משנה ברורה/אורח חיים/מ

משנה ברורה ‏ אורח חיים מ

סימן מ
דין איך לנהוג בקדושת התפילין

(א) אסור לתלות. על היתד מפני שהוא דרך בזיון:

(ב) בין בבתים. שהבתים תלויות למטה ובין שהרצועות תלויות למטה. ומ"מ (א) באקראי בעלמא שאוחז התפילין בידו והרצועות תלויות למטה אין להקפיד אבל אם התפילין תלויין אסור בכל גווני ואין בכלל זה מה (ב) שהתש"ר תלוי באויר ומחזיקן ביד ברצועות ומשימם על הראש כי זהו צורך הנחתן. ויש מניחין הש"ר על הדף וכדומה בשעה שלובשין:

(ג) בכיסן. וס"ת אסור לתלותה (ג) בכל גווני אפילו כשהיא באה"ק ותולה האה"ק ועיין בח"א (כלל ל"א) שכתב דאפילו כשאה"ק מחובר ביתידות לכותל אסור כל שאין תחתיו עומד דבר מה (ד) וספרים כגון ספרי תלמוד וכדומה דומה לתפילין. ומ"מ ספרים או סידורי תפלות (ה) הקבועים בלוחות שבהם שלשלת של כסף אסור לתלותן בם שהלוחות אין דומות לכיס לפי שהן מחוברות לסידור והרי הן כסידור עצמו. מותר לכתוב (ו) פסוקים בנייר ולתלותן בפתח ביהכ"נ.

נוהגים העולם (ז) להתענות כשנופל תפילין מידו על הארץ בלא נרתיקן וה"ה כשנופל ס"ת אפילו בנרתיקן. ועיין בא"ר שכתב דאפילו תפילין בנרתיקן יתן פרוטה לצדקה:

(ד) תפילין. וה"ה (ח) חומשים או סדורי תפילות או שאר ספרים בין בכתיבה או (ט) בדפוס הכל יש בהם קדושה ובעינן כלי תוך כלי ואפילו אם הן כתב משיט"א [היינו שאינה כתיבת סת"ם והוא רק כתב אשורי] וכריכת (י) הספר אינה נחשבת לכיסוי דהיא מגוף הספר ובעינן עוד שני כיסויין. ועיין ביו"ד בסי' רע"א בט"ז שם סק"ח שכתב כל המיקל בקדושת ספרים הנדפסין עתיד ליתן את הדין דדפוס הוי כמו כתיבה. אך בתשובת חות יאיר (סי' קפ"ז) נוטה להקל בזה (יא) בשעת הדחק כשאין לו במה לכסות:

(ה) מטתו. או (יב) לעשות צרכיו:

(ו) עד שיוציאם. בחדר אחר או שמפסיק בפניהם במחיצה גבוה יו"ד טפחים. ועיין לקמן בסי' ר"מ במ"א סקט"ו:

(ז) בכלי תוך כלי. ל"ד כלים (יג) דה"ה שני כיסויין (יד) ואם פירש טלית או שאר כיסוי על הכיס של תפילין אע"פ שהכיסוי אין מכסה רק למעלה ומן הצדדין ולא למטה אפ"ה שרי. ועיין בבה"ל. ואותן המניחין כיס התפילין והטלית לתוך כיס אחד גדול הרי גם הכיס הגדול נקרא כליין המיוחד להן וצריך עוד כסוי על גבן (טו) אם לא שמכסה בטלית על התפילין בתוך הכיס דאז שרי דהטלית אינו כליין וה"ה (טז) אם כיס התפילין מחובר למעלה על הכיס הגדול הרי צד הב' של כיס הגדול אין נקרא כליין ומועיל להן (יז) אם הפכן. ועיין בביאור הלכה מה שכתבתי בשם הא"ר. כתב המ"א דה"ה במזוזה הקבועה לפנים בחדר צריך כלי בתוך כלי דהיינו שיכסה אותה בב' כסויין ואחד מהם יהיה עכ"פ אינו מיוחד לה וכדלקמן ואם על המזוזה יש כסוי זכוכית אף שהמזוזה נראית מתוכה אפ"ה נחשבת כסוי אחד ודי בפריסת סודר על המזוזה דהא עתה לא מיתחזיא וכ"כ הדה"ח. אבל לכו"ע לא מהני אם יכסנה עוד בזכוכית מלמעלה אע"ג שמכוסה בשני כסויין דהא המזוזה נראית מתוכן.

כתב בחכמת אדם נ"ל דבין במזוזה או שאר ספרים אם עשה מתחלה ב' כלים שיחשב אחד לכלי בתוך כלי כגון שכרך המזוזה בנייר ואח"כ הניחה בתיק שלה מותר כיון שבתחלה כיון לכך. ויתר כל הדינים בזה נבאר לקמן בסימן ר"מ בעזה"י:

(ח) שאין השני. לאו דוקא (יח) וה"ה אם הפנימי אינו מיוחד והחיצון מיוחד או ששניהם אינם מיוחדים וכמו שכתוב בהג"ה ואינו אסור כלי בתוך כלי רק אם שניהם מיוחדים אבל אם אחד אינו מיוחד מצטרף עם המיוחד ושרי וההג"ה לא בא רק לפרש דברי המחבר דלא נטעה בלישניה וכלי אחד אפילו אינו מיוחד לא מהני ואסור:

(ט) כנגד ראשו. שהוא ג"כ דרך בזיון:

(י) מותר. אפילו שלא בכלי כלל רק שמניחן בענין שלא יתגלגלו משם לצדדין כגון שמניחן (יט) בין כר התחתון לכר שתחת ראשו שלא כנגד ראשו:

(יא) בתוך כלי. דהיינו שמניחן בתוך כלי או כיס המיוחד להן (כ) תחת הכר דהכר מיקרי כלי שני או שיניחן בלי כלי כלל (כא) תחת שני כרין (כב) ולא התירו חכמים להניח תפילין תחת מראשותיו (כג) כשאשתו עמו אפילו בכלי תוך כלי אלא כדי שישתמרו מן הגנבים והעכברים ולפיכך אם יש לו מקום אחר שמשתמרים שם לא יניחם כלל במטה. (כד) ומיהו אם יש למעלה מראשותיו מקום יוצא מן המטה שהוא גבוה ג"ט או נמוך ג' טפחים למטה מראשותיו מותר להניחן עליו:

(יב) מקרי וכו'. וט"ז אוסר להיות אשתו עמו במטה עד שיניח התפילין כלי בתוך כלי שמא ישכח וישמש וכן משמע בביאור הגר"א ועיין בא"ר:

(יג) דינן וכו'. (כה) שפעמים מתהפך במטה וישכב עליהן (כו) ספסלים שבבהכ"נ שתחת הספסלים יש תיבה להצניע שם טלית ותפילין י"א דאסור לישב על הספסלין ויש מתירין אבל כשיש חלל טפח בהתיבה פנוי מותר ודאי לישב על הספסלין ובעל נפש ראוי לו להחמיר שלא במקום הדחק גם בזה כי תפילין יש להזהר בקדושתן מאד. ואם קבעו במסמרים לכותל מותר לישב על הספסל:

(יד) עד שיטול ידיו. ואח"כ (כז) יחלצם עד שיקנח הקרי וכמש"כ ס"ז:

(טו) אלא יאחוז וכו'. דבזה (כח) לא חיישינן כ"כ שמא נגעו במקום הטינופת ולכך הקילו לאחוז ברצועה ולהסירה כדי שלא להשהות התפילין על עצמו בעוד שהוא מטונף בהקרי:

(טז) ויטול ידיו. אבל אח"כ (כט) מותר להניחן אע"פ שהוא טמא:

(יז) חולצן. דיש (ל) לחוש שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו:

(יח) על השולחן. כדי שיהיו (לא) מזומנים לו לחזור ולהניחן בשעת ברכה:

(יט) אבל וכו'. בספר שולחן שלמה מסתפק דאפשר דזהו דוקא מי שמניחן כל היום אבל לא מי שדרכו להניח בשעת ק"ש ותפלה:

(כ) עראי. נראה דשיעור אכילת עראי הוא כביצה וכדין סוכה בסימן תרל"ט יע"ש [מטה יהודה]:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >