אליה רבה/אורח חיים/תרכא

אליה רבה ‏ אורח חיים תרכא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] אחרי וכו'. שיתנו לבם השומעים כמה צריך ליזהר מחטא שהרי אהרן לא עמדה זכותו, ועוד להורות שאין ראוי לזלזל במצוות הנראות אליו קלות, דהא לא חטאו רק שעשו שלא בהוראת משה רבן והיה דודם שהדבר ידוע שהיה מוחל על כבודו, ואף למאן דאמר שתוי יין נכנסו לא מצינו שהוזהרו על זה. ונוח ללמוד מזה שאפילו בדברים שלא נמצא בהן אזהרה מבוארת והשכל מורה עליהן עונש גדול אם לא נשמור מהם (כלבו). המוריד דמעות ביום כיפור מוחלין לו עוונותיו ובנים אינם מתים בחייו (האר"י ז"ל):

ב

[ב] [לבוש] ואם יש מנהג וכו'. וקצת גדולים הורו שלא להוסיף אפילו כשחל בשבת משם שראשי הפרשיות מכוונים שמסיימים במילי דכפרה ולכן טוב שלא לשנותם מגן אברהם סימן רפ"ב:

ג

[ג] [לבוש] יום ליבשה וכו'. בהגהות מימוני מסתפק בזה וכן נוהגין שלא לאומרה וטעמא נראה דהוי כמו הלל שאין אומרים. אך קצת קשה למה אומרים בראש השנה בסוף סימן תקפ"ד וכן להגהות מיימוני פשוט דאומרים בראש השנה, לכן נראה דכל מעשה יום כיפור דוחה שבת ואין מעלה במילה שבו. ולפי הטעם שכתב מגן אברהם סוף סימן תקפ"ד דבשבת אין לחוש כל כך לסמיכות גאולה לתפילה, נראה דטעמא משום דאינה יום צרה כדלעיל סימן קי"א, אבל יום כיפור כיון דמתענין מיקרי קצת יום צרה כמו שנתבאר סעיף ג':

ד

[ד] [לבוש] וזכור ברית וכו'. היינו בשחרית אומרים זכור ברית והארץ אזכור, ואין אומרים אל תפר כלל. כתב קיצור של"ה אסור לעשות מציצה ביום כיפור ביין או שום משקה, רק ימצוץ בפה בלא משקה:

ה

[ה] ולאחר המילה וכו'. וכן הסכמתי בסימן תקצ"א אף שקצת המנהג אינו:

ו

[ו] [לבוש] דמשמע וכו'. לא דקדק בדברי רמ"א ביו"ד רס"א שכתב כן להדיא. כתב מגן אברהם בלבד מה שנותנין לפי התינוק כשאומר בדמיך חיי צריך ליתן לו לשתות קצת מהכוס:

ז

[ז] [לבוש] על צאצאיהם וכו'. כי יוצאין מתחת הכסא שהוא חלול למטה ממקום שכינה, וזהו אני אעביר כל טובי על פניך, טוב"י בא"ת ב"ש נפש"ם (רוקח):

ח

[ח] [לבוש] אנא בשם וכו'. וטעמא כתב הט"ז כשמבקש רחמים אומר בשם שמתפלל שהשם יתברך יושיעו על ידי שם העצם שהוא רחמים גמורים בלי תערובות דין כלל, ועיין בתוספות יום טוב פרק ו' דיומא:

ט

[ט] [לבוש] שחטאו שעוו וכו'. ושפיר עבדו אותן המכין על לבם כמו באשמנו דאנו מדמין עצמנו כאילו אנחנו אותן בית ישראל ומתחרטין על עוונותינו ודלא כקצת מלעיזין על זה (ט"ז סימן קי"ג):

י

[י] [לבוש] ולזה וכו'. מכאן יש ללמוד דבמקום שאין רוצין להזכיר שם אדנות יש לומר השם, ולא כמו שאומרים המון עם אדו"שם כי אין זה דרך כבוד של מעלה שם:

יא

[יא] [לבוש] כיון שפסוק וכו'. וכן לה' חטאת דלא כב"ח וכנסת הגדולה שכתבו לומר להשם חטאת ומכל שכן בויהי רצון וכו' שאף הכהן גדול לא היה אומר השם ככתבו, ועוד שאנו אומרים בו כמה בקשות בשבילנו שלא היה כהן גדול אומר וכן נוהגין (מגן אברהם) וכן משמע בט"ז:

יב

[יב] [לבוש] כבר פשט וכו'. מכל מקום יראה השליח ציבור שיעמוד רחוק מהתיבה שלא יעקור רגליו והכי נוהגין. והט"ז כתב שסומכין שהליכה לא מיקרי הפסק ועיין סימן ק"ד:

יג

[יג] [לבוש] וביום כיפור בלאו הכי משלימין וכו'. כן כתבו מהרי"ל ומטה משה, ולשל"ה דף רכ"ח אישתמיט זה, והאריך למצוא תקנה להשלמתן, וסיים לכוין לברכת השליח ציבור מכל התפילות, ובברכות הקוראים בתורה ובברכת הפטורה וכן בברכת מצוה של יחידים כשמתעטפים בטליתות, עד כאן. ובשם סדר היום כתב תקנה ליקח מעט בשמים או הדס ומשעה לשעה יריח ויברך. והוא ז"ל תמה מחנותו של בושם בסימן רי"ז דאין מברך כל היום כולו אף שיוצא ונכנס אם דעתו לחזור, עד כאן. ולעניות דעתי לא קשה מידי דהא כתבתי לעיל דדוקא בדעתו לחזור לאלתר אין מברך והכא משעה לשעה קאמר. עוד יש לומר דהתם ליכא אלא הליכה, מה שאין כן הכא דמניח דבר המריח מידו, וכשרוצה להריח צריך לחזור וליטלו הוי היסח הדעת יותר, וכהאי גוונא כתבתי בסימן רי"ז ס"ק ג'. ומה שמפקפק אם מותר להריח בתענית ציבור שמעתי מגדולים שנוהגין היתר ועיין ריש סימן ר"ץ וסימן מ"ו ס"ק ג':

יד

[יד] [לבוש] גם פיטום הקטורת וכו'. ומגן אברהם כתב לאומרו ולא הזכיר מלבוש. הט"ז כתב שטוב לאומרו ביחידות, שהרי סימני הקטורת לא הוזכרו בעבודה:

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.