא בעי קנין הא אמירה בשעת הלואה לפאות בעינן דאל"כ הול"ל דאפילו זה לא בעי ודוחק לומר דסמך אמ"ש דכל תנאי שבממון קיים ואההיא דאמר אל תפרעני אלא בעדים דהא י"ל דכל שלא בשעת הלואה לא מהני שום תנאי כמו דההיא דערבות הנ"ל. וגם מאל תפרעני בעדים אין דמיון כ"כ וכמ"ש לעיל אלא כוונת רבינו הוא בהבאת דברי הרא"ש לכאן ליתן טעם מ"ש ההיא דלא בעי קנין וסגי בא"ל כן בתחילת הענין בשעת הלואה מנדון קיבל עליו קרוב או פסול לתרתי דלא מהני אמרו כן בתחילת הענין וגם גמר הדין ל"מ כ"א דוקא קנין. ע"ז כתב ל"ד דההוא הוא ענין דממון לחוד וכל תנאי שבממון קיים ומהאי טעמא מהני קבלת עליו שלא יפרעהו אלא בעדים ואין כוונת הרא"ש לדמותו לגמרי שהרי יש לחלק ביניהן דשאני התם דלא בעי המלוה שום יתרון וכנ"ל אלא בא לומר שכמו דמהני שם בכל ענין אפילו אמר לו כן שלא בשעת הלואה משום דכל תנאי שבממון קיים ה"נ מהני לפחות בההוא דא"ל מהימנת לי כו' בא"ל כן בשעת הלואה וא"ת א"כ למה כתב הרא"ש אדברי הרי"ף דאין ראיותיו ראיה שההיא דפרק שבועת הדיינים אפילו קנין לא בעי וכנ"ל הרי גם הוא צריך קנין אי לא א"ל בשעת הלואה וי"ל דעיקר קושייתו דהרא"ש על הרי"ף הוא דאין ראיה משם (לדברי) [לסתור דברי] הגאון דס"ל דל"מ קנין הכא משום דלא מהני קנין למה שאמרה התורה וכמ"ש הרא"ש. אלא שמסיק וכתב דאפילו לדברי הרי"ף אין דומה ממש שהרי בקיבל עליו קרוב בעי' דוקא קנין ושם לא בעי דוקא קנין וק"ל. ובזה נתיישבו ג"כ היטב הג"א הנ"ל דלא סתרי אהדדי דאמ"ש בפרק ז"ב דלא בעי קנין כתבו שגם רש"י לא הוכיר קנין. אבל מ"מ אמירה לו כן בשעת הלואה בעינן וכמ"ש רש"י שם בפרק שבועת הדיינים ודו"ק. ועדיין עלינו ליישב דברי הגהות אשר"י אחריני דנראין כסתרי אהדדי והוא דבפרק שבועת הדיינים אההיא דכתב הרא"ש שם בפסקיו בא"ל אל תפרעני אלא בעדים צריך לפרעו בעדים. כתב ע"ז בהג"ה ז"ל בין שא"ל כן בשעת הלואה בין שא"ל לאחר הלואה כו' ושם אחר זה אמ"ש הרא"ש בפסקיו ההוא דא"ל לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך. א"ל ולאו פרעתיך בפני פלוני ופלוני ואמרו להד"ם אמר רבא כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה ע"ז כתבו הג"א ז"ל כיון דלא היה חייב לפורעו בעדים שלא א"ל בשעת הלואה אל תפרעני אלא בעדים עכ"ל. דמשמע לכאורה דבעינן שיאמר לו כן בשעת הלואה ויש ליישב דבשעת הלואה דקאמר ר"ל בעוד שהיתה דמי ההלואה בידו. והיותר נראה דמשום דההוא עובדא מיירי דלא א"ל כלל אל תפרעני אלא בעדים לא בשעת הלואה ולא לאחר הלואה. והרא"ש ס"ל דבאמרו לו אל תפרעני אלא בעדים שלא בשעת הלואה לא מהני אלא אם כן קיבל עליו הלוה ובאמרו לו כן בשעת הלואה בשתיקת הלוה סגי. וכמש"ר בשמו לקמן בסימן ע' ע"ש. ומש"ה כתבו דבזה דלא היה קבלת הלוה לא מהני אלא אם כן א"ל בשעת הלואה ודו"ק:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם ·
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.