כף החיים/אורח חיים/תרכא

כף החיים ‏ אורח חיים תרכא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] בראשון קורין ששה. משום שקדושתו הוא יותר משאר יו"ט שהרי אסור בכל מלאכה. לביש:

ב

ב) שם. בפ' אחרי מות וכו'. והטעם שקורין אחרי מות לפי שבתוכו עבודת היום וטעם ההפטרה מפני שכתוב בה ענין תשו' ותענית וכתיב בה ולקדוש ה' מכובד ודרשינן זה יוה"כ. ב"י. לבוש. ובזוה"ק פ' אחרי דף נ"ו עב איתא ועוד פרשתא דבני אהרן ביומא דכפורי קרינן לה למהוי כפרה לחוביהון דישראל. אמר קב"ה אתעסקו במיתתהון דצדיקייא אלין ויתחשב לכו כאלו אתון מקרבין קרבנין בהאי יומא לכפרא עלייכו וכו' יעו"ש:

ג

ג) שם. בפ' אחרי מות וכו'. דישמעון עמא ויצטערון על אבודהון דצדיקייא ויתכפרון להון חובייהו. וכל דמצטער על אבודהון דצדיקייא או אחית דמעין עלייהו קב"ה מכריז עליה ואומר וסר עונך וחטאתך תכפר. ולא עוד אלא דלא ימותין בנוי ביומוי ועליה כתיב יראה זרע יאריך ימים. זוהר שם דף נ"ז ע"ב. והב"ד מ"א ריש הסימן. והעיקר בזה שעי"ז יתן לב לשוב מעבירות שבידו והחי יתן אל לבו אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר. מט"א סי' תרי"ט או' נ"א. מ"ב או' ב':

ד

ד) שם. בפ' אחרי מות וכו'. הש"צ ידקדק ביותר שלא לחסר תיבה מעבודת היום ואם אמרו בשאר הימים ק"ו ביום קדוש הזה. לד"א בתוה"ש סימן י"ג או' א' ואפשר כיון דטעם הקריאה תלויה בעבודת היום דהיינו משום ונשלמה פרים שפתינו אם דילג ושינה בעבודה קצת צריך לחזור. מיהו נראה שהנכון בזה שיחזור ש"צ ויקרא מה שדילג בקול רם בלא ברכה. ש"צ דף רע"ד ע"ג. ונראה דהיינו דוקא אם כבר גמרו הקריאה אבל אם עדיין לא גמרו יחזרו לקרות עם עולה השני מה שדילג או שינה:

ה

ה) ופשוט שאם לא גמר הפרשה עם המשלים ובירך ברכה אחרונה ואמר קדיש אצ"ל ולקרות שארית הפ' וכמו שהורה גבר הב"ד סי' ס' על פ' משכו של יום א' דפסח. מיהו אם נזכר קודם קדיש הנכון שיעלה עולה אחר ויקרא השארית כיון דנהגינן להוסיף על מנין העולים בשבתות ויו"ט. ש"צ שם:

ו

ו) שם. ואם חל בשבת קורין שבעה. כמו שאר שבתות. ואם יש מנהג בשאר שבתות לקרות יותר מז' גם ביוה"כ לא יפחתו. לבוש. ושמעתי שקצת גדולים הורו שלא להוסיף ביוה"כ אפי' כשחל בשבת משום שראשי הפרשיות מכוונים שמסייעים במילי דכפרה ולכן טוב שלא לשנותם. מ"א סי' רפ"ב סק"ב. א"ר בסימן זה או' ב'. וכתב המט"א בסימן תרי"ט או' ן' דאף במקום שמחמת רוב העולים יש ריווח מהעולים לצדקה לא נהגו להוסיף ומסיימין קריאת הששי או השביעי בפסוק והיתה זאת וכו' יעו"ש. וכן כתב בספרו שערי אפרים שער ז' או' י"ז. אמנם א"א בריש הסי' כתב דבמקום שנותנים ממון הרבה לצדקה המיקל להוסיף לא הפסיד. וכ"כ מ"ב או' ג'. ועיין לעיל סי' רפ"ב או' יו"ד ואו' י"ב ודוק:

ז

ז) שם. ומפטיר קורא בשני וכו'. כתב הכלבו שא"א לא ביוצר ולא במנחה מלך מוחל וסולח כי מה טיבה של מחילה וסליחה אצל נביאים. אבל הרוקח כתב שחותם מוחל וסולח. ב"י. וכתב בד"מ או' ב' שכ"כ במנהגים כדברי הכלבו. וכ"כ הלבוש כדברי הכלבו. וכ"כ הב"ח דנהגינן כמ"ש הכלבו ולא כמ"ש הרוקח. וכ"כ ע"א ריש הסימן ר"ז אות ב' מט"א שם או' נ"ד. מ"ב או' ד'. והיינו שחותם בא"י מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויוה"כ ואם הוא שבת אומר מקדש השבת וישראל ויוה"כ. כע"ש הלבוש והמ"א והר"ז והמט"א שם. ויש מקומות שהמפטיר מסיים בא"י מלך מוחל וסולח לעונותינו וכו' וכל מקום יעשה כמנהגו. מט"א שם:

ח

ח) ומי שאינו מתענה אם יכול לעלות לס"ת ביוה"כ כתבנו לעיל סי' תקס"ו או' מ"ו יעו"ש:

ט

ט) [סעיף ב'] מילה ביוה"כ וכו'. ואומרים זכור ברית ואל תפר וכו' ואם חל בשבת אומרים גאולה יום ליבשה. לבוש. מ"א סק"א. והא"ר או' ג' כתב דנוהגין שאין לומר יום ליבשה כשחל בשבת דהוי כמו הלל יעו"ש. אבל בתשו' שו"מ מ"ד ח"ב סי' קנ"ה כתב דאומרים אותו יעו"ש וכ"כ מ"ב אות ה' והמט"א או' ב' כתב דאם נמצא מקומות שנוהגין לומר יום ליבשה אף כשחל בחול אין למחות בידם יעו"ש. ועיין לעיל סי' תקפ"ד או' ל"ב:

י

י) שם. מלין בין יוצר למוסף וכו'. בעת שמזכירין נשמות כדי שלא נצטרך לעכב זמן מה מן היום משום המילה שמא לא יהיה שהות לתפלות. ועוד דגילוי שכינה הבאה מחמת המילה ראויה להיות אחר קריאת התורה. לבוש. ועוד י"ל כדי לסמוך ברית מילה לברית התורה. ובביאורי הגר"א כתב הטעם דתפלת שחרית קודם שהיא תדיר משא"כ מוסף. ועוד עיין לעיל סימן תקפ"ד או' כ"ז:

יא

יא) שם הגה. והמנהג למול אחר אשרי. ויש נוהגין למול אחר אשרי. מ"א סק"ב. וכן הסכים א"ר סימן תקצ"א או' ב' מכמה טעמים יעו"ש וכ"כ לעיל סי' תקפ"ד אות ל"א יעו"ש. וכ"כ המט"א או' ב' מ"ב או' ז' אלא שכתב שם המט"א ויש נוהגין למול אחר אשרי וכ"א יעשה כמנהגו עכ"ל וכ"ז למנהג בני אשכנז אבל מנהג בני ספרד בלא"ה הם נוהגים כדברי הש"ע למול קודם אשרי:

יב

יב) ואם הוא במקום שצריך לצאת וכו' כגון שאין להם עירוב ואין יכולין להביא התינוק לבהכ"נ. לבוש. מט"א או' ב' מ"ב או' ח' ועוד י"ל כגון שהיולדת חולה ואינה יכולה לבא לבהכ"נ ורוצה לעשות המילה אצלה בבית:

יג

יג) שם. אין מלין עד אחר חזרת ס"ת וכו'. משום בזיון ס"ת שלא להניחה ולצאת לחוץ. לבוש. ר"ז או' ג' מט"א שם. מ"ב אות ט':

יד

יד) שם. וחוזרים ואומרים קדיש. שלפני מוסף. ובמקומות שאין נוהגין שיאמר הש"צ יה"ר קודם תפלת מוסף י"ל איזה מזמור קודם אמירת הקדיש. מט"א שם. והיינו במקומות שאומרים אשרי קודם המילה וכדברי מור"ם ז"ל אבל במקומות שאומרים אשרי אחר המילה א"צ שהרי אומרים אשרי תיכף לאמירת הקדיש וכמבואר באלף למטה שם וכ"כ מ"ב או' יו"ד. ומנהג חסידי בית אל יכב"ץ לומר קודם אמירת קדיש של מוסף לשם יחוד קבה"ו וכו' הנה אנחנו באים להתפלל תפלת מוסף של יום הכפורים לתקן את שורשה במקום עליון ויהי נועם וכו' וכן אומרים קודם כל תפילת מוסף בשבתות ובמועדים ובר"ה ומנחה ונעילה והוא ע"פ מ"ש הרב בשער רוה"ק דצריך לומר על כל מצוה ומצוה קודם עשייתה לשם יחוד וכו':

טו

טו) [סעיף ג'] מברכין על המילה בלא כוס. לפי שא"א שירה אלא על היין וביוה"כ א"א להטעימו אפי' לקטן דלמא אתי למיסרך ודוקא יוה"כ שיש בו כרת אבל שאר תעניות אין חוששין ומשקין לקטן או לאמו אבל ר"ת חולק בדבר דלא מיבעיא דבלא כוס עבדי ליה דלא עדיפא מברה"מ דבעינן כוס ועבדינן נמי בלא כוס אלא אפי' על כוס נמי עבדינן ליה ולא חיישינן דלמא אתי למיסרך ולא דמי לזמן דיוה"כ דהתם שתיית כוס משום יוה"כ. ב"י בשם המרדכי יעו"ש וזהו שכתב מור"ם ז"ל בהגה וי"א דמברכין בכוס וכו' והוא דעת ר"ת כנז' אלא שמדברי ר"ת נראה דנותנים אפי' לתינוק אחר ודעת מור"ם ז"ל דוקא לתינוק הנימול וכמ"ש הלבוש והט"ז סק"א יעו"ש. ועיין באות שאח"ז:

טז

טז) שם בהגה. ונותנין לתינוק הנימול. כיון דטעימת הכוס אינו אלא משום גנאי שלא יאמרו שלא לצורך הוא ברכה זו לכן די כשנותנין לתינוק קטן כזה. ראב"ן פ"ג דעירובין. ובתשו' הר"ן סי' רב כתב בשם הרשב"א דהוי ברכה לבטלה כיון שניתן לתינוק קטן כזה יעו"ש ובלבוש כתב כיון שכתוב במנהגים ונותנים לתינוקות (ר"ל אפי' שאר תינוקות) אין למחות ביד הנוהגין היתר עכ"ל ומשמע אבל לכתחלה נותנין דוקא לתינוק הנימול כדברי מור"ם ז"ל וכ"נ דעת המ"א סק"ג כדברי מור"ם ז"ל דדוקא לתינוק הנימול אלת שכתב דמלבד מה שנותנין לפי התינוק כשאומר בדמייך חיי צריך ליתן לו לשתות קצת מהכוס דאל"כ מ"מ איכא גנאי להכוס יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ו' ר"ז או' ה' מט"א או' ז' מ"ב או' י"ב:

יז

טוב) ואם מלין אצל היולדת והיולדת חולה בענין שמותרת לאכול יכול להוציאה וגם אומר לה שתכוין לצאת בברכתו ותשתה ממנו והוא שתשמע הברכה ולא תפסיק בין שמיעת הברכה לשתיית הכוס. מט"א שם. מ"ב שם. מיהו לא שמענו ולא ראינו מי שנהג בזה אלא רק נותנין לתינוק הנימול ונ"ל הטעם מפני שאפשר שאינה צריכה היולדת לשתות באותה שעה ואם שותה בעת שא"צ אסור כמ"ש לעיל סי' תרט"ז או' כ"ד יעו"ש ועוד עיין לעיל סי' תרי"ח או' מ"ט וסי' תרי"ב או' כ' ודוק:

יח

חי) אסור לעשות מציצה ביוה"כ ביין או בשום משקה ורק ימצוץ בפה בלא משקה. א"ר או' ד' בשם קשל"ה וכ"כ לעיל סי' תרי"ב או' נ"ז יעו"ש. ובענין עצי בשמים אם מותר להריח בשעת המילה עיין לעיל סי' תרי"ב או' ל"ג שהבאנו פלוגתא בזה ואפשר למברך על הכוס יש להקל משום מצות מילה דהא אפי' ברכת היין התירו:

יט

יט) [סעיף ד'] במוסף אומר ש"צ סדר העבודה. שלא היתה עיקר העבודה של כ"ג אלא במוסף יוה"כ עם קרבנות שעירים של יוה"כ. ט"ז סק"ב. ר"ז או' ז' ולכן גם אנחנו אומרים אותה במוסף כדי לקיים ונשלמה פרים שפתינו ולכן יכוין החזן כאלו הוא במקום כ"ג ולחזור בתשו' שלימה ולכוין לכפר על העם:

כ

ך) שם. סדר העבודה. ויש כמה מיני סדרים והסדר הפשוט לקרות בני ספרד הוא סדר אתה כוננת שיסד יוסי בן יוסי כ"ג. ב"י. ועין שם בב"י שכתב כמה הגהות בזה יעו"ש:

כא

כא) בטור הביא דעות שי"ל אנא השם בראשונה ואח"כ אומר אנא בשם כפר נא וכ"ה במחזורים. ונ"ל הטעם דכשמבקש רחמים אומר בשם דהיינו שמתפלל שהוא ית' יושיעו ע"י שם העצם שהוא רחמים גמורים בלי תערובת דין כלל. ט"ז שם. א"ר אות ח' ר"ז אות י"א. מט"א אות י"ב:

כב

כב) עשרה פעמים היה כ"ג מזכיר את השם המפורש ככתבו ביוה"כ ג"פ בוידוי ראשון אנא ה' חטאתי וכו' אנא ה' כפר נא וכו' לפני ה' תטהרו. וכן ג"פ בוידוי שני וכן ג"פ בוידוי שלישי ופ"א בגורלות כשאומר לה' חטאת. וכ"מ שכ"ג היה מזכיר שם המפורש אנו אומרים השם ואין אומרים אדני כמו בכל תפלותינו כדי שלא יהא נראה שגם כ"ג היה אומר בכינוי אדנות כמו שאנו אומרים לפיכך אלו אומרים השם סתם ברמז להורות שכ"ג היה מזכיר כאן שם המפורש חוץ מלפני ה' תטהרו שאנו אומרים בכינוי שם אדנות לפי שאין אנו באים בכאן לומר איך היה כהן גדול מזכיר את השם אלא כוונתינו לקרות הפסוק כמו שדרכנו לקרות בתורה דהיינו בכינוי' אדנות. וכן כשאנו או' לה' חטאת אנו אומרים בכינוי אדנות כמו שדרכנו לקרות בתורה שנאמר בתורה אשר עלה הגורל לה' ועשהו חטאת ומ"מ כיון שבתורה אנו קורין קצת בשינוי ממה שאומרים ביוה"כ שהרי ביוה"כ אין אומרים תיבת ועשהו לכן נכון לעשות עצהי"ט ולומר להשם חטאת. ר"ז אות ח' ועיין טור וב"י וב"ח וט"ז ומ"א שיש דעות בזה אבל המנהג כנז וכ"ה בסידור הכוונות של הרש"ש ז"ל:

כג

כג) אבל כשאומרים הבקשה של כ"ג דהיינו יה"ר מלפניך ה' או"א וכו' אומרים כל האזכרות שבה בכינוי אדנות שגם הכ"ג היה אומר כאן בכינוי אדנות. ט"ז שם. ר"ז או' ט' ומ"ש כ"ג אם שחונה תהיה גשומה בלשון תנאי עיין י"א בהגב"י מ"ש בזה:

כד

כד) ודע דג' וידויים שאומר כ"ג ביוה"כ וידוי ראשון בבחי' נה"י. וידוי שני בבחי' חג"ת. וידוי שלישי בבחי' חב"ד. והם בבחי' חכמה ובינה של כללות השנה כנודע לעובדי ה' בכוונה. והיינו בוידוי ראשון כשאומר חטאתי. יכוין ופגמתי בנהי"ם דנה"י. עויתי. יכוין ופגמתי בחג"ת דנה"י. פשעתי. ופגמתי בחב"ד דנה"י. כפר נא לחטאים. יכוין להפריד הקלי' מנהי"ם דנה"י. ולעונות. להפריד הקלי' מחג"ת דנה"י. ולפשעים. מחב"ד דנה"י. שחטאתי. להמשיך האור לנהי"ם דנה"י ושעויתי. לחג"ת דנה"י. ושפשעתי. לחב"ד דנה"י. וכן הסדר בוידוי שני אלא שהוא בבחי' חג"ת. חטאתי. ופגמתי בנהי"ם דחג"ת. עויתי. ופגמתי בחג"ת דחג"ת. פשעתי. ופגמתי בחב"ד דחג"ת וכו' על סדר הנז' וכן בוידוי שלישי אלא שהוא בבחי' חב"ד. חטאו. ופגמו בנהים דחב"ד. עוו. ופגמו בחג"ת דחב"ד. פשעו. ופגמו בחב"ד דחב"ד וכו' על סדר הנז' כמבואר כ"ז בסידור הכוו' של הרש"ש ז"ל יעו"ש. בשעיר עזאזל יכוין שהוא בבחי' בינה דקליפת נוגה. ובשעיר של שם יכוין שהוא בבחי' חכמה דנוגה הנכלל בקדושה כמבואר בסידור הנז' ובענין כוונת אחת. אחת ואחת וכו' עיין בזוהר פ' אמור דף ק"ב ע"א ופע"ח שער כ"ז סוף פ"ב ובסידור הכוו' של הרש"ש ז"ל:

כה

כה) יש לדקדק ולומר סדר העבודה בשוה עם הצבור כדי שיכוין הכריעות שכורעין בכהנים והעם בעת שהצבור העומדים שמה ויכרע עמהם משא"כ כשאומר לאט לאט ואם אמר במיתון ולא הגיע שמה בעת אמירת הצבור י"ל עמהם אף שהוא לא הגיע עדיין שם. מט"א אות י"ב:

כו

כו) כתב הט"ז שיש לומר בנוסח היה עם פיפיות וכו' ומרוחמיך הם מרוחמים וכן מצא למרן ב"י בהקדמתו עי"ש בסימן תקפ"ב והסכים על ידו הא"ר סימן תקצ"ב וכן מצאתי שכתב הרשב"א בהקדמת ס' עבה"ק וכן ראוי לנהוג. ברכ"י או' א':

כז

כז) שם. במוסף אומר ש"צ סדר העבודה. כשחל בשבת אומר את מוספי וכשחל בחול אומר את מוסף וכמ"ש בסידור רומאניאה ובסידור רב יעב"ץ ובספר סדר עבודה ומורה דרך ולא כמ"ש בסידורים לומר את מוספי גם בחול דליתא להא כלל ומיהו אם טעה ואמר בחול את מוספי או בשבת את מוסף א"צ לחזור זולת במוסף יום א' דר"ה שאם אמר את מוסף צריך לחזור לדעת הרב בית יהודה וכמ"ש הרב שלמי חגיגה בה' דיני מוסף שבת דרכ"ט ע"א יעו"ש. אלא דראיתי להרמב"ם בסדר תפילות שכתב דאומרים את מוספי אפי' כשלא חל בשבת ונתן טעם בספר חק"ל ח"א חא"ח סימן ד"ן דצ"ז ע"א דביוה"כ איכא שצי שעירים מלבד שעיר לעזאזל כדכתיב בפ' פינחס ושעיר א' מלבד חטאת הכפורים וע"כ אומרים את מוספי יעו"ש. אלא דאפי' אמר את מוסף ביום א' דר"ה לדעת החק"ל הנזכר נראה דאינו חוזר כיעו"ש וכ"נ עיקר ולכן הנכון לומר בכל המועדים ואפי' ביוה"כ כשחל בחול את מוסף וכשחל בשבת את מוספי וכן המנהג פשוט. רו"ח או' א' ומיהו עיין בן א"ח פ' וילך אות ך' שכתב דאפי' כשחל בחול הנהיג זקנו הרה"ג רבינו משה חיים ז"ל בעיר בגדאד יע"א לומר את מוספי בלשון רבים מטעם שכתב החק"ל כנז' יעו"ש. וא"כ היכא דנהוג נהוג. ועיין לעיל סי' תקצ"א או' ח"י:

כח

כח) ומ"ש במוסף יוה"כ בעבודה חטאו עוו פשעו בני ישראל אנו מדמין עצמינו כאלו אנחנו אותן בית ישראל ומתחרטים על עונותינו ושפיר עבדי אותן המכים על לבם כדרך שעושין באמרם אשמנו. ט"ז סימן קי"ג סק"ד. א"ר או' ט' מט"א אות ט"ז. שע"ת בסימן זה סוף אות ה' מיהו לפי סודם של דברים א"צ להכות על הלב רק באמירת אשמנו בגדנו וכו' שהוא על סדר א"ב כמ"ש לעיל סימן קל"א או' ה' יעו"ש:

כט

כט) שם הגה. ונוהגין ליפול על פניהם וכו'. ונוהגין ליתן עשבים בבהכ"נ להפסיק בינו ובין הרצפה משום דאסיר לשטוח אפים על הרצפה או יחוץ בטליתו. ד"מ או' ה' לבוש. עט"ז. ואפי' אין שם אבן משכית רק קרקע עולם צריך הפסק ונוהגין לשטוח עשבים בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות אף שאין שם רצפת אבנים רק של לבנים או נסרים. מט"א או' י"ד. ועיין לעיל סוף סימן קל"א בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

ל

ל) שם בהגה. ונוהגין ליפול על פניהם וכו'. וצריך ליתן ריוח בין תיבת ברוך לתיבת שם כבוד וכו' עיקרי הד"ט סימן ד' או' ז' וכ"כ בתשו' יכין ובועז ח"ב סי' ע"ב בשם הריב"ש והרשב"ץ יעו"ש. והב"ד פ"ת ופת"ע אות ח':

לא

לא) שם בהגה. אבל ש"צ אסור לעקור ממקומו וכו'. כ"כ הריב"ש בתשו' סי' של"ב דש"ז החוזר התפלה לא יעקור רגליו לילך אחריו ולכרוע דהרי שנינו (ברכות ל' ע"א) אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק והחזנין העושין כן הוא דרך יוהרא וחסרון ידיעה עכ"ל. ד"מ אות ה' והלבוש בסעי' ו' כתב כבר נתפשט המנהג שגם הש"צ נופל על פניו עכ"ל והטעם כתב הט"ז סק"ג שהם סומכים סהליכם לא מקרי הפסק וכמ"ש בסי' ח' סעיף י"ג ובסימן ק"ד עכ"ל ומ"מ יראה שהש"צ יעמוד רחוק מהתיבה כדי שלא יעקור רגליו והכי נוהגין. א"ר או' י"ב. ר"ז אות י"ב. ויש נוהגין ליתן עוד שטענדר לפניו ובעבודה מסלקין אותו השטענדר ואין עוקר רגליו. מש"ז אות ג' מ"ב אות ט"ז. ויש שאין נופלין על פניהם ע"ג קרקע רק ע"ג התיבה כדי שלא לעקור רגליהם. וכל מקום לפי מנהגו:

לב

לב) [סעיף ה'] סדר הודוי חטאתי וכו'. חטא שוגג. עון מזיד. פשע מורד. וצ"ל הקל תחלה. מ"א סק"ה. כלומר העבירות שעשה אותם במזיד שידע שאסור לעשותן ועשה אותם להנאתו ופשעים הם המרדים כלומר שעושה להכעיס ולא בשביל הנאתו. ר"ז אות י"ג:

לג

לג) [סעיף ו'] נהגו לידור צדקות ביוה"כ וכו'. ולכן נקרא יוה"כ בלשון רבים ר"ל לחיים ולמתים. מהרי"ו. ד"מ אות ח' ר"ז או' י"ד:

לד

לד) שם. נהגו לידור צדקות ביוה"כ וכו'. והעולם נהגו כן אפי' בשאר זמני ושבתי כשמזכירין נשמותיהם של קרוביהן וכן מבואר ממ"ש בזוהר פ' תרומה דף קל"ה ע"א יעו"ש. יפ"ל ח"ה או' ב' ועיין לעיל סי' רפ"ב או ע"ב:

לה

לה) שם בהגה. דהמתים ג"כ יש להם כפרה ביוה"כ. כ"כ המרדכי מה שהורגלו לידור צדקה ביוה"כ עבור המתים יש להביא ראיה מספרא דתניא בפ' עגלה ערופה כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים מלמד שהמתים צריכין כפרה ע"כ. וכתב הרוקח מה שפוסקין צדקה בעבור המתים ביוה"כ יש להם אסמכתא שכתוב בסוף פ' תצוה הכיפורים אחת בשנה יכפר וסמיך ליה ונתנו איש כופר נפשו לה' ומה מועיל למת שהחי נותן צדקה בעבורו אלא ה' בוחן לבות החיים והמתים ואם אותו המת בחיים היה נותן צדקה ואם היה עני אותו המת אך לבו בטוב היה נותן אם היה לו ואז תועיל לו קצת כי החי יכול לבקש להקל דין המת כדוד על אבשלום וכרבי יוחנן על אחר אבל אם נתן בעבור רשע אין מועיל ונותנין לכבוד המתים שהצדיקים מליצים על צאצאיהם ע"כ. ב"י. ט"ז סק"ד. מ"א סק"ו. ומ"ש אבל אם נתן בעבור רשע אין מועיל כתב הא"א או' ו' דאם התוודה קודם מיתה י"ל יש לו כפרה וכצדיק חשוב עכ"ל. והב"ד מ"ב או' י"ט וכתב ומסתברא דאם הבן נותן בעד אביו בכל גוונא מועיל להקל דינו דברא מזכה אבא:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---