מגן אברהם/אורח חיים/רמ
|
< הקודם · הבא >
פרי מגדים ♦ מחצית השקל טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) צריך לקיי' העונה אף בימי העיבור ויניקה ולענין ימי החורף שאלו להאר"י אם יפטור מן העונה להיות זמן הקור (פי' וצריך לטבול לקריו) וגם בהיות בימי עיבור ויניקה והשיב אם האשה מוחלת פטור מ"מ טוב לקיימה והעידו עליו שהוא לא היה מקיים מצות עונה בימים הנ"ל (הכוונות) ועבא"ע סי' ע"ו ס"ו: הטיילים. בני אדם הבריאים והמעונגים (רמב"ם) ומשמע בגמ' אפי' הם בני תורה:
(ב) ולנין בכל לילה. ק"ק דבא"ע סי' ע"ו כתב הפועלים וכו' רק רמ"א כ' שם שיש חולקי':
(ג) ת"ח. שבחול צריכים לעסוק בתורה בלילה שתורתן אומנתן וה"ה בר"ח וי"ט ואל יאמר אדם אעשה עצמי כת"ח כי כתיב ועונתה לא יגרע (ספר הקנה) ואין לשמש בליל א' של פסח וליל שבועות וליל ש"ע אם לא בליל טבילה (כתבים):
(ד) חייב לפקד'. אפי' שלא בשעת עונתה:
(ה) שבששה חדשים אחרונים. ובג' הראשוני' קשה לאשה וקשה לולד והמשמש בליל צ' מיום שנתעבר' הרי זה שופך דמים שאפשר להמית הולד (כתבים זוהר שמות דף ג') ובגמ' מסיק ע"ז והאידנא שומר פתאים ה', ובג' אמצעיים יפה לולד וקשה לאשה:
(ו) ויתן עיניו. פי' שיתן מחשבתו בשעת תשמיש על האחרת:
(ז) אנוסה. אפי' אינה אנוסה רק שאינה מרוצה לכך לכן יפייס ואח"כ יבעול:
(ח) שנואה. בשעת תשמיש אבל אם היא רצויה בשעת תשמיש אף על פי שהיא שנואה שרי (טור):
(ט) תמורה. אפי' שתיהן נשיו, כגון שנתכוין לזו ונזדמנה לו האחרת (טור) וצ"ע דהלא יעקב נתכוין לרחל ובא על לאה, ובסי"מ כ' שמשום זה לא נטלו שבט ראובן חלק בא"י רק בעבר הירדן ומ"מ צ"ע שיהיו ח"ו מן המורדים והפושעים ובפרט שהיא נתעברה מביאה זו כמ"ש התו' ביבמות דף ע"ז וצ"ל דדוקא כשראה רחל שוכבת במטה ונתכוין לגוף זה ואח"כ נזדמנה לו לאה תחתיו אבל יעקב בשעת כניסתו לחופה ראה לאה ונתכוין לגופה רק שסבר ששמה רחל לית לן בה, וכיוצא בזה חילקו בסנהדרין גבי נתכוין להרוג את זה והרג את זה:
(י) מורדת. דאמרה לא בעינא לך ואע"פכ הוא משמש עמה אף על פי שרצויה בשעת תשמיש:
(יא) שכרות. הוא או היא שכורה:
(יב) גרושת הלב. שבדעתו לגרשה אף על פי שהוא אוהבה כגון מאות' שכופין להוציאה:
(יג) ערבוביא. כגון שנתן דעתו על אחרת כמ"ש ס"ב:
(יד) חצופה. שתבעתו בפה והרי היא כזונה ואסור לקיימה אבל מי שאשתו מרצה אותו ומקשטת עצמה שיתן דעתו עליה ה"ל בנים מהוגנים:
(טו) מחיצה. נ"ל דאם יש נקבים וחלונות כעין סריגה אף על פי דלענין טומא' חשיבו כמחיצ' כדאיתא באהלות פ"י אבל הכא אסור עד שיהיו הספרי' מכוסין מן העין שאין נראין, וממ"ש רסי' שט"ו משמע קצת דשרי:
(טז) בית אחר. פי' חדר:
(יז) או ספרי'. ופשוט דגם המזוזה צריך לכסות בכלי תוך כלי עבי"ד סי' רפ"ו:
(יח) אפי' של תלמוד. כלו' אף על גב דבלמוד לא ניתן ליכתב בזמניהם כיון דבזמן הזה ניתנו ליכתב ה"ל כשאר ספרים:
(יט) ארגז. ואם הארגז גדול שמחזיק מ' סאה והוא אמה על אמה ברום ג' אמות חולקת רשות לעצמה וצריך עיון (רמ"א בתשובה סי' ל"ד) ונראה לי להקל דאפי' לענין טומאה דאורייתא מקלינן עמ"ש סימן שי"ד:
(כ) כדי שלא ישמע וכו'. וכתוב ביש"ש בב"ק פ"ז סימן מ"ג ואין זה אלא לפרושי' או למי שלבו נוקפו שיהרהר באחרת עכ"ל, והמקובלים כתבו סודות נוראות דוקא אחר חצות ומ"מ יראה שלא יבא ח"ו לידי קרי ע"י כך עמ"ש סי' רל"ט:
(כא) מקצר בתשמיש. וקשה הלא אמרו בשכר שמשהין עצמן על הבטן ה"ל בנים זכרים ותירץ הראב"ד כל המעשים שהם לש"ש טובים הן מי שיודע בעצמו שיאריך ולא תכנס בו מחשבה אחרת ומשהה עצמו כדי שתהנה האשה ממנו ותזריע תחלה הקדוש ברוך הוא משלם לו בנים זכרים ומי שאינו בוטח בעצמו וממהר כדי להנצל מן החטא גם הוא עושה מצוה והקב"ה נותן לו זכרים:
(כב) היה מצריכה לחוגרו. צ"ע דבא"ע ס"ס ע"ו איתא האומר א"א אלא אני בבגדי והיא בבגדה יוציא ויתן כתוב' דבעי' דוקא קירוב בשר ובס"ח סי' תק"ע איתא שחסיד א' היה משמש ערום מה"ט גם שלא ידבק זרע בבגד וי"ל דסינר שאני דאינו כ"כ מכוסה ועוד י"ל דבשניהם מרוצים הוי מדת צניעות והתו' בנדה דף י"ז כתבו בשם ויקרא רבה דהקב"ה שונא המשמש ערום:
(כג) שאינם מעניני תשמיש. אבל מעניני תשמיש שרי כדי להרבות תאותו (טור) ועבא"ע סי' כ"ה:
(כד) אף על פי שהאור נראה. וה"ה אם האור נרא' למעל' מהמחיצה שרי ומ"מ צריך האפלת טלית דמאחר שהחדר מלאה אור לא גרע מביום (יש"ש ביצה פ"ב סי' ל') ובכוונות כתוב ג"כ שלא יראה אור דגורם נכפה לבניו אפילו היא מעוברת, ובסדה"י כתוב וז"ל והישן בכיל' אם היריעו' עבות ומחשיכות אפי' אין מחשיכות לגמרי שרי ואם אין כילה אף על פי שפי הנר מהופך לצד אחר ואינו מאיר כל כך או שהוא בתוך עששי' אסור (ונ"ל דה"ה כשדולק נר של שעוה בתוך השפופרת) ואם הלבנה מאירה עליהם להדי' אסור אבל אם מאירה לבית ולא עליהם אין חשש כ"כ (ובכ"ה אוסר) אבל אם הם תחת אויר השמים אפי' הם בצל הלבנה אסור ואור הכוכבים לא מקרי אור לדבר זה ואפשר דאם מאירין היטב יש למנוע עכ"ל:
(כה) ות"ח. שהוא צנוע בדרכיו (טור) ולא יסתכלו (רש"י שם):
(כו) מאפיל. ואין נזקקין לדבר זה אלא מפני צורך גדול (ב"ח הרמב"ם) פי' כשיצרו מתגבר עליו, ובס"פ אף על פי משמע דבבית אפל מותר לכתחלה ע"ש:
(כז) ואם יחדו לו כו'. צ"ע דגם בביתו אסור לשמש אם אין לו חדר מיוחד וכמ"ש ס"ו וא"ל דבאכסנאי אפילו ישן שם אדם אסור דקש' באמת מ"ש וי"ל דאכסנאי אם הוא במקום אחר ואשתו בחדר אחר אסורים ללכת זה אצל זה שמא ירגישו בהם בני הבית א"כ בית דוקא בעי' ולא סגי בחדר:
(כח) בטליתו של בע"ה. שמא יראה קרי עליו:
(כט) יציאה לדרך. ואף על גב דחייב לפקוד אשתו כמ"ש ס"א היינו בליל' שלפניו (רמ"א בתשוב' וכ"כ הלבוש) ובב"ר פ' ס"ד משמע בהדיא במ"כ דביום ממש קאמר ונ"ל דהרמב"ם קאמר מדרך הרפואה ובגמרא אמרינן מצד הדין אם יכול לפייס עד שתמחול ש"ד דהא כתב ולא ביום שנכנס למרחץ וידוע דמצוה לרחוץ בכל ע"ש ועונת ת"ח הוא ויש לדחוק ולחלק והאמת יורה דרכו דמצד רפואה הוא וגם מ"ש הטור בשמו דלא יבעול אלא כשיתקשה הרבה שלא לדעתו ויסיח דעתו לד"א והקישוי כשיהיה נמצא כובד ממתניו ולמטה וכו' ע"ש ודאי מדרך רפואה קאמר דאל"כ בטלת עונה האמורה בתורה: היוצא מב"ה קבוע שיש לו שם מקום ומושב אל ישמש מטתו סדה"י בשם הזוהר ובבד"ה כ' בשמו מי שמניקה לא תשמש אלא בשעה שהתינוק ישן ואח"כ לא תינק לו עד שעה א' כשני מילין או כמיל א' ואי לא יכלה משום צער התינוק שהוא בוכה בזו לא תירא לעולם ע"כ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |