משנה ברורה/אורח חיים/תרכא
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
סדר קריאת התורה ומילה ביום כיפור
(א) קורין ששה. מפני שקדושתו יותר משאר יו"ט שאסור בכל מלאכה לפיכך מוסיפין אחד (א) ואין מוסיפין יותר:
(ב) בפרשת אחרי מות. איתא בזוהר כל מי שמצטער על מיתת בני אהרן או מוריד דמעות עליהם מוחלין לו עונותיו ובניו אינם מתים בחייו. והעיקר בזה שעי"ז יתן לב לשוב מעבירות שבידו אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי הקיר [מט"א]:
(ג) קורים שבעה. כמו בשאר שבתות. ועיין במ"א סימן רפ"ב דלכתחלה אין כדאי להוסיף על שבעה. ואפשר במקום שנותנין העולין הרבה מעות לצדקה המיקל לא הפסיד [פמ"ג]:
(ד) ומפטיר. בהפטרה אין אומרים מלך מוחל וסולח רק ודברך אמת וקיים לעד בא"י וכו' [ד"מ ואחרונים]:
(ה) מילה. ואומרים זכור ברית. ואם חל בשבת (ב) אומרים יום ליבשה:
(ו) בין יוצר למוסף וכו'. דתפלת שחרית קודם שהיא תדיר משא"כ מוסף:
(ז) אחר אשרי. ויש נוהגין למול קודם אשרי [מ"א] ועיין בא"ר סימן תקצ"א שהסכים ג"כ דכן נכון לעשות מכמה טעמים ע"ש:
(ח) במקום שצריך לצאת. כגון שאין עירוב ואין יכולין להביא התינוק לבהכ"נ:
(ט) עד אחר חזרת ס"ת. למקומה כדי שלא יהא בזיון להניח ס"ת ולצאת לחוץ:
(י) וחוזרים ואומרים קדיש. הנה זה נכון לדעת המחבר דהמילה הוא קודם אשרי א"כ כשיבואו יאמרו אשרי וקדיש וכידוע דקדיש זה קאי על אשרי אבל לדעת רמ"א דהמילה הוא אחר אשרי (ג) א"כ יש הפסק גדול בין האשרי ולקדיש ע"י הליכה שלחוץ אכן זה מיירי במקום שאומרים יה"ר קודם מוסף שיש בו כמה פסוקים ועלייהו יהיה קאי הקדיש ובמקומות שאין אומרים היה"ר י"ל איזה מזמור קודם אמירת הקדיש:
(יא) על המילה בלא כוס. ר"ל דמברכין רק ברכת אשר קידש ידיד מבטן אבל לא הברכה שעל הכוס דהלא צריך לטעום ממנו וא"א ביוה"כ וליתן לתינוקות לשתות ג"כ אין כדאי דחיישינן דלמא אתי למיסרך עי"ז לשתות תמיד ביוה"כ. ורשאי למצוץ הדם כדרכו בחול והנוהגים למצוץ ביין לא יזלפו בפה ולא במוך משום חשש סחיטה רק יזלפו בפה לבד [מטה אפרים]:
(יב) ונותנין לתינוק הנימול. ר"ל מלבד (ד) מה שנותנין בפי התינוק כשאומר בדמיך חיי צריך ליתן לו לשתות קצת מן הכוס דאל"כ איכא גנאי להכוס [מ"א] ואם מלין אצל היולדת (ה) והיולדת חולה בענין שמותרת לאכול יכול להוציאה (ו) וגם יאמר לה שתכוין לצאת בברכתו ותשתה ממנו:
(יג) במוסף וכו'. דעיקר עבודה של כ"ג היה במוסף ולכך אנו אומרים ג"כ כדי לקיים ונשלמה פרים שפתינו:
(יד) ליפול על פניהם. ועיין סימן קל"א דיש להשתטח עשבים על הרצפה משום דאסור לשטוח אפיו על הרצפה או יחוץ בטליתו:
(טו) ויש למחות. דהרי שנינו אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק:
(טז) ביד העושים כן. אבל כבר פשט המנהג שגם הש"ץ עושה כן ונראה שהם סומכין דהליכה לא מקרי הפסק [ט"ז] וכעת פשט המנהג שנותנין עוד שטענדע"ר לפניו ובעבודה מסלקין אותו השטענדע"ר (ז) ואין עוקר רגליו [פמ"ג]:
(יז) חטאתי עויתי פשעתי. חטא שוגג עון מזיד פשע מרד וצ"ל הקל תחלה:
(יח) המתים. ולכן נקרא יום הכפורים בלשון רבים ר"ל לחיים ולהמתים [מהרי"ו]:
(יט) דהמתים ג"כ יש להם כפרה ביוה"כ. כשנודרין בעבורן דאמרינן אלו היה חי היה נותן ג"כ צדקה [ואפילו אם היה עני היה טהור לב ורוצה ליתן] אבל בעבור רשע אינו מועיל [מ"א וש"פ] ואם התודה קודם מותו י"ל דיש לו כפרה וכצדיק חשוב [פמ"ג] ומסתברא דאם הבן נותן בעד אביו בכל גווני מועיל להקל דינו דברא מזכה אבא:
< הקודם · הבא >