משנה/שביעית/א

משנה ‏ שביעית א

(א) עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית, בית שמאי אומרים כל זמן שהוא יפה לפרי, ובית הלל אומרים עד העצרת. וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו.

(ב) איזהו שדה האילן, כל שלשה אילנות לבית סאה, אם ראויין לעשות ככר דבילה של ששים מנה באיטלקי חורשים כל בית סאה בשבילן, פחות מכאן אין חורשין להן אלא מלא האורה וסלו חוצה לו.

(ג) אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל רואין אותן כאילו הם תאנים. אם ראויים לעשות ככר דבלה של ששים מנה באיטלקי חורשים כל בית סאה בשבילן, פחות מכאן אין חורשים להם אלא לצרכן.

(ד) היה אחד עושה ככר דבלה ושנים אין עושין, או שנים עושין ואחד אינו עושה, אין חורשין להם אלא לצרכן. עד שיהיו משלשה ועד תשעה. היו עשרה מעשרה ולמעלה, בין עושין בין שאינן עושין חורשין כל בית סאה בשבילן. שנאמר בחריש ובקציר תשבות, אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית, אלא חריש של ערב שביעית שהוא נכנס בשביעית, וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית. רבי ישמעאל אומר, מה חריש רשות אף קציר רשות, יצא קציר העומר.

(ה) שלשה אילנות של שלשה אנשים, הרי אלו מצטרפין, וחורשין כל בית סאה בשבילן. וכמה יהא ביניהם, רבן גמליאל אומר כדי שיהא הבקר עובר בכליו.

(ו) עשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה, חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה. היו עשויות שורה ומוקפות עטרה, אין חורשין להם אלא לצרכן.

(ז) הנטיעות והדלועים, מצטרפין לתוך בית סאה. רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל עשרה דלועים לבית סאה, חורשין כל בית סאה, עד ראש השנה.

(ח) עד אימתי נקראו נטיעות, רבי אלעזר בן עזריה אומר עד שיחולו, רבי יהושע אומר בת שבע שנים, רבי עקיבא אומר נטיעה כשמה. אילן שנגמם והוציא חליפין, מטפח ולמטה כנטיעה, מטפח ולמעלה כאילן, דברי רבי שמעון.

---

---

שולי הגליון

---

---

ירושלמי על פרק זה.

· הבא >מעבר לתחילת הדף