ריבמ"צ/שביעית/א

ריבמ"צ ‏ שביעית א

א

עד אימתי חורשים בשדה האילן. פי' בשדה אילן זקנות עסקינן ומיפרשא לקמן:

ערב שביעית. פי' שנת ששית. ואמאי אסור משנת ששית כלום. והשיבו בחריש ובקציר תשבות בחריש שקצירו אסור ואיזה זה חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית ובקציר שחרישו אסור ואיזה זה קציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית וכתיב תשבות לפיכך אסרו מעצרת ואילך משנת ששית אם כן למה שנינו לקמן חורשין עד ראש השנה. א"ר כרוספדי בשם רבי יוחנן רבן גמליאל ובית דינו התירו באיסור ב' פרקין הראשונים. והקשו ולא כן תנינן אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין. א"ר יוחנן כשאסרו לא אסרו אלא שאם בקשו לחרוש יחרושו. ר' אחא בשם רבי יונתן אמר בשעה שאסרו למקרא סמכו כדאמרינן בחריש ובקציר וכו'. ובשעה שהתירו למקרא סמכו דכתיב ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך מה ערב שבת בראשית את מותר לעשות עד שתשקע החמה אף ערב שבתות השנים את מותר לעשות מלאכה עד סוף השנה עד שתשקע החמה.

ולמה עד העצרת והשיבו עד כאן הוא יפה לפרי מיכן ואילך מנבל את פירותיו. ואקשינן והא תנינן (מ"ג) אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל ואילן סרק למה עד העצרת. ותרצינן עד כאן מעבה הקורות מיכן ואילך מתיש כחו תניא [בתוספתא] רבן גמליאל ובית דינו התירו שיהא מותר בעבודת הארץ עד ראש השנה:

ב

איזהו שדה אילן כל שלשה אילנות לבית סאה. פי' בית סאה היא נ' על נ' אם ראויין אף על פי שאינן של תאנים כדבעינן למימר לקמן:

ככר של דבילה של ששים מנה. פי' מנה ליטרא ס"א מנה ק' זוזין:

חורשין כל בית סאה בשבילן. שנראה כאילו השדה מליאה אילנות:

פחות מיכן. פי' אם אינן ראויין לעשות ככר של ס' מנה אין חורשין להן חוצה לאילן אלא מלא האורה וסלו. פי' מלקט התאנים בלשון חכמים אורה. מלקט הענבים בוצר. מלקט התמרים גודר:

בבוצר דענבים גרסינן שיעוריה בכלאים אמה בוצר ואמה סלו. אבל שיעור אורה וסלו לא גרסינן ומסתבר דשיעור אורה וסלו כשיעור בוצר וסלו והוא ב' אמות. ואית למימר מתניתין רבי מאיר ורבי יהודה היא דתניא [בתוספתא] ג' אילנו בתוך בית סאה וכו' עד בקר בכליו. תניא אידך אילן שעומד בית קבין וב' עומדין בית ד' קבין פי' אע"פ שכולן ג' אילנות לבית סאה כיון שאין נטועין ממטע י' אין חורשין להן אלא צורכן:

ג

אחד אילן סרק. שאינו עושה פירות ואחד אילן מאכל הנטועין ג' לבית סאה רואים אותן כאלו תאנין הן. פי' כאילו היו נטועין לאותה בית סאה ג' אילנות של תאנה וכו':

גרסינן [בירושלמי] ולמה אמרו תאנין על ידי שפירותיהן גסין והן עושות הרבה והרי אתרוג גס ואין עושה הרבה זיתין עושין הרבה ואין פירותיהן גסין. א"ר חייא בר אדא כל אילניא שנה עושין ושנה אין עושין ותאנה עושה כל שנה ושנה:

אין חורשין להן אלא צורכן. פי' מלא האורה וסלו חוצה לו:

ד

היה אחד עושה ככר דבילה ושנים אינן עושין או שנים עושין ואחד אינו עושה אין חורשין להן כל צורכן והוא הדין לג' ולד' ולה' ולו' עד ט'. אם עושין ככר דבילה כולן חורשין ואם לאו אין חורשין להן אלא צורכן:

פיס' אבל אם היו עשרה ומעשרה ולמעלן בין עושין וכו' גרסינן ובלבד שלא יפחתו לו מחשבון משולשים פי' [כל ג' אילנות] ככר. דבית זעירא בר חנינא אמר ובלבד שלא יפחתו מחשבון מתושעין. פי' כל (ג') [תשעה] אילנות ככר. ודומה זו המשנה לברכת הזימון שמג' ועד ט' נברך. בי' אומר נברך לאלהינו. כן הנה ט' דינם כג' אבל אם היו י' או יותר בין עושין בין שאינן עושין חורשין כל בית סאה בשבילן שנא' וכו' א"ר חנינא לא אתי שנא' אלא ארישא אין חורשין להן אלא צורכן שנא' בחריש ובקציר תשבות אין צורך לומר חריש וקציר של שביעית שכבר נאמר ובשנה וגו' אלא חריש וכו' ואמר בשנת ששית תשבות אהכי אין חורשין להן אלא צורכן:

רבי ישמעאל אומר בשנת שביעית הכתוב מדבר ואיצטריך לומר לך מה חריש רשות פי' אם רצה חורש ואם לאו אינו חורש מאותו תשבות אף קציר מאותו קציר תשבות מקציר דרשות, יצא קציר העומר שהוא חובה וקוצרו אתה בשביעית. רבי ישמעאל כדעתיה דאמר אין העומר בא מסוריא.

גרסינן (בסנהדרין) [במכות] פ"ב (ח:) א"ל ההוא מרבנן לרבא אימא אפי' עומר דמצוה וקאמר רחמנא תשבות. א"ל קצירה דומיא דחרישה מה חרישה מצא חרוש אינו חורש ותשבות. אף קצירה מאותה קצירה תשבות מקצירה שאם מצא קצור אינו קוצר והיינו קצירה דידיה, לאפוקי קציר העומר שאפילו מצא קצור מצוה לקצור ולהביא לכך לא תשבות:

ה

ג' אילנות לבית סאה ואינן של איש אחד אלא של ג' אנשים אפילו הכי מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן עד העצרת. ואית דאמרי עד ראש השנה.

וכמה יהא בין אילן לאילן רבן שמעון בן גמליאל אומר כדי שיהא הבקר עומד בכליו. פי' ב' שוורין עם העול שעל גביהן שיחרשו ביניהן:

ו

עשר נטיעות מפוזרות וכו'. ועכשיו למה חורשין אפילו בזקנות א"ר יוחנן זו המשנה הלכה למשה מסיני וניתנה הלכות נטיעות על מנת שאם בקשו לחרוש יחרושו אימתי כשמפוזרות. אבל אם היו נטועות במקום אחד בשורה פי' כחומה ומוקפת עטרה אין חורשין להן אלא צורכן. ולא דמו למפוזרות ששם על ידי שמפוזרות בתוך בית סאה את רואה אותם כאילו מליאה אבל הכא כולן נתונין במקום אחד:

מוקפת עטרה. מוקפות בנין סביב להן כדתנן בכלים (פ"ה מ"ג) עטרת כירה טהורה דכתיב (זכריה ו יד) והעטרות תהיה וגו':

ז

הנטיעות והדלועין מצטרפין לתוך בית סאה. תניא ג' קישואין וג' דלועין וג' נטיעות מצטרפות וחורשין כל בית סאה בשבילן י' דלועין לבית סאה כו' א"ר חנינה בר הלל מסתברא בדלעת יוונית:

ח

עד אימתי נקראו נטיעות. רבי אלעזר בן עזריה אומר עד שיחולו. פי' עד שיעשו חולין מאליהן עד ה' שנים דשנה רביעית אכתי כל פריו קודש הלולים הוא. תניא רבי אומר אילו הן נטיעות בנות ה' בנות ו' בנות ז'. בגפנין בנות ה'. בתאנין בנות ו'. בזיתים בנות ז':

רבי יהושע אומר בת ז' שנים. נקראת נטיעה אפילו גפן:

רבי עקיבא אומר נטיעה כשמה. פי' בת שנתה:

אילן שנגמם. פי' שנחתך והוציא חליפין פי' גידולין אם נגמם מטפח ולמטן נדונין הגדולין כנטיעה פי' כאילו‏‏ עכשיו נטען ואם הם מפוזרים בבית סאה חורשים כל בית סאה בשבילן ולענין ערלה חייב בערלה ואם נגמם מטפח ולמעלה נדונין הגדולין כאילן זקן ולענין ערלה לית לה ערלה דברי רבי שמעון גרסי' [בירושלמי] רבי שמעון ורבי אליעזר בן יעקב אמר דבר אחד. רבי שמעון היינו דאמרן רבי אליעזר בן יעקב מאי היא דא"ר שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן בשם רבי אליעזר בן יעקב הגומם כרמו פחות מטפח וגדל חייב בערלה מפני מראית העין וחכמים אומרים עד שיגום מעם הארץ אז גידוליהן הגדילין חייבין בערלה:

---

---

שולי הגליון

---

---

· הבא >מעבר לתחילת הדף